חוות החיות (סרט, 1954)

חוות החיות (באנגלית: Animal Farm) הוא סרט הנפשה דרמטית בריטי-אמריקאי משנת 1954, בבימויים והפקתם של ג'ון האלאס וג'וי בטשלור. מבוסס על רומן באותו שם משנת 1945 מאת ג'ורג' אורוול. הסרט היה סרט הקולנוע העלילתי באורך מלא הבריטי הראשון ("מים לכיבוי אש" ו"טיפול באוניות" היו שני סרטים עלילתיים באורך מלא שהופקו קודם לכן, אך לא זכו להוצאה רשמית בקולנוע).

חוות החיות
Animal Farm

כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על	"חוות החיות" (ספר)
בימוי	ג'ון הלאס, ג'וי בצ'לור
הופק בידי	ג'ון האלאס וג'וי בטשלור
תסריט	ג'ון האלאס ג'וי בטשלור בורדן מייס פיליפ סטאפ לותר וולף
שחקנים ראשיים	גורדון הית' (מספר) מוריס דנהאם
מוזיקה	מתיאש שייבר
מדינה
חברת הפקה	Halas and Batchelor
חברה מפיצה	Distributors Corporation of America
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	29 בדצמבר 1954 7 בינואר 1955
משך הקרנה	72 דקות
שפת הסרט	אנגלית
תקציב	350,000 דולר
דף הסרט ב־IMDb

הסרט אינו עוקב בדייקנות אחר העלילה של הספר, הלועג הן לקומוניזם והן לקפיטליזם, אלא שם דגש על הפן השלילי של הקומוניזם בברית המועצות. ה-CIA היה מעורב במימון ההפקה, כחלק ממבצע מוקינגברד.

הסרט הופץ בקלטות וידאו ו-DVD בדיבוב עברי בקריינותו של אלכס אנסקי על ידי חברת קלאסיקלטת וmvp הפקות .

עלילה

הסרט נפתח בחוות "אחוזה", חווה משגשגת בעבר, שנקלעה למשבר בשל ניהול כושל מצד הבעלים השיכור, מר ג'ונס (המסמל את ניקולאי השני). לילה אחד, קורא החזיר מייג'ור הזקן (המסמל את קרל מרקס), לכל הבהמות בחווה לפגישה. הוא קורא להן למרוד בבעלים ולהנהיג את החווה בעצמן, תוך שחרור בעלי-החיים מעול האדם והנהגת שוויון אוטופי. הוא מלמד את הבהמות את ההמנון המהפכני "בהמות אנגליה", ונופח את נשמתו.

למחרת, מר ג'ונס מתרשל בהאכלת הבהמות, והן מחליטות לפרוץ למחסנים ולדאוג לעצמן. כשהאיכר מתעורר, בטרם הספיק לאחוז בשוט, החיות מתקוממות ומסלקות אותו, ו"אחוזה" מקבלת שם חדש, "חוות החיות". בני-אדם אחרים מנסים לסייע לג'ונס, אך הם נהדפים לאחר מאבק עז. הבהמות מתחילות להשמיד כל זכר לג'ונס, ואוסרות בחרם מגורים בביתו הישן. חזיר הברקשייר נפוליאון (המסמל את יוסיף סטלין), שיהפוך לאנטגוניסט, מתעניין בבית הנטוש. הוא מוצא גורי כלבים יתומים ומגדל אותם.

חיות החווה קובעות כללים, וכותבות אותם על קיר האסם על מנת להמחיש אותם. החשוב ביותר הוא האחרון, הקובע כי: "כל בעלי החיים שווים". כל החיות עובדות, אבל חלק עובדות יותר, בעיקר סוס העבודה בוקסר (המסמל דמויות כמו סטחנוב), וחברו החמור בנג'מין (המסמל את המפקפקים בשלטון הסובייטי), שהוא גם הפרוטגוניסט. בינתיים, החזיר סנובול (המסמל את לאון טרוצקי) מנסה ללמד את החיות קרוא וכתוב. המזון מצוי עתה בשפע והחווה יעילה. החזירים ממנים את עצמם לתפקידי מנהיגות, ומפקיעים לעצמם את מיטב המזון בטענה ש"תרומתם השכלית" מזכה אותם במעמד מיוחד.

