ועדת הילדים של אוטרכט
במהלך הכיבוש הגרמני של הולנד, ועדת הילדים של אוטרכט (בהולנדית: Utrechts Kindercomité) הייתה קבוצת התנגדות הולנדית מאוטרכט שהייתה מעורבת בשליחת מאות ילדים יהודים למסתור. חברי הוועדה הביאו את הילדים למשפחות אומנה, ואם זה לא היה אפשרי, הביאו אותם באופן זמני למעון קינדייסהאפן. חברי ועדת הילדים היו בעיקר סטודנטים לא נשואים באוטרכט.
מאות ילדים מאמסטרדם הוסתרו ברחבי הולנד באמצעות ארגון זה, וכן באמצעות קבוצת הסטודנטים של אמסטרדם וקבוצת טרוב (Trouw). השם לקבוצה זו נטבע רק לאחר מלחמת העולם השנייה.
היסטוריה
עריכהועדת הילדים הוקמה בקיץ 1942 על ידי יאן מוילנבלט (Jan Meulenbelt), לאחר שאד גרנדייק (Groenendijk) הביא לאמו מספר ילדים שעבורם היה צורך למצוא מקום מסתור קבוע.[1] מוילנבלט החל לחפש כתובות ואנשי קשר שיכולים להציע עזרה. אחד מהם היה המורה שלו, חר (חריט) קמפה, עוזר ראשי במכון הקרימינולוגי. זמן קצר לאחר מכן הצטרפו לוועדת הילדים רות מאתהייסן, פריץ יורדנס ואן מקליין פונט, ואחריהן הטי ווט וחיזלה סנליין. מההתחלה היה שיתוף פעולה הדוק עם קבוצת הסטודנטים של אמסטרדם בראשות פיט מרבורג ו-ווטר ואן זייטוולד. ועדת הילדים יצרה קשרים קבועים במקומות אחרים, למשל עם רו פארה בהאג. היו עובדים ואנשי קשר זמניים, בהם אדלין פינקלשטיין[2] וחקה לינקר.[2][3]
המשפחות שאצלן שוכנו ילדים קיבלו בממוצע 42 גילדן לחודש בתור דמי אכסון.[4] בתחילה היו אלה בעיקר רות מאתהייסן וחר קמפה שעסקו בגיוס כסף. קמפה, בין היתר, פנה לפיטרנלה ("דודה נל") קטל, שתרמה לו 1,600 גילדן, סכום שהיה מספיק כדי לכסות את ההוצאות למשך שבועות רבים.[5] הארכיבישוף יוהנס דה יונג, איש קשר של פרופסור וילם פומפה (הבוס של קמפה), תרם 10,000 גילדן לקבוצה כדי לממן את פעילותה.[6] בסוף 1942 גויס חירט לוברהויזן במטרה לגייס כספים. הסטודנטים גייסו גם הם כסף. למרות זאת, מימון הסתרתם של הילדים המשיך לעורר דאגה. לכן, מקליין פונט פנתה לחברתה לשעבר לכיתה, אנני דה וארד (de Waard), בינואר 1943, וזו החלה לעבוד באיסוף כספים.
לאחר הצגת הצהרת הנאמנות, במרץ 1943, השיגה ועדת הילדים ארבעה עובדים במשרה חלקית: יל דה יונג, ארוסתו ג'אקו סטמפריוס, ג'יימס ואן בוסקום (בן בית של דה יונג) ואליס ברונר. הוועדה קיבלה כתובת ליצירת קשר - בוטסטראט 17 (Boothstraat 17) באוטרכט.
באפריל 1943 קיבלה מקליין פונט גרסה בכתב יד של "שיר 18 המתים" מאת יאן קמפרט. היא נתנה אותו ללוברהויזן, ושאלה אם הוא יכול לעשות עם זה משהו. היה זה כתב היד הראשון שהוציא לאור לוברהאוזן והפרסום הראשון של הוצאת דה בזיגה ביי (De Bezige Bij). השיר המודפס גייס כסף רב לוועדת הילדים, לא רק באוטרכט. לדוגמה, אנקי סטורק נשלחה למכור את השיר באזור הולדתה.
התקפה באש
עריכהלוועד הילדים של אוטרכט היה מקלט בעיירה אש (Esch) שבצפון בראבנט. במקום שוכנו זמנית גם ילדים יהודים. ג'יימס ואן בוסקום מצא זוג שהיה מוכן לפקח שם, דירק דה רויטר ומיס ואן גינקל. התברר שהזוג עובד עבור האס דה הנאצי. מאחר שהשניים ידעו את שמותיהם (כינוייהם) של חברי ועדה שונים והיו מודעים לכתובת הקשר באוטרכט, התקבלה ההחלטה לחסל את שניהם. המתקפה בוצעה על ידי שני חברי הארגון "השייטים הכתומים" (Oranje Vrijbuiters) שהשתייך למחתרת ההולנדית והיו בשכונת אוג אין אל (Oog in Al) באוטרכט. ההתקפה נכשלה. דה רויטר נהרג, מיס ואן גינקל שרד את המתקפה. בן האומנה שלהם נכח במפתיע. הוא הצליח להימלט והזעיק את המשטרה. הוא הזכיר את שמו של ג'יימס ואן בוסקום ואת כתובת הקשר באוטרכט.
בוצעה פשיטה על בוטסטראט 17 וכל הנוכחים, כולל יהודים מסתתרים, נלקחו. כמה ימים לאחר מכן נעצרו חיזלה סנליין והטי ווט, שליוו את התוקפים לאש. יאן מיולנבלט, רות מאת'הייסן, ג'יימס ואן בוסקום ואליס ברונר נאלצו להסתתר. חל דה יונג תפס את מקומו של יאן מיולנבלט, אך יכול היה לשמש כרכז רק לזמן קצר. בספטמבר 1943 גורש מהקבוצה כשסירב להכיר בבתו שזה עתה נולדה.
הטי ווט ניהלה תיעוד קפדני כדי שתוכל להתחקות אחר הילדים המוסתרים. לאחר מעצרה, מטה הקבוצה שוכן בארמון הארכיבישוף הרומאי-קתולי במאליבאן באוטרכט.
חברי הוועדה נשרו מסיבות שונות. בשנת 1944 טיפלו בילדים אני דה וורד, טיטיה טימנגה, אולגה הודיג, טו הודיג ומשפחת רנייר (המכונה בוועדה "הגברות רניית") מאוטרכט.
כ-400 ילדים הצליחו להסתתר וכן מספר מבוגרים. כמה ילדים נעצרו ומספר חברים בוועדת הילדים מתו במהלך מלחמת העולם השנייה.
הוקרה
עריכהרחוב ועדת הילדים של אוטרכט באוטרכט נקרא על שם קבוצת ההתנגדות.[7]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ "10 grote Nederlandse verzetshelden". Historisch Nieuwsblad. אורכב מ-המקור ב-30 בינואר 2020. נבדק ב-8 בינואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Suijs, Hans (2020). Samen eervol overleefd: over 652 sterke vrouwen, onder wie het 'pastoorke' van het Agfacommando. Zwaag: Suijs. ISBN 978-94-6345-863-4.
- ^ "Linker Geertruida". yadvashem.org.
- ^ B.-J. Flim, Omdat hun hart sprak, p. 415-416.
- ^ "The Righteous Among the Nations Database:Ketel Petronella". Yad Vashem. נבדק ב-26 במרץ 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Rut Matthijsen" (PDF). collections.ushmm.org. נבדק ב-24 בפברואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Herkomst straatnamen: waar komt de naam Utrechts Kindercomitéstraat vandaan?". De Utrechtse Internet Courant. 2022-06-06. נבדק ב-2024-07-06.