ויליאם הייד וולאסטון
וִילְיַאם הַייד ווֹלַאסְטוֹן (William Hyde Wollaston) FRS (6 באוגוסט 1766 – 22 בדצמבר 1828) היה כימאי ופיזיקאי אנגלי שהתפרסם בכך שגילה שני יסודות כימיים והמציא שיטה לעבד עפרת פלטינה.
 | |
| לידה |
6 באוגוסט 1766 נורפוק, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
22 בדצמבר 1828 (בגיל 62) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| ענף מדעי | כימיה |
| מקום מגורים | אנגליה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
אוניברסיטת קיימברידג' |
| פרסים והוקרה |
|
| הערות | מדליית וולאסטון, הפרס החשוב ביותר של החברה הגאולוגית של לונדון, קרויה על שמו. |
| תרומות עיקריות | |
| גילה את היסודות פלדיום ורודיום. המציא שיטה לעבד עפרת פלטינה. | |
  | |
ביוגרפיה
עריכהוולאסטון נולד בעיירה איסט דרהם (East Dereham) שבמחוז נורפוק. הוא היה בנם השני מתוך שבעה עשר ילדים של הכומר והאסטרונום, פרנסיס וולסטון (Francis Wollaston 1815-1737), ומרי פרקוויר (Mary Farquier). בשנת 1793 קיבל וולאסטון תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת קיימברידג'. בזמן לימודיו הוא החל להתעניין בכימיה, קריסטלוגרפיה, מטלורגיה ופיזיקה. מ-1789 שימש וולאסטון כרופא, תחילה בעיירה "ברי סנט אדמונדס" (Bury St Edmunds) שבמחוז סאפוק, וזמן קצר אחר-כך עבר ללונדון. הוא נכשל בניסיונו לקבל משרת רופא שהתפנתה בבית החולים סנט ג'ורג' ועקב כך הפנה את מרצו למחקר בתחומים בהם מצא עניין בלימודיו באוניברסיטה. זמן קצר אחר כך הוכרו תרומותיו וב-1793 צורף וולאסטון כעמית לחברה המלכותית, פעולה שהקנתה לו את הזכות לצרף את התואר FRS לשמו. לאחר שוולאסטון התעשר כתוצאה מפיתוח תהליך לזיקוק פלטינה הוא נטש את הרפואה כליל בשנת 1800, ומאז ואילך התרכז במחקר במקום במקצוע שרכש בלימודיו.
וולאסטון היה פעיל חשוב בחברה המלכותית. בשנת 1802 זכה וולאסטון במדליית קופלי (פרס שנתי, תרומה למדע), הפרס החשוב ביותר שמעניקה החברה המלכותית. בין השנים 1804 ו-1816 כיהן וולאסטון כמזכיר החברה המלכותית. ועם מותו של הבוטנאי סר ג'וזף בנקס הוא כיהן תקופה קצרה כנשיא החברה המלכותית ב-1820. בשנת 1828 קיבל וולאסטון פרס נוסף מהחברה המלכותית, המדליה המלכותית, פרס מיוחד המחולק על ידי מלך אנגליה.
בנוסף לפעילותו בחברה המלכותית היה וולאסטון חבר בחברה הגאולוגית של לונדון החל מ-1812 והשתתף לעיתים קרובות בישיבות המועצה וכיהן במשך זמן מה כסגן נשיא החברה הגאולוגית. אך פרט להשתתפותו בפגישות של ארגוני המדע הוא לא נטל חלק באירועים ציבוריים. הוא חי בגפו כשהוא עורך את ניסוייו בצורה דקדקנית ומקיפה, אבל בבידוד מוחלט כשהוא אינו מתיר לאיש להיכנס למעבדה שלו. לקראת סוף שנת 1828, משהתברר כי הוא חולה אנוש (התגלה גידול במוחו), הוא הקדיש את ימיו האחרונים לחזרה יסודית על כל מחקריו והתהליכים התעשייתיים שפיתח שטרם פורסמו, כשהוא מכתיב כמה מאמרים בנושאים אלו שחלקם הודפס אחר כך בביטאון החברה המלכותית "Philosophical Transactions".
עבודתו
עריכהעיקר פרסומו של וולאסטון בא מעבודתו ככימאי. הוא פיתח את השיטה הפיזיקאלית-כימית הראשונה לזיקוק פלטינה מתוך עפרה בכמויות מסחריות, לחישול פלטינה ולריקועה לחוטים דקים ביותר, המצאה שהעשירה אותו ואפשרה לו לפרוש מעבודתו כרופא. כל חייו הוא שמר על פרטי השיטה בסוד והיא התפרסמה ב-1829 רק לאחר מותו. תוך כדי ניסיונות שונים שעשה במתקן שפיתח הוא גילה את היסודות פלדיום (שסימנו Pd) ב-1803 ורודיום (שסימנו Rh) ב-1804 השייכים לקבוצת הפלטינה.
בשנת 1809 הוכיח וולאסטון כי הקולומביום (השם המקורי שניתן לניוביום) שהתגלה על ידי צ'ארלס האצ'ט (Charles Hatchett) ב-1801 והטיטניום הם יסודות, אבל הוא גם טען כי הטנטלום, יסוד שנתגלה ב-1802 על ידי השוודי אנדרס גוסטב אקברג (Anders Gustav Ekeberg 1813-1776), זהה לניוביום. דעתו זו של וולאסטון התקבלה בקהילייה המדעית. רק ב-1846 הוכיח לטרן היינריך רוז (Latern Heinrich Rose 1864-1795) כי ניוביום וטנטלום הם אכן שני יסודות שונים ולפיכך וולאסטון טעה.
וולאסטון גם ביצע עבודת מחקר חשובה בחשמל. ב-1801 הוא ערך ניסוי שהראה כי חשמל מחיכוך זהה לחשמל המופק מתא וולטאי. במהלך שנות חייו האחרונות הוא ערך ניסויים בחשמל שסללו את הדרך לתכנון המנוע החשמלי. עם זאת מייקל פאראדיי, שהיה בלא ספק הראשון שהצליח לבנות מנוע חשמלי עובד, סירב לזקוף לזכותו של וולסטון את פריצת הדרך שהובילה לבניית המנוע החשמלי ועקב כך פרץ ויכוח מר ביניהם.
גם עבודתו בתחום האופטיקה הייתה חשובה. הוא זכור כמי שהבחין בקווי פראונהופר הכהים בספקטרום של השמש (1802) תגלית שהוביל בסופו של דבר לגילוי היסודות בשמש. הוא גם המציא את הקמרה לוסידה (1807 – מתקן אופטי שסייע לאומנים בשרטוט), את גוניומטר ההחזר (1809 – מתקן המודד בדיוק רב את הזווית שבין פאות סמוכות בגביש) ואת מנסרת וולאסטון (מתקן המפריד אלומת אור לשתי אלומות של אור מקוטב).
הוא ניצל את הרצאת בייקר (הרצאה שנתית בתחום מדעים מדויקים שתמורתה מקבל הנואם 100 ליש"ט מהחברה המלכותית) ב-1805 "על הכוח של ההקשה" על מנת להגן על העיקרון המכונה "vis viva" (לטינית הכוח החי) שפיתח גוטפריד וילהלם לייבניץ כניסוח קדום של חוק שימור האנרגיה. וולאסטון כבר היה חולה מדי מכדי לשאת בעצמו את נאום בייקר האחרון שלו ב-1828 והכתיב אותו להנרי ורברטון (Henry Warburton) שהקריא אותו חודש לפני מותו של וולאסטון ב-20 בנובמבר 1828.
וולאסטון גם השתתף בוועדה המלכותית שהחליטה להתנגד לאימוץ השיטה המטרית ושיצרה את הגלון הבריטי.
הוקרות
עריכהעל שמו קרויים:
- מדליית וולאסטון, הפרס החשוב ביותר של החברה הגאולוגית של לונדון. המדליה מוענקת יחד עם 1,000 ליש"ט מעיזבונו של וולאסטון כפרס על מחקרים במינרלוגיה. לכבודו היו המדליות הראשונות עשויות פלדיום, יסוד שוולאסטון גילה, אך בהווה הן עשויות זהב.
- המינרל האינוסיליקטי וולאסטוניט
- אגם וולאסטון בססקצ'ואן שבקנדה
