חסידות סדיגורה

חסידות סדיגורה
שורשים, סיווג והנהגה
קבוצה	תנועת החסידות
מקום ייסוד	סדיגורה
תאריך ייסוד	1842
מייסד	ישראל פרידמן מרוז'ין
אדמו"ר	יצחק יהושע העשיל פרידמן
ארגונים ופעילות
אזורי פעילות	בני ברק

חסידות סדיגורה היא חצר חסידית מבית רוז'ין שנוסדה בעיירה סדיגורה שבחבל בוקובינה. היא אחת מהחסידויות שהוקמו על ידי צאצאיו של רבי ישראל מרוז'ין שהתיישב בסדיגורה לאחר בריחתו מרוסיה הצארית.

היסטוריה

בשנת תר"ב (1842) הגיע רבי ישראל פרידמן (רוז'ין) לעיירה סדיגורה שהשתייכה אז לאימפריה האוסטרית והקים שם מחדש את חצרו. לאחר פטירתו בג' בחשוון תרי"א, מילא את מקומו בנו הבכור הרב שלום יוסף פרידמן, אולם הוא נפטר עשרה חודשים בלבד לאחר מכן. לאחר פטירתו החל לכהן בסדיגורה רבי אברהם יעקב פרידמן, בנו השני של רבי ישראל מרוז'ין. הוא נחשב כאדמו"ר הראשון בשושלת סדיגורה ומכונה בחסידות "האדמו"ר הזקן".

בניו של רבי שלום יוסף היו רבי יצחק פרידמן (בוהוש), אבי שושלת בוהוש, ורבי מנחם נחום דב בער פרידמן (ר' נחום בער'ניו) מסדיגורה.

רבי נחום בער'ניו נולד בשנת תר"ג. אחר שהתייתם גדל אצל אחיו רבי יצחק. נשא את בת דודו רבי אברהם יעקב. התפרסם בדיבורו החריף והקצר. נפטר בכ"ז באב תרמ"ג. חתנו היה רבי משה יהודה לייב פרידמן מפשקאן. בנו היה רבי שלום יוסף פרידמן (תרל"א-כ' באב תרפ"ז), אדמו"ר במילניצא. רבי שלום יוסף נשא בזיווג ראשון את בתו של (דודו ובן דודו של אביו) רבי ישראל מסדיגורה ובזיווג שני את בתו של רבי מרדכי יוסף טברסקי מזלטיפולי.

הדור הראשון

רבי אברהם יעקב כיהן 32 שנים בסדיגורה ונחשב לממלא מקום המרכזי של אביו. במהלך השנים עזבו אחיו את חצר סדיגורה ופתחו חצרות משלהם, אף הם במרחב האימפריה האוסטרית, בגליציה וברומניה. הוא היה חתנו של רבי אהרן פרלוב, ה"בית אהרן" מקרלין.

בניו הגדולים של רבי אברהם יעקב היו רבי אשר ורבי שלמה. רבי אשר היה מאורס לבתו של רבי צבי הירש מרימנוב אך נפטר טרם נישואיהם. אחיו רבי שלמה'ניו (י"א בתשרי תר"ד - כ' בטבת תרמ"א) התארס עם ארוסת אחיו ונישא לה בשנת תרי"ח. אחרי חמש עשרה שנים שלא נולדו להם ילדים התגרשו. נישא בשנית לבת דודו רבי דוד הלפרין, חתנו של רבי ישראל מרוז'ין. הוא וגיסו ובן דודו רבי נחום בער'ניו היו מיועדים להנהיג את העדה ובחיי רבי אברהם יעקב התקבצו תחתם אברכים אך הם נפטרו בחייו. בנותיו של רבי שלמה היו: חוה לאה שנישאה לרבי נחום מרדכי פרידמן בנו של (בן דודו וגיסו של אביה), רבי ישראל פרידמן מצ'ורטקוב ומרים שנישאה לבן דודה רבי ישראל פרידמן מבויאן לייפציג^[1].

הדור השני

לאחר פטירת רבי אברהם יעקב בשנת תרמ"ג החלו לכהן בסדיגורה שניים מבניו, רבי יצחק פרידמן מבויאן, ה"פחד יצחק" ורבי ישראל פרידמן מסדיגורה ה"אור ישראל". לאחר מספר שנים במסגרת חלוקת הירושה, עזב רבי יצחק את סדיגורה ועבר לעיר בויאן בה הקים את חסידות בויאן ורבי ישראל נשאר בסדיגורה וממנו המשיכה חסידות סדיגורה. נפטר בשנת תרס"ז.

הדור השלישי

רבי אהרן פרידמן, ה"קדושת אהרן". נולד בי"ב בתשרי תרל"ז. רוב חסידי אביו נסעו אליו, אך הוא נפטר שש שנים אחרי פטירת אביו, בי"ט בתשרי תרע"ג. היה חתנו של רבי שלום יוסף בנו של רבי מרדכי פייבוש פרידמן מהוסיאטין. בתקופתו נוסדה ישיבה בסדיגורה בשם "אור התורה". בראשות הישיבה עמדו האחים הרבנים רפאל, אליעזר ואברהם קיטגורוצקי.
רבי אברהם יעקב מסדיגורה (השני) ה"אביר יעקב" (נולד בח' באב תרמ"ד), חתן בן דודם של אביו ואמו רבי יצחק מאיר מקופיטשניץ, מונה גם הוא לאדמו"ר אחר פטירת אביו. הקים ישיבה בסדיגורה, עם אחיו רבי שלמה חיים. בסוף ימיו התגורר בתל אביב. נפטר בה' בטבת תשכ"א, ונטמן בבית העלמין נחלת יצחק שבגבעתיים.
רבי שלמה חיים פרידמן, שהיה מכונה "ר' שלמה'ניו" (נולד בא' בסיון תרמ"ז), חתנו של רבי שמואל הורנשטיין מראדומישלא, כיהן גם הוא כאדמו"ר, אך לאחר שעבר לווינה בימי מלחמת העולם הראשונה, העדיף לעסוק בפעילות ציבורית למען הפליטים ולטובת יישוב ארץ ישראל ולא המשיך באדמו"רות במובן הרגיל והמקובל אלא בדרך ייחודית. היה שותף בהקמת ההסתדרות החסידית-ציונית, "אגודת יישוב ארץ ישראל" שהסתפחה לאחר כמה שנים למזרחי, ואת הקמתה הוביל ר' חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביץ' והיה שותף לה גם ר' יעקב פרידמן מהוסיאטין. לאחר השואה התגורר אף הוא בתל אביב והמשיך בפעילות ענפה ובהצלת יתומים יהודיים בארצות אירופה. פרסם מאמרי הגות רבים. נפטר בכ"ו באב תשל"ב ונטמן בבית העלמין נחלת יצחק שבגבעתיים. קובץ ממאמריו שפרסם בעיתון הצופה קובצו על ידי בני משפחתו בשם "דברים בעיתם". ספר אחר, של דברי תורה שהשמיע בישראל ומחוצה לה, יצא לאור בשם "חיי שלמה" בשנת תשס"ו.

שני בנים נוספים של רבי ישראל כיהנו כאדמו"רים:

רבי יצחק האדמו"ר מרימנוב (ב' בחשוון תרמ"ו - י"א בכסלו תרפ"ה). נישא לשרה דבורה בתו של רבי אשר ישעיהו הורוביץ, חתנו של רבי יוסף מרימנוב. בשנת תרע"ג, החל לכהן ברימנוב. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נמלט לווינה. בתחילת שנת תרפ"ד ביקר בארצות הברית, לבקשת חסידי סדיגורה שם, ובחודש סיוון עבר לגור בניו יורק, אך כעבור מספר חודשים כאשר הכין לחזור לוינה ביום כ' בכסלו, נפטר מדלקת ריאות^[2].
רבי שלום יוסף האדמו"ר מסדיגורה-צ'רנוביץ (י"ג בטבת תרל"ט - י"ח בשבט תרפ"ג) חתנו של בן דודם של אביו ואמו רבי ברוך מויז'ניץ.
חתנו-אחיינו רבי יצחק מרדכי שפירא האדמו"ר מגוואדז'יץ.

הדור הרביעי

לאחר פטירתו של רבי אהרן, התמנה בנו יחידו רבי מרדכי שלום יוסף פרידמן מסדיגורה כאדמו"ר בגיל 16 בסדיגורה לצד דודיו. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר לווינה, יחד עם שאר אדמו"רי שושלת רוז'ין. בשנת תרפ"ג (1923) הקים את ישיבת "משיבת נפש" בפשמישל. בראשות הישיבה עמדו הרב שבתי סגל, הרב שמשון פוגלמן והרב צבי וייצנר. בין בוגרי הישיבה היו הרב אפרים ויינברגר (לימים רב שכונת יד אליהו) והרב הלל ברוקנטל (לימים רב היישוב חפץ חיים). בהמשך פתח סניף לישיבה ביוזפוב בראשות רב העיר הרב שמעון פרזונצ'בסקי, שהיה מחסידיו. בסניף זה למדו 40 בחורים. חלק גדול מתלמידי הישיבה פנו בהמשך לישיבת חכמי לובלין. הוא שלח את חסידיו לארץ ישראל, והם פתחו בה מספר בתי כנסת.

בשנת תרצ"ד עבר להתגורר בפשמישל, שבה התגוררו רבים מחסידיו. באדר תרצ"ט (1939) עלה לארץ והתיישב בתל אביב. מדברי תורתו ערכו את סדרת הספרים "כנסת מרדכי". כבר בצעירותו היה חבר מועצת גדולי התורה ונשיא קרן התורה של אגודת ישראל. נפטר בכ"ט בניסן תשל"ט ונטמן בבית העלמין נחלת יצחק שבגבעתיים.

הדור החמישי

טיש בבית המדרש בבני ברק, ג' בחשוון תשע"א, 2010

רבי אברהם יעקב פרידמן, בנו של רבי מרדכי שלום יוסף שימש כאדמו"ר אחרי פטירת אביו. נולד בה' באלול תרפ"ח (1928) בווינה ועבר עמו לפשמישל ולניו-יורק. לאחר שאביו עלה לארץ ישראל, היה רבה של הקהילה שהקים ולאחר מספר שנים עלה גם הוא. העביר את מרכז החסידות לבני ברק, שבה התגורר בשנים האחרונות, בדירה שבמבנה בית המדרש הגדול שבמרכז החסידות. כיהן כחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. דברי תורתו כונסו בספר "עקבי אבירים". נפטר בי"ט בטבת תשע"ג (1 בינואר 2013) ונטמן בבית העלמין נחלת יצחק שבגבעתיים.

הדור השישי

בנו היחיד של רבי אברהם יעקב, הרב ישראל משה פרידמן, הוכתר כממלא מקומו. בחיי אביו כיהן כרב בית הכנסת אור ישראל של חסידי סדיגורה בלונדון שבאנגליה וכרבה של קהילת סדיגורה בעולם. הרב ישראל משה היה חתנו של הנגיד הויז'ניצאי מלונדון, חיים משה פלדמן. גם הוא כאביו, כיהן כחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. האדמו"ר נפטר בכ"א באב תש"ף בגיל 64, לאחר שחלה בסרטן הלבלב, ונטמן ליד אביו בבית העלמין נחלת יצחק בגבעתיים.

הדור השביעי

עם פטירתו של רבי ישראל משה הורה הרבי בצוואתו שבנו החמישי רבי יצחק יהושע העשיל יוכתר כאדמו"ר מסדיגורה^[3].

וזה לשון הצוואה בסעיף ה': "הנני ממנה בזה את בני הרב יצחק יהושע העשיל פרידמאן שליט"א, שיהא לאחר אריכות ימי ושנותי ממלא מקומי, שישב על כסאי, כממשיך האדמורו"ת "אדמו"ר-מסאדיגורה" ויעמוד בראש אנשי שלומינו חסידי רוז'ין-סאדיגורה וינהיג אותם בכל העניינים כפי שהי' אתי-עמי, אליו יבואו במשאלותיהם והוא יעתיר בעדם לטוב להם, ואני בטוח בזכות אבותי ואבות אבותי הק' שתפילותיו תתקבלנה לרצון וברכותיו תפעלנה ישועות, ועצותיו תהיינה בחכמה בבינה ובדעת, כפי שידעתיו שהוא ראוי להיות איש על העדה, לחלות פני כל ולקבל כל אדם בסבר פנים יפות, על פי הדרך שהי' מקובל בבית אבותי ואבות אבותי הק' ובטוחני בעז"ה שימצא חן בעיני אלקים ואדם". סעיף ו': "אני מבקש בכל לשון לבל יהין מאן דהו לערער על צוואתי זו, ואבקש מכל אנ"ש וכן מבני, חתני וכל הנלוים עליהן ויוצ"ח שיחיו, להיות עם בני הרב יצחק יהושע העשיל פרידמאן שליט"א, לדבוק בו כמו שדבקו באבותי הק' ובי, לסייע בידו ולתמוך בו בכל העניינים למען תמשך השלשלת כפי שהי' מאז, ואכיר טובה לכם על כך כל הימים."

מנגד, הרבנית ורוב משפחת הרבי טוענים שהרבי הורה ששלושת בניו יכהנו כאדמורי"ם. לקראת סיום ימי השבעה חתמו כל בני המשפחה על הסכם ועל מכתב לקהל החסידים, את הכרעת הרבנית ואת טענתה שימונו 3 אדמורי"ם.^[4] הבן הגדול, רבי מרדכי שלום יוסף, מונה לאדמו"ר בירושלים, הבן השלישי, רבי אהרן דב בער, מונה לאדמו"ר בלונדון, והבן החמישי, רבי יצחק יהושע העשיל לאדמו"ר מסדיגורה^[5].[1]

לאחר שנתיים מפטירת רבי ישראל משה, הגישו קבוצת החסידים מבני ברק בקשה לקיום צוואה, והרבנית הגישה לבית המשפט התנגדות פורמלית לצוואה, כאשר לטענתה הבן רבי יצחק יהושע העשיל ומקורביו ניצלו את מצבו הרפואי של האב, והחתימו אותו בשעה שהיה במצב רפואי קשה ביותר, תוך שימוש בלחצים ואיומים קשים.^[6]

נכד אחר של רבי אברהם יעקב, הרב בנציון נחום מאיר שארף (חתנו של הרב טייטלבוים מסאסוב) מכהן כאדמו"ר בשכונת איירמונט שליד מונסי בניו יורק ובית מדרשו נושא את השם 'עקבי אבירים' סאדיגורא ע"ש זקנו האדמו"ר.^[^{דרוש מקור]}

כמו כן אחיו הרב מרדכי שלום יוסף שארף פתח בית מדרש בשכונת לייקווד הנושא את השם 'קהל אור ישראל רוז'ין'.

החסידות בארץ ישראל

תלמוד תורה סדיגורא ברחוב יחזקאל בירושלים

בית הכנסת סדיגורא ברחוב שמואל הנביא בירושלים.

שורשי החסידות בארץ ישראל החלו כשרבי ישראל מרוז'ין קנה שטח בעיר העתיקה, לבניית בית הכנסת תפארת ישראל. הוא קנה את זכות ההדלקה בל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי ועמד בנשיאות כולל ווהלין. רבי ישראל החזיק באזרחות טורקית. בית כנסת נוסף היה בצפת. לאחר פטירת רבי אברהם יעקב מסדיגורה, בנו של רבי ישראל, הפכו רוב חסידי סדיגורה בארץ ישראל לחסידי בנו, רבי יצחק פרידמן מבויאן, שעמד בנשיאות כולל ווהלין.

