זיוף עתיקות

זיוף עתיקות הוא ייצור חפצים כך שיחשבו כ"עתיקות", או שינוי עתיקות כך שמשמעותן תגדל. זיוף עתיקות יכול להיות מונע מבצע כסף, אך גם מניסיון לרכוש יוקרה מדעית או פוליטית. קיימים גם מקרים בהם זייפנים ניסו להוכיח, באמצעות הזיוף, את אמיתותן של אמונות דתיות ("זיוף דתי") ואידאולוגיות. לעיתים זיוף עתיקות נעשה כ"מתיחה". זיוף עתיקות קשור לתחום זיוף האמנות.

לעיתים קרובות, סדרת חפירות ארכאולוגיות מפורסמת מובילה לגל ניסיונות של זייפנים המנסים להפיק רווח מן העניין שהתעורר בעתיקות מאתר זה. בדרך כלל מנסים הזייפנים למכור את העתיקות בשוק החופשי (ובעיקר בשוק ה"שחור"), אך חלק מן הזיופים הגיע למוזיאונים או הפך מוקד למחקר מדעי.

זיוף עתיקות קיים בכל תת-ענפי הארכאולוגיה ובכל התחומים הגאוגרפיים. אחד הזיופים הנפוצים כיום הוא של קדרות פרה-קולומביאנית, אבל זויפו גם "ממצאים" ממצרים העתיקה, מחפירות בכרתים ובאיי יוון, באסיה הקטנה ובאזורים רבים אחרים בעולם. קיימים גם זיופים פליאונטולוגיים, כמו ה"ארכיאורפטור".

באזור ארץ ישראל והמזרח התיכון, היה מוזס וילהלם שפירא סוחר עתיקות, אשר הואשם פעמיים כי זייף עתיקות - פעם אחת מכר למוזיאון בברלין חרסים מואביים כביכול ופעם נוספת נטען כי מגילות שהציע למוזיאון הבריטי היו זיופים (כיום טענת זיוף זה נתונה במחלוקת, לאחר גילוי מגילות מדבר יהודה באותו אזור).

חוקרים מנסים לזהות זיופי עתיקות באמצעות כלי מחקר מסוגים שונים: בדיקות ארכאולוגיות, גאולוגיות ופטרוגרפיות, כגון תיארוך פחמן-14; ובדיקות פליאוגרפיות ואפיגרפיות לבדיקת כתב ותוכן של טקסטים.

מקרים נודעים

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה