טבלאות המקומות הקדושים

טבלאות המקומות הקדושים (מכונות גם צורת הארץ הקדושה או מפות המקומות הקדושים) הן סדרה של ציורים קרטוגרפיים מן המאה ה-19, חלקן בכתב יד וחלקן בדפוס, שהציגו את הגאוגרפיה והטופוגרפיה של ארץ ישראל, כולל ערים והרים, נהרות וימים, מתוך התמקדות מיוחדת במקומות הקדושים ובקברי צדיקים.

ברסלאו, שוטלנדר, 1900 בערך.

מאפיינים

הטבלאות עשויות בצורה סכמטית וציורית, אך מוגדרות כמפות משום שיש בהן ביטוי גרפי של המרחב עם אוריינטציה מוגדרת, והמרכיבים השונים מוצבים במיקומים וכיוונים יחסיים בהתאם לגיאורפיה של הארץ, גם אם הם רחוקים מלהיות מדויקים.

האוריינטציה של המפות היא מזרחית (כלומר בכולן המזרח פונה כלפי מעלה), אם כי יש קצת נטייה דרומית-מזרחית. הים התיכון מצויר בחלקה התחתון של המפה, ואילו הירדן וים המלח בחלק העליון. בחלקו השמאלי, הצפוני, מופיעים אתרים בגליל ובלבנון ובחלקו הימני, הדרומי, ירושלים, חברון וסדום.

האתרים מסודרים באופן כללי בארבע או חמש שורות שביניהן נמצאים לפעמים חלקי שורות. האמן ניסה לעדן את החלוקה בהתאם לגאוגרפיה הממשית, אך חלוקת השורות המשיכה לשבש את היחס המרחבי ויחסי המרחק במפות. כך למשל טבריה נמצאת מעל ירושלים במקום משמאלה.

הדמיון בין הטבלאות רב וניכר שהן מושפעות זו מזו או ממקור משותף, גם אם קשה לבסס את סדר הופעת הטבלאות משום שלא כולן מתוארכות בוודאות.

היסטוריה

לפי ריכב רובין, שורשיהן של הטבלאות נעוצים בתיאורים הכתובים של המקומות הקדושים בארץ ישראל מצד אחד, ובסגנון האמנותי של התקופה, בתיאורי ערים ומקומות בציורי קיר ערביים ובציורים על בד עבור עולי רגל נוצריים. במיוחד התפתח הסגנון מתוך החיבור "ייחוס האבות", שהפך בהדרגה במאות הקודמות מתיאור מילולי ליצירה שעיקרה דימויים ויזואליים של המקומות הקדושים.

ניתן לחלק את המפות שידוע עליהן היום לשתי קבוצות: המפות המוקדמות שנעשו ביד, והמפות המאוחרות שהודפסו. הטבלה המוקדמת ביותר בקבוצה הזאת היא הטבלה שצייר חיים שלמה לוריא מטבריה, ומצוין בה שהיא צוירה לאחר רעש אדמה שפגע קשה בטבריה ובצפת בשנת 1837. שנתיים אחר כך צוירה טבלת משה גאנבאש. הטבלאות המאוחרות הודפסו לאחר פער זמן ניכר, בעשורים האחרונים של המאה ה-19. בטבלה האחרונה הסירו חלק מהמקומות הקדושים, והוספו ציורים של המושבות הציוניות החדשות בארץ.

הטבלה המאוחרת ביותר הודפסה על על גיליון רחב ללא ציון תאריך. בשוליה מופיע שמו של המדפיס, שוטלנדר, אבל לא ברור מי היה מחבר המפה ולמה יזם את הדפסתה. בטבלה הזאת מצוירות ומצוינות בכתוביות מושבות רבות מתקופת העלייה הראשונה. על פי רשימת המושבות שמופיעה בטבלה והשוואתה לזמני הקמת המושבות, ניתן לשער כי הטבלה הודפסה כנראה סביב שנת 1900.

הטבלאות

טבלת חיים שלמה לוריא

הטבלה הזאת, שצייר חיים שלמה לוריא, היא הטבלה המוקדמת ביותר בקבוצה הזו, ומצוין בה שהיא צוירה אחרי רעש אדמה שפגע קשה בטבריה ובצפת בשנת 1837. מיקומה הנוכחי של הטבלה לא ידוע אך יש צילום שלה (באיכות לא גבוהה). בחלקה התחתון של הטבלה יש טקסט ארוך שמתאר את רעש האדמה, נפגעיו והתלאות שגרם למחבר. בשורה התחתונה הוא מציין את שמו ואת ייחוסו כצאצא של האר"י. מסביב לטבלה משאר צדדיה, נכתב באותיות גדולות:

"צורת הארץ לגבולותיה; עם כל שפני טמוניה; נביאיה וחסידיה; תנאיה ואמוראיה; צדיקיה וקדושיה; גאוניה ורבניה; חכמיה ורבנן סבוראיה; שים לבך קורא נעים הבט וראה איך הצגתי לפניך וציינתי דבר דבור על אופניו וראה דרכיה וחכם".

בשונה מהמפות האחרות, במפה זו מסומנת גם העיר עזה.

ככל הנראה צייר לוריא טבלה נוספת, ממנה צילם מאיר בניהו את הקטע שמציג את צפת.

טבלת משה גאנבאש

טבלה שנייה בכתב יד, דומה מאוד בצורתה לזו של לוריא, שמורה במוזיאון היהודי בניו יורק. הטבלה מצוירת בגואש ובדיו על גיליון נייר גדול (1041x864 מ"מ) ומשולבות בה מגזרות נייר.

מסביב למפה נכתבו שני טקסטים שגם הם דומים לזה של לוריא, אך מורחבים:

"הציור הלז הוא כלל כל ארץ ישראל וכל ספוני טמוניה שוכני עפר יסודותיה ישני עפרותיה נביאיה צדיקיה וקדושיה וחסידיה תנאיה ואמוראיה חכמיה וישריה כהניה ושריה מלכיה ושופטיה אשר טמונים בעפרות יסודותיה גם צורת הארץ לגבולותיה (עם) כל סימניה ומצריה ומה מימיה ונהרותיה הריה וגבעותיה וכל אוצרותיה". "שים לבך קורא נעים איך ציינתי לעיניך הכל באר היטב בכתב מפורש בסימניו וב(...) דבר דבור על אופניו ותן לחכם ויחכם (...) החכמה".

מסביב למפה ולטקסט יש מסגרת מעוטרת בסגנון "שיוויתי", כולל שם הויה בראש המפה. בשתי הפינות התחתונות נכתב כי היא צוירה בידי "הצעיר משה גאנבאש" בעיר קושטא בשנת ה'תקצ"ט, ובשתי הפינות העליונות קמעות לשמירת הבית.

הטבלה מתארת בצורה דומה אתרים מסוגים שונים מאוד: אתרים מקראיים שאינם מוכרים למחבר כאתרים של ממש, אתרים שאינם מוכרים למחבר אבל יש לו מושג גאוגרפי כלפיהם, אתרים השייכים לעליה לרגל ואתרים הרלוונטיים לחיי היומיום של תקופת המחבר.

טבלת טורק

מפה זו, ככל הנראה המוקדמת ביותר מבין הטבלאות המודפסות הידועות, שמורה במוזיאון הימי הלאומי בחