ולרמן

"בקרוב הוולרמן תגיע" (באנגלית: Soon May the Wellerman Come), הידוע בשם "ולרמן" (Wellerman), הוא שיר עממי אשר נכתב בין השנים 1860–1870. השיר מתייחס אל "ולרמן", אוניית משא בבעלות האחים ולר שהיגרו מבריטניה לניו זילנד. תוכן השיר כבש במהרה את ליבם של הימאים בזכות המילים "היא תביא לנו סוכר, תה ורום" – מצרכים שהיו צורכים באופן קבוע באותם ימים.

בשנת 2020 ו-2021, עיבדה את השיר חבורת זמרים בריטים "דה לונגסט ג'ונס" והמוזיקאי ניית'ן אבנס ונהיו ויראלים ברשת החברתית "טיקטוק". הם הובילו "הפיכה מוזיקלית" בנושא השירים הימיים.

רקע היסטורי

ציד הלווייתנים בניו זילנד התחיל במאה ה-18 המאוחרים ונמשך עד שנת 1965. בשנת 1831, האחים האנגלים אדוורד, ג'ורג' וג'וזף ולר, אשר היגרו לסידני בשנת 1829, ייסדו תחנת ציד באוטאקו שליד העיר דנידין באי הדרומי של ניו זילנד כשבע עשרה שנים לפני ההתיישבות הראשונה של הבריטים בעיר דנידין. בנאום חגיגות המאה בשנת 1931, הזכיר המושל הכללי של ניו זילנד, הלורד בלדיסלאו, כיצד האחים ולר "הביאו את 'לוסי אן' (אונית משא) הרבה רום ואבק שרפה..." במסעם לניו זילנד.

משנת 1833 מכרו האחים ולר לווייתנים בניו זילנד מבסיסם באוטאקו, אותם כינו "אוטגו", בקירוב להגיית המאורים המקומית. עובדיהם נקראו "ולרמנים" (באנגלית: Wellermen). שלא כמו לווייתנים באוקיינוס האטלנטי ובצפון האוקיינוס השקט, עסקו ציידי לווייתנים בניו זילנד בציד בקרבת החוף, מה שדרש מהם לעבד את פגרי הלווייתנים ביבשה. התעשייה משכה מגוון ציידי לווייתנים לניו זילנד, מהאיים הבריטיים, את הילידים האמריקאים, תושבי האוקיינוס השקט, ואבוריג'ינים. הצלחת הצייד הייתה תלויה ביחסים טובים עם בני המאורים המקומיים. תעשיית ציד הלווייתנים שילבה את המאורים בכלכלה העולמית. התעשייה הביאה למאות נישואי תערובת בין ציידי לווייתנים למאורים המקומיים, כולל אחד האחים ולר, אדוארד ולר שנישא לנשים מאוריות מה שקישר אותו לאחת המשפחות המאוריות הבולטות ביותר, משפחת אליסון.

בשיא פריחתה בשנת 1834, ייצרה תחנת אוטאקו 310 טונות שמן לוויתן בשנה והפכה למרכז רשת שכללה שבע תחנות והקימה מפעל רווחי ביותר עבור האחים ולר. התחנה העסיקה עד 85 אנשים באוטקו בלבד. מבסיס אוטאקו הוולרים הסתעפו לתעשיות מגוונות כמו: עץ, פשתן, תפוחי אדמה, דגים מיובשים, חפצי אומנות ואפילו קעקועים, דברים אלה היו מבוקשים מאוד ורווחים מאוד בסידני. עם זאת, בתחשב בכך שמושבת ניו זילנד לא תוכרז עד 1840, התייחסו לוולרים כסוחרים זרים והושפעו ממכסיי יבוא בריטיים על שמן לוויתן. בשנת 1835, השנה בה מת ג'וזף ולר באוטקו, השתכנעו האחים בצורך לנטוש את התחנה גם כשהסתעפו ברכישות אדירות של אדמות בניו זילנד, שהסתכמו בכמעט 3,000,000 דונם עד 1840.

הצלחתם של האחים ולר בתעשיית צייד הלווייתנים הייתה חולפת. הם הוכרזו כפושטי רגל בשנת 1840 לאחר ניסיונות כושלים לרכישת קרקעות רחבות היקף בניו סאות' ויילס. תחנת אוטאקו נסגרה בשנת 1841. באותה שנה קבע בית המשפט לתביעות בניו סאות' ויילס כי רכישת הקרקעות בניו זילנד של האחים ולר אינה תקפה מבחינה חוקית. לאחר מכן האחים ולר "נעלמו כלא היו" מדפי ההיסטוריה הניו זילנדית. עם זאת, צייד הלווייתנים בניו זילנד נמשך עד שנות השישים של המאה העשרים.

תקציר השיר

מילות השיר מתארות ספינת ציד לווייתנים בשם "Billy o' Tea" והמצוד שלה אחר לווייתן מסוג אובלנה.

השיר מתאר כיצד צוות הספינה מקווה שה"וולרמן" תגיע ותביא להם אספקת מותרות, כאשר המקהלה תצהיר "בקרוב הוולרמן תגיע ותביא לנו סוכר, תה ורום".

העובדים בתחנות ציד הלווייתנים לא קיבלו שכר אלא שולמו במשקאות חריפים, טבק ובגדים. בתעשיית צייד הלווייתנים בניו זילנד של המאה ה-19, היו האחים ולר בעלים של ספינות שמכרו מזון לסירות צייד לווייתנים.

המקהלה ממשיכה את צוות הספינה כשהם שרים את תקוותם "יום אחד תגמר הלשון, נקח את עצמנו ונלך". המונח "תגמר הלשון" מתייחס למנהג חיתוך רצועות של סומק לוויתן והפיכתן לשמן.

השורות הבאות מפרטות את נחישותו של הקפטן להביא את הלוויתן המדובר, גם כאשר הזמן חולף וסירות ציד לווייתנים רבות הולכות לאיבוד בניסיון למצוא אותו.

בשורה האחרונה של השיר מתאר המספר כיצד ה-Billy o' Tea עדיין נמצאת במאבק מתמשך עם הלוויתן, כאשר "ולרמן" מבצע "שיחות עידוד" לקפטן והצוות.

היסטוריה

ההערכה היא שהשיר נכתב בניו זילנד בסביבות 1860–1870.

על אף שלא ידוע מי המחבר של השיר, ייתכן שהוא נכתב על ידי מלח בגיל ההתבגרות או צייד לווייתנים אשר שירת בחוף. כמו כן ייתכן שהוא שימש כשיר "גזירת הלוויתן", אותו היו הציידים שרים כשהם שוחטים את הלוויתן.

במקור נאסף השיר בסביבות 1966 על ידי מורה למוזיקה מניו זילנד ומהדר שירי העם "נִיל קוֹלקהוּון" (באנגלית: Neil Colquhoun) כשהיה בשנות השמונים לחייו, שמע את השיר מדודו, כמו כן גם את השיר "ג'ון סמית' א.ב.". השיר הודפס בגיליון "העלון" בשנת 1904, שם הוא יוחס לאדם בשם ד"ה רוג'רס. ייתכן שרוג'רס היה דודו של וודס וכי רוג'רס עבד כמלח בגיל העשרה או כצייד לווייתנים בחוף באמצע המאה ה-19, והלחין את שני השירים בשנותיו המאוחרות ובסופו של דבר העביר אותם לאחיינו כשהזדקן.

בשנת 1973 נכלל "בקרוב הוולרמן תגיע" בספרו של ניל קולקהוון "שירי עם ניו זילנדים".

הקלטה

השיר בוצע והועתק לעיתים קרובות, עם למעלה מעשרה עיבודים שהוקלטו בין 1967 לבין 2005.

בשנת 1990 הקליטה להקת פולק מניו אינגלנד שכללה את גורדון בוק, אן מאיו מיור ואד טריקט קאבר לשיר, בשביל האלבום שלהם "And So Will We Yet".

בשנת 2013 הקליטה ה-Wellington Sea Shanty Society גרסה לשיר. ביצוע ידוע במיוחד לשיר בוצע על ידי להקת זמרים בריטים הקרויה The Longest Johns שבסיסה בבריסטול. הקאבר נכלל באלבומם "Between Wind and Water", שכלל גם את אוסף השירים הימיים שלהם, ויצא בשנת 2018. בעקבות ההתעוררות של השיר ברשת המדיה החברתית "טיקטוק" חבר ב-Wellington Sea Shanty Society העיר כי ההקלטה שלהם חוותה פרץ חדש של פופולריות.

קישורים חיצוניים

• מתי יבוא הוולרמן? - פודקאסט "התשובה" עם דורון פישלר
• תווים ומילות השיר (באנגלית).

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "ולרמן".