חטיפת נשים
חטיפת נשים או חטיפת כלות מתייחסת לחטיפה של ילדה או אישה למטרת נישואים. חטיפת נשים הייתה נהוגה ברחבי העולם לאורך ההיסטוריה והפרהיסטוריה בקרב עמים מגוונים, בהם המונג (אנ') בדרום מזרח אסיה, צלטל (אנ') במקסיקו, צוענים באירופה ושבטים ביער האמזונאס. המנהג עדיין קיים נפוף במידה מסוימת בקווקז, מעין שחזור סמלי של מנהג עתיק בדרך כלל בהסכמת הכלה. עדיין בקווקז ובמרכז אסיה, מתרחשים גם מקרים של חטיפת כלה אמיתית למרות היותם בלתי חוקיים.[1].
היסטוריה
עריכהבתקופות היסטוריות עתיקות, לקיחת נשים וגברים כ"שלל מלחמה" הייתה פרקטיקה נפוצה. את הגברים הרגו או שעבדו לעבדים ואת הנשים שבו, הן לשם שימוש בהן כפילגשים לצרכים כלליים והן לשם עבדות מינית. חטיפת נשים מתוארת בקבוצות של ציידים לקטים, כאשר חבורות יריבות מאיימות לחסל את הגברים ולקחת את הנשים כשלל.
חטיפת גברים ונשים לעבדים ושפחות הפכה להיות נוהג נפוץ לאחר התפשטות האסלאם. האסלאם אסר על שעבוד נשים או גברים מוסלמים ושחרר גם את בני העבדים לחופשי. התוצאה הייתה חטיפת עבדים ושפחות חדשים מקרב קבוצות לא מוסלמיות כמו יהודים, נוצרים ועובדי אלילים מאפריקה.
כיום, ברוב המדינות, חטיפת נשים נחשבת לפשע מיני ולא כצורת נישואין תקפה. במקרים מסוימים, האישה משתפת פעולה עם החטיפה או נעתרת לה, בדרך כלל במטרה להציל עצמה או את משפחתה. גם באזורים בהם המעשה מנוגד לחוק, האכיפה נותרה רופפת באזורים רבים. חטיפת נשים היא לעיתים קרובות (אך לא תמיד) סוג של נישואים כאשר ישנו פער גדול בין הגילים של בני הזוג[2]. ייתכן שהדבר קשור למוהר, וחוסר היכולת או חוסר הרצון לשלם אותו[3].
אף על פי שהמניעים מאחורי חטיפת כלות משתנים לפי אזורים, התרבויות עם מסורות של נישואין על ידי חטיפה הן בדרך כלל פטריארכיה עם סטיגמה חברתית חזקה על יחסי מין או הריון מחוץ לנישואין ולידות לא לגיטימיות. בחלק מהמקרים המודרניים יותר, בני הזוג מתקבצים יחד כדי להתחמק במסווה של חטיפה, ומציגים זאת להוריהם כעובדה מוגמרת. אולם ברוב המקרים הגברים הפונים לחטיפת אישה הם בעלי מעמד חברתי נמוך יותר כתוצאה מעוני, מחלות, אופי לקוי או עבריינות. לעיתים הם נרתעים מלחפש אישה באופן לגיטימי בגלל הציפייה להכנסת משכורת גבוהה לה מצפה משפחת האישה.
בנוסף לנושא הנישואים בכפייה, לחטיפות נשים עשויות להיות השפעות שליליות אחרות על הנשים הצעירות ועל החברה שלהן. לדוגמה, הפחד מפני חטיפה מצוטט כסיבה להשתתפות נמוכה יותר של בנות במערכת החינוך.
נשים ונערות שנחטפות עלולות להיחשף גם למחלות המועברות במגע מיני דוגמת איידס.
בדת
עריכהבכנסייה הקתולית החוק אוסר נישואים בין אישה שנחטפה במטרה להכריח אותה להתחתן. על פי ההוראה השנייה לחוק, אם האישה תחליט לקבל את החוטף כבעל לאחר שתהיה בטוחה, היא תורשה להינשא לו.
באסלאם נישואי כפייה אסורים, ואינם נחשבים מלכתחילה כנישואים[4].
בתנ"ך
עריכהחטיפת נשים מתוארת בתנ"ך. לפי הכתוב, בני שבט בנימין, הוחרמו בגלל חלקם בפרשת פילגש בגבעה ושבטים נשבעו כי לא ייתנו לבני בנימין לשאת נשים משאר שבטי ישראל. בעקבות שבועה זאת, שבט בנימין הלך והצטמצם עד שהמשך קיומו עמד בסכנה. הפתרון למצב זה היה שצעירי בנימין הרווקים יכנסו לנחלת שבט אפרים ויגיעו אל כרמי שילֹה, העיר המרכזית בארץ ישראל באותה תקופה, בחג שהיה נהוג שם "מימים ימימה", יחטפו בנות זוג מבין המחוללות שם וייקחו אותן כנשותיהם אל ביתם בנחלת בנימין.
וַיֹּאמְרוּ יְרֻשַּׁת פְּלֵיטָה לְבִנְיָמִן וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל. וַאֲנַחְנוּ לֹא נוּכַל לָתֶת לָהֶם נָשִׁים מִבְּנוֹתֵינוּ כִּי נִשְׁבְּעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אָרוּר נֹתֵן אִשָּׁה לְבִנְיָמִן.
וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה.
וַיְצַוֻּ אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר לְכוּ וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים. וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת וִיצָאתֶם מִן הַכְּרָמִים וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ וַהֲלַכְתֶּם אֶרֶץ בִּנְיָמִן.
אשת יפת תואר
עריכה
ערך מורחב – אשת יפת תואר
אפריקה
עריכהנשים נחטפו על ידי בוקו חראם בניגריה. צבא ההתנגדות של האל במזרח התיכון הוגדרו כרעיות ידי חוטפיהם.
רואנדה
עריכהחטיפת כלות נפוצה באזורים רבים ברואנדה. לעיתים קרובות החוטף חוטף את האישה מביתה או עוקב אחריה וחוטף אותה. לאחר מכן הוא וחבריו עשויים לאנוס את האישה על מנת להבטיח שהיא תיכנע לנישואין. משפחת האישה חשה מחויבת להסכים לאיחודם לאחר המעשה או נאלצת להסכים אם היא נכנסה להיריון, מכיוון שנשים בהריון אינן נתפסות ככשירות לנישואין במדינה. הנישואין מאושרים בטקס מספר ימים לאחר החטיפה. בטקסים כאלה, החוטף מבקש מהוריה של כלתו לסלוח לו על חטיפת בתם. החוטף עשוי גם להציע פרה, כסף או סחורה אחרת כפיצוי למשפחת כלתו[5].
עובדי זכויות האדם מדווחים כי שליש מהגברים שחוטפים את נשותיהם ברואנדה, נוטשים אותן, ומשאירים את האישה ללא תמיכה ואף פוגעים בה במציאת הנישואים העתידיים הפוטנציאליים שלה. בנוסף, עם התדירות ההולכת וגוברת של חטיפת נשים, ישנם גברים שבוחרים שלא למסד את נישואיהם כלל, ולהשאיר את האישה כפילגש[5].
חטיפת נשים איננה מחוץ לחוק ברואנדה באופן ספציפי, אם כי חטיפות אלימות נחשבות ונענשות כאונס. אף על פי כן, חוטפי נשים כמעט ואינם נשפטים בבית המשפט. ארגוני זכויות נשים ניסו לשנות את המסורת על ידי ניהול קמפיינים להעלאת מודעות וקידום שוויון בין המינים, אך התקדמותן לא נושאת פרי[5].
מצרים
עריכה- ערך מורחב – רדיפת קופטים במצרים
במצרים תועדו מקרים של נשים ונערות נוצריות קופטיות שנחטפו, נאלצו להתאסלם ואז נישאו לגברים מוסלמים.[6][7] בשנת 2009 פרסמה הקבוצה Christian Solidarity International, מוושינגטון, מחקר על החטיפות והנישואים הכפויים והייסורים שחשו הצעירות בגלל שהחוקים והבירוקרטיה במדינה מקשים מאד על החזרה לנצרות.
קיימום דיווחים על חטיפה מאורגנת של נשים קופטיות. חוטף לשעבר תיאר את שיטת הפעולה שבה נערה קופטית נחטפת ונאלצת להתחתן עם גבר מוסלמי תמורת תשלום גבוה לחוטפים. חבורת החוטפים עוקבת במשך חודשים אחר "יעד" שלהם. היא פוגשת בחור נאה ומתפתה להפגש איתו בהחבא. בשלב מסוים היא נחטפת לדירה. בגדיה מוסרים בכוח ושוביה מצלמים אותה יחד עם גבר עירום. בשלב זה החוטפים מאיימים כי לא תתחתן יופצו תמונות עירום שלה (דבר שעלול לגרום לרציחתה). בשלב זה היא מאלצים ותן להנשא לגבר אחר שמשלם לחוטפים. דבר נוסף שמקשה על נערות נוצריות חטופות הוא שקיים מנהגים וחוקים נגד המרת דת מאסלאם לנצרות.[8]
המעשים התרחבו ונעשו נפוצים יותר עם עליית הסלפיה תחת הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי ששילמו סכום של עד 3000 דולר עבור כל אישה נוצרית קופטית שנחטפה, נאנסה ונישאה לגבר מוסלמי[9].
אתיופיה
עריכהחטיפת נשים נפוצה באזורים רבים באתיופיה. על פי סקרים שנערכו בשנת 2003 על ידי הוועדה הלאומית לתרגולים מסורתיים באתיופיה, שיעור השכיחות של המנהג נאמד בכ-69 אחוזים ברמה הלאומית, ובמדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום עמד על 92 אחוז[10]. גבר העובד בתיאום עם חבריו עלול לחטוף ילדה או אישה, לאחר מכן החוטף יסתיר את כלתו המיועדת או יביא אותה למשפחתה יאנוס אותה, לעיתים מול משפחתה, עד שהיא נכנסת להריון ואז הגבר יכול לדרוש ממנה להיות לו לאישה. לאחר מכן, החוטף עשוי לנסות ולנהל משא ומתן על מחירה עם זקני הכפר על מנת להכשיר את הנישואים. אף על פי שאתיופיה הפלילה חטיפות כאלה והעלתה את גיל הנישואים ל-18 בשנת 2004, בפועל, החוק לא יושם. סקירה של קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים בשנת 2016 (בהתבסס על נתונים מ-2010 ו-2013) העריכה כי 10 עד 13 אחוזים מהנישואים באזורי הסיכון במדינה, היו כרוכים בחטיפה, עם שיעורים של 1.4 אחוזים עד 2.4 אחוזים באזורי סיכון נמוכים יותר במדינה[11].
קניה
עריכהנישואים בכפייה ממשיכים להוות בעיה עבור נערות צעירות בקניה. מחלקת המדינה של ארצות הברית מדווחת כי ילדות ונערות צעירות (בגילאי עשר ומעלה) נישאות לעיתים לגברים המבוגרים מהן בשני עשורים ומעלה[12].
נישואים בחטיפה היו בעבר, ובמידה מסוימת עדיין, נהוגות עבור הקבוצה האתנית קייסי (אנ'). למנהגם, החוטף חוטף את האישה בכוח ואונס אותה בניסיון להכניס אותה להריון. האישה נאלצת לאחר מכן באמצעות סטיגמת הריון והאונס להתחתן עם החוטף שלה. אף על פי שהדבר היה נפוץ ביותר בסוף המאה ה-19 ועד שנות השישים, חטיפות נישואים כאלה עדיין מתרחשות מדי פעם.
גם שבט טורקאנה בקניה נהג בשיטת נישואים בחטיפה. בתרבות זו, חטיפת נשים התרחשה לפני כל ניסיון רשמי לארגן נישואין עם משפחת כלה. לדברי החוקרים, חטיפת כלות מוצלחת העלתה את המוניטין של החוטף בקהילה שלו. אם ניסיון החטיפה לא יצלח, הוא יחויב לשלם מחיר לאישה ולמשפחתה, לספק מתנות ותשלומים נוספים ולקיים נישואים מסודרים.
אסיה
עריכהקירגיזסטן
עריכהבאזורים כפריים רבים בעיקר, חטיפת נשים, המכונה עלא קצ'ו (אנ') (לקחת ולברוח), היא דרך מקובלת ונפוצה לקחת אישה. אף על פי שהדבר אינו חוקי בקירגיזסטן, לעיתים רחוקות חוטפי נשים מועמדים לדין.
סקר קורבנות שנערך בקירגיזסטן (2015) גילה שארבעה עשר אחוזים מהנשים הנשואות ענו כי הן נחטפו באותה תקופה ושני שלישים מהמקרים הללו היו בהסכמה, האישה הכירה את הגבר והסכימה עם זה מראש[13].
קזחסטן
עריכהסקר קורבנות שנערך בקזחסטן (2018) גילה כי 4% מהנשים הנשואות נחטפו באותה תקופה ושני שלישים מהמקרים הללו היו בהסכמה, האישה הכירה את הגבר והסכימה עם זה מראש. המשמעות היא שכ-1-1.5% מהנישואין הנוכחיים בקזחסטן הם תוצאה של חטיפות שלא בהסכמה.
אוזבקיסטן
עריכהבקראקלפקסטן (אנ'), חבל אוטונומי באוזבקיסטן, כמעט חמישית מכלל הנישואים נערכים על ידי חטיפת האישה. חוקרים מדווחים כי גברים פחות רצויים, עם השכלה נחותה או בעיות סמים או אלכוהוליזם נוטים יותר לחטוף את כלותיהם.
סין
עריכהעד שנות הארבעים של המאה העשרים, נישואים בחטיפה, המכונים צ'יאנגקין ( בסינית: 搶親), התרחשו באזורים הכפריים של סין. על אף שהדבר לא היה חוקי באימפריה הסינית, עבור אזורים כפריים הדבר הפך למסורת. לדברי החוקרים, נישואים בחטיפה היו לעיתים תשובת החתן להימנע מתשלום המוהר. במקרים אחרים, היה זה מעשה שנחתם בין הורי הכלה לחתן על מנת לעקוף את הסכמת הכלה.
לאחרונה, חטיפת הנשים צצה מחדש באזורים בסין. במקרים רבים הנשים נחטפות ונמכרות לגברים באזורים עניים יותר של סין, או מחוץ לארץ עד למונגוליה. הדיווחים טוענים כי רכישת כלה שנחטפה היא כמעט עשירית ממחיר אירוח החתונה המסורתית. מחלקת המדינה של ארצות הברית קושרת מגמה זו של חטיפת נשים בסין כחלק ממדיניות הגבלת הילודה בסין, ואת חוסר האיזון המגדרי[14].
קווקז
עריכהצ'צ'נייה
עריכהחטיפת נשים נמצאת במגמת עלייה במדינות ואזורים שבשליטת קווקז. בגרסאות הקווקזיות של חטיפת נשים, משפחתו של קורבן החטיפה עשויה למלא תפקיד בניסיון לשכנע את האישה להישאר עם החוטף שלה לאחר החטיפה, עקב הבושה הטמונה בקיום הנישואים.
אזורי דאגסטן, צ'צ'ניה ואינגושטיה בצפון הקווקז (ברוסיה) היו עדים לעלייה בחטיפות הנשים מאז נפילת ברית המועצות. כמו במדינות אחרות, לעיתים החוטפים תופסים מכרות להיות כלותיהם ופעמים אחרות חוטפים זרות. הסטיגמה החברתית של בילוי לילה בבית של זכר יכולה להוות סיבה מספקת לאלץ אישה צעירה להתחתן עם הגבר. על פי החוק הרוסי, אף על פי שחוטף המסרב לשחרר את כלתו עלול להישפט לשמונה עד עשר שנים, חוטף לא יועמד לדין אם ישחרר את הקורבן או יתחתן איתה בהסכמתה. כמו באזורים האחרים, הרשויות לעיתים קרובות לא מגיבות לחטיפות. בצ'צ'ניה, כישלון המשטרה בתגובה לחטיפות כלות מורכב משכיחות חטיפות באזור[15].
בצ'צ'ניה, ארגוני זכויות נשים קושרים את הגידול בחטיפות להידרדרות זכויות הנשים תחת שלטונו של נשיא צ'צ'ניה, רמזן קדירוב.
אזרבייג'ן
עריכהבמנהג החטיפה האזרי, צעירה נלקחת לבית הוריהם של החוטפים באמצעות הונאה או כוח. לא משנה אם אונס מתרחש או לא, האישה נחשבת בדרך כלל כטמאה על ידי קרוביה, ולכן נאלצת להינשא לחוטפה[16]. על אף החוק האזרי משנת 2005 שאסר חטיפת נשים, הנוהג מציב נשים בנסיבות חברתיות כפגיעות ביותר, ואין אפשרות לפנות לאכיפת החוק בענייני פנים. באזרבייג'ן, נשים שנחטפות על ידי חטיפת כלות הופכות לפעמים לשפחות של המשפחה שחוטפת אותן.
אמריקה
עריכההמנהג לחטוף ילדים, בני נוער ונשים משבטים שכנים ולאמץ אותם לשבט החדש היה מקובל בקרב הילידים האמריקאים ברחבי אמריקה. החטיפות היו דרך להכניס דם חדש לקבוצה.
ארצות הברית
עריכהמקרים קיימים בכמה קהילות פונדמנטליסטיות מורמוניות סביב גבול יוטה-אריזונה, עם זאת, קשה להשיג מידע מדויק מקהילות סגורות אלה. לרוב מקרים אלה מכונים נישואי כפייה, אם כי הם דומים לחטיפות נשים אחרות ברחבי העולם.
מקסיקו
עריכהבקרב קהילת צלטל, שבט בני המאיה (אנ') בצ'יאפס, מקסיקו, חטיפת נשים הייתה שיטה קבועה לנישואים. בני צלטל הם שבט ילידי, חקלאי, אשר מגע לפני הנישואין בין המינים אסור, ונשים לא נשואות אמורות להימנע מלדבר עם גברים מחוץ למשפחותיהם. כמו בחברות אחרות, החתנים העוסקים בחטיפת הנשים היו בדרך כלל גברים פחות מקובלים מבחינה חברתית מסיבות שונות.
דרום אמריקה
עריכההמנהג היה נפוץ אצל בני המפוצ'ה של צ'ילה, הנוהג היה ידוע בתור casamiento por capto בספרדית.
אירופה
עריכה
צוענים
עריכהחטיפת נשים תועדה כפרקטיקה זוגית בכמה מסורות קהילתיות צועניות. בנות מגיל שתים עשר עלולות היו להיחטף על מנת להינשא לחוטף. החטיפה תוארה כדרך להימנע ממוהר או כשיטה להבטחת אקסוגמיה. הנורמליזציה של מסורת החטיפה מעמידה נשים צעירות בסיכון גבוה יותר להיות קורבן לסחר בבני אדם[17].
איטליה
עריכההמנהג של חטיפת נשים - פוטינה - היה נפוץ בסיציליה ובמצוג'ורנו. בתיאוריה ובמקרים מסוימים זו הייתה התקרבות מוסכמת בין שני צעירים, בפועל הייתה זו חטיפה ואונס בכוח, ואחריו מה שמכונה "נישואים שיקומיים" בגלל היותה נקראת בחברה מאותו הרגע "לדונה סברגוגנאטה", או "אישה ללא כבוד" ("אישה חסרת בושה")[18]. בשנת 1965, מנהג זה במדינה זכה לפרסום עולמי לאור המקרה של פרנקה ויולה, צעירה בת 17 שנחטפה ונאנסה על ידי מקומי קטן, בסיוע תריסר מחבריו. כאשר הוחזרה למשפחתה לאחר כשבוע, היא סירבה להינשא לחוטפה, בניגוד לציפיות המקומיות. משפחתה תמכה בה, וסבלה מאיומים קשים על ידי סביבת החוטף. החוטפים נעצרו והמבצע העיקרי נידון ל-11 שנות מאסר[19].
