זכות הגישה הציבורית

זכות הגישה הציבורית קיימת במדינות שונות בעולם. היא קובעת כי זכותו של הציבור הרחב לגשת לכל האדמות, האגמים, הנהרות, גם אם הם נמצאים בבעלות פרטית. הזכות מתייחסת עקרונית למטרות מעבר ו/או נופש, כולל זכות מעבר וזכות שהיה זמנית, אולם לא זכות לניצול השטח. למשל ניתנת הזכות לישון באותן האדמות באופן זמני באוהלים, ולקטוף באותן האדמות צמחי בר דוגמת פירות יער, פטריות וכמה צמחים אחרים, אולם לא ניתנת הזכות לניצול כלכלי של השטח דוגמת כריתת עצים, ציד, דיג, ניהול עסק. זכות הגישה הציבורית שמה גם דגש על התחשבות ודאגה לטבע ולחיות בר, לבעלי האדמות ולאנשים אחרים. בפועל זכות הגישה הציבורית מוגדרת מעט שונה ממדינה למדינה.

אוהל שהוקם בנורווגיה, בה ניתן להקים אוהלים בחלקים נרחבים מהמדינה, כולל באזורים שנמצאים בבעלות פרטית, בשל החוקים הקיימים שנוגעים לזכות הגישה הציבורית

זכות הגישה הציבורית קיימת כיום במדינות נורווגיה, שוודיה, פינלנד, איסלנד, סקוטלנד, אסטוניה, לטביה, ליטא, אוסטריה, צ'כיה ושווייץ. באנגליה ובוויילס חוק זכות הגישה הציבורית חל רק על קטגוריות מסוימות של אדמות לא מפותחות.

בשוודית מכונה זכות הגישה הציבורית Allemansrätten‏[1], בנורווגית Allemannsretten‏[2] ובפינית Jokamiehenoikeus‏[3]. בנורווגיה זכות הגישה הציבורית היא חוק אשר מוגדר לפרטי פרטים. בשוודיה זכות הגישה הציבורית מוכרת על פי החוק, אך אינה מוגדרת. בפינלנד מוכרים בחוק חלק מהחירויות, אך זכות הגישה הציבורית אינה מוגדרת.

במדינות בהן אין זכות גישה ציבורית, לרוב מוגדרים אזורים מסוימים בבעלות המדינה – כגון שמורות טבע, פארקים עירוניים, או פארקים לאומיים – בהם הציבור רשאי לבקר.

בישראל

עריכה

בישראל נחקק חוק שמירת הסביבה החופית שנועד להגדיר את אופן ההתייחסות הנדרשת לחופים וכן את חופש הגישה אליהם. עלו לכותרות מספר מאבקים לפתיחת אתרים לגישת כלל הציבור כשהידועים בהם התחוללו ב:

  • אגם הכנרת שם התנהל מאבק מאז 2003, בסיועה של החברה להגנת הטבע ומתנדבים, על רציפותו של שביל סובב כנרת. נכון ל-2021 85% מהיקף הכנרת נגיש לציבור[4][5].
  • הגישה לנחל האסי באזור בו שוכן קיבוץ ניר דוד התאפשרה לאחר מאבק ציבורי ומשפטי ולאחר שנקבע במאי 2023 הסדר מעבר בקיבוץ והקצאת חלק מהנחל לטובת הציבור[6][7][8][9].
  • הגישה לחוף קיבוץ מעגן מיכאל שבעיקרון פתוח לציבור אך קיים קושי בגישה לחוף למי שאינו חבר קיבוץ. מאבקים מתקיימים מזה שנים על ידי תושבי הסביבה לפתוח את החוף לציבור[10].

בישראל נסגרו שטחים רבים לגישת הציבור בגלל הקמת מחנות צבאיים ותחנות כוח. בין האתרים הידועים מבצר עתלית בו נמצא בסיס עתלית של חיל הים ובסיס חיל הים באילת.

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ [1]
  2. ^ "Friluftsloven". regjeringen.no. 1957-06-28. נבדק ב-2020-02-25.
  3. ^ "Everyman's rights and the code of conduct on private land". Helda.helsinki.fi. נבדק ב-2020-02-25.
  4. ^   איתן לשם, סובב כנרת: 5 חופים שווים ויותר מדי חופים "פרטיים". זה המצב באגם הלאומי של ישראל, באתר הארץ, 6 בספטמבר 2021
  5. ^   צפריר רינת, המחוזי דחה את ערעור קיבוץ עין גב, והורה לו להסיר גדרות החוסמות את חופי הכנרת, באתר הארץ, 7 בינואר 2019
  6. ^ להבטיח גישה שוויונית של הציבור לנחל האסי, באתר "האגודה לזכויות האזרח בישראל", 7 במרץ 2022
  7. ^ סוגיית נחל האסי – זכות גישת הציבור למקרקעי יעוד, באתר "עיוני משפט - כתב העט למשפטים של אוניברסיטת תל אביב"
  8. ^ הסדר הקבע המוצע להסדרת גישת הציבור לנחל האסי, באתר "משרד המשפטים, 30 באפריל 2023
  9. ^ שירית אביטן כהן, ניתן שפיר, ‏המאבק על האסי: הפרקליטות הודיעה כי לציבור יש זכות גישה לנחל, באתר גלובס, 30 במאי 2021
  10. ^   משה גלעד, המאבק על מעגן מיכאל מחדד את השאלה: האם הים באמת שייך לכולם?, באתר הארץ, 18 ביולי 2021
  ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.