חוות החיות

חוות החיות
Animal Farm
	שער המהדורה הראשונה של הספר
מידע כללי
מאת	ג'ורג' אורוול
שפת המקור	אנגלית
סוגה	נובלה, רומן
נושא	טוטליטריזם
מקום התרחשות	אנגליה, Manor Farm
הוצאה
הוצאה	Harvill Secker
הוצאה בשפת המקור	Secker and Warburg
מקום הוצאה	לונדון
תאריך הוצאה	1945
מספר עמודים	92
הוצאה בעברית
הוצאה	עם עובד
תרגום	לאה זגגי (תשי"ב);; אברהם יבין; (תשס"א 2001)
פרסים
	Retro Hugo Award for Best Novella (1996); 100 ספרי המדע הבדיוני והפנטזיה הטובים ביותר של NPR; פרס פרומתיאוס – היכל התהילה (ג'ורג' אורוול, 2011); Modern Library 100 Best Novels ;
סדרה
ספר קודם	עולה לנשום אוויר
הספר הבא	1984
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	001139674, 002126341, 001102737, 001139679, 002562608

ערך זה עוסק בספר. אם התכוונתם לסרט אנימציה בריטי משנת 1954 המבוסס על הספר, ראו חוות החיות (סרט, 1954); אם התכוונתם לסרט לייב אקשן בריטי-אמריקאי משנת 1999 המבוסס גם כן על הספר, ראו חוות החיות (סרט, 1999).

חוות החיות (באנגלית: Animal Farm) הוא ספר שנכתב על ידי ג'ורג' אורוול בין השנים 1943–1944 ופורסם ב-17 באוגוסט 1945.

הספר הוא אלגוריה וסאטירה על המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, ועל מעמדו של היחיד, זכויותיו ויחסיו החברתיים בתוך המשטר.

הספר מספר על קבוצת חיות בחווה באנגליה שיש לה חזון – להפוך מ"עם משועבד" ל"עם חופשי" – ומוציאה אותו לפועל. בדרכן של החיות עומדים מכשולים וקשיים רבים, אך לבסוף הן מתגברות על קשייהן. הבעיה היחידה היא שמנהיגי המרד מנצלים את חוסר הביטחון של החיות לטובתם, ובהדרגה הופכים את עצמם לעריצי השלטון החדש, בלי שהחיות תתנגדנה לכך (בדומה לקומוניזם בברית המועצות לאחר מלחמת העולם הראשונה).

בגב הספר תיאר אורוול את ספרו בציטוט זה: "זו ההיסטוריה של מהפכה שסטתה מדרכה, והתירוצים המצוינים שניתנו על כל צעד ושעל לסילופה ועיוותה של התורה המקורית".

אורוול נתקל בקשיים מרובים כשניסה לפרסם את הספר בבריטניה במהלך מלחמת העולם השנייה, בזמן שבריטניה וברית המועצות היו בעלות ברית במלחמה נגד גרמניה הנאצית. מיניסטריון האינפורמציה הבריטי הזהיר את אחד מהמו"לים ששקל להוציא את הספר, ש"הבחירה בחזירים ככת השלטת תפגע ללא ספק בהרבה אנשים, ובמיוחד בכל מי שהוא מעט רגיש, כפי שהרוסים הם ללא ספק". אורוול שקל להוציא את הספר בהוצאה עצמית עם הקדמה המתארת את מה שכינה "צנזורה וולונטרית" מטעם העיתונים והוצאות הספרים. הוא כתב: "אם מו"לים ועורכים מתאמצים כדי למנוע נושאים מסוימים מלהגיע לדפוס, זה לא מכיוון שהם מפחדים מהעמדה לדין, אלא מכיוון שהם מפחדים מדעת הקהל."

