חנוך אלבק

חוקר תלמוד ישראלי

חנוך אלבק (17 באוגוסט 18909 בינואר 1972) היה פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, מגדולי החוקרים של המשנה והתלמוד וממייסדי השיטות המדעיות החדשות בחקר המשנה.

חנוך אלבק
לידה 7 באוגוסט 1890
לוביץ', רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בינואר 1972 (בגיל 81)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט אברהם גולדברג, אליעזר שמשון רוזנטל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
צאצאים מיכאל אלבק, שלום אלבק עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

אלבק נולד בי"ז באב תר"ן לר' שלום (בן יחזקאל) אלבק (אלבעק) ורחל בת אלכסנדר ברודט בעיר לוביץ'פולנית: Łowicz) שבפולין, אז חלק מן האימפריה הרוסית. אביו היה ידוע כ"חכם התלמודי", ההדיר כמה ספרי ראשונים כגון ראב"ן, ספר האשכול ועוד. חנוך אלבק הוסמך לרבנות ב-1907, למד בבית המדרש לרבנים בווינה, וב-1921 סיים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת וינה. בין 1926 ל-1936 לימד בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בברלין.

ב-1936 עלה לארץ ישראל, ומיד החל לשמש כפרופסור, ומאוחר יותר כראש המחלקה לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, שם הרצה במשך כמעט 25 שנה. עם מוריו נמנים דוד צבי מילר ואביגדור אפטוביצר. עם תלמידיו נמנו אברהם גולדברג, מנחם אלון ואברהם יהושע השל.

זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנים תש"ג-תש"ד.

בשנת 1957 סירב לקבל את פרס ישראל, והסביר: "א) ריבוי הפרסים במדינה וחלוקתם לכל מיני אנשים ונשים מורידים את ערכם לפחות מכשיעור הראוי להתכבד. ב) המיסים הכבדים המוטלים על הציבור אינם מצדיקים לדעתי את השימוש בהם לצרכים מפוקפקים כאלה, וחוששני ליהנות מכסף זה."[1]

ב-1959 נבחר לחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. ב-1969 זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל על ספרו "מבוא לתלמודים"[2].

חנוך אלבק נפטר בכ"ג בטבת תשל"ב בירושלים ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים.

בערים ירושלים ובאר שבע נקראו רחובות על שמו.

משפחתו

עריכה

אלבק נשא לאישה את הנדל לבית דוב ויס (אחות אברהם ווייס), ולשניים נולדו שלושה ילדים. בניו הם פרופסורים באוניברסיטת בר-אילן:

מחיבוריו

עריכה

אלבק, שהיה יהודי אורתודוקסי, חיבר ספרים רבים בעברית ובגרמנית על ספרות חז"ל, בהם: "מבוא למשנה", "מחקרים בברייתא ובתוספתא" ו"מבוא לתלמודים". כמו כן פרסם מאמרים רבים בכתב העת "תרביץ". אלבק עסק גם בההדרה. הוא ההדיר את מדרש "בראשית רבתי" לר' משה הדרשן (ירושלים 1940) ואת "ספר האשכול" לראב"ד השני, עבודה שאביו התחיל לפניו. אלבק תרגם, ערך והשלים את חיבורו של יום-טוב ליפמן צונץ "הדרשות בישראל", וכן השלים את המהדורה המדעית לבראשית רבה של יהודה תיאודור.

מספריו של אלבק

  • בית הבחירה על מסכת יבמות לרבי מנחם המאירי, עם תיקונים והערות בשם חנוך הבית מאת חנוך אלבעק. ברלין, תרפ"ב.
  • הלכה חיצונה בתרגומי ארץ-ישראל ובאגדה, ירושלים, ת"ש 1940.
  • מבוא למשנה, מוסד ביאליק, הדפסה אחרונה בתשס"ה 2005.
  • מבוא לתלמודים, דביר, מהדורה אחרונה בתשמ"ז 1987.
  • מחקרים בברייתא ותוספתא ויחסן לתלמוד, מוסד הרב קוק, ירושלים, תש"ל 1969.
  • שישה סדרי משנה, מפורשים בידי חנוך אלבק ומנוקדים בידי חנוך ילון, מוסד ביאליק, הדפסה אחרונה בתשס"ח 2008.
  • ספר האשכול לר' אברהם ב"ר יצחק אב בית דין מנרבונא, ערוך על ידי שלום אלבעק וחנוך אלבעק, הוצאת ח. וגשל, ירושלים, תשד"ם (1984)

פירושו למשנה

עריכה
 
הודעת המו"לים בפתח סדר נזיקין של מהדורת אלבק, על המחלוקת לגבי זהות מחבר הפירוש

לבקשת הוצאת דביר החל אלבק לכתוב פירוש למשנה במטרה להשלים את מפעלו של ביאליק להוצאה עממית של המשנה. העבודה על הכנת הפירוש ארכה שש שנים, וכל סדר יצא לאור עם השלמתו. סדר יציאת הכרכים היה: מועד (1952), נזיקין (1953), נשים (1954)[3], קדשים (1956)[4], זרעים וטהרות[5]. שאלת זהות מחברו של הפירוש על סדר נזיקין הגיעה לבית המשפט, כאשר ד"ר מרדכי מרגליות טען שהוא מחבר הפירוש ואלבק רק ערך אותו[6]. לאחר מספר חודשים הושגה פשרה על פיה תודפס בספר הודאה של אלבק למרגליות על עזרתו בכתיבת הפירוש[7].

הפירוש למשנה של אלבק קצר ועממי, בתוספת הערות ארוכות בסופי הכרכים. בפירוש זה אלבק מציע את הפירוש הפשוט והמתאים ביותר ללשון המשנה גם אם התלמוד נותן פירוש אחר כדי להתאים את המשנה להלכה שנהגה באותו זמן. בפירושו אלבק משתמש גם במקורות ארץ-ישראליים, כמו התוספתא, התלמוד הירושלמי ומדרשי הלכה, שנכתבו כמו המשנה בארץ ישראל[8]. ניקוד המשנה במהדורת אלבק נערך בידי חנוך ילון.

עמדותיו

עריכה

אלבק ביקר בחריפות את ספרי דורות הראשונים של יצחק אייזיק הלוי וכתב עליהם: "כי בספרו יש מן החדש ומן הטוב, אלא מה שהוא חידש אינו טוב ומה שהוא טוב אינו חידוש"[9].

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה