זאב אלמוג

זאב אלמוג (נולד ב-2 בפברואר 1935) הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת אלוף, כיהן כמפקד חיל הים הישראלי בין השנים 1979–1985, ובכלל זה בשנותיה הראשונות של מלחמת לבנון הראשונה. קודם לכן היה מפקד שייטת 13 במהלך מלחמת ההתשה ומפקד זירת ים סוף במלחמת יום הכיפורים. לאחר שחרורו מצה"ל היה מנכ"ל מספנות ישראל בשנים 1986–1995.

זאב אלמוג

לידה	2 בפברואר 1935 (בן 90) תל אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
השכלה	תיכון דתי יבנה
בן או בת זוג	גאולה אלמוג
צאצאים	עוז אלמוג
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1952 – מרץ 1986 (כ־34 שנים)
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
מפקד הקומנדו הימי מפקד זירת ים סוף מפקד בסיס חיפה מפקד חיל הים
פעולות ומבצעים
מלחמת סיני   מלחמת ששת הימים   מלחמת ההתשה   מלחמת יום הכיפורים   מלחמת לבנון הראשונה
עיטורים
קצין בלגיון ההצטיינות (ארצות הברית)
תפקידים אזרחיים
מנהל מספנות ישראל

ביוגרפיה

אלמוג נולד בתל אביב בשם זאב ליכטשיין, בן להורים שעלו מפולין בשנת 1933. בילדותו גדל בשכונת בת גלים בחיפה ובנעוריו גדל בקריית מוצקין, בכור בין שלושה אחים. למד בבית הספר התיכון הדתי "יבנה" בחיפה.

באוגוסט 1952 התגייס לנח"ל במסגרת גרעין בני עקיבא, שבו גם עבר קורסי מ"כים ומד"סים.

שירותו בחיל הים

שירות כלוחם

במאי 1954 התנדב לקומנדו הימי וב-1955 הוסמך כלוחם. נשלח לקורס קצינים בבה"ד 1 ולקורס חובלים של חיל הים, וביולי 1957 הוסמך כקצין ים, ובנובמבר אותה שנה מונה למפקד פלגה בקומנדו הימי. המשיך בתפקידי הדרכה ופיקוד בקומנדו הימי במשך כחמש שנים. השתתף במבצע סנונית שנערך בלילה שבין 16 ו-17 במרץ 1962, כמפקד חוליית החוד של הכוח הפושט של שייטת 13.

החל מאוקטובר 1962 למד באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר ראשון והוסמך במדעי המדינה וגאוגרפיה. ערך והגיש עבודת מחקר על "הגיאומורפולוגיה של חוף עתלית". באוקטובר 1965 מונה לקצין אג"ם בקומנדו הימי. לנוכח חילוקי דעות עם מפקד השייטת, אהרון בן-יוסף, בעקבות חילוץ ספינת המשמר בכנרת, עזב את השייטת בנובמבר 1966. הוא עבר לפלגת הטרפדות, ובדצמבר 1966 הוסמך לפיקוד על טרפדת ופיקד על טרפדת. במלחמת ששת הימים נקרא על ידי דב שפיר, מפקד השייטת החדש, לפקד על כוח קומנדו ימי רכוב על גבי "חזירים" (צוללות ננס), שחדר לנמל פורט סעיד בפעולת פורט סעיד, ופיקד על הכוח מ"ציפור" (ספינת אם) ששהתה סמוך לנמל. בתום המלחמה חזר לשרת בטרפדות במשך כארבעה חודשים.

מפקד שייטת 13

במאי 1968 מונה למפקד שייטת 13 בדרגת רב-סרן, וכעבור שמונה חודשים הועלה לדרגת סגן-אלוף. במהלך תפקידו שונה באופן דרמטי תפקודה המבצעי ומעמדה של היחידה; הושם דגש על העלאת רמת החי"ר של הלוחמים, בוצעו כשמונים מבצעים מעבר לגבול, חלקם הגדול במהלך מלחמת ההתשה. בין הפעולות הבולטות היו הפשיטות על מוצב החוף עדביה ועל מבצר האי גרין וטיבוע שתי טרפדות מצריות במפרץ סואץ (מבצע אסקורט) שהיווה תנאי לביצוע פשיטת השריון (מבצע רביב) בחוף המצרי. בנובמבר 1971 עבר השתלמויות מקצועיות ביחידות חיל הים השונות והוסמך לפיקוד על סטי"ל.