עלילת הסיפור

הדמויות

בתחילת הספר מוצגות הדמויות העיקריות בסיפור:

מר ג'ונס – בעל החווה. מבוסס על הצאר, ניקולאי השני, סמל לקפיטליזם הישן.
המיור (מייג'ור) הזקן – החזיר שמציג את רעיון המרד בבעל החווה ושלטון עצמי (הגדרה עצמית) של החיות על גורלן. המיור הזקן הוא משל לפילוסוף קרל מרקס ובמידת מה לשליט ברית המועצות, ולדימיר איליץ' לנין
נפוליאון החזיר – בעל תכונות של מנהיג. בזמן המרד מצא נפוליאון כמה גורי כלבים שישמשו אותו בעתיד לתפיסת השלטון. נפוליאון אינו יודע לנאום ולכן מינה את צווחן (סקווילר) שיעשה זאת וימשוך את כולם לעזרתו. אחד משני מנהיגי המרד במר ג'ונס בחווה שבעתיד יהפוך לעריץ של החווה. מסמל את שליט ברית המועצות, יוסיף סטלין, אשר משתמש בכוח הזרוע (כלבי התקיפה בספר) כדי לשלוט.
צווחן (סקווילר) החזיר – עוזרו הנאמן של נפוליאון. משמש כדובר של נפוליאון והנהגת החווה. בספר הוא משל לדמותו של שר החוץ של ברית המועצות, ויאצ'סלב מולוטוב.
שלגון (סנובול) החזיר – היה חכם בהשוואה לנפוליאון וידע לנאום. שלגון היה יריבו של נפוליאון ורצה לשלוט בחווה לאחר המרד. מסמל את מייסד הצבא האדום, לאון טרוצקי, ומאופיין כאינטלגנטי יותר מיריבו נפוליאון, ומניעיו טהורים וכנים יותר.
גברתן (בוקסר) הסוס – העובד במלוא המרץ על פי דרישות שלטונו של נפוליאון ומתוך אמונה מלאה שזהו הדבר הנכון לעשותו. גברתן הוא משל לדמויות כמו הכורה סובייטי, אלכסיי סטחאנוב
תשעת כלביו הנאמנים של נפוליאון שהוא עצמו גידל - משולים למשטרה החשאית של סטלין.
בנימין (בנג'מין) – חמור שמתייחס בציניות לכל המרד בחווה. מסמל את האנשים הסקפטיים לגבי המהפכה, אלו שלא חשבו שהמהפכה הקומוניסטית תסייע לתושבי רוסיה.
תילתנית (קלוור) הסוסה הזקנה.
מולי הסוסה – אוהבת לענוד סרטים צבעוניים (מותרות) ולתת לבני האדם לפנק אותה. הדמות שלה היא משל למעמד העליון והבורגנות בברית המועצות שנמלטו אחרי המהפכה הבולשביקית.
משה (מוזס) העורב – אינו עובד ומדבר על "הר הממתקים" (המקביל לגן העדן) שיהיה מנת חלקם של בעלי החיים בעולם הבא. מסמל את הממסד הדתי.
הכבשים – מסמלות את העם הפשוט ש"הלך אחרי העדר" והמשיך ללכת אחרי סטלין ולא נתן לדעות אחרות לדבר (כאשר שלגון מנסה לנאום הכבשים מפריעות לו והוא לא מצליח לנאום).
העכברושים – מסמלים את העמים שנרדפו בזמן שלטונו של הצאר (ככל הנראה משולים ליהודים ולצוענים, שהושוו לעכברושים על ידי האנטישמים). בזמן נאומו של המיור, החיות עורכות הצבעה על גורלם, ומגיעות למסקנה שהם אינם מזיקים וגם להם יש מקום בחברתן.

המהפכה

עוד לפני תחילת המרד, מספר המיור הזקן לחיות על כל הדברים הטובים שיקרו להם אם המרד אכן יתממש, והוא גורם לכל החיות להסכים. המיור מרגש אותן כשהוא שר את מה שיהפוך בעתיד להמנון החיות, "חיות אנגליה", שיש הרואים בו משל להמנון הפועלים האינטרנציונל.

לאחר המרד שמתממש בהצלחה רבה, שלגון, נפוליאון ושאר החזירים לוקחים על עצמם את "עול השלטון" על שאר בעלי החיים, כי הם החיות המשכילות ביותר, ומציגים עבודה זו כעבודה מפרכת ולא מומלצת. החיות מסכימות. בשלב זה שורר מצב אוטופי – החיות, שעולו של מר ג'ונס ירד מעליהן, אינן סובלות עוד מהעבודה אלא עובדות במשנה מרץ ואף מפיקות הנאה מעבודתן. האוכל נמצא בשפע, והעתיד נראה ורוד.

השלטון החדש המכונה Animalism, "חייתיות" או "בהמיזם", מנסח שבע "דיברות" עיקריות, שכל החיות חייבות לנהוג על פיהן.

אלו הם שבע הדיברות שהחיות שמות לעצמן:

כל הולך על שתיים – צר ואויב.
כל הולך על ארבע או בעל כנף – חבר ורע.
לא ילבש בעל-חיים בגד.
לא יישן בעל-חיים במיטה.
לא ישתה בעל-חיים משקאות חריפים.
לא יקום בעל-חיים על רעהו להורגו.
כל בעלי החיים שווים.

על מנת להקל על החיות שמתקשות בקריאת הדיברות שכתובות באסם, ובזכירתן, מנסח שלגון את הדיבר הכולל "ארבע רגליים – טוב, שתי רגליים – רע". הסיסמה נאמרת על ידי החיות הפשוטות יותר, ובמיוחד חביבה על הכבשים, ששרות אותה וחוזרות עליה בכל הזדמנות (ומפריעות בכך לדיונים להימשך).

לאחר מכן מתקיפים ג'ונס ואנשיו את החיות בקרב, הנקרא הקרב על הרפת. החיות מנצחות, כבשה אחת נהרגת.

תחילת שלטון העריצות

החיות מחליטות לנסות וללמוד קרוא וכתוב. הלימוד קשה מאוד, ורוב החיות לא מצליחות ללמוד מעבר לאות א'. החזירים לעומת זאת, שידועים בבקיאותם ובחכמתם, ובנימין החמור, לומדים קרוא וכתוב די מהר, ודבר זה עוזר להם לסחור בהמשך עם בני-אדם.

אט אט, גורפת לעצמה שכבת החזירים השלטת זכויות יתר מבלי ששאר החיות שמות לב לכך. החזירים מציגים עצמם כחיות שאינן טועות, תמיד צודקות, ומה שהן עושות הוא הדבר הנכון עליו חייבים להסכים כל שאר בעלי-החיים. הם יוזמים בחווה חוקים שונים לטובתם, כדוגמת שעת השכמה מאוחרת מהחיות העובדות, לקיחת האוכל המשובח (תפוחים וחלב פרות) לעצמם. המנהיג עצמו, נפוליאון, מייחס לעצמו את האחוזה, מציין בחג את יום הולדתו וקורא לטחנת הרוח (שאין לו חלק בתכנונה ובבנייתה) על שמו. שאר החיות לא מתנגדות מפני שצווחן, חזיר שנחשב ל"מזכיר" של השלטון, מודיע בנאומים משכנעים ביותר שמה שהשלטון עושה הוא עבודה קשה למען האוכלוסייה, וחייבים לנהוג על פי מה שהוא מצווה, משום שהכול נעשה לטובת כלל החיות. החיות מתקשות לזכור אם התנאים שהן מקבלות, טובים יותר מהתנאים בימי שלטונו של ג'ונס החוואי, אך הן מאמינות לחזירים שאכן זה כך.

המהפך בשלטון ותחילת הקשרים עם בני האדם

לאחר מספר חודשים, מודיע שלגון על תחילת תכנון בניית טחנת רוח על בסיס ספרים שמצא בביתו של מר ג'ונס במטרה שהפעלת הטחנה יוריד מעומס העבודה של החיות. נפוליאון מתנגד וטוען שבמקום להשקיע בבניית טחנת רוח עדיף פשוט להגדיל את מנות המזון. הוא רואה ששלגון זוכה לתמיכה של רוב חיות החווה, ומחליט לגרשו בעזרתם של תשעת כלביו הנאמנים. הוא מבריח את שלגון מהחווה, ומצווה על כלביו, שאימץ עוד בצעירותם והפך אותם לצייתנים ותוקפניים, לרצוח כל בוגד שינסה להתנגד לשלטון. לאחר גירושו של שלגון, עורך נפוליאון מסע טיהורים במהלכו הוא מכריח מספר חיות להתוודות על "פשעיהן" בפומבי ואז מוציאן להורג.

לאחר הסבר של נפוליאון, טחנת הרוח נבנית בכל זאת, ובמהלך בנייתה המפרכת נפוליאון משתמש במתווך שיעזור לו ביחסיו עם בעלי האחוזות השכנות. הטחנה נהרסת פעמיים – פעם מסערה שנפוליאון מאשים בה את שלגון, ופעם שנייה על ידי חוואי שכן שמנסה לתקוף, נהדף ובכל זאת מצליח להרוס את הטחנה. צווחן נואם נאומים מרשימים בהם הוא מציע בנייה מחדש של הטחנה, והחיות מסכימות מפני שאינן מצליחות לגבש דעות משלהן.

חוות האחוזה (או "חוות החיות" כפי שנקראה לאחר המרד) מתחילה לסחור עם בני-אדם, שכניהם מהאחוזות שליד אחוזת בעלי-חיים, ומוכרת ביצים ועצים לשכניהם תמורת מזון אחר בעזרתו של מר ווימפר המתווך. בעלי-החיים בחווה שמחים לראות שיש שכר לעמלם, אף על פי שמנות המזון קוצצו במחטף, ואף על פי שסחר עם בני-אדם וקשרים אתם נחשבו לדבר אסור. הם מתגברים על בעיית המזון בכך שהם חושבים על כך שגם אם מצבם קשה, לפחות הם שולטים על עצמם ולא בני האדם, שנחשבו לאויב המסוכן ביותר לבעלי-החיים.

התגברות שלטון העריצות

בשלב זה נפוליאון מתחיל לקחת לעצמו זכויות יתר שאין לבעלי-החיים האחרים, ומשנה את "שבע הדיברות" כרצונו למה שיתאים לו (לדוגמה הדיבר "בעל-חיים לא יישן במיטה" שונה ל"בעל-חיים לא יישן במיטה עם סדינים", כדי שנפוליאון יוכל לישון במיטתו של מר ג'ונס).

יחסי נפוליאון עם בעלי האחוזות השכנות עולים בתוהו, ולילה אחד בעלי אחוזה שכנה הורסים את טחנת הרוח שנבנתה בעמל רב. נפוליאון מנחם את בעלי-החיים ואומר שאף על פי שהיא נהרסה, הם יבנו חדשה, חזקה יותר ויציבה יותר, כך שיידרש חומר נפץ רב עוצמה כדי להפילה. בעלי-החיים מסכימים ועובדים קשה מאוד. לילה אחד, בעת שכולם ישנו, גברתן כהרגלו יצא לעבוד שעות נוספות בחווה, סחב ערמת אבנים גדולה מדי, נפל, ונשלח כביכול לבית-החולים הקרוב, בו הוא נפטר. בפועל, מוכר אותו נפוליאון לשחיטה לאחר שהוא חושד בגברתן כמרגל של שלגון. בשלב זה, בנימין החמור, שמבין מה קורה למעשה, יוצא מגדרו בפעם הראשונה והאחרונה, אך לא מצליח לחלץ את גברתן וממשיך להסתגר בשתיקתו.

שווים, ושווים יותר

ציור קיר של חוות החיות

לאחר מספר שנים נוספות, החזירים מאמצים לעצמם הרבה ממנהגי האדם, ובכלל זה הליכה על שתי רגליים ולבישת בגדים, מעשה שנחשב לפני המרד כדבר שלא ייעשה. כמו כן, כל שבע הדיברות נמחקו מלבד "כל בעלי-החיים שווים", שהפך ל"כל בעלי החיים שווים אך ישנם כאלו ששווים יותר". בסרט המצויר הושאר גם הדיבר "לא יקום בעל-חיים על רעהו להורגו"- אבל הוסף "ללא סיבה".

החזירים הופכים עצמם לאדונים, ומזמינים אליהם את בעלי האחוזות השכנות לארוחת ערב. בשלב זה, תלתנית, הסוסה שהייתה בחווה עוד לפני המרד, וכבר זקנה מאוד, שומעת את הרעשים הבוקעים מבית מר ג'ונס (שנפטר במהלך השנים) וקוראת לכולם לבוא ולראות את הנעשה. בעלי-החיים צופים מהחלון, ורואים את אדוניהם החזירים, הלבושים בחליפות, יושבים בצוותא עם בני האדם, וכבר אין להבדיל בין פני החזירים לפני בני האדם.