כשהחורף מתקרב, סנובול מציע להקים טחנת רוח, ואילו נפוליאון מתנגד. כשסנובול מבטיח, בהתרסה נגד נפוליאון, להפחית את ימי העבודה של בעלי החיים, נפוליאון קורא לכלביו (המסמלים את המשטרה החשאית של סטלין) לרדוף אחרי סנובול ולהרוג אותו. נפוליאון מצהיר כי סנובול הוא בוגד, ממנה את עצמו למנהיג החדש ומנהיג משטר יחיד ריכוזי. הוא מחליט שאסיפות לא יתקיימו עוד, והוא יקבל את ההחלטות. בסופו של דבר, החיות עובדות קשה יותר בשם ההבטחה לחיים קלים יותר לאחר השלמת טחנת הרוח. החזיר סקווילר (המסמל את ויאצ'סלב מולוטוב) מתמנה לתועמלן של נפוליאון.

החזירים מחליטים לשנות את חוקי המהפכה. "אף בעל חיים לא יישן במיטות" מנוסח מחדש כ"אף בעל חיים לא יישן במיטות עם סדינים", כאשר מתגלה לציבור שהחזירים ישנים בבית ג'ונס לשעבר. לאחר זמן לא רב, חמדנותו של נפוליאון גורמת לו לנהל משא ומתן עם סוחר מקומי בשם מר ווימפר על אספקת ריבות. המחיר הוא כל ביצי התרנגולות. כאשר התרנגולות מגלות זאת, הן מנסות להתקומם, ומשליכות את ביציהן לעבר החזירים כשאלו דורשים אותן. כדי להנחיל פחד, נפוליאון מקיים "משפט" שבו התרנגולות, ביחד עם כבש וברווז מואשמים בבגידה. הם נלקחים החוצה ונרצחים על ידי הכלבים, ודמם משמש להוספת המילים "ללא סיבה" לסוף הדיבר "שום בעל חיים לא יהרוג בעל חיים אחר". נפוליאון אוסר על שירת "חיות אנגליה", וקובע כי המהפכה הושלמה וחלום חוות החיות התגשם סוף סוף. לאחר מכן הוא מאיים להוציא להורג כל בעל חיים שנתפס שר אותו.

כשהם מקנאים בהצלחה הכספית של מר ווימפר בזכות סחרו עם חוות החיות, קבוצה עוינת של חקלאים תוקפת את החווה. באותו הזמן, מר ג'ונס, משתמש בדינמיט כדי לפוצץ את טחנת הרוח שבנו החיות. אף על פי שהחיות מנצחות בקרב, הן משלמות מחיר כבד של הרוגים ושל פציעת בוקסר. בוקסר ממשיך לעבוד עד שהוא מתמוטט לילה אחד בזמן שעבד על בניית טחנת הרוח מחדש. נפוליאון שולח עבורו טנדר שייקח אותו משם, אשר בנג'מין מזהה אותו כ"קרון המתים" ממפעל הדבק של מר ווימפר. לאחר מכן, אספקת אלכוהול מועברת בסתר. במקביל, סקווילר נושא נאום מזויף, בטענה שהיה לצדו של בוקסר שהיה על ערש דווי, ואומר כי מילותיו האחרונות היו "יחי נפוליאון". החיות הנרגזות רואות דרך התעמולה ומזהות עד כמה נפוליאון הפך לרודן, אך מונעות על ידי הכלבים הנוהמים לפני שניתן היה לעשות דבר. באותו לילה, החזירים מרימים כוסות לזכרו של בוקסר על ידי צריכת הויסקי שקנו בחייו.

