זומבי מפלמארס
זומבי (בפורטוגזית: Zumbi; 1655 – 20 בנובמבר 1695) היה מנהיגו האחרון של הקילומבו של פלמארס, היכן שכיום נמצאת מדינת אלגואס שבברזיל. מקור השם הוא שיבוש השם "nzumbi" בשפה האפריקנית קימבנדו (quimbando), המציין "שד", "רוח" או "שדון".
הקילומבו של פלמארס הייתה רפובליקה של עבדים שנמלטו מנקודות יישוב ומטעים פורטוגליים בברזיל. הקילומבו היה ממוקם בפנים הארץ של באהיה ובשיאו הגיעה אוכלוסייתו, במספר יישובים, לכ-30,000 איש. לוחמי הקילומבו, אשר נאלצו להתגונן בפני התקפות חוזרות ונשנות מצד הכוחות הקולוניאלים הפורטוגליים, היו מיומנים בקפואירה, אמנות לחימה שפותחה בברזיל בידי עבדים אפריקניים במרוצת המאה ה-16.
מוצאו
עריכהבן לעבדים אפריקניים נמלטים הידוע בשם זומבי בלבד נולד חופשי בקילומבו של פלמארס בשנת 1655, אמו סבינה הייתה אחותו של מנהיג הקילומבו גנגה זומבה, שניהם ילדיה של נסיכה מהקונגו בשם אקולטון, בתו של מלך קונגו. כאשר היה כבן 6 נתפס בידי פורטוגלים וניתן למיסיונר האב אנטוניו מלו (Melo). לאחר שהוטבל בשם פרנסיסקו למד זומבי את הסקרמנטים, פורטוגזית ולטינית וסייע במיסה היומית. על אף הניסיונות "לתרבת" אותו, נמלט זומבי בשנת 1670 ושב למקום הולדתו. במרוצת השנים הבאות, בשנות העשרים המוקדמות שלו, נודע זומבי בכוחו הפיסי ובערמומיותו בשדה הקרב, וזכה לכבוד כאסטרטג צבאי.
חייו
עריכהבשנת 1678 הציע פדרו אלמידה (Almeida), מושל הקפיטניה של פרנמבוקו שנשחק מהעימות המתמשך עם פלמארס, לגנגה זומבה, מנהיג הקילומבו, לסיים את הסכסוך. ההצעה כללה חנינה לכל העבדים הנמלטים בקילומבו והענקת חירותם בתמורה להכפפת הקילומבו לסמכות הפורטוגלית. גנגה זומבה נטה לקבל את ההצעה אולם זומבי לא בטח בפורטוגלים. יתר על כן, הוא סירב לזכות בחירות עבור בני פלמארס, בעוד שאפריקנים אחרים יישארו עבדים. הוא דחה את הצעתו של אלמידה ולאחר שהבטיח להמשיך בהתנגדות לדיכוי הפורטוגלי, הדיח זומבי את גנגה זומבה והפך למנהיגו החדש של הקילומבו של פלמארס.
חמש עשרה שנים לאחר שהפך למנהיג הקילומבו של פלמארס, נמצא הקילומבו תחת התקפה ארטילרית מצד הפורטוגלים, תחת פיקודם של דומינגוס ז'ורז'ה וליו (Velho) וויאירה דה מלו (de Mello). ב-6 בפברואר 1694, לאחר 67 שנים של התנגדות עיקשת, הצליחו הפורטוגלים להרוס את "סרקה דו מקקו" (Cerca do Macaco), היישוב המרכזי של הרפובליקה של הקילומבו של פלמארס. לוחמי הקילומבו לא יכלו להתמודד עם הארטילריה הפורטוגלית, הרפובליקה נפלה וזומבי נפצע. על אף ששרד והצליח להתחמק מהפורטוגלים משך כשנתיים, הוא נבגד ונתפס ב-20 בנובמבר 1695 וראשו נערף בו במקום. ראשו של זומבי הועבר בידי הפורטוגזים לעיר רסיפה, בה הוא הוצג בכיכר המרכזית כהוכחה לשקריות האגדה העממית שהייתה מקובלת בקרב העבדים האפריקאים אודות אלמותיותו. שאריות מהקילומבוס המשיכו להתקיים באזור משך כמאה שנים נוספות.
כיום נחגג ה-20 בנובמבר, בעיקר בריו דה ז'ניירו, כיום של גאווה לאומית. ליום יש משמעות מיוחדת עבור אפרו-ברזילאים, המכבדים את זומבי כגיבור, לוחם חירות וסמל לחירות.
חיים אישיים
עריכהזומבי נישא ללוחמת ואמנית קאפוארה, דאנדרה אשר התאבדה בתאריך 6 בפברואר 1694 לאחר שנתפסה בקרב וסירבה לחזור לחיי עבדות. היו להם 3 ילדים.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- המלך עבד - מאמר אודות הקילומבו של פלמארס וזומבי (באנגלית)
- 300 שנה לזומבי - מאמר מתוך ביטאון המפלגה הקומוניסטית הברזילאית (באנגלית)