חוקי אשנונה
חוקי אשנונה הם קובץ חוקים שנוסחו בין המאות ה-20 וה-19 לפנה"ס[1]. הקובץ התגלה בחפירות בעיראק בשני העתקים נפרדים הכתובים על לוחות חרס בכתב יתדות. הלוחות נמצאו על ידי הארכאולוג העיראקי טהא באקר בשנים 1945 ו-1947 בשדופום (תל רחמל) – אחת מערי הממלכה של אשנונה, צפונית לבגדאד בעיראק של ימינו, קודם שנכבשה בידי חמורבי.
חוקים אלה הם מהקדומים ביותר שנמצאו בעולם התרבות השמית. ההבדל בין חוקים אלה לחוקי חמורבי תורם להבנת ההתפתחות של החוקים בעולם הקדום של מסופוטמיה. אשנונה הפכה לממלכה חשובה מבחינה פוליטית לאחר נפילת השושלת השלישית של אור.
המחקר
עריכהקובץ החוקים תורגם ופורסם ב-1948 על ידי אלברכט גצה מאוניברסיטת ייל. חלק ההקדמה של החוקים בו מצוין שם המלך נמצא שבור. גצה שיער, שהחוקים נכתבו בימי המלך דָדוּשה, שהיה המלך האחרון של ממלכת אשנונה. קובץ החוקים כולל כ-60 סעיפים ואינו קובץ מקיף. החוקים נכתבו במבנה של משפטים אשר מקל לזכור אותם. רובם נכתבו במבנה של משפטי תנאי. ראובן ירון מהאוניברסיטה העברית בירושלים, אשר חקר את החוקים, חילק אותם ל-5 קבוצות של עבירות. הקבוצה הראשונה לוקטה מכל הקובץ ויתר הקבוצות מופיעות בו לפי הסדר, אחת לאחר השנייה.
- גנבה ועבירות קשורות;
- תפישת רכוש ועיקולו;
- עבירות מין;
- פגיעות גוף;
- נזקי שור נוגח ומקרים בני השוואה.
העונש על רוב העבירות היה קנס כספי, אשר שולם במתכת כסף. בגין עבירות חמורות כרצח, שוד ועבירות מין, העונש היה מוות.
החוקים
עריכההחוקים מצביעים על ריבוד חברתי (חברה מעמדית). החוקים הראשונים קובעים מחירים מקסימליים למצרכי מזון, לשכר הפועלים החקלאיים ולשירותי תחבורה. קיים דמיון בין חוקי אשנונה לחוק העברי בחוקים שבין אדם לחברו. למשל, בחוק אשנונה (סעיף 53) כתוב: ”שור כי יגח שור אחר והמיתו, שני בעלי השוורים יחצו את כסף השור החי וגם את כסף השור המת”. בדומה למה שכתוב בספר שמות בתורה: ”וְכִי-יִגֹּף שׁוֹר-אִישׁ אֶת-שׁוֹר רֵעֵהוּ וָמֵת, וּמָכְרוּ אֶת-הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת-כַּסְפּוֹ וְגַם אֶת-הַמֵּת יֶחֱצוּן” (כ"א, לה).
לפי חוקים אלה, כמו אצל עמים אחרים בעולם השמי, נישואין נכנסו לתוקף כאשר החתן או אביו הביאו מוהר, אשר ניתן במצרכי מזון או במזומן. כמו במשפט העברי, רק הבעל הורשה לגרש את אשתו, אבל בניגוד למשפט העברי, אם לזוג יש ילדים, הבעל מאבד את כל רכושו. העבד בחוקי אשנונה לא הורשה לעזוב את העיר ללא רשות בעליו. אזרח אשר נתן מקלט לעבד צפוי היה לעמוד לדין בגין גנבה. לעומת זאת, חוקי המשפט העברי אינם אוסרים על כך (שמות כ"א, א-יא), אדרבה, חל איסור להסגיר את העבד לבעליו, ויש חובה לדאוג לו.
דוגמה לקנס כספי בחוקי אשנונה: חוקי אשנונה, סעיף 42:
בחוקי חמורבי בחלק מהמקרים העונש לעובר העבירה היה להיענש באותו מעשה שהוא עשה (מידה כנגד מידה), וזאת בדומה ללשון המופיעה בתורה "עין תחת עין":
וְכִי-יִנָּצוּ אֲנָשִׁים, וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ, וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן--עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ, כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה, וְנָתַן, בִּפְלִלִים. וְאִם-אָסוֹן יִהְיֶה--וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן, יָד תַּחַת יָד, רֶגֶל תַּחַת רָגֶל. כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה, פֶּצַע תַּחַת פָּצַע, חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה.
בתורה שבעל פה מפורשת כוונת התורה בדבריה "עין תחת עין" כדרישה לתשלום פיצויים, וזאת בדומה לחוקי אשנונה.
ראו גם
עריכה |
לקריאה נוספת
עריכה- ירון, ראובן (1969). The Laws of Eshnunna, ירושלים: הוצאת מאגנס. (באנגלית)
- ורשבסקי, אבי; לוטן, אביבה; מגידוב, רוני (ד"ר); פז, אילה. 'חוקי אשנונה', בתוך: חוק וחברה במקרא: פרקי לימוד במקרא עם מדריך הכנה לבגרות, הוצאת מט"ח
- מאיר מלול, קובצי הדינים ואוספים משפטיים אחרים מן המזרח הקדום, פרדס הוצאה לאור, חיפה, 2010.
קישורים חיצוניים
עריכה- מרדכי כוגן, חוקי התורה וחוקי המזרח הקדום, בתוך לא לבדד ישכון: ישראל ושכניו בימי הבית הראשון, ישראל: משרד החינוך, והאוניברסיטה העברית בירושלים, 2000, בספרייה הווירטואלית של מטח
- Reuven Yaron, The Laws of Eshnunna
הערות שוליים
עריכה- ^ Yaron, Reuven. The laws of Eshnunna. Brill, 1988.