ויקיפדיה

זכויות להט"ב באיראן

זכויותיהם של לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב) באיראן כפופות לרדיפה ואפליה רשמית, בעודם מתמודדים עם אתגרים משפטיים וחברתיים שלא נתקלים בהם תושבים הטרוסקסואלים. פעילות הומוסקסואלית עבור גברים או נשים היא פלילית ונענשת במאסר, ענישה גופנית, הוצאה להורג, הצלפת מלקות או קנסות. עינויים, מכות והוצאות להורג מטעם המשמר הוגדרו כנסבלים לאורך השנים.[1] ממשלת איראן נחשבת לאחת המפלות ביותר בעולם כלפי הומוסקסואלים,[2][3] בעוד ההערכה היא כי מאות או אלפי אזרחי להט"ב בשטחה הוצאו להורג מאז המהפכה האיראנית לאורך השנים, בעוד מנהיגה רוחאללה ח'ומייני קרא להשמדת הומוסקסואלים ב-1979.[4][5][6][7]

זכויות להט"ב באיראן איראןאיראן
איראן
איראן
מעמד בחוק פלילי על פי חוק השריעה האסלאמי, עונש: מאסר, ענישה גופנית, הוצאה להורג, הצלפת מלקות או קנסות. עינויים, מכות והוצאות להורג מטעם המשמר הוגדרו כנסבלים לאורך השנים
טרנסג'נדריות ישנה הכרה בשינוי מגדר מאז 1987, ניתוח נדרש
שירות צבאי לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים מוצהרים לא רשאים לשרת
הגנה מפני אפליה אין איסור על אפליה על רקע נטייה מינית או זהות מגדרית
זכויות משפחה
הכרה בזוגיות חד־מינית אין הכרה בזוגיות חד מינית
אימוץ אין הכרה באימוץ על ידי זוגות חד מיניים
הצבעה על הצהרת האו"ם נגד, תמכה בהצעה הנגדית מטעם סוריה

על אף המדיניות ההומופובית המוצהרת של המדינה כלפי הומוסקסואליות, זהות טרנסג'נדרית מוכרת ברחבי איראן ותהליך שינוי מגדר הכולל ניתוח להתאמה מגדרית ממומן על ידי המדינה. איראן מוגדרת כמדינה המבצעת יותר ניתוחים להתאמה מגדרית מכל מדינה אחרת בעולם אחרי תאילנד. אישי דת שונים בהם רוחאללה ח'ומייני אפשרו לטרנסג'נדרים לשנות מחדש את מינם כדי שיוכלו להיכנס למערכות יחסים הטרוסקסואליות. עמדה זו אושרה על ידי המנהיג העליון עלי ח'אמנאי. צו דתי זה הוצא לראשונה עבור מרים חאטון מולקרה, שהפכה מאז למנהיגת ארגון הטרנסג'נדרים האיראני, החברה האיראנית לתמיכה אנשים עם הפרעת זהות מגדרית (ISIGID). לאורך השנים הופעל לחץ חברתי על הומוסקסואלים ולסביות במדינה לעבור ניתוח להתאמה מגדרית בניגוד לרצונם כדי להימנע מרדיפה משפטית וחברתית בשל נטייתם המינית.[8]

היסטוריה

עריכה

בסביבות שנת 250 לפני הספירה, בתקופת האימפריה הפרתית, נכתב הטקסט הזורואסטרי ונדידד המכיל הוראות שהן חלק מהקוד המיני המקדם מיניות יולדת המתפרשת כאיסור על יחסים חד מיניים בהסכמה אותם תייג כחטאים. פרשנות עתיקה על קטע זה מציעה כי העוסקים ב-"מעשי סדום" יכולים להיהרג ללא רשות מכהן גדול. עם זאת, היסטוריוניים יוונים מהמאה ה-5 ואילך מעידים כי ישנה מסורת הומוסקסואלית עתיקה באיראן, ולפיכך, לאיסור הייתה כנראה השפעה מועטה על עמדות איראניות או התנהגות מינית מחוץ לשורות הזורואסטרים האדוקים בכפרי מזרח איראן.[9][10][11][12]

ישנה כמות משמעותית של ספרות בפרסית המכילה איורים חד-מיניים מפורשים אשר תועדה לאורך השנים.[13] מספר שירי אהבה פרסיים וטקסטים מהספרים בוסתן וגוליסטאן של המשורר הפרסי מימי הביניים, סעדי שירזי, פורשו גם הם כשירים הומואירוטיים.[14]

תחת שלטונו של מוחמד רזא שאה פהלווי, המלך האחרון של שושלת פהלווי (1925-1979), הומוסקסואליות הופללה, אם כי נסבלה לעיתים קרובות עד כדי התרת סיקור חדשותי של חתונה חד-מינית מדומה. הפרופסורית ג'נט אפארי הידועה בתחומי חקירותיה בנושאי היסטוריה, דת ונשים, טענה כי מהפכת 1979 נבעה בחלקה על ידי זעם מוסרי של איסלמיסטים נגד ממשלת פהלווי, ונגד חתונה חד מינית מדומה בין שני צעירים בעלי קשרים לבית המשפט בפרט. אפארי הצהיר כי התנגדות דתית זו, הסבירה את הארסיות של הדיכוי האנטי-הומוסקסואלי באיראן בשנים שלאחר מכן.[15] לאחר קיומה של מהפכת 1979, אשר הפכה את איראן ממדינה אוטוקרטית, פרו-מערבית, מונרכית, לרפובליקה אסלאמית-תיאוקרטית תחת שלטון האייתוללה ח'ומייני, אלפי אנשים הוצאו להורג בפומבי, כולל הומוסקסואלים.[16][17]

מעמד בחוק

עריכה
 עמוד ראשי
 ראו גם – זכויות להט"ב במזרח התיכון

מאז מהפכת 1979, הקוד המשפטי של איראן מבוסס על רקע דין השריעה האסלאמי. כל הפעילויות המיניות המתרחשות מחוץ לנישואים הטרוסקסואלים מסורתיים (המוגדרים כמעשי סדום או ניאוף) הן פליליות. פעילויות הומוסקסואליות הן עבור גברים והן עבור נשים המתרחשות בין מבוגרים בהסכמה מופללות ונושאות עונש מרבי של מוות. מקרי קיום יחסים ללא הסכמה או אונס, בין בני אותו המין או הטרוסקסואלים, מביאים לרוב להוצאה להורג, אך מוגדרים כניאוף ומעשה סדום בחוק העונשין של איראן במקום סיווגם כ-"תקיפה מינית". עונש מוות חוקי מעל גיל 18 בעודו אושר על ידי הפרלמנט ב-30 ביולי 1991, ולבסוף אושרר על ידי מועצת השומרים ב-28 בנובמבר 1991. סעיפים 108 עד 140 עוסקים באופן מובהק בפעילויות של קיום יחסים הומוסקסואלית ובעונשים שלהן בפירוט.

