חיתול
חיתול הוא פריט לבוש הנכרך סביב אזור החלציים של בני אדם שאינם שולטים בהפרשות השתן או הצואה ושבדרך כלל אינם מסוגלים להשתמש בבית שימוש. החיתול מונע דליפת נוזלים על ידי ספיגת נוזל בכמות גדולה ומאפשר למשתמש נוחות יחסית ללא החלפתו המיידית. החיתול עשוי מבד או מספוג מלאכותי וחומרים פלסטיים נוספים. החיתול נמצא בשימוש הנפוץ ביותר בקרב תינוקות, אך קיים גם חיתול למבוגרים המשמש בעיקר קשישים שאינם שולטים בצרכיהם.
סוג החיתול הנפוץ כיום הוא חיתול לשימוש חד-פעמי העשוי מחומרים מלאכותיים כדוגמת ספוג, פלסטיק ניילון וחומרים סופגים כימיים. סוג חיתול אחר שהיה נפוץ בעבר והיום חוזר לשימוש על ידי הורים רבים הוא חיתול הבד, המותאם לכביסה ונעשה בו שימוש רב-פעמי, אשר אינו מכיל חומרים כימיים ולא גורם לגרד או תפרחת חיתולים, בשל היותו אוורירי. החלפת החיתול מתבצעת בדרך כלל על ידי הורה או על ידי עובד סיעוד. כדי לסייע במניעת התפרחת מחיתולים חד-פעמיים נעשה לעיתים שימוש במשחות למריחה על גבי העור הנמצא מתחת לחיתול.
היסטוריה
עריכהסוגי חיתול שונים נמצאו בשימוש האדם במשך שנים רבות. נושא מניעת הלכלוך מהפרשות התינוקות העסיק את בני האדם עוד משחר ההיסטוריה, אך בעבר הפתרון הנפוץ היה להשאיר את הפעוטות ללא ביגוד סביב אזור החלציים בניסיון לחזות את מועדי ההפרשות. עם זאת, ישנן עדויות על שימוש בביגוד תחתון לתינוקות העשוי מעלים או עור כבר לפני אלפי שנים. החל מהמאה ה-19 היה מקובל במדינות המפותחות להשתמש בחיתולי בד מכותנה שנכרכו סביב אזור החלציים וקובעו באמצעות סיכת ביטחון.
שירות חיתולים
עריכהבארצות הברית התקיים שירות של ניקוי ואספקת חיתולים[1] ובשנת 1949 ביקש יזם ישראלי להקים שירות כזה בישראל, אולם הדבר לא יצא אל הפועל, בין השאר מכיוון שהחיתולים בישראל לא היו מספיק עמידים[2]. בשנת 1950 נרשמה בישראל חברה לקיום שירות חיתולים[3] וביולי 1952 התקיים טקס הקמת מפעל לקיום שירות חיתולים בפתח תקווה[4], אולם המפעל ככל הנראה לא קם. שירות חיתולים ראשון בישראל קם בחיפה בשנת 1960[5], ובמהרה הוקם גם שירות כזה בתל אביב[6].
חיתולים חד פעמיים
עריכהבשנות ה-40 של המאה ה-20 נרשמו פטנטים אחדים על חיתולים בעלי מאפיינים חד-פעמיים, גם אם חלקיים. החיתול החד-פעמי הראשון שיוצר בארצות הברית הוצג באופן מסחרי בשם "צ'אקס" בשנת 1949 בארצות הברית על ידי חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון, אשר ייבאה את הרעיון משוודיה. באותה שנה, השיקה מריון דונובן את החיתול חסין המים הראשון, שהפך ללהיט, ועליו קיבלה פטנט ב-1951, אז מכרה במיליון דולר את הזכויות והחברה שהקימה. בשנות ה-50 נכנסו חברות אמריקניות נוספות לייצור חיתולים חד-פעמיים. בשנת 1959 הציגה חברת פרוקטר אנד גמבל האמריקנית את גרסתה לחיתול החד-פעמי ובשנת 1961 החלה למכור אותו במקומות בודדים תחת שם המותג "פמפרס". שיווק המוצר בארצות הברית היה הדרגתי ורק ב-1969 החל המוצר להימכר בכלל המדינה. חברת קימברלי קלארק פיתחה באותה שנה חיתול מתחרה בשם "קימבי" ובמקביל החלה בדיקת שוק עם מוצר נוסף בשם "האגיס".
ב-1977 הפך "האגיס" למוצר הראשי של קימברלי קלארק והחל להימכר בכלל ארצות הברית. "פמפרס" ו"האגיס" הפכו לשני המתחרים העיקריים בארצות הברית ואחר כך גם בעולם כולו. ב-1985 נמכרו בארצות הברית לראשונה יותר חיתולי האגיס מפמפרס, והחלה תחרות עזה בשיווק ופיתוח שיפורים לחיתולים. שתי התכונות המרכזיות ששופרו היו שיטת ההדבקה ורמת הספיגה.
בישראל
עריכה
השימוש בחיתולי כותנה רב-פעמיים היה נפוץ בישראל עד לשנות ה-80 עת החלו מוצרי חיתולים חד-פעמיים להימכר בהיקפים נרחבים. מותגים מרכזיים בשוק באותה עת היו "טיטולים", "ליטופים" ו"טפנוקים" שיוצרו במפעלים מקומיים. בשנת 1983 מצאה בדיקה של המועצה הישראלית לצרכנות שהחיתולים החד פעמיים מתוצרת ישראל סופגים יותר מהחיתולים המיובאים[7]. עד מהרה הפך השם "טיטול" לכינוי גנרי לחיתול חד פעמי. בשנת 1996 החלה יצרנית המותג טיטולים, חברת "חוגלה", בשיתוף פעולה עם חברת קימברלי קלארק במסגרתו שווקה וייצרה את חיתולי האגיס. תוך מספר שנים החל מותג האגיס למכור את רוב החיתולים בשוק ובצוותא עם חיתולי פמפרס מכר בשנת 2006 כ-80 אחוז מהחיתולים החד-פעמיים.
בדומה לימי עבר, יש משפחות המגדלות את תינוקיהן ללא חיתולים מיומם הראשון[8].
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- ההיסטוריה של חיתולים חד-פעמיים (באנגלית)
- מפעל תרומות בארה"ב - חיתול לכל ישבן, באתר ynet, 22 ביוני 2010
- חגי עזר, יש חיתול ידידותי לסביבה?, באתר nrg, 13 בספטמבר 2010
- איך לחתל את התינוק בלי להזיק לסביבה?, באתר nrg, 7 בינואר 2011
הערות שוליים
עריכה- ^ יוקם מפעל להשאלת חיתולים, דבר, 16 בדצמבר 1947
- ^ בעל הון מארה"ב רוצה לארגן שירות חיתולים, חרות, 17 באוגוסט 1949
- ^ אין עוד מניעה להגברת הילודה..., מעריב, 16 באפריל 1950
- ^ גורפזי בע"מ - מפעל לייצור ושרות חיתולים, חרות, 7 ביולי 1952
אבן פינה למפעל חיתולים, דבר, 6 ביולי 1952
מפעל החיתולים גורפזי, יומני כרמל 1952 (התחלה 3:21)
- ^ הפרטים הקטנים, דבר, 29 בינואר 1960
- ^ נילי פרידלנדר, האמהות הצעירות מקנאות, מעריב, 20 בפברואר 1963
- ^ עדה לבנון, חיתולים:כחול לבן וסופג יותר, מעריב, 6 במאי 1983
- ^ מדור בלי חיתולים, אתר באופן טבעי