עיבודים קולנועיים

ערך מורחב – חוות החיות (סרט, 1954)

על פי הספר נעשה בשנת 1954 סרט ההנפשה הארוך הראשון שהוכן באנגליה. הוא נקרא כשם הספר – "חוות החיות". בשנת 1999 הוכן סרט נוסף על פי הספר, הפעם בגרסה מצולמת בדיבובם של קלסי גראמר כשלגון ופטריק סטיוארט בתור נפוליאון.

בספטמבר 2021, אנדי סירקיס הביע את רצונו לביים עיבוד מחודש לספר, עם מאט ריבס כמפיק ונטפליקס כחברה מפיקה.^[1]

תרגום עברי

בישראל יצאו שני תרגומים לספר. התרגום הראשון, מאת לאה זגגי, פורסם בשנת 1952 בהוצאת עם עובד תחת הכותרת "אחוזה של בעלי חיים". היה זה ספרון דק בכריכה צהובה ונמכר ב-950 פרוטות.^[2] במודעה שפרסמה ההוצאה בעיתון "על המשמר" נאמר: "נשמת האדם בסד המשטר הטוטליטרי – זה הוא נושא סיפור אליגורי זה. מעטו של הסופר האנגלי הסוציאליסטי, חריף הראייה והביטוי, מחברו של הרומן המפורסם 1984".^[2] הספר לא עורר עניין רב בארץ, ועותקים רבים מן המהדורה הראשונה עדיין לא נמכרו בחלוף חמש שנים מהוצאתו. גם סרט ההנפשה המבוסס על הספר, Animal Farm, שהוקרן בארץ ב-1957, ירד מהר מן המסכים, לא הובע בו עניין והוא לא הטביע חותם באותה העת.^[2]

בעקבות התגברות המודעות לכתיבתו של אורוול יצאה בתחילת 1969 המהדורה השנייה של התרגום תחת השם "חוות החיות". הפעם הספר הצליח יותר והיו לו עוד שתי הדפסות עד 1971.^[3] לתרגומה של זגגי היו בסך הכל יותר מעשרים הדפסות עד שלהי המאה ה-20. על גב הכריכה של האחרונות שבהן נכתב: "אליגוריה מבריקה וסאטירה נוקבת על המשטרים הטוטליטריים ועל מעמדו של היחיד וזכויותיו ויחסיו החברתיים בתוכם".^[4] בשנת 2001 יצא בהוצאת עם עובד תרגום נוסף מאת אברהם יבין, עם איורים מאת ראלף סטידמן (אנ') ואחרית דבר מאת אלי שאלתיאל.

אחוזה של בעלי-חיים: סיפור-אגדה; עברית: לאה זגגי, תל אביב: עם עובד, תשי"ב.
חוות החיות: אגדה; הציורים: ראלף סטידמן; תרגם: אברהם יבין; אחרית דבר מאת אלי שאלתיאל, תל אביב: עם עובד, תשס"א 2001.

מהדורה חדשה יצאה ב-2019 בתרגומו של אברהם יבין: "גם כמעט 75 שנה אחרי פרסומה המקורי של "חוות החיות", קל לתרגם את דברי אורוול למציאות הישראלית, והרווח ודאי"^[5]

ב-2022 יצאה לאור בעברית גרסה מאויירת של הספר. איורים: כריס מולד, תרגמה מאנגלית: שרה קרן, הוצאת כנפיים.^[6]

בתרבות פופולרית

ביולי 2018 פרסם ג'רוזלם ריפורט קריקטורה של הקריקטוריסט אבי כ"ץ המציגה את חברי הקואליציה (בנימין נתניהו, דודי אמסלם, אורן חזן ואחרים) מיד לאחר העברת חוק הלאום כחזירים מושחתים, תוך ציטוט מתוך "חוות החיות": "כל בעלי החיים שווים אך ישנם כאלו ששווים יותר".^[7]
בשנת 1977 יצא האלבום Animals של להקת הרוק פינק פלויד, האלבום הוא אלבום קונספט המושפע ומבוסס בחלקו מהספר.
1982 - The Animals Film (פס-קול) : מוזיקה מאת רוברט וויאט