אל"ם זאב אלמוג (מימין), מפקד זירת ים סוף וסא"ל עוזי לבצור (במרכז), מג"ד 195, לוקחים בשבי את המז"ר המצרי (משמאל) בנמל עדביה

מפקד זירת ים סוף

ביולי 1972 מונה למפקד זירת ים סוף בדרגת אלוף-משנה. בתפקיד זה פיקד על קרבות הזירה הימית במפרץ סואץ וים סוף במלחמת יום הכיפורים במהלכם סוכלה תקיפה מצרית בדרום סיני תוך השמדה ולקיחת שלל של עשרים ושמונה כלי שיט מצריים. עם זאת, בהיעדר כוח ימי ישראלי מספק בזירה לא נמנע הסגר ימי מצרי בים סוף (הנתיב לכניסת דלק מאיראן) בואכה נמל אילת מתחילת המלחמה אל מעבר להפסקת האש ב-24 באוקטובר. ב-17 באוקטובר לקח חלק בהפגזת מרגמות מתוך נחתת על מעגן מרסה ת'למת שבמרכז מפרץ סואץ. השתתף כמט"ב (מפקד טקטי בים) במבצע מגבית 16, שחדר לנמל ע'רדקה שבצפון ים סוף ובמהלכו הושמד סטי"ל אויב באמצעות רקטות לאו (שהגיעו לראשונה לצה"ל יום קודם לכן, ברכבת האווירית). במהלך המלחמה פיקד על הכוח הימי שנועד למבצע אור ירוק להנחתת אוגדת שריון בגדה המערבית של מפרץ סואץ, אך המבצע בוטל.

תחת פיקודו נבנה הבסיס החדש של חיל הים בשארם א-שייח' ונקלטו בו, לאחר שהקיפו את יבשת אפריקה בשל חסימת תעלת סואץ לכלי שיט ישראליים, שני הסטי"לים הראשונים (סער 4) מתוצרת ישראל.

בעל תואר שני במינהל ואסטרטגיה ממכללת המלחמה של הצי בניופורט, שבמדינת רוד איילנד, ארצות הברית בה למד בשנת 1974.

באוגוסט 1975 מונה למפקד בסיס חיפה והועלה לדרגת תת-אלוף. בנובמבר 1976 מונה לצוות ההקמה של המכללה לביטחון לאומי. שימש כמדריך בשנת הלימודים הראשונה לאחר כינון המכללה.

מפקד חיל הים

ב-12 בינואר 1979, בעקבות הדחת האלוף מיכאל ברקאי, מונה זאב אלמוג למפקד חיל הים והועלה לדרגת אלוף. הוא שימש בתפקיד עד פברואר 1985. נושאים בולטים בתקופת פיקודו:

• שינוי המבנה הארגוני של החיל:

מימי החופים של ישראל חולקו לזירות: זירת חיפה, זירת אשדוד וזירת ים סוף. על מפקדי הזירות הוטלה אחריות פיקודית על הכוחות ועל השטח שבמרחביהם, והורחבו סמכויותיהם. כל בסיסי העזר הועברו ונערכו מחדש - מספנות חיל הים ובסיסי ציוד.

• שיפור מצב הביטחון השוטף:

לאחר עשור של חדירות קטלניות של מחבלים דרך הים, ובהן הפיגוע בנהריה בתחילת כהונתו של אלמוג כמפקד חיל הים, נבלמה לחלוטין חדירת המחבלים מן הים, הודות לתוכנית פעולה התקפית ומגננתית חדשה. במהלך התקופה בוצעו מאות גיחות מבצעיות. אוניות מחבלים אחדות, ובהן "ג'ינאן" ו"סטפני", "חנאן" ו"ארקאן", נעצרו בים התיכון, ואחרות טובעו בנמליהן.

• הזירה הימית במלחמת לבנון:

במסגרת מבצע של"ג בוצעה נחיתה מן הים של אוגדת צנחנים ושל מאות כלי רק"מ, וניתן סיוע מסיבי באש סטי"לים לכוחות הקרקע בחוף לבנון. כל זאת ללא אבדות בנפש או נזקים לחיל הים

• הסכם השלום עם מצרים:

הבסיסים הימיים של ישראל בחופי סיני פונו. החלה תנועת כלי-שיט ישראלים בתעלת סואץ כדרך שגרה. התקיימו ביקורי ספינות הדדיים בין הציים המצרי והישראלי, וכן חודשו חיפושי הצוללת אח"י דקר.

