טביעת עין
בהלכה, טביעת עין או טביעוּת עין היא אמצעי ראייתי המבוסס על זיכרון חזותי.
תוכן ההלכה
עריכהדין ההלכה
עריכהטביעת עין באה לשימוש כאשר אדם מכיר את חפציו - עינו מזהה את החפץ כחפץ שלו לאחר שהשתמש בו זמן רב והורגל לכל תו שבמראהו, אף על פי שאינו יכול להגדיר בבירור את סימניו. בטביעת עין עצמה ישנם שני סוגים: טביעת עין ברורה, שהאדם יכול להישבע שהחפץ שלו, וטביעת עין שאינה בבירור גמור; נדמה לאדם שקרוב לוודאי החפץ שלו, על פי הרגשה שבאה לו כתוצאה מהרגלו לראות את החפץ בקביעות והמזהה את החפץ כחפץ שלו, אך הוא אינו משוכנע בכך.
נחלקו הראשונים האם צריך שיכירן בידיעה ברורה[1] או שמספיק בטביעת עין שאינה בבירור גמור[2].
מקרים שבהם ההלכה נוהגת
עריכההלכה זו נוהגת במספר מקרים:
ההבדל בין טביעת עין לסימנים
עריכהההבדל בין טביעת עין לסימנים הוא שטביעת עין היא הכרה חושית ואילו סימנים הם הכרה שכלית שהאדם דן בשכלו שמי שיש בו אותם סימנים מובהקים הוא האדם או החפץ שהכירו[7]
טביעת קול
עריכהבהלכה,יש גם ראיה באמצעות טביעת קול הנקראת גם טביעת עין בקול או 'טביעות עינא דקלא', אך יש מחלוקת האם מועילה מדין סימנים או מדין טביעת עין:
- הרב שמואל מפיורדא בספרו בית שמואל - מדין טביעת עין[8].
- הרב חנוך אייגש בספרו מרחשת - מדין סימנים[9].
קישורים חיצוניים
עריכה- הערך "טביעות עין", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- משה יהודה בלוי (עורך), "ענין טביעות עין וסימן מובהק", יחוסי תנאים ואמוראים, ברוקלין ה'תשנ"ד, עמודים תכ"ט - תל"ב, באתר היברובוקס
הערות שוליים
עריכה- ^ ר״ח, כרך בבא מציעא כג:
- ^ ים של שלמה, כרך חולין פז, סימן כו
- ^ הרב מיכאל ויגודה, השבת אבדה, עמ' 44, בתוך סדרת חוק לישראל, הוצאת משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, ירושלים תשנ"ב
- ^ תלמוד בבלי, כרך בבא מציעא, דף כג:
- ^ תלמוד בבלי, כרך יבמות, דף קכ.
- ^ תלמוד בבלי, כרך חולין, דף צה:
- ^ לח, שו"ת הרא"ם
- ^ הרב שמואל מפיורדא, קמב, בית שמואל
- ^ הרב חנוך אייגש, ו, מרחשת, כרך ב
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.