פעילות הומוסקסואלית של גברים

עריכה
 
מפגין מוחה נגד רצח הומוסקסואלים באיראן בוושינגטון הבירה, ארצות הברית, יולי 2006

על פי סעיפים 108 עד 113, מעשה סדום (lavāt) יכול בנסיבות מסוימות להיות פשע שעליו ניתן להעניש את שני בני הזוג במוות. אם המשתתפים הם מבוגרים, בעלי שכל והסכמה, שיטת הביצוע היא של דעת השופט בעניין. אם אדם אחד אינו הסכים עבור קיום היחסים (אונס), העונש יחול רק על האנס. מי שאינו מבוגר העוסק ב-"מעשי סדום" בהסכמה צפוי לעונש של הצלפת 74 מלקות. סעיפים 114 עד 119 קובעים כי מעשה סדום מוכח אם אדם מודה ארבע פעמים בביצועו או על ידי עדותם של "ארבעה צדיקים". עדות של נשים בלבד או ביחד עם גבר אינה מוכיחה את קיומו של מעשה סדום.

על פי סעיפים 125 ו-126, אם מוכח קיום מעשה סדום, או כל פשע קל יותר הנזכר לעיל, בהודאה והאדם הנוגע בדבר "חוזר בתשובה", רשאי השופט לפסוק חנינה. אם אדם שביצע את הפשעים המינורים יותר הנזכרים לעיל חוזר בתשובה לפני מתן עדות העדים, העונש מבוטל. השופט רשאי להעניש את האדם על עבירות קלות יותר על פי שיקול דעתו.

פעילות הומוסקסואלית של נשים

עריכה

על פי סעיפים 127, 129 ו-130, העונש על פעילות הומוסקסואלית של נשים לסביות (mosāheqe) המערבות אנשים בוגרים, בעלי שכל והסכמה, הוא הצלפת 50 מלקות. אם המעשה חוזר על עצמו שלוש פעמים והעונש נאכף בכל פעם, יחול גזר דין המוות בפעם הרביעית. סעיף 128 קובע כי הדרכים להוכחת פעילות הומוסקסואלית של נשים בבית המשפט זהה לאלו של מעשה סדום. סעיף 130 מצהיר כי גם מוסלמים וגם לא-מוסלמים כפופים לעונש. על פי סעיפים 132 ו-133, הכללים לביטול עונשים או לחנינה, זהים לעבירות ההומוסקסואליות הפחותות של גברים. לפי סעיף 134, נשים "העומדות עירומות מתחת לכיסוי אחד ללא צורך" ואינן קרובות משפחה, עשויות לקבל עונש של הצלפת 50 מלקות. לפי שיקול דעתו של בית המשפט, קנסות, עונשי מאסר ועונשים גופניים מבוצעים בדרך כלל במקום עונש מוות, אלא אם הפשע היה יחסים ללא הסכמה (אונס).

ההאשמות על פעילות הומוסקסואלית שימשו במספר הזדמנויות עבור הרשעה של "פשעים פוליטיים" של מתנגדי משטר. אישומים אחרים הוצמדו לפשע על רקע מעשי סדום, כגון אונס או מעשים נגד המדינה, והרשעות מתקבלות במשפטים המוגדרים כ-"פגומים בעליל". ב-14 במרץ 1994 הואשם הסופר-עיתונאי מתנגד המשטר המפורסם עלי אכבר סעידי סירג'אני בעבירות שנעות במסחר בסמים, ריגול ועד לפעילות הומוסקסואלית. סירג'אני נפטר לאחר מכן בבית הסוהר בנסיבות שנויות במחלוקת.[18]

ניאוף

עריכה

ניאוף (zina-e-mohsen) דינו הצלפת 100 מלקות למי שלא נשואים ועונש מוות בעבירה הרביעית. עונש מוות בסקילה חל על מורשעים המוגדרים כנשואים ובכל מקרי גילוי עריות (תחת הקפאה מאז 2002, הוחלף רשמית ב-2012, בעונש לא מוגדר). ניאוף מוגדר גם כאשר גבר לא-מוסלמי ולא נשוי מקיים יחסים עם נקבה מוסלמית, ועונשו מוות. ארבעה עדים נדרשים להוכחת ניאוף, בעוד הנחשד חייב להודות ארבע פעמים, או שיש להרשיעו בידיעת השופט (באמצעות ראיות נסיבתיות ודאיות). אם האדם מודה פעמיים ו-"חוזר בתשובה" או שמשפחתו של הקורבן סולחת לנואף, השופט יכול לגזור במקום עונש קל יותר של הצלפת 99 מלקות או מאסר. הרשעות והוצאות להורג על פשע זה נדירות ביותר, בעודן בדרך כלל מבוצעות רק במקרה של מוות ונדירות גם אז.