• עדכון תורת הלחימה (תו"ל):

נוצרה תפיסת לחימה חדשה המכונה "קרב ימי משולב", שעיקרה הפעלה משולבת של הכוחות: סטי"לים, צוללות וקומנדו ימי. תורת הלחימה אושרה על ידי המטה הכללי של צה"ל.

• תכנון של אמצעי לחימה עתידיים:

חיל הים ביצע בתקופה זו עבודת מטה להגדרת הצרכים העתידיים שלו. הסטי"לים מדגם סער 5 ("להב"), הצוללות מסדרת דולפין, טילים נגד טילים מדגם ברק, נרכשו מסוקים ימיים ראשונים מדגם דולפין והוחל בפיתוח ובבנייה של מערך גילוי חדיש ומשוכלל לאורך חופי ישראל.

• קליטה של כלי שיט ומערכות חדשים:

סטי"לים סער 4 חדשים (מסדרת "נדרן"); סטי"לים נושאי מסוק (דגם "חוחית"); סטי"לים סער 4.5 חדשים (דגם "נושב"); סנפיריות (דגם "זיוונית"); תותחים נגד טילים וולקן פלנקס, טילי "הרפון" לשיגור מצוללות "גל", כלי-שיט חדשים לקומנדו הימי, ומערכות לחימה שונות למרבית הכלים של חיל הים.

• עבודת מטה במערך ההדרכה:

גובשו מחדש מערך ההדרכה והכשרת הקצינים והחוגרים ונקבע נוהל חדש להסמכת מפקדי כלי-שיט. נקבע מסלול קידום מקיף של הקצין מדרגת סג"ם ועד לסא"ל, ובכלל זה לימודים והסמכה אקדמיים.

• העלאת יהודי אתיופיה:

בתקופה שקדמה למבצע משה הועלו אלף העולים הראשונים מאתיופיה מחוף סודאן באמצעות לוחמים וכלי-שיט של חיל הים במבצע חשאי.

אלמוג היה שקבע את עקרונות תורת הלחימה של הקרב הימי המשולב בישראל שבו, שייטת 13 פועלת בחופים המוגנים, הצוללות במבואות בקרבה לחוף, והסטי"לים בעומק הים בשל פגיעותם.

מנהל מספנות ישראל

במרץ 1986 פרש אלמוג מצה"ל ומונה למנהל מיוחד של מספנות ישראל, על פי בקשת שרי האוצר והתחבורה וכונס הנכסים הרשמי. זאת על מנת להבריא ולשקם את החברה שהגיעה לפירוק.

במהלך תקופה זו פותחו ונבנו במספנה שני דגמי כלי-שיט משוכללים: סטי"ל סער 4.5 נירית שנקלט בחיל הים (ובהמשך היווה בסיס לדגם סער 62), וספינת משמר מהירה (דגם "שלדג"), שנקלטה בחיל הים, נרכשה על ידי ציים זרים, ויוצרה בדגמים אחדים במשך עשרות שנים. בתקופה זו ביצע הצי השישי האמריקאי במספנה תיקונים באניותיו בשיעור שהגיע לחמישים אחוזים מהיקף התיקונים שלו בים התיכון, והשקיע כספים ניכרים בפיתוח נתיב הכניסה הימית למספנה ובאמצעי תשתית אחרים. לקראת הפרטת המספנה הגיע אלמוג להסכם עם רשות הנמלים לייעוד שטח של המספנה לנמל, רציפים ושטחי אחסנה.

מבקר המדינה ציין בדו"ח ביקורת שבתקופת הפירוק הזמני "חל שיפור במצבה הכספי, אולם החברה לא הצליחה להיחלץ מבעיותיה הכספיות הבסיסיות, שחלקן נגררו עוד מהתקופה שלפני מינוי המפרק הזמני – מחסור בהון עצמי, קשיים בתזרים המזומנים, חוסר איזון בין מצבת כוח האדם לתעסוקה, ורווחיות נמוכה ואף הפסדים בעבודות שביצעה."

