חנוך ילון

סופר ישראלי

חנוך ילון (דיסטנפלד; ח' באייר תרמ"ו, 13 במאי 1886י"ב באדר א' תש"ל, 18 בפברואר 1970) היה בלשן ישראלי, מחשובי חוקרי לשון חז"ל וחתן פרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשכ"ב (1962)[1].

חנוך ילון
חנוך ילון מקבל את פרס ישראל, 1962
חנוך ילון מקבל את פרס ישראל, 1962
חנוך ילון מקבל את פרס ישראל, 1962
לידה 13 במאי 1886
גליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בפברואר 1970 (בגיל 83)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי בלשנות
מקום מגורים האימפריה האוסטרו-הונגרית, ארץ ישראל, ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס ישראל (1962) עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות נבחר לוועד הלשון העברית
תרומות עיקריות
חקר את לשון חז"ל והתנ"ך
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

ילון נולד בעיירה טריטקי שבגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית. לצד לימודי התלמוד למד גם לימודים כלליים ושפות. הוא עבר ללופאטין ושם לימד עברית. בגיל 18 למד לקראת בחינות בגרות אקסטרניות בלבוב, והושפע מאליעזר מאיר ליפשיץ. בתום מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה ונישא לציפורה לבית אימבר (אחייניתו של נפתלי הרץ אימבר).

ילון עלה לישראל בשנת תרפ"א (1921) והתגורר בירושלים. בהזמנת רא"מ ליפשיץ החל ללמד בבית המדרש למורים "מזרחי" (היום "מכללת ליפשיץ - המכללה האקדמית הדתית לחינוך"). הוא נבחר לוועד הלשון העברית והיה חבר האקדמיה ללשון העברית עם היווסדה.

ילון הרבה לחקור את לשון חז"ל וכן את לשון המקרא ולשון הפיוט. הוא ניקד את כל ששה סדרי משנה, שיצאו עם פירושו של חנוך אלבק.

ש"י עגנון הגדירו כ"ראש לחכמי לשוננו שבדור"[2]. ילון זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית ובפרס ישראל במדעי היהדות בשנת תשכ"ב-1962[1].

נפטר בגיל 84, והותיר בת אחת, לאה.

ספריו

עריכה
  • מבוא לניקוד המשנה
  • פרקי לשון
  • קונטרסים לענייני הלשון העברית - שנה א' קונטרס א'
  • קונטרסים לענייני הלשון העברית - שנה א' קונטרס ב'
  • קונטרסים לענייני הלשון העברית - שנה ב' קונטרס ב'
  • ענייני לשון, הוצאת מוסד הרב קוק
  • מגילות מדבר יהודה; דברי לשון. מאמרים תש"ט-תשי"ב ונספחות[3]

ספר זיכרון

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

ביבליוגרפיה:

  • שאול אש, 'חנוך ילון: ביבליוגראפיה, תרפ"ב–תשמ"ג', בתוך: ספר חנוך ילון (תשכ"ג), עמ' 37–50.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 נקבעו ששה חתני "פרס ישראל", דבר, 4 במאי 1962
  2. ^ במאנר "משמני ארץ" הספר חנוך ילון
  3. ^ ילון, חנוך, מגילות מדבר יהודה, דברי לשון ונספחות, ירושלים: היכל הספר בהוצאת "קרית-ספר בע"מ, תשכ"ז
  ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.