ורוניקה מבריקה
וֵרוֹנִיקָה מַבְרִיקָה (שם מדעי: Veronica polita) היא מין צמח עשבוני חד-שנתי, שפרחיו קטנים וכחולים מהאזור הים-תיכוני ההררי ממשפחת הלחכיים (בעבר היא נקראה ברוניקה ושויכה למשפחת הלועניתיים)[1][2]. מין זה לא מצוי והוא מאכלס שדות ובתי-גידול מופרים מהאזור הים תיכוני ההררי[3]. ורוניקה מבריקה מלווה את ורוניקה לבנה במעזבות ובשטחים פתוחים בחבל הים-תיכוני ושכיחה על מדשאות. תפוצתה רחבה מאוד ומשתרעת מאגן הים התיכון ומאירופה ועד מרכז אסיה ועד מערב ההימלאיה, ומהאיים הקנריים ועד צפון סומליה. בישראל היא גדלה בשפלה המרכזית, בכל ההר, בעמק יזרעאל, בבקעת הירדן וברמת הגולן. פרחיה קטנים וכחולים עם כותרת זעירה שנפרשת באור השמש, ונסגרת בבוא החשיכה.
 ורוניקה מבריקה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | לחכיים |
| סוג: | ורוניקה |
| מין: | ורוניקה מבריקה |
| שם מדעי | |
 Veronica politaFries | |
| |
אטימולוגיה - מקורות השם
עריכהשם הסוג בֵּרוֹנִיקָה שונה ונקבע בווי"ו כבשם המדעי מאחר שהתברר שהכתיב בבי"ת דגושה - השגור בספרות הבוטנית העברית הישנה - אין לו על מה להסתמך. השם שונה על ידי האקדמיה ללשון העברית בשנת 2003. שמה המדעי cymbalaria ניתן לה משום הדמיון של עליה לעלים של צלצל.
מורפולוגיה
עריכה
צמח עשבוני חד-שנתי נמוך, גובהו 5 עד 25 ס"מ, שעיר, שרוע ומסתעף מבסיסו.
הגבעולים עגולים, עדינים, ארוכים, כפופים, מזדקפים או נטויים, עם שערות שאינן בלוטיות[4].
לוואים חסרים. הפטוטרות קיימות.
העלים פשוטים, התחתונים נגדיים לרוב והעלים (החפים) המלווים את הפרחים מסורגים[5]. כל העלים בעלי פטוטרת, דמויי ביצה, בסיסם כמעט דמוי-לב או קטום, משוננים-חרוקים, באורך כ-1 ס"מ, לפחות אצל חלקם אורכם ארוך מרוחבם.
הפרחים ערוכים אחד אחד בחיק עלים שצורתם אינה שונה מצורת העלים האחרים שאינם נושאים פרחים בחיקם.
עוקצי הפרחים ארוכים בערך כמו אורך העלים, והם מתעקלים עם הבשלת הפירות.
הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול, בלתי נכונים ומאוחי עלי כותרת, כלומר עלי הכותרת מאוחים בבסיסם לצינור קטן, והם נושרים כיחידה אחת.
הגביע מחולק עמוקות ל-4 אונות דמויות ביצה או סגלגלות, קודקודן כמעט מחודד. האונות אינן מפושקות זוגות זוגות, אונות הגביע משתיירות בפרי. העורקים באונות הגביע בולטים עם הבשלת הפירות.
הכותרת כחולה, בקוטר 6 עד 8 מ"מ, גלגלית (האונות מפושקות וצינור הכותרת קצר מאוד), בלתי נכונה, האוגן בעל 4 אונות מפושקות, שאינן שוות, העליונה רחבה יותר. אוגן הכותרת כחול ועליו נמשכים עורקים רדיאליים בכחול עז יותר. לוע הכותרת וצינורה שעירים ולבנים-ירוקים.
האבקנים 2, מעורים בכותרת, ארוכים למדי ובולטים מתוך הפרח. הזרים נימיים, וקירחים. המאבקים בעלי 2 לשכות, הנפתחות בחריץ אורך, דרכו משתחררת האבקה.
השחלה עילית, עשויה 2 עלי שחלה מאוחים, היוצרים 2 מגורות[6]. השיליה חיקית.
עמוד שחלה אחד, אורכו מ"מ אחד עד 1.5 מ"מ[7], משתייר בפרי, נימי, הצלקת אחת ותמימה.
הפרי הוא הלקט שעיר, פחוס כרגיל מן הצדדים ומפורץ בראשו, ומתוכו עולה עמוד השחלה והוא עטוף בגביע משתייר, בן 2 מגורות בכל מגורה 8 עד 12 זרעים. ההלקט נפתח לאורך המחיצה שבין המגורות. המפרץ שבראש ההלקט עשוי בצורה זווית מחודדת, רוחבו של ראש ההלקט 3 עד 5 מ"מ.
עוקץ הפרי גדול מהפרי ומגיע לס"מ אחד או יותר (בשונה מוורוניקה פרסית).
הזרעים זעירים, אורכם אינו עולה על 1.5 מ״מ. קעורים (דמוי סירה) וגבשושיים, בעלי אנדוספרם בשרני, המקיף את העובר הזקוף.
הזרעים מופצים באמצעות הרוח. הפריחה מסוף דצמבר ועד תחילת יוני.
תמונות
עריכה
קישורים חיצוניים
עריכה
- ורוניקה מבריקה, באתר ITIS (באנגלית)
- ורוניקה מבריקה, באתר NCBI (באנגלית)
- ורוניקה מבריקה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- ורוניקה מבריקה, באתר צמח השדה
- ורוניקה מבריקה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ורוניקה מבריקה, באתר Tropicos (באנגלית)
- ורוניקה מבריקה, באתר GBIF (באנגלית)
- ורוניקה מבריקה, באתר The Plant List (באנגלית)
- ורוניקה מבריקה, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Veronica polita, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ Veronica polita, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 24-11-2023
- ^ ורוניקה מבריקה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ Naomi Feinbrun-Dotha, Flora Palaestina – Part Three,, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1978, עמ' 206
- ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 412-414
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 400
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 611-615