חיי גליליאו
חיי גליליאו (באנגלית: Life of Galileo; בגרמנית: Leben des Galilei), הידוע גם בשם גליליאו, הוא מחזה מן המאה העשרים פרי עטו של המחזאי הגרמני ברטולט ברכט, עם מוזיקת ליווי של הנס אייזלר.
הפקת "חיי גליליאו" של ברלינר אנסמבל, 1971 | |
כתיבה | ברטולט ברכט |
---|---|
סוגה | דרמה, תיאטרון אפי |
הצגת בכורה | 9 בספטמבר 1943 |
שפה | גרמנית |
הגרסה הראשונה של המחזה נכתבה בשנים 1937–1939. הגרסה השנייה (או 'האמריקאית') נכתבה בשנים 1945–1947, בשיתוף צ'ארלס לוטון. ההפקה הבימתית הראשונה של המחזה (בגרמנית) הוצגה לראשונה בציריך שאוספילהאוס (Schauspielhaus Zürich), ב-9 בספטמבר 1943. הבמאי היה לאונרד שטקל ומעצב התפאורה היה תיאו אוטו. השחקנים כללו את שטקל עצמו (בתפקיד גליליאו), קארל פארילה וולפגנג לנגהוף.
הגרסה השנייה (בשפה האנגלית), הועלתה לראשונה בתיאטרון קורונט בלוס אנג'לס ב-30 ביולי 1947.[1] הבמאים היו ג'וזף לוסי וברכט, המנהל המוזיקלי סרז' הובי (Serge Hovey) ומעצב התפאורה רוברט דביסון. לוטון גילם את דמותו של גליליאו, הוגו האס את ברבריני ופרנסס הפלין את וירג'יניה. הצגת הבכורה נערכה בתיאטרון מקסין אליוט בעיר ניו יורק ב-7 בדצמבר אותה שנה.
הפקה שלישית בוצעה בידי ברלינר אנסמבל, כשארנסט בוש שיחק בתפקיד הראשי. הצגת הבכורה עלתה בתיאטרון שאושפילהאוס בינואר 1957. הבמאי היה אריך אנגל ומעצב התפאורה קספר נהר. [2]
עיבוד לטלוויזיה של המחזה בוים בידי ג'וזף לוסי בהפקת American Film Theatre, הופק ב-1975, כשאת דמותו של גליליאו גילם חיים טופול. עלילת המחזה עוסקת בחייו המאוחרים של גלילאו גליליי, המדען האיטלקי הדגול, שנרדף בידי הכנסייה הקתולית, בשל הפצת תגליותיו המדעיות. המחזה עוסק בנושאים, כגון הקונפליקט בין דוגמטיזם לעובדה מדעית וכן יכולת העמידה מול דיכוי.
גרסאות המחזה
עריכהלאחר הגירתו לארצות הברית מגרמניה הנאצית (עם חניות ביניים בארצות שונות, בהן ברית המועצות), ברכט תרגם ושיכתב את המחזה בשיתוף פעולה עם השחקן צ'ארלס לוטון. [3] תוצר מאמציהם היה ל'גרסה האמריקאית' השנייה של המחזה, שנקראה רק 'גליליאו' (Galileo). בספטמבר 1947, ברכט זומן להופיע בפני ועדת בית הנבחרים לפעילות אנטי-אמריקנית בחשד לקומוניזם. הוא העיד בפני הוועדה ב-30 באוקטובר 1947, ועזב לאירופה ב-31 באוקטובר. הוא בחר לשוב לגרמניה המזרחית והמשיך לעבוד על המחזה, כעת שוב בשפה הגרמנית. הוא חש שהדיוקן האופטימיסטי של עולם המדע אותה הציג בשתי הגרסאות הראשונות של המחזה, דרשה שיכתוב בעולם שאחרי הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי, בו חוסר ההיגיון המדעי והפוטנציאל המזיק שלו היו הרבה יותר גלויים לעין. [4] מאטז' דאטר הציג השוואה זמינה ומפורטת בין הגרסה המוקדמת, האמריקאית והגרסה הגרמנית הסופית. [5] ב-2013 התקיימה הצגת הבכורה של הפקת הלהקה השייקספירית המלכותית לתרגום חדש של "חיי גליליאו", [6] פרי עטו של הסופר המתארח שלהם מרק רבנהיל בתיאטרון סוואן בסטרטפורד שעל נהר איבון.
תקציר העלילה
עריכהגלילאו גליליי סובל מחסרון כיס. סטודנט שמגיע ללמוד אצלו מספר לו על אודות המצאה חדשה, הטלסקופ ("השפופרת המצחיקה הזאת שהם מוכרים באמסטרדם"). [7] גליליאו מעתיק את ההמצאה ומוכר אותה לרפובליקה של ונציה בהציגו אותה כהמצאתו שלו.
גליליאו משתמש בטלסקופ על מנת לאשש את המודל ההליוצנטרי של מערכת השמש שגילה קופרניקוס. ההוכחה הייתה נגד האמונה העממית וגם הדוקטרינה של הכנסייה. הוא פרסם אותה בשפה האיטלקית, במקום בלטינית, השפה המדעית המסורתית, על מנת שתהיה נגישה להמוני העם. נישואי בתו לאהובה, צעיר בעל אמצעים, נכשלים בשל מיאונו של גליליאו למשוך ידיו מהתורה החדשנית. גליליאו מובא לוותיקן לשם חקירה. אחרי שמאיימים עליו בעינויים, הוא מתכחש לתורה שלו. תלמידיו מוכים הלם בשל כניעתו.
גליליאו, כעת זקן ושבור, חי במעצר בית. אנדריאה, תלמידו לשעבר, מבקר אותו. גליליאו נותן לו ספר (הדיסקורס) המכיל את כל תגליותיו המדעיות, ומבקש ממנו להבריח אותו מחוץ לאיטליה, על מנת שיופץ בחו"ל. אנדריאה נוכח כעת לדעת שפעולותיו של גליליאו היו הרואיות ושהוא התכחש לתורתו רק כדי לשטות ברשויות הכנסייה. אולם, גליליאו עומד על כך שאין לכך דבר עם הרואיות והוא כתב את הספר פשוט מתוך עניין עצמי.
בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי
עריכה- גלילאו בתיאטרון הקאמרי – הצגת בכורה: 21 ביולי 1962
- יוצרים: מתרגם – דן מירון, במאי – סם בֶּסֶקוב, מעצב תפאורה – ארנון אדר, מעצבת תלבושות – ריטה קליין, מלחין מוזיקה - הנס אייזלר.
- שחקנים: גליליאו - זלמן לביוש (זכה על תפקידו בפרס מועדון "מילוא"), פילוסוף החצר, וואני - נתן כוגן, וירג'יניה - גילה אלמגור, הקרדינל הזקן - אריה קסבינר, אברהם בן-יוסף, רחל מרכוס, יוסף ידין, אביבה מרקס, יהודה פוקס.
- גליליאו גליליי בתיאטרון חיפה – הצגת בכורה: 15 בספטמבר 1979
- יוצרים: מתרגם - אברהם עוז, במאי – יוסף מילוא, מעצב תפאורה – יגאל תומרקין, מלחין מוזיקה - אלכס כגן.
- שחקנים: גליליאו - יוסי בנאי, ראש האינקוויזיציה - שרגא הרפז.
- גלילאו בתיאטרון באר שבע – הצגת בכורה: 2012
- יוצרים: מתרגם – עידו ריקלין, במאי – עידו ריקלין, מעצבת תפאורה – טליה אוטולנגי, מעצבת תלבושות – נטע הקר, מעצבת תאורה – עדי שימרוני, מלחין מוזיקה – דורי פרנס, מעצב תנועה – גיא אלון.
- שחקנים: גלילאו - אמיר קריאף, פולגאנציו וקוזימו דה מדיצ'י המבוגר - אורן כהן, וירג'יניה וקוזימו דה מדיצ'י הצעיר – יונית טובי, סוכנת ביתו של גלילאו - אדווה עדני, הקרדינל ברבריני - גיא אלון, סאגרדו - יוסי צברי, לודוביקו, ארוסה של וירג'יניה - ירמי רייך, אנדריאה - תום חגי, הקרדינל האינקוויזיטור (רוברטו בלרמינו) - רודיה קוזלובסקי.
תרגום לעברית
עריכה- ברטולט ברכט, חיי גליליאו, תרגם והוסיף מבוא והערות: אברהם עוז. תל אביב: הוצאת אור עם, תשמ"ב/1982.
ביבליוגרפיה
עריכה- Brecht, Bertolt. 1952. Galileo. Trans. Charles Laughton. Ed. Eric Bentley. Works of Bertolt Brecht Ser. New York: Grove Press, 1966.ISBN 0-8021-3059-3. p. 43–129.
- Brecht, Bertolt. 1955. Life of Galileo. In Collected Plays:Five. Trans. John Willett. Ed. John Willett and Ralph Manheim. Bertolt Brecht: Plays, Poetry and Prose Ser. London: Methuen, 1980. ISBN 0-413-69970-6. p. 1–105.
- Willett, John. 1959. The Theatre of Bertolt Brecht: A Study from Eight Aspects. London: Methuen. ISBN 0-413-34360-X.
קישורים חיצוניים
עריכה- חיי גליליאו במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
- ההיסטוריה של השינויים בגרסאות השונות של המחזה "חיי גליליאו", מקוון, באתר אוניברסיטת מדינת ניו מקסיקו
- שי צור, ניתוח של המחזה, באתר סל תרבות ארצי
הערות שוליים
עריכה- ^ "גליליאו" מאת ברטולט ברכט בתיאטרון קורונט, באתר אוניברסיטת דרום קליפורניה
- ^ Willett (1959, 46–47).
- ^ McNeil, Dougal (2005). "A new, sharper light: Laughton’s Galileo". The many lives of Galileo: Brecht, theatre and translation's political unconscious. Bern, Switzerland: Peter Lang Academic. pp. 45–47. ISBN 3-03910-536-1.
- ^ McNeil (2005: 63; 111–113)
- ^ Danter (2001)
- ^ "חיי גליליאו" בהפקת הלהקה השייקספירית המלכותית
- ^ ברטולט ברכט, חיי גליליאו, תרגם והוסיף מבוא והערות: אברהם עוז. תל אביב: הוצאת אור עם, תשמ"ב/1982, עמ' 16.