חג הלחם והיין הקדושים
חג הלחם והיין הקדושים של המשיח (לטינית Corpus Domini - "גוף האדון") הוא חג נייד נוצרי המקובל בכנסייה הקתולית, המוקדש לעקרון האוכריסטי בנצרות, דהיינו קורבנותו של ישו בדמות לחם המייצג את גופו ויין המייצג את דמו, כפי שהתפתחה מהסעודה האחרונה.
היסטוריה
עריכההנזירה הבלגית יוליינה מלייז' (1193–1252) (אנ') טענה משחר נעוריה כי האל נגלה לה והורה לה להביא להנהגתו של חג המוקדש לעקרון האוכריסטי. יוליינה פנתה אל הבישוף של לייז' אשר כינס סינוד ב-1246 והנהיג את החג באופן מקומי. החג הפך לחג כללי בכנסייה הקתולית 22 שנה לאחר מכן, ב-8 בספטמבר 1264, בהוראת האפיפיור אורבנוס הרביעי ובעקבות נס בולסנה (אנ'). לפי האגדה, כהן דת בוהמי שפקפק בהפיכתו של הלחם לבשרו של ישו, ערך מיסה בעיר בולסנה ( Bolsena), כ-120 ק"מ מצפון לרומא. בעת שקידש על הלחם טפטף ממנו דם והכתים את המפה שעליה היו מונחים הלחם והיין. הדם יצר על המפה צורה הדומה לפניו של ישו. המפה הובאה בפני האפיפיור אורבנוס הרביעי ששהה באורבייטו הסמוכה, וזה הורה על הנהגת החג ועל הקמת הקתדרלה באורבייטו. החג אושר באופן סופי בוועידה האקומנית שנערכה בשנים 1311–1312 בווינה.
החג נקרא בלטינית Corpus Domini, היינו "גוף האדון", ונקבע תחילה ליום חמישי שלאחר חג השילוש הקדוש, בהתאמה לסעודה האחרונה שחלה ביום חמישי שלפני הפסחא. עם זאת ב-1977 הורה האפיפיור פאולוס השישי על העברת מועד החג שלושה ימים מאוחר מהמועד המקורי, ומאז הוא נחוג ביום ראשון שלאחר חג השילוש הקדוש, או שבועיים לאחר הפנטקוסט. בד בבד שונה שמו של החג בחלק מהמקומות לחג הלחם והיין הקדושים של המשיח (איטלקית solennità del Corpo e Sangue di Cristo). החג עשוי לחול לכל המוקדם ביום 24 במאי ולכל המאוחר ביום 27 ביוני והוא מקובל כחג לאומי באוסטריה, במדינות ובקנטונים הקתוליים של גרמניה ושווייץ בהתאמה, בקרואטיה, בפולין, בפורטוגל, בברזיל ובצ'ילה.
אירועי החג
עריכה
למרות העברת יום החג ליום ראשון בשבוע, יום חמישי שלאחר הפנטקוסט הוא עדיין יום חג במספר ארצות קתוליות. גם ברומא נפתחים אירועי החג ביום חמישי שלאחר פנטקוסט בבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו (Basilica di San Giovanni in Laterano), ממנה יוצאת תהלוכה לבזיליקת סנטה מריה מג'ורה. בתהלוכה נישאות חתיכות מצה המכונה "אוסטיה" (Ostia) המונחות ומוצגות קבל עם ועדה בכלי ייעודי המכונה "אוסטנסוריו" (Ostensorio). בסיום התהלוכה נערכת מיסה הכוללת כמובן סקרמנט אוכריסטי.
בתהלוכות מקומיות רבות מקובל להניח לאורך מסלולן מרבד פרחים המכונה "אינפיוראטה" ("Infiorata" - "עטור פרחים"), ולעיתים נישא גם מזבח עטור פרחים בתהלוכה. במקומות רבים מלווה מקהלת גברים את התהלוכה והיא מסתיימת בכנסייה המקומית בשירת "טה דאום" (Te Deum). בצרפת ירדה חשיבותו של החג במחצית הראשונה של המאה ה-19 ומאז הוא נחוג בתהלוכה רק בפריז, במספר ערים גדולות נוספות ובחבל הבסקים הצרפתי. החג אינו נחשב לחג לאומי בצרפת.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- חג הלחם והיין הקדושים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)