כעבור תשע שנים, באפריל 1995, הוצאו המספנות מפירוק ונמכרו כ"עסק חי" למשקיעים פרטיים. עם ההפרטה פרש אלמוג מניהול המספנה. על תקופת כהונתו כתב לו כונס הנכסים הרשמי, שמואל צור:

"החברה שבה לפעול, חודשו ההזמנות, נכנו כלי שיט, מנופים ומתקנים הנדסיים אחרים, ונפתחו אופקי שיווק חדשים. פרויקט ה'שלדג' בא ביוזמתך ובמעורבותך האישית והעתיד יוכיח את הפוטנציאל הכלום בו ואת צדקת עמדתך. בהנהגתך פעלה המספנה כל השנים הללו בתנאים של שקט תעשייתי המבוסס על יחסי עבודה תקינים והוגנים ועל שיתוף פעולה בין ההנהלה לציבור העובדים."

לאחר מכן היה אלמוג חבר במועצות מנהלים של חברות כלכליות (אפריקה ישראל להשקעות) וציבוריות (נבחר למרכז הישראלי לניהול), מונה לחבר הנאמנים של אוניברסיטת חיפה, הוועד המנהל של המכון ללימודי-ים באוניברסיטת חיפה, יושב ראש "קרן לאומית לפיתוח הצלילה בישראל", ועוד.

פרסם מאמרים שונים בכתבי עת ישראלים וזרים בנושאי צבא ומינהל. הוא הרצה במכללות צבאיות, באקדמיה ובמכוני מחקר ישראליים וזרים, בנושאי צי וטכנולוגיה ימית. ב-29 באפריל 2004 חתם על מכתב תמיכה של בכירי מערכת הביטחון בתוכנית ההתנתקות, הקובעת שהתכנית חיונית לביטחון ישראל. הוא גם כתב מאמרים המדגישים את חשיבות חיל הים לביטחון ישראל.

בשנת 2007 יצא לאור ספרו "עטלפים בים האדום - פעולות מיוחדות של הקומנדו הימי במלחמות ההתשה ויום הכיפורים" (יצא לאור גם באנגלית בשם "Flotilla 13: Israeli Naval Commandos in the Red Sea, 1967-1973"). בשנת 2014 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי".

ציונים מיוחדים

• קיבל את אות לגיון ההצטיינות מטעם מזכיר ההגנה האמריקאי בעת שרותו כמפקד חיל הים (1981).
• מונה מטעם מועצת המנהלים העולמית של האגודה למען החייל האמריקאי (U.S.O.) לנשיא הראשון של האגודה בישראל (1992).

משפחתו

זאב אלמוג נשוי משנת 1956 לד"ר גאולה אלמוג (לבית קנטור), חוקרת ספרות ילדים, שאותה הכיר בעת שירותם בנח"ל. לבני הזוג שלושה בנים, בהם פרופ' עוז אלמוג. מתגוררים ברמת השרון.

ספריו

• עטלפים בים האדום - פעולות מיוחדות של הקומנדו הימי במלחמות ההתשה ויום הכיפורים, משרד הביטחון – ההוצאה לאור ו"מכון גלילי לחקר כוח המגן", 2007, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
• מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי - אוטוביוגרפיה, כנרת, זמורה ביתן, 2014.
• הכוח הימי המודרני של ישראל, שפותח לאחר מלחמת יום הכיפורים, המכון לחקר מלחמות ישראל, 2018.

לקריאה נוספת

• אברהם רבינוביץ', ספינות שרבורג (תרגום מאנגלית: אריה מרמרי), 2001.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זאב אלמוג בוויקישיתוף

• מפקדי חיל הים, באתר חיל הים הישראלי
• עמי פדהצור, ‏משפל לפסגה, מערכות 458, 2014 - על הספר "מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי"
• זאב אלמוג (1935-), דף שער בספרייה הלאומית
• זאב אלמוג, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
• שלשה דורות במשפחת אלמוג: כך נראית המדינה שלי, רוח צוות, יולי 2008

ממאמריו:

• הזירה הימית של ישראל - הערכה ולקחים, מערכות 299, 1985
• אדמירלים עם מזל, מערכות 376, 2001.
• זרוע הים במלחמת שלום הגליל, מערכות גיליון 413, יולי 2007, עמ' 19-11
• הכוח הימי של ישראל - נדבך חיוני להכרעה בשדה הקרב המערכתי, צבא ואסטרטגיה, מאי 2011
• זאב אלמוג, לא כך מחסלים טרור, באתר הארץ, 6 במרץ 2013.