ויקיפדיה

ז'אק אופנבך

מלחין יהודי גרמני

ז'אק אופנבך (Jacques Offenbach; ‏20 ביוני 1819 – 4 באוקטובר 1880) היה מלחין, צ'לן ואמרגן יהודי-גרמני, שנודע בעיקר כמלחין אופרטות. המפורסמת ביצירותיו היא ריקוד הקאן-קאן ביצירה "אורפאוס בשאול".

ז'אק אופנבך
Jacques Offenbach
לידה 20 ביוני 1819
קלן, ממלכת פרוסיה, הקונפדרציה הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 באוקטובר 1880 (בגיל 61)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Jakob Eberst Offenbach עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות של מונמארטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת, ממלכת פרוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1849–1880 (כ־31 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטואר של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם הרומנטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, אופרטה, opéra bouffe, מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת גרמנית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה צ'לו עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Herminia de Alcain עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Minna Offenbach-Hettich עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אביר בלגיון הכבוד (13 באוגוסט 1861) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ז'אק אופנבך

קורות חיים

עריכה

ז'אק אופנבך, או בשמו היהודי יעקב אברשט, נולד בעיר קלן ליצחק שהיה חזן. ז'אק היה ילד שביעי מתוך עשרה שנולדו במשפחה. אביו הצטיין בקול ערב והצליח בתפקידו כחזן. כחובב מוזיקה נלהב שאף שחיבתו זו תעבור גם לבנו ודאג שהנער ילמד לנגן בכינור. אך הלה גילה עניין רב יותר בטכניקת הנגינה בצ'לו. ב-1833 נסע לפריז (בהשראתה כתב את "חיי פריז") ללמוד צ'לו וקומפוזיציה בקונסרבטואר. בתקופת לימודיו עבד כמורה למוזיקה וניגן בצ'לו. בהמשך הצטרף לתזמורת האופרה קומיק, ב-1844 התנצר ונשא אישה. בשנת 1847 היה מנצח התזמורת של ה"תיאטר פראנסה".

אופנבך למד להכיר בנעוריו את החיים העליזים בחבל הריין ולאחר מכן את ההומור הצרפתי, ובחיבוריו המוזיקליים ידע למזג את שני האלמנטים לאחדות שלימה. בתקופת עבודתו כצ'לן ניתנה לו ההזדמנות לספוג מוזיקה רצינית וקלה גם יחד, והוא החל לתת ביטוי ליצירתיות שלו גם בחיבורים מוזיקליים קטנים. בהדרגה החל הקומפוזיטור אופנבאך לדחוק את רגלי אופנבאך הצ'לן. דרכו של אופנבך מן התזמורת אל הבמה באופרה הקומית לא הייתה קלה, עד שבשנת 1845 הביא לביצוע פומבי של המערכון המוזיקלי של "לז אלקוב" וההצלחה האירה לו פנים. עד שנת 1855 פעל אופנבך כמנצח וכאילוסטרטור מוזיקלי ליצירות עד אשר באה לידו שעת הכושר להשגת מטרתו הנכספת.

בשדרות אליזה בפריז עמד תיאטרון קטן ועזוב שכונה על ידי תושבי פריז "בונבוניאר". אופנבך עשה מאמצים והצליח להשיגו על אף שההכנסה היומית שלו לא עלתה על 1200 פרנקים. ביולי 1855 פתח אותו לקהל בתוכנית "נא להיכנס, רבותי", וההצלחה הייתה גדולה. החברה הפריזאית החלה לבקר בתיאטרון הזעיר, ושמו של אופנבך הגיע חיש מהר לארמון ובית המלוכה הזמינו להשמיע מיצירותיו. בינתיים בא החורף וכיון שהאולם לא צויד במתקני הסקה, נאלץ אופנבך לעבור ל"תיאטרון קומט". המוניטין של אופנבך השתפרו והלכו מהצגה להצגה.

משהגיע לפסגה עשה צעד פזיז ולקח לידו את הנהלת התיאטרון "גייטה" (עליזות), הכניס שינויים רבים בבנין, ובזבז הון תועפות על הצגת פאר של "אורפיאוס". פשיטת הרגל לא בוששה לבוא. כספו שנותר לא הספיק אפילו למשכורות העובדים. בנאום פרידה שנשא לפני האמנים, אמר: "תקבלו את המגיע לכם עד הפרוטה האחרונה". הוא קיים את הבטחתו זו במלואה. במות אירופה המשיכו להתחרות על יצירותיו והוא קיבל בהם שכר סופרים בלבד.

ב-1879 זכה להצלחה האחרונה של "בתו של הטאמבור מז'ור", וזאת הייתה הקומפוזיציה ה-100 שחיבר לבמה.

מהידועות שבין האופרטות שלו:

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ז'אק אופנבך בוויקישיתוף
אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=ז%27אק_אופנבך&oldid=39350096"