מלטה
עריכהבשנת 2015 ספגה מלטה ביקורות על ידי ארגוני נשים ברחבי העולם על חוק שיכול היה בנסיבות מסוימות, לבטל את העונש על גבר שחוטף אישה אם בעקבות החטיפה האיש והאישה יתחתנו. החוק בוטל ב-2018.
בתרבות
עריכהחטיפת נשים באה לידי ביטוי בסרטים עלילתיים מתרבויות רבות, לפעמים בהומור, לפעמים כפרשנות חברתית.
חטיפת נשים בספרות
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ "Moscow police swoop on fake 'bride kidnapping'". BBC News (באנגלית בריטית). 2016-09-02. נבדק ב-2021-03-09.
- ^ Taylor, Lin (2017-08-01). "One in five girls and women kidnapped for marriage in Kyrgyzstan: study". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2021-03-09.
- ^ Smith, Craig S. (2005-04-30). "Abduction, Often Violent, a Kyrgyz Wedding Rite (Published 2005)". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-03-09.
- ^ She was forced to marry someone she did not want. Can she use contraceptive pills? - Islam Question & Answer, islamqa.info (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Wayback Machine, web.archive.org, 25 במאי 2011
- ^ Abrams, Joseph (21 באפריל 2010). "House Members Press White House to Confront Egypt on Forced Marriages". foxnews.com. ארכיון מ-23 בנובמבר 2010. נבדק ב-8 בנובמבר 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Christian minority under pressure in Egypt". BBC News. 17 בדצמבר 2010. ארכיון מ-22 במרץ 2017. נבדק ב-1 בינואר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Egypt: ex-kidnapper admits 'they get paid for every Coptic Christian girl they bring in'". World Watch Monitor. 2017-09-14. ארכיון מ-2018-09-13. נבדק ב-2017-12-25.
- ^ Lela Gilbert, Egypt's Silent Epidemic of Kidnapped Christian Girls - by Lela Gilbert, www.hudson.org (באנגלית)
- ^ UNICEF supports fight to end marriage by abduction in Ethiopia - Ethiopia, ReliefWeb (באנגלית)
- ^ Research and reports, www.unicef.org (באנגלית)
- ^ Bureau of Public Affairs Department Of State. The Office of Electronic Information, Kenya, 2001-2009.state.gov, 11 במרץ 2008 (באנגלית)
- ^ Information and data from Kyrgyzstan – International Crime Victims Survey (ICVS) (באנגלית אמריקאית)
- ^ Bureau of Public Affairs Department Of State. The Office of Electronic Information, China (includes Tibet, Hong Kong, and Macau), 2001-2009.state.gov, 11 במרץ 2008 (באנגלית)
- ^ Bureau of Public Affairs Department Of State. The Office of Electronic Information, Russia, 2001-2009.state.gov, 6 במרץ 2009 (באנגלית)
- ^ Home - IWPR, Institute for War & Peace Reporting (באנגלית)
- ^ McDonald, Henry (2007-09-23). "Gardai hunt gang accused of seizing Roma child bride". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712. נבדק ב-2021-03-10.
- ^ Deirdre Pirro, Italian Sketches: The Faces of Modern Italy, TheFlorentinePress, 2009, ISBN 978-88-902434-4-8. (באנגלית)
- ^ Kwame Anthony Appiah, The Honor Code: How Moral Revolutions Happen, W. W. Norton & Company, 2011-09-06, ISBN 978-0-393-08071-1. (באנגלית)