בנובמבר 2021, גבר איראני נשוי ומאהבו הזכר קיבלו עונש מוות על רקע הרשעת ניאוף. בני הזוג, בני 27 ו-33, היו צפויים להיתלות, אף על פי שאשתו של הגבר התחננה בפני הרשויות שיצילו את חייהם. אולם, בגלל ניאוף חתנו, התערב אביה של האישה וביקש להוציא את הגברים להורג. השופט קיבל את בקשת אביה והמורשעים נרצחו.[19][20][21]

חוקי המוסר הציבורי

עריכה

על פי חוקי המוסר הציבורי, עבריינים צפויים לעונשי מאסר נוספים, הצלפות וקנסות.[22]

 
הפגנה נגד הומופוביה באיראן, הולנד, יוני 1979

סעיף 637 מצהיר כי כל גבר ואישה שאינם נשואים ומבצעים פשע נגד המוסר הציבורי, למעט ניאוף, צריכים להיגזר על הצלפת מלקות (99). אם אחד מהם לא הסכים לביצוע הפשע, יש להעניש רק את מי שיזם את קיומו.

סעיף 638 מצהיר כי כל מי שמפר במפורש כל טאבו דתי בפומבי מלבד עונשו על המעשה צריך להיאסר בין עשרה ימים לחודשיים, או להיצלף במלקות (74). נשים המופיעות בפומבי ללא חג'אב ראוי אמורות להיכלא בין עשרה ימים לחודשיים או לשלם קנס של 50,000 עד 500,000 ריאל.

סעיף 639 מצהיר כי יש לכלוא את האנשים הבאים בין שנה עד עשר שנים, ובמקרה של קטגוריה (א) יש להחרים את רכושם על פי החלטת בית המשפט. (א) כל מי שמנהל נכס שבו מתקיימות פעולות נגד מוסר הציבור, (ב) כל מי שמעודד אנשים להפר את המוסר הציבורי.

סעיף 640 מצהיר כי יש לכלוא את האנשים הבאים בין שלושה חודשים לשנה בעודם אמורים להיקנס בסך 1,500,000 עד 6,000,000 ריאל, וכן להיצלף על ידי 74 מלקות, על רקע העונשים הבאים, (ג) כל מי שמפרסם כל תמונה, טקסט, תמונה, ציור, מאמר, ניוזלטר, עיתון, סרט או כל דבר אחר הפוגע במוסר הציבורי, (ד) כל מי שנכלל במחזור הפריטים הנ"ל.

עונש מוות

עריכה
  ערך מורחב – רצח עלי פאזלי מונפרד
חברי מועצת המוסלמים לשעבר של בריטניה (CEMB) מפגינים במהלך מצעד הגאווה בלונדון ב-8 ביולי 2017 עבור הגנה על זכויות להט"ב ונגד מדינות המענישות הומוסקסואליות במוות בהן איראן

פעילי זכויות אדם ומתנגדי השלטון באיראן טוענים שבין 4,000 ל-6,000 הומואים ולסביות הוצאו להורג במדינה בשל פשעים הקשורים לנטייתם המינית מאז שנת 1979. על פי קרן בורומנד, ישנם רישומים של לפחות 107 הוצאות להורג עם האשמות הקשורות להומוסקסואליות בין השנים 1979 ל-1990.[3][23] בפגישה שנערכה בנובמבר 2007 עם עמיתו הבריטי הודה חבר הפרלמנט האיראני מוהסן יחיאבי כי הממשלה באיראן מאמינה בעונש מוות של הומוסקסואלים אשר לדבריו, "להומואים מגיע עינוי, רצח או שניהם".

ב-19 ביולי 2006 וב-19 ביולי 2007, הפגנה שאורגנה על ידי ארגון הלהט"ב הרוסי "Gayrussia.ru" מול שגרירות איראן ברוסיה במטרה "למשוך תשומת לב להוצאה להורג של קטינים ולדרוש את ביטול עונש המוות" אושרה באופן חריג על ידי המחוז של האזור האדמיניסטרטיבי המרכזי של מוסקבה.[24][25] הבקשה לא התייחסה במפורש למחאה עבור זכויות להט"ב. עם זאת, אותה מחאה נאסרה ביולי 2008 וביולי 2009 לאחר שנוספו המילים "הומוסקסואלים" בבקשת ההיתר לקיומה.[26] באפריל 2009, "Gayrussia.ru" העביר את האיסור על המחאה ביולי 2008 לוועדת זכויות האדם של האו"ם, בעוד מטרת הארגון הייתה קבלת פסיקה נגד רוסיה הן בבית הדין האירופי לזכויות אדם והן בוועדת זכויות האדם של האו"ם.[27][28] בדו"ח הסופי שלה, הוועדה הביעה את דאגותיה לגבי אלימות כלפי לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים ברוסיה וכן מהאפליה השיטתית על בסיס נטייה מינית, לרבות דברי שטנה של פקידי ציבור, מנהיגים דתיים ובכלי התקשורת. הוועדה הביעה בנוסף את חששותיה באשר לפגיעה "בזכות לחופש האספה וחופש ההתאגדות" בקרב חברי קהילת הלהט"ב.[29]

במאי 2021, נרצח עלי פאזלי מונפרד, הומוסקסואל בן 20 על ידי עריפת ראשו בידי אחיו למחצה ובני דודיו לאחר שנחטף סמוך לעיר אהוואז בפרובינציית ח'וזסתאן ימים לאחר שצבא איראן שלח לו בדואר מסמך הפוטר אותו משירות צבאי בשל נטייתו המינית.[30] אמו של מונפרד אושפזה לאחר שנודע לה על מותו. על פי ארגון הלהט"ב האיראני "6Rang",[31][32] אחיו החורג ובני דודיו נעצרו.[8][33] ארגוני זכויות אדם, פעילים, פוליטיקאים וסלבריטאים, ביניהם הזמרת דמי לובאטו, גינו את הרצח והצהירו על קיומו ברשתות החברתיות כדי להעלות את המודעות להומופוביה באיראן.[34] אזרחי להט"ב איראנים רבים צילמו בחשאי סרטונים שלהם הולכים עם בני זוגם ומראים דגלי גאווה כדי למחות נגד הרצח.[35] ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל קרא לקיום חקירה מלאה של הרצח ולביטול החוקים האנטי-הומוסקסואלים של איראן.[36]

אינוס

עריכה
  ערך מורחב – מחמוד עסגרי ועיאז מרהוני

ב-19 ביולי 2005 הורשעו מחמוד עסגרי ועיאז מרהוני, שני נערים ממחוז ח'וראסאן, על ידי בית המשפט בכך שאנסו ילד בן 13 לכאורה ונתלו בפומבי למוות. המקרה משך תשומת לב תקשורתית בינלאומית. קבוצת הלהט"ב הבריטית "!OutRage" טענה כי בני הנוער הוצאו להורג בגין מעשים הומוסקסואליים בהסכמה ולא ממעשה אונס. בתקשורת היה מחלוקת האם ההוצאות להורג של שני בני הנוער, או של שלושה גברים נוספים שהוצאו להורג בשנת 2011 במחוז חוזהסטן, הן עונש על פשעים אחרים או שבוצעו במיוחד בשל פעילותם ההומוסקסואלית.[37]

הוצאה להורג שנויה במחלוקת נוספת הייתה זו של מקוואן מולודזאדה ב-6 בדצמבר 2007 אשר הורשע בעבירה של אונס והוצא להורג בגין אונס של שלושה נערים בגיל 13, אף על פי שכל העדים חזרו בהאשמותיהם. כבן 13, הוא לא היה זכאי לעונש מוות על פי החוק באיראן.[38] עם זאת, למרות זעקה בינלאומית וביטול גזר דין המוות על ידי השופט העליון, אייתוללה סייד מחמוד האשמי שהרוד, מולודזאדה נתלה מבלי שמשפחתו או עורך דינו נודעו לכך עד לאחר המעשה.[39] ההוצאה להורג עוררה סערה בינלאומית מאחר שהיא הפרה שתי אמנות בינלאומיות שנחתמו על ידי הממשלה באיראן, המוציאות מחוץ לחוק עונש מוות על פשעים שביצעו קטינים - האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות והאמנה בדבר זכויות הילד.

מעשה סדום

עריכה

מעטים מהמשתתפים אשר מסכימים לקיום מעשי סדום (lavāt) נידונים למוות, אם כי לפני 2012, שני בני הזוג יכלו לקבל עונש מוות. ב-15 במרץ 2005 דיווח העיתון היומי "אטמד" כי בית המשפט הפלילי בטהרן גזר גזר דין מוות על שני גברים בעקבות גילוי סרטון המראה אותם עוסקים במעשים חד מיניים בהם הודו. על פי החשד, שני גברים נוספים נתלו בפומבי בעיר גורגן שבצפון המדינה בגין יחסים רומנטיים בנובמבר 2005.[40]

ביולי 2006, שני צעירים בצפון-מזרח איראן נתלו על "פשעי מין", אשר התפרשו כמעשים הומוסקסואלים בהסכמה.

ב-16 בנובמבר 2006, סוכנות הידיעות המנוהלת על ידי המדינה דיווחה על הוצאתו להורג פומבית של אדם שהורשע במעשי סדום בעיר קרמנשה שבמערב המדינה.[41]

מעצרים

עריכה
 
מפגינים מוחים עבור זכויות להט"ב בעולם המוסלמי עם דגלי מדינות רבות בהן איראן לצד דגל הגאווה במצעד הגאווה בלונדון, 2011

ב-10 במאי 2007 עצרה משטרת עוספיה 87 בני אדם במסיבת יום הולדת, כולל 80 חשודים בהומוסקסואלים, כשהם הכו ועצרו אותם במהלך סוף השבוע.[42] כל הגברים מלבד 17 שוחררו. אלה שהושארו נחשדו כי לבשו בגדי נשים. תמונותיהם של הגברים המוכים פורסמו על ידי הארגון מסילת הרכבת האיראנית לפליטים קווירים, שבסיסו בטורונטו.[43]

ב-23 בינואר 2008, חמזה חווי, בן 18, ולוגמן חמזהפור, בן 19, נעצרו בסרדשט, מערב אזרבייג'ן, בגין פעילות הומוסקסואלית. עצומה מקוונת לשחרורם החלה להסתובב ברחבי האינטרנט.[44] הנערים ככל הנראה התוודו בפני השלטונות שהם נמצאים בזוגיות ומאוהבים, מה שגרם לבית משפט להאשים אותם ב-"מלחמה נגד אלוהים" (mohārebe) ומעשה סדום.

על פי ארגון זכויות האדם "Human Rights Watch", בפברואר 2008 פשטה המשטרה בעוספיה על מסיבה בבית פרטי ועצרה 30 גברים, שהוחזקו ללא הגבלת זמן ללא עורך דין בחשד לפעילות הומוסקסואלית.[43]

באפריל 2017, 30 גברים נעצרו בפשיטה במחוז עוספיה בעודם נאשמו ב-"מעשי סדום, שתיית אלכוהול ושימוש בסמים פסיכדליים".[45]

בקשות מקלט

עריכה

בשנת 2001, הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם דחה בקשה של גבר איראני שנמלט מבית סוהר במדינה לאחר שהורשע ונידון למוות על רקע פעילות הומוסקסואלית. חלק מהבעיה במקרה הייתה כי האיש נכנס למדינה באופן לא חוקי ולאחר מכן הורשע בהריגת בן זוגו, לאחר שגילה כי "בגד בו".

בשנת 2005, ממשלת יפן דחתה בקשת מקלט של הומו איראני. באותה שנה, גם ממשלת שוודיה דחתה טענה דומה של ערעור מאת הומוסקסואל איראני בעוד הולנד החלה לעבור סקירה של מדיניות המקלט שלה ביחס לאיראנים הטוענים כי הם קורבנות של המדיניות נגד הומוסקסואליות במדינה. בשנת 2006 הפסיקה הולנד לגרש גברים הומוסקסואלים בחזרה לאיראן באופן זמני. במרץ 2006 הצהיר שרת ההגירה ההולנדית ריטה ורדונק כי "כעת ברור שאין שאלה של הוצאות להורג או גזרי דין מוות המבוססים רק על העובדה שנאשם הוא הומו באיראן", והוסיפה כי "הומוסקסואליות מעולם לא הייתה האשמה העיקרית נגד אנשים אלו". עם זאת, באוקטובר 2006, לאחר תגובות שליליות רבות הן בתוך הולנד והן מחוצה לה, שינתה ורדונק את עמדתה והודיעה כי אזרחי להט"ב איראנים לא יגורשו מהמדינה עוד.[46]

הממלכה המאוחדת ספגה ביקורות שליליות גם כן בשל המשך מדיניות הגירוש שלה כלפי פליטי להט"ב איראנים, בשל דיווחים בחדשות שתיעדו הומוסקסואלים איראנים שהתאבדו כשעמדו בפני גירוש. חלק מהמקרים עוררו קמפיין ממושך למען מגורשים פוטנציאליים, ולעיתים הביאו לכך שהאיראנים הומוסקסואלים קיבלו מקלט מדיני, כמו במקרים של קיאנה פירוז ומהדי קאזמי.[47]

בשנים האחרונות דווח כי תושבי להט"ב איראנים נמלטו מהמדינה בתקווה לזכות במקלט מדיני באירופה.[48]

זהות מגדרית

עריכה

כפי שסעיף 20 ב-14 מחוזות באיראן קובע, כי אדם שעבר ניתוח להתאמה מגדרית יכול לשנות את שמו ומינו באופן חוקי בתעודת הלידה על פי הוראת בית המשפט. סעיף 215 של הקוד האזרחי של איראן, קובע כי מעשיו של כל אדם צריכים להיות כפופים לתועלת רציונלית. כלומר, ניתוח להתאמה מגדרית יהיה לטובתו של מי שפונה לתמיכה ממשלתית. עם זאת, הסתייגויות כוללות את הצורך לקבל אישור רפואי מרופא התומך בדיסוננס בין המגדר המוקצה למגדר האמיתי של האדם. על אף ששינוי מגדר הוכר חוקית על ידי המנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי ח'אמנאי, האייתוללה יוסף מדאני תבריזי התייחס לניתוח להתאמה מגדרית כ-"בלתי חוקי" ו-"לא מותר על פי השריעה".[49]

באסלאם, המונח "mukhannathun" (נשים) משמש לתיאור אנשים בעלי וריאציות מגדריות, בדרך כלל טרנסג'נדרים שעוברים ממין זכר לנקבה. לא מונח זה ולא מקבילו "סריס" מופיעים בקוראן, אם כי המונח כן מופיע באוסף המסורות המוסלמיות, חדית', על רקע אמירותיו של מוחמד, המחזיקות במעמד משני לטקסט המרכזי.

בעוד שאיראן מפלילה פעילות הומוסקסואלית בהסכמה, הוגי דעות שיעים איראנים בהם האייתוללה רוחאללה ח'ומייני אפשרו לטרנסג'נדרים לשנות מחדש את מינם כדי שיוכלו להיכנס למערכות יחסים הטרוסקסואליות. עמדה זו אושרה על ידי המנהיג העליון ח'אמנאי, ונתמכת גם על ידי אנשי דת איראנים רבים אחרים בעוד המדינה תשלם חלק מהעלות עבור העברת הניתוח.

 
קברה של מנהיגת ארגון הטרנסג'נדרים האיראני, החברה האיראנית לתמיכה באנשים עם הפרעת זהות מגדרית (ISIGID), מרים חאטון מולקרה אשר נפטרה לאחר התקף לב ב-2012

מאז אמצע שנות ה-80, הממשלה האיראנית אישרה את הנוהג של ניתוח להתאמה מגדרית (תחת אישור רפואי) ואת השינוי של המסמכים המשפטיים הרלוונטיים כדי לשקף את מינו החוקי החדש שהוגדר עבור האדם. בשנת 1983, העביר ח'ומייני פתווה המתירה פעולות לשינוי מגדר כתרופה ל-"טרנסג'נדרים מאובחנים", המאפשרת להפוך את הבסיס של נוהג זו לחוקי.[50][51] צו דתי זה הוצא לראשונה עבור מרים חאטון מולקרה, שהפכה מאז למנהיגת ארגון הטרנסג'נדרים האיראני, החברה האיראנית לתמיכה אנשים עם הפרעת זהות מגדרית (ISIGID). איש הדת האסלאמי בדרג הבינוני באיראן, הוג'אטולסלאם קרימיניה, הוא תומך ידוע נוסף לזכויות טרנסג'נדרים בעודו קרא בפומבי "לכבד יותר את זכויותיהם של טרנסג'נדרים איראנים". עם זאת, טרנסג'נדריות עודה מוגדרת כנושא טאבו בחברה האיראנית, ואין חוקים להגנה על טרנסג'נדרים על רקע זהות מגדרית.

לאורך השנים הופעל לחץ חברתי על הומוסקסואלים ולסביות באיראן לעבור ניתוח להתאמה מגדרית כדי להימנע מרדיפה משפטית וחברתית בשל נטייתם המינית.[8] סרטו התיעודי של יוצר הסרטים האיראני-אמריקאי תנאז אשגיאן משנת 2008, תהיה כמו אחרים הדגיש זאת.[52] הסרט התיעודי בחן סוגיות של מגדר ונטייה מינית תוך מעקב אחר סיפוריהם האישיים של חלק מהמטופלים במרפאה לשינוי מגדרי בטהראן. הסרט זכה לביקורות משבחות והוצג בפסטיבל הסרטים סאנדנס ובפסטיבל הסרטים הבינלאומי של ברלין בעודו זכה בשלושה פרסים שונים.[53]

חופש הביטוי וצנזורה

עריכה
חברת הפרלמנט האירופי, מריטייה שאקה, מדברת בעד המאמצים של קרן "JoopeA" להגביר את מודעות קיומה של קהילת הלהט"ב האיראנית במצעד הגאווה באמסטרדם והעולם, 2017

בשנת 2002, ספר שכותרתו מחזה עדים מאת סיירוס שאמיסה נאסר מהמדפים (אף יל פי שאושר תחילה) כיוון שאמר כי "סופרים פרסיים בולטים מסוימים הם הומוסקסואלים או ביסקסואלים".

בשנת 2004, מוזיאון טהראן לאמנות עכשווית השאיל אוסף של יצירות אמנות שהשתייכו בעבר למוחמד רזא שאה פהלווי, שהיו כלואים מאז מהפכת 1979 במוזיאון טייט בריטניה. היצירות כללו יצירות אמנות הומוארוטיות מפורשות מאת הצייר פרנסיס בייקון (1909-1992) בעוד הממשלה באיראן הצהירה כי עם שובן, יוצגו גם באיראן.[54]

בשנת 2005, העיתון האיראני "Shargh" מטעם הפלג הפוליטי של הרפורמים האיראנים נסגר על ידי הממשלה לאחר שראיין סופר איראני המתגורר בקנדה. אף על פי שהראיון לא הזכיר את נטייתו המינית של הסופר (שגיא ר'מן), הוא אכן ציטט אותה כמי שקבע כי "הגבולות המיניים חייבים להיות גמישים... הבלתי מוסרי נכפה על ידי התרבות על הגוף".[55] העיתון השמרני "Kayhan" תקף את העיתון באומרו כי "שארג ראיין את ההומוסקסואל הזה בעודו מודע לזהותו המינית החולה, לדעותיה המנוגדות ולאישיות הפורנו שלו".[55] כדי להימנע מסגירה לצמיתות, העיתון פרסם התנצלות פומבית שבה נאמר הוא לא היה מודע ל-"תכונות האישיות" של הסופר והבטיח "להימנע מאנשים ומתנועות כאלו".[55]

דעת ממשלת איראן

עריכה

התקשורת הממלכתית של איראן הפגינה אפליה גלויה כלפי הומוסקסואלים בהזדמנויות רבות לאורך השנים. "Mashregh News", אתר חדשות "קרוב לארגוני הביטחון והמודיעין" תיאר הומוסקסואלים בכתבה כ-"אנשים שהפכו מוטרדים נפשית בנטיות אנושיות טבעיות, איבדו את שיווי המשקל שלהם וזקוקים לטיפולים פסיכולוגיים".[56]

בשנת 2007, נשיא איראן לשעבר, מחמוד אחמדינז'אד, נאום באוניברסיטת קולומביה והצהיר כי "באיראן אין לנו הומוסקסואלים", אם כי דובר הקשור לאחמדינז'אד הצהיר מאוחר יותר כי "הערותיו לא הובנו כהלכה".[57] בפגישה בנובמבר אותה שנה עם מקבילו הבריטי, חבר הפרלמנט האיראני מוחסן יחיאווי הודה שהממשלה באיראן מאמינה בעונש מוות להומוסקסואליות.

בשנת 2013, מזכיר המועצה העליונה של איראן לזכויות אדם, מוחמד-ג'וואד לאריג'אני, כינה בראיון בטלוויזיה הממלכתית הומוסקסואליות כ-"מחלה" תוך שהוא הכחיש את הרדיפה של הומוסקסואלים באיראן וקבע כי "קידום הומוסקסואליות הוא בלתי חוקי ויש לנו חוקים חזקים נגד זה... אנו רואים בהומוסקסואליות מחלה שצריך לרפא. אנחנו גם לא רואים שזה מקובל להכות או להתעלל בהומוסקסואלים... הומוסקסואליות נחשבת לנורמה במערב והם כופים עלינו לקבל אותה. אנחנו מתנגדים לזה בתוקף".[58]

השופט העליון של איראן, סאדק לאריג'אני, הכחיש את הוצאתם להורג של הומוסקסואלים באיראן בכנס בטהרן ב-2014 וקבע "זה שהם אומרים שאנחנו מוציאים להורג הומוסקסואלים זה לא יותר משקר... אנחנו לא מספקים לאנשים האלה הזדמנות, אבל מה שהם אומרים שאנחנו תולים אותם זה שקר שהם המציאו עבור הרפובליקה האסלאמית".[59][60]

ביוני 2019, במסיבת עיתונאים שהתקיימה בטהראן בין שר החוץ מוחמד ג'וואד זריף לשר החוץ הייקו מאס, העיתונאי הגרמני הידוע כהומוסקסואל גלוי פול רונצהיימר מהצהובון בילד שאל את זריף "מדוע הומוסקסואלים מוצאים להורג באיראן בגלל נטיותיהם המיניות?", זריף ענה בתגובה כי "הוצאה להורג של הומוסקסואלים מתרחשת כי לחברה שלי יש עקרונות. ואנחנו חיים על פי העקרונות האלה. אלה עקרונות מוסריים הנוגעים להתנהגות של אנשים באופן כללי, וזה אומר שמכבדים את החוק ומצייתים לחוק".[61][62]

תנועות להט"ב באיראן

עריכה
  ערך מורחב – יום הגאווה האיראני

בשנת 1972, סביז שפאאי המלומד נשא הרצאה פומבית על הומוסקסואליות באוניברסיטת שיראז בעיר שיראז באיראן ובשנת 1976 הצהיר כי יחקור נטייה מינית ומגדר באוניברסיטת סירקיוז. בשנות ה-90, הצטרף לקבוצת זכויות האדם הראשונה לתושבי להט"ב איראנים, "HOMAN", והמשיך בעבודתו עד שמת ממחלת הסרטן בשנת 2000.[54] בשנת 2007, הטלוויזיה הקנדית CBC הפיקה סרט תיעודי שראיין אנשי להט"ב איראנים שסיפרו על מאבקיהם.

בשנת 2001, ארגון זכויות להט"ב איראני מקוון, "Rainbow" הוקם על ידי ארשאם פארסי, פעיל הומוסקסואל איראני ידוע, ואחריו ארגון חשאי בשם "הארגון הפרסי להומואים ולסביות". החל משנת 2008, שונה שמו של ארגון זה "מסילת הרכבת האיראנית לפליטים קווירים" (IRQR). בעוד שמייסד קבוצה זו ברח מאיראן והמשיך בעבודתו בקנדה, קיימת תנועה מחתרתית לזכויות להט"ב באיראן עצמה.[63]

 
סירת הלהט"ב האיראנית במהלך מצעד הגאווה באמסטרדם, הולנד, 2017

עלי מאפי, קומיקאי הומוסקסואל גלוי יליד איראן החל את הקריירה שלו בשנת 2016. בכל התוכניות שלו, מאפי ידוע כמי שמזכיר את מעמדו כאזרח איראני ואת המחויבות שלו להיות גאה במי שהוא ללא קשר. מתגורר כיום בסן פרנסיסקו, קליפורניה.