שנים חולפות ונפוליאון, באמצעות תירבות עמיתיו החזירים, הרחיב את החוות השכנות למפעל. החזירים מתחילים להידמות לבני אדם, כשהם הולכים זקוף, נושאים שוטים, שותים אלכוהול ולובשים בגדים. הכללים מצטמצמים לכלל יחיד: "כל בעלי החיים שווים, אך ישנם בעלי חיים השווים יותר מאחרים". שינוי זה מדרבן לבסוף את החיות המדוכאות של החוות הסמוכות להתכנס בחוות החיות כדי להחליט על עתידן. נפוליאון מקיים ארוחת ערב לכבוד משלחת של חזירים חיצוניים, שמברכים אותו על כך שיש לו את החיות הכי עובדות והכי פחות צורכות במדינה. נפוליאון מרים כוס לכבוד עתיד שבו חזירים מחזיקים ומפעילים חוות בכל מקום. בנג'מין, ששמע את השיחה, הוזה לקצרה שכל החזירים הפכו לדמותו של מר ג'ונס.

כשהחיות הבינו שמצב חייהן גרוע עוד יותר ממה שהיה לפני המהפכה, הן מסתערות על בית החווה כדי להפיל את נפוליאון ולנקום את מותם של סנובול, בוקסר ובני ארצם. נפוליאון מנסה לזמן את כלבי השמירה שלו, אך הם שיכורים מכדי להגיב, בעוד שהחזירים הנוכחים מפחדים מכדי להתמודד עם העדר הפולש. החיות רומסות את נפוליאון ואת החזירים למוות לפני שהן מחזירות לעצמן את השליטה החווה, כשבנג'מין עומד בראש העדר כמנצח.

הפקה

הסרט הוא סרט ההנפשה הראשון באורך מלא שהופק בבריטניה, מפיקיו היו ג'ון הלאס וג'וי בצ'לור.

ה-CIA שילם עבור ההסרטה, כחלק ממבצע מוקינגברד, מתקפת תעמולה אמריקאית כנגד הגוש המזרחי במהלך המלחמה הקרה, והשפיע על הצגת רעיונותיו של אורוול. ה-CIA מימן בתחילה את לואי דה רוכ'מונט כדי להתחיל לעבוד על גרסה קולנועית ליצירתו של אורוול, והוא שכר את האלאס ובטשלור, חברת הנפשה בלונדון שעשתה סרטי תעמולה עבור ממשלת בריטניה. נעשו מאמצים לשנות את העלילה המקורית כך שתדגיש יותר את הפן האנטי-קומוניסטי בסיפור.

ביקורות ותגובות

עם צאת הסרט לאקרנים נשמעו בבריטניה ביקורות מהללות, על כי סרט זה יצא מאולפנים בריטיים ולא מהוליווד. סרט זה היה מראשוני סרטי ההנפשה שיועדו לקהל הרחב ולא רק לילדים, והביקורות היללו את אופי ציור הדמויות בו. מצד שני נשמעה ביקורת על סיומו ה"הוליוודי" המתקתק של הסרט, סיום שלפי הביקורות לא היה נכתב מעולם על ידי ג'ורג' אורוול, מאחר שהוא "מגיש לפיו של הצופה את הנמשל במקום להשאירו כסאטירה מלנכולית ומאופקת".

כאשר הופץ הסרט לראשונה, ניתן לסרט סיווג "X", המקבילה לקטגוריה המגבילה צפייה מתחת לגיל 18. זאת ככל הנראה עקב האלימות המרומזת בו בנוגע לנושאים פוליטיים. הסרט סווג מאז מחדש בקטגוריית "U" (יוניברסל), המתאים לכל הקהלים.

בשנת 1956 היה הסרט מועמד לפרס באפט"א בקטגוריית סרטי הנפשה.

הסרט הוקרן בישראל לראשונה בסוף שנות החמישים אולם באותה עת הייתה המודעות לכתיבתו של אורוול מועטה והסרט ירד מן המסכים בתוך זמן קצר. כעבור עשרות שנים הוקרן הסרט מספר פעמים בטלוויזיה הישראלית.

הבדלים בין הסרט לבין הספר

• בספר ג'ונס נשוי ויש לו עוזרים בחווה שלו, ואילו בסרט הוא האדם היחידי בחווה.
• בספר מלמד מייג'ור הזקן את החיות את השיר 'חיות אנגליה', אשר מכיל מילים. בסרט, החיות אכן שרות, אך ללא מילים, אלא רק משמיעות את קולן.
• בסרט, מייג'ור הזקן מת מול בעלי החיים בזמן ששרו 'חיות אנגליה', בעוד שבספר הוא מת כעבור כמה ימים ונקבר.
• בספר הייתה זו פרה שפורצת את הדלת למחסן התבואה, בעוד שבסרט מדובר במספר בעלי חיים.
• בסרט מרד החיות מתרחש בבוקר, ואילו בספר הוא מתרחש בצהריים.
• בסרט, לאחר גירוש סנובול, נפוליאון מצהיר כי הוא יקבל את החלטות החווה מכאן ואילך. בספר הייתה זו ועדת חזירים שהחליטה זאת.
• בסרט, ג'ונס מנסה להחזיר לידיו את החווה בעזרת החקלאים האחרים, זמן קצר לאחר שהודח.
• הכלבים בלובל ופינצ'ר לא הופיעו או הוזכרו בסרט, אך הכלבה ג'סי עדיין נותרה בו.
• בסרט, לא ידוע מי הוריהם של גורי הכלבים היתומים, אף על פי שישנה סצנה אחת המציגה כלבה מתה, שנראית דומה לג'סי, ובכך מרמזת שג'סי היא אם הגורים. לא ידוע אם בלובל היה אבי הגורים מכיוון שהוא לא הוצג ולא הוזכר בסרט.
• כשכלבי נפוליאון מגרשים את סנובול מחוץ לחווה, משתמע שהם הרגו אותו מחוץ למסך, בעוד שבספר הם פשוט רודפים אחריו ללא הצלחה.
• בעוד ששאר החקלאים מנסים להשתלט שוב על החווה בסרט, ג'ונס לוקח קצת דינמיט לטחנת הרוח ומפוצץ אותה. בספר טחנת הרוח נהרסת פעמיים: פעם בסערה ופעם בידי החקלאים האחרים במהלך הניסיון השני להשתלט על החווה.
• בסרט ג'ונס נהרג כשהוא נשאר בטחנת הרוח כשהיא מתפוצצת - כנראה בגלל העובדה שהוא היה שיכור. בספר הוא נפטר בבית אלכוהוליסטים באזור אחר של המדינה.
• בסוף הספר החזירים מזמינים את החקלאים האחרים למסיבה. בסרט מוזמנים רק חזירים ממשקים שכנים.
• בספר, החיות מבינות שהחזירים הפכו להיות כמו בני האדם אחרי שמשחק קלפים מסתיים בוויכוח. בסרט זה בנג'מין החמור שמבין זאת, כשהוא עד לכך שנפוליאון מורה לחזירים שהוזמנו כיצד לנהל את חוותיהם. יש לו אפילו הזיה קצרה שמשווים את דמותו של מר ג'ונס ואת דמותו של נפוליאון.
• בסרט, בנג'מין מאחד את החיות והם מסתערים על בית החווה. הם מצליחים להרוג את נפוליאון ולהפיל את החזירים תוך כדי. דבר זה לא קרה בספר.

עיבוד לקומיקס

בשנת 1954 עיבד הרולד ויטאקר, אחד מאנימטורי הסרט, את הסרט לקומיקס שפורסם בעיתונים אזוריים בריטיים שונים.

קישורים חיצוניים

• "חוות החיות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "חוות החיות", באתר נטפליקס
• "חוות החיות", באתר AllMovie (באנגלית)
• "חוות החיות", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "חוות החיות", באתר אידיבי
• "חוות החיות", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• topic/Animal-Farm-cartoon-by-Halas-and-Batchelor חוות החיות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)