בשנת תרפ"ה החל רבי מרדכי שלום יוסף מסדיגורה לשלוח חסידים לארץ ישראל על מנת שיפתחו את היישוב והתעסוקה. בשנת תרצ"ג הוא ביקר בארץ וערך סיור במושבות ובקיבוצים. בחזרתו לגליציה, שלח קבוצת חסידים מטורקה לארץ ישראל, והם התיישבו בנתניה בה פתחו בית חסידים. חסידו אליעזר אלטמן פתח ברחוב רבי עקיבא בבני ברק בית כנסת שהיה מהראשונים בעיר. כמו כן הוא שלח מחסידיו למחנה ישראל.

כאמור, שניים מבניו של רבי ישראל מסדיגורה, רבי אברהם יעקב ורבי שלמה חיים, ברחו מווינה לאחר האנשלוס והתיישבו בתל אביב. רבי אברהם יעקב פתח בית כנסת ברחוב נחמני במרכז העיר. לאחר פטירתו נכשלו מאבקים משפטיים לשמר את המקום, ובית המדרש עבר למבנה בית הספר ברחוב אוליפנט. עומד בראשו הרב מרדכי אוירבך, רב קהילת "אביר יעקב".

אחיינם, רבי מרדכי שלום יוסף, עלה גם הוא והתיישב בתל אביב. הוא פתח בית כנסת ברחוב בצלאל יפה, ובשובו לישראל בשנות ה-60 פתח אותו מחדש ברחוב פנקס.

בנו, רבי אברהם יעקב, שעמד בראש בית מדרשו בשכונת קראון הייטס בברוקלין, עלה גם הוא מאוחר יותר לארץ ועמד בראש ישיבת רוז'ין בבני ברק, כן רשת כוללים בירושלים ותל אביב. לאחר פטירת אביו כיהן במקומו בתל אביב ובהמשך העביר את מרכז החסידות לבני ברק. בתקופתו נפתחו קהילות גם במודיעין עילית, ביתר, אשדוד ואלעד, וכן ישיבה קטנה בירושלים (מלבד הישיבות בבני ברק שהקים בחיי אביו) ותלמודי תורה בבני ברק ובירושלים. קהילות נוספות מחוץ לישראל, קיימות בלונדון, אנטוורפן וניו יורק.

בתי כנסת נוספים של החסידות היו^{[דרושה הבהרה]} בבני ברק (בהמשך היה משותף לחסידות בויאן עד הקמת בתי כנסת נפרדים), בחיפה, בנתניה, בצפת, בטבריה ובירושלים. החסידות מונה כיום כמה מאות משפחות, מלבד החסידים האדוקים ישנם מאות אוהדים בארץ ובעולם.

ניגוני סדיגורה

לחסידות סדיגורה יש מסורת של ניגונים מאבות החסידות כהמגיד ממזריטש ורבי ישראל מרוז'ין. בחצרות סדיגורה במזרח אירופה היו מספר מלחינים בהם יהושע רייזנר ("יהושע סקוורער"). החזן יוסף רוזנבלט שהשתייך לחסידות סדיגורה הלחין אף הוא ניגונים.

לאחר שיקומה של החסידות, בזמנו של האדמו"ר הקודם רבי אברהם יעקב, החלה גם התפתחות בנושא הנגינה בחסידות, והולחנו והופקו ניגונים רבים. החסידות הוציאה 2 תקליטי ניגונים, "הקם מלכות דוד" ו"רחם בחסדך". מלחין ומנצח המקהלה הוא פנחס ביכלר. בין הניגונים הבולטים בחסידות הוא "לא ימושו מפיך" שהולחן לכבוד הבר מצווה של האדמו"ר לימים, רבי מרדכי שלום יוסף, על ידי המלחין הבעלזאי, יחיאל שלמה קאליש ששימש באותה עת משגיח בישיבת סדיגורה.