במהלך ההפגנות נגד תוצאות הבחירות באיראן ביולי 2009, דווח כי איראנים הומוסקסואלים מוצהרים הצטרפו להמוני המפגינים בממלכה המאוחדת והתקבלו בברכה עם עמדות חיוביות.[64]

בשנת 2010, קבוצה של פעילי להט"ב בתוך איראן הכריזה על היווסדותו של יום הגאווה האיראני. היום מצוין ביום שישי הרביעי של חודש יולי מדי שנה בסתר.[65]

החל משנת 2012, הארגון "OutRight Action International" מציע משאבים מקוונים לאנשי להט"ב איראנים בפרסית.

קרן "JoopeA" ארגנה את מחאתם של פעילי להט"ב איראנים במהלך מצעד הגאווה באמסטרדם כסירת המייצגת את המדינה בשנים 2017–2018. סירת המפגינים זכתה בפרס "Best of Pride" של מהדורת ציון המצעד בשנת 2018.[66]

טבלת סיכום

עריכה
פעילות הומוסקסואלית חוקית  /   (פלילי תחת חוק השריעה האסלאמי, עונש: מאסר, ענישה גופנית, הוצאה להורג, מלקות או קנסות. עינויים, מכות והוצאות להורג מטעם המשמר הוגדרו כנסבלים)
גיל הסכמה שווה לזוגות הטרוסקסואלים  
חוקים נגד אפליה בתעסוקה  
חוקים נגד אפליה במתן סחורות ושירותים  
חוקים נגד אפליה בכל התחומים האחרים (כולל אפליה עקיפה, דברי שנאה)  
נישואים חד מיניים  
הכרה בזוגות חד מיניים (איחוד אזרחי, שותפות לחיים)  
אימוץ משותף של זוגות חד מיניים  
אימוץ ילד חורג על ידי זוגות חד מיניים  
לסביות, הומואים וביסקסואלים מוצהרים רשאים לשרת בצבא  
זכות לשינוי מגדר בחוק   (מאז 1987, ניתוח להתאמה מגדרית נדרש)
גישה להפריה חוץ-גופית לזוגות לסביות  
טיפולי המרה אסורים בחוק  
פונדקאות מסחרית לזוגות גברים הומוסקסואלים  
גברים המקיימים יחסי מין עם גברים רשאיים לתרום דם   (האיסור תקף גם עבור נשים לסביות)

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Gul Tuysuz CNN, A card exempted a gay man from serving in Iran's military. It may have cost him his life, CNN
  2. ^ Iran executes ‘high number’ of gays, says German intelligence, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ 1 2 Encarnación, Omar G. (2017-03-31). "Trump and Gay Rights" (באנגלית אמריקאית). ISSN 0015-7120. נבדק ב-2021-12-17.
  4. ^ ARSHAM PARSI, Iranian Queers and Laws: Fighting for Freedom of Expression, Harvard International Review 36, 2014, עמ' 49–53
  5. ^ Where are the most difficult places in the world to be gay or transgender?, the Guardian, ‏2017-03-01 (באנגלית)
  6. ^ Iran most dangerous country for gay travelers - report, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
  7. ^ hrw, Discrimination and Violence against Sexual Minorities in Iran, 2010-12-15
  8. ^ 1 2 3 Iran's gay plan, web.archive.org, ‏2009-04-16
  9. ^ Importance of Vendidad in the Zarathushti Religion: by Ervad Behramshah Hormusji Bharda, tenets.parsizoroastrianism.com
  10. ^ Zoroastrian Scriptures & Avestan Languages, www.heritageinstitute.com
  11. ^ Lesley-Ann Jones, Bohemian Rhapsody: The Definitive Biography of Freddie Mercury, Hodder & Stoughton, 2011-10-13, ISBN 978-1-4447-3370-9. (באנגלית)
  12. ^ AVESTA: VENDIDAD (English): Chapter 8: Funerals and purification, unlawful sex, www.avesta.org
  13. ^ glbtq >> literature >> Middle Eastern Literature: Persian, web.archive.org, ‏2009-03-08
  14. ^ Sa'di, web.archive.org, ‏2012-05-30
  15. ^ Iranian Sources Question Rape Charges in Teen Executions, web.archive.org, ‏2013-07-23
  16. ^ Anderson, Raymond H. (1989-06-04). "Ayatollah Ruhollah Khomeini, 89, the Unwavering Iranian Spiritual Leader". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-12-17.
  17. ^ "An Interview With KHOMEINI". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 1979-10-07. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-12-17.
  18. ^ "Leading Dissident Writer in Iran Dies After 8 Months in Detention". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 1994-11-28. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-12-17.
  19. ^ Iran: Gay couple sentenced to death for adultery after family demanded execution, WION (באנגלית)
  20. ^ Couple in Iran sentenced to death for adultery, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
  21. ^ <img Alt= Src='https://Secure.gravatar.com/Avatar/E88d011750c73834506e3e98723a131c?s=24, #038;d=mm, #038;r=g' class='avatar avatar-24 photo' height='24' width='24' /> KS Arpita, Gay couple sentenced to death for adultery in Iran, BreezyScroll, ‏2021-11-09 (באנגלית אמריקאית)
  22. ^ United Nations High Commissioner for Refugees, Refworld | Iran: Islamic Penal Code, Refworld (באנגלית)
  23. ^   Passed to the Telegraph by WikiLeaks, ‏IRAN: UK GRANTS ASYLUM TO VICTIM OF TEHRAN PERSECUTION OF GAYS, CITING PUBLICITY, The Telegraph, 4 February 2011
  24. ^ Gay Activists in Moscow Protest Persecution of Iranian Gays, web.archive.org, ‏2011-07-19
  25. ^ Interfax-Religion, www.interfax-religion.com
  26. ^ Moscow bans demonstration outside Iranian embassy, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBT+ news, ‏2008-07-14 (באנגלית בריטית)
  27. ^ UN Human Rights Committee Gives Russia 6 Months to Justify Gay Picket Ban in Moscow, Gays Without Borders, ‏2009-05-08 (באנגלית)
  28. ^ GayRussia.ru :: Russian Gays, Lesbians, Bi, Transexuals, LGBT, News on Russia and Human Rights”, web.archive.org, ‏2010-01-29
  29. ^ gayrussia.ru, web.archive.org
  30. ^ "گزارش‌ها از قتل یک مرد جوان در اهواز 'به ظن همجنسگرایی'". BBC Persian (בפרסית). אורכב מ-המקור ב-2021-05-08. נבדק ב-2021-05-08.
  31. ^ "Man allegedly beheaded by his family for being gay". Newsweek (באנגלית). 2021-05-12. ארכיון מ-2021-05-12. נבדק ב-2021-05-12.
  32. ^ "20-Year-Old Man Reportedly Beheaded by Family For Being Gay". www.out.com (באנגלית). 2021-05-10. אורכב מ-המקור ב-2021-05-12. נבדק ב-2021-05-12.
  33. ^ "«بازداشت سه نفر» به اتهام قتل یک همجنسگرا در اهواز". Radio Farda (בפרסית). אורכב מ-המקור ב-2021-05-08. נבדק ב-2021-05-08.
  34. ^ Zitser, Joshua. "Alireza Fazeli Monfared wanted to live as a free gay man in the West. His family in Iran beheaded him days before his dream came true, say activists". Insider (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-2021-05-17. נבדק ב-2021-05-17.
  35. ^ "Defiant queer Iranians take to the streets in pride flags to protest against brutal honour killing of young gay man". PinkNews. אורכב מ-המקור ב-2021-05-14. נבדק ב-2021-05-17.
  36. ^ "Watchdog Says Killing Of Young Gay Man In Iran Highlights Need To Protect LGBT Rights". RadioFreeEurope/RadioLiberty (באנגלית). 17 במאי 2021. נבדק ב-18 במאי 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ Iran executes three men on homosexuality charges, the Guardian, ‏2011-09-07 (באנגלית)
  38. ^ "Iranian hanged after verdict stay" (באנגלית בריטית). 2007-12-06. נבדק ב-2021-12-17.
  39. ^ International Gay and Lesbian Human Rights Commission - Human Rights For Everyone. Everywhere., web.archive.org, ‏2008-04-11
  40. ^ Iran: Two More Executions for Homosexual Conduct, Human Rights Watch, ‏2005-11-21 (באנגלית)
  41. ^ Brutal land where homosexuality is punishable by death, The Independent, ‏2008-03-06 (באנגלית)
  42. ^ More Than Eighty Gay Men Arrested at Birthday Party in Isfahan, web.archive.org, ‏2011-04-14
  43. ^ 1 2 Iran: Private Homes Raided for ‘Immorality’ (Human Rights Watch, 28-3-2008), web.archive.org, ‏2008-11-13
  44. ^ Indymedia.be | Don't hate the media, be the media., www.indymedia.be
  45. ^ Shots fired as Iran arrests over 30 gay men in violent raid, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
  46. ^ Netherlands: Asylum Rights Granted to Lesbian and Gay Iranians, Human Rights Watch, ‏2006-10-18 (באנגלית)
  47. ^ Paulocanning, Mehdi Kazemi: On his way back : Dutch "We have confidence in a good outcome", LGBT Asylum News, ‏2008-04-03
  48. ^ Man allegedly beheaded by his family for being gay, Newsweek, ‏2021-05-12 (באנגלית)
  49. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2016-11-17
  50. ^ CBC News - Film - Iran's gay plan, web.archive.org, ‏2010-02-22
  51. ^ "Iran's 'diagnosed transsexuals'" (באנגלית בריטית). 2008-02-25. נבדק ב-2021-12-17.
  52. ^ Iran's gay plan, web.archive.org, ‏2009-04-16
  53. ^ Journal of Religion and Film: Film Takes Place: Report from Sundance 2008, web.archive.org, ‏2008-02-10
  54. ^ 1 2 Iran News Report 1997-2004, web.archive.org, ‏2009-04-08
  55. ^ 1 2 3 Iran News & Reports 2007, web.archive.org, ‏2009-03-14
  56. ^ آشنایی با ابعاد آشکار و پنهان ترویج همجنس بازی در جهان + تصاویر - مشرق نیوز, www.mashreghnews.ir
  57. ^ Ahmadinejad Says Comments About Gays Were Misunderstood, Fox News, ‏2015-03-25 (באנגלית אמריקאית)
  58. ^ Iranian human rights official describes homosexuality as an illness, the Guardian, ‏2013-03-14 (באנגלית)
  59. ^ Judiciary Chief Refutes Claims on Iran Executing Homosexuals as Sheer Lie | Farsnews Agency, www.farsnews.ir
  60. ^ دفاع از جهات حقوق بشری نظام یک ضرورت است- اخبار اجتماعی تسنیم | Tasnim, خبرگزاری تسنیم | Tasnim (בפרסית)
  61. ^ Iran's FM affirms right to execute gays and blasts U.S. and Israel, The Jerusalem Post | JPost.com (באנגלית אמריקאית)
  62. ^ Hollie McKay, Openly gay reporter presses Iran's top diplomat on death penalty for homosexuals, Fox News, ‏2019-06-12 (באנגלית אמריקאית)
  63. ^ Gay In Iran (Part 1 of 2) - YouTube, web.archive.org, ‏2016-03-17
  64. ^ President of Iran admits gays do exist in his country as 700-strong crowd protests in London, PinkNews | Latest lesbian, gay, bi and trans news | LGBT+ news, ‏2009-06-19 (באנגלית בריטית)
  65. ^ LGBT+ Iranians are set to celebrate Pride in secret with ‘Rainbow Friday’, Topics (באנגלית)
  66. ^ Prijswinnaars Canal Parade bekend, Iraanse boot wint publieksprijs, www.at5.nl (בהולנדית)


אוחזר מתוך "https://he.wiki.x.io/w/index.php?title=זכויות_להט%22ב_באיראן&oldid=38798848"