זנגביל
זַנְגְּבִיל או זנגביל רפואי (שם מדעי: Zingiber officinale; מכונה גם ג'ינג'ר) הוא צמח עשבוני רב-שנתי המתנשא לגובה של כמטר. הוא יוצר קנה-שורש מעובה. קנה-השורש שולח גבעולים ועלים כלפי מעלה. הגבעול זקוף, עטוף ניצני עלים ונושא עלים. העלים דמויי אזמל מוארך, צר ומחודד בבסיסו, התפרחת נראית כשיבולת אליפטית. מקורו בדרום-מזרח אסיה.
 זנגביל
| ||
|---|---|---|
| ||
| מצב שימור | ||
| ||
| מיון מדעי | ||
| ממלכה: | צומח | |
| מערכה: | בעלי פרחים | |
| מחלקה: | חד־פסיגיים | |
| סדרה: | זנגבילאים | |
| משפחה: | זנגבילאיים | |
| סוג: | Zingiber | |
| מין: | זנגביל רפואי | |
| שם מדעי | ||
 Zingiber officinaleרוסקו, 1807 | ||
קנה השורש של הזנגביל, מסועף, צבעו חום בהיר, טעמו חריף ומרענן והוא נמכר בשווקים ובחנויות מזון. קנה השורש משמש לתיבול במגוון רחב של סגנונות, ולתוספת במשקה חם.
הזנגביל מוזכר רבות בספרות הגמרא: במסכת יומא, פ"א עמ' ב'[2], מס' ברכות ל"ו ב'[3], שבת ס"ה א'[4], פסחים מ"ב ב'[5], מסכת מגילה ז' ב'[6][7].
שימושי הצמח
עריכהבשורש הזנגביל נעשה שימוש בצורות שונות - טרי, מיובש, מיובש ומסוכר, כסירופ, כשמן אתרי וטחון. לזנגביל שלושה שימושים עיקריים:
- תיבול מאכלים: במטבח ההודי משתמשים בזנגביל כמעט לכל מאכל, וניתן למצוא אותו גם במטבח האיראני, האסייתי, התימני וכן בארצות אירופה. באירופה ובארצות הברית נפוצים מאוד מאפים מתובלים בזנגביל (עוגיות זנגביל, דובשניות, לבקוכן)
- בסיס למשקה דמוי בירה, "ג'ינג'ר אייל" ולתה, הן מזנגביל טרי והן מזנגביל יבש
רפואה קדומה ועממית
עריכההזנגביל משמש כצמח מרפא בארצות המזרח וארצות ערב מדורי דורות. למשל, בסין הוא משמש לטיפול בכאבי בטן, שלשולים ובחילות למעלה מ-2,000 שנה.
דיוסקורידס, רופא, פרמקולוג ובוטניקאי יווני מהמאה הראשונה לספירת הנוצרים, תיאר את קנה השורש של הצמח בתור סם חם, המשמש לטיפול בבעיות בקיבה ולסתירת רעלים. על פי חז"ל היה ה"זנגבילא" חומר לעיסה, ככל הנראה לשיפור ריח הפה או לריפוי (תלמוד בבלי, שבת סה ע"א). בימי הביניים שימש הצמח מרכיב בתרופות שונות לשיפור הראייה, לטיפול בכאבי גרון, כאבי אוזניים וכאבי בטן, לשיפור כוח הגברא, להפחתת גזים, לניקוי ליחות, לחימום הגוף, לריפוי צהבת ולשיפור הזיכרון[8].
הזנגביל הוא אחד מצמחי המרפא החשובים באיורוודה, יש המאמינים שזנגביל משפיע על מערכות גוף שונות, משכך כאבי בטן, מקל על בחילות ומפחית הקאות, לוחם בחיידקים, אנטי-דלקתי, עוזר בהפרעות עיכול עם גזים, מעכב התכווצויות בקיבה, מקל על בחילות בוקר. באירופה נחשב הזנגביל כמקל נגד הצטננות.
יהודי תימן מאמינים שהוא עוזר לפתרון בעיות ראייה, לטיפול בשיעול ובליחה ולהגברת האון הגברי.
שימושים רפואיים
עריכההמרכז הארצי לבריאות משלימה ואינטגרטיבית (NCCIH) של המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית סיכם את האפקטיביות הרפואית של הזנגביל.[9] בסיכום נכתב כי השפעת הזנגביל על בחילה והקאות תלויה בגורם לתופעות אלה.[9] זנגביל יכול לסייע לבחילה קלה ולהקאות הקשורות להריון.[9] רוב המחקרים על השימוש בזנגביל למחלת ים לא הראו שיש בו תועלת.[9] באופן כללי, לא נמצא שזנגביל מקל על בחילה והקאות הקשורות לטיפול כימוטרפי בסרטן, אף על פי שייתכן ויש לו תרומה בשילוב עם תרופות אחרות.[9] עדיין לא ברור אם זנגביל מועיל לבחילה והקאות שלאחר ניתוח.[9] סיכום ישן של מחקרים עד שנת 2000 מצא שבמספר מחקרים הזנגביל נמצא יעיל בטיפול בבחילות הנגרמות כתוצאה ממחלת ים, בחילות בוקר וכימותרפיה[10]. עם זאת הוא לא נמצא יעיל יותר מאשר פלצבו בטיפול בבחילות לאחר הרדמה. לגבי מחלת ים השפעתו נתונה במחלוקת. מספר מחקרים שבוצעו בעשרים השנים האחרונות השאירו את הסוגיה בערפל, שכן חלקם מצאו תועלת בצמח וחלקם לא[11].
מספר מועט של מחקרים הראה כי תוספי זנגביל עשויים לסייע להתכווצויות בזמן הווסת.[9] אין די עדויות המצביעות על כך שתוספי זנגביל יכולים להפחית כאבי פרקים בברכיים.[9] רכיבי הזנגביל יעילים כלפי סוג מסוים של שלשולים שהוא מן המובילים בין גורמי המוות בקרב ילדים בארצות מתפתחות. משערים כי זינגרון, החומר שנותן לזנגביל את חריפותו, פועל נגד אנטרוטוקסין, חומר רעיל המופרש על ידי חיידק המעיים אשריכיה קולי, וגורם לשלשולים[12].
במחקרים רבים, זנגביל נמצא בטוח לשימוש גם בבליעה וגם בשימוש על גבי העור.[9] לזנגביל ייתכנו תופעות לוואי כגון אי נוחות בטנית, צרבת, שלשול וגירוי בפה ובגרון, במיוחד אם הוא נלקח במינון גבוה.[9] חלק מהמחקרים מראה שהשימוש בזנגביל בטוח בזמן ההריון, אך הממצאים אינם חד משמעיים.[9] לא ידוע הרבה לגבי הבטיחות של זנגביל בתקופת ההנקה.[9]
הזנגביל נמצא ברשימת החומרים "המזוהים באופן כללי כבטוחים" (GRAS) של מנהל המזון והתרופות האמריקאי. אף על פי כן, הוא יוצר תגובה עם כמה תרופות, ביניהן וארפרין. הזנגביל גם מעכב טיפול באנשים הסובלים מאבני מרה שכן הוא מעודד יצירת מרה[13].
מגמות בייצור הזנגביל
עריכההודו, המייצרת למעלה מ-30% מהייצור העולמי מובילה בתחום לאחר שעקפה את סין והותירה אותה במקום השני עם כ-18%. לאחריהן באות ניגריה (11%), נפאל (9%), ואינדונזיה (7%).
| עשר המדינות המובילות בייצור זנגביל - 2017 | ||||
|---|---|---|---|---|
| מדינה | ייצור (בטונות) | מקור האומדן | הערכת % מהייצור העולמי | |
| הודו | 1,070,000 | FAO | כ-35% | |
| סין | 557,303 | FAO | כ-18% | |
| ניגריה | 349,895 | FAO | כ-11% | |
| נפאל | 279,504 | גוף רשמי | כ-9% | |
| אינדונזיה | 216,587 | FAO | כ-7% | |
| תאילנד | 167,479 | FAO | כ-5.5% | |
| קמרון | 91,821 | FAO | כ-3% | |
| בנגלדש | 77,478 | FAO | כ-2.5% | |
| יפן | 51,466 | FAO | ||
| מאלי | 38,179 | גוף רשמי | ||
| הפיליפינים | 27,482 | FAO | ||
| העולם | 3,038,122 | שילוב הערכות | ||
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- זנגביל, באתר ITIS (באנגלית)
- זנגביל, באתר NCBI (באנגלית)
- זנגביל, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- זנגביל, באתר Tropicos (באנגלית)
- זנגביל, באתר GBIF (באנגלית)
- זנגביל, באתר The Plant List (באנגלית)
- זנגביל, באתר IPNI (באנגלית)
- זנגביל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ד"ר דפנה מנדלר, עוקצנות וחריפות במטבח, באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 15 במרץ 2024
הערות שוליים
עריכה- ^ זנגביל באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ מסכת יומא, דף פ"א, עמוד ב'
- ^ מסכת ברכות, דף ל"ו, עמוד ב'
- ^ מסכת שבת, דף ס"ה, עמוד א'
- ^ מסכת פסחים, דף מ"ב, עמוד ב'
- ^ מסכת מגילה, דף ז', עמוד ב'
- ^ במילון אבן שושן נטען שהמילה היא מתקופת הביניים של העברית; אינה נמצאת במילון ההיסטורי. בנוסף לכך בארמית, זַנְגְּבִילָא מסנסקריט śrṅgavera, Michael Sokoloff, A Dictionary of Jewish Babylonian Aramaic of the Talmudic and Geonic Periods, Ramat-Gan 2002, p. 417
- ^ אפרים לב וזהר עמר, סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, ירושלים, תשס"ב, עמ' 104
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Ginger, NCCIH (באנגלית)|כיוון
- ^ Ernst, E.; & Pittler, M.H. (1 March 2000). "Efficacy of ginger for nausea and vomiting: a systematic review of randomized clinical trials" (PDF). British Journal of Anesthesia 84 (3): 367–371. PMID 10793599. http://bja.oxfordjournals.org/cgi/reprint/84/3/367. Retrieved 2006-09-06
- ^ Wood, C.; Pittler, MH (2000). "Comparison of efficacy of ginger with various antimotion sickness drugs". British journal of anaesthesia 84 (3): 367–71. PMID 10793599. Grøntved, A.; Pittler, MH (2000). "Ginger root against seasickness. A controlled trial on the open sea.". British journal of anaesthesia 84 (3): 367–71. PMID 10793599
- ^ Chen, Jaw-Chyun; Li-Jiau Huang, Shih-Lu Wu, Sheng-Chu Kuo, Tin-Yun Ho, Chien-Yun Hsiang (2007). "Ginger and Its Bioactive Component Inhibit Enterotoxigenic Escherichia coli Heat-Labile Enterotoxin-Induced Diarrhoea in Mice". Journal of Agricultural and Food Chemistry 55 (21): 8390–8397
- ^ Al-Achi, Antoine. "A Current Look at Ginger Use". Retrieved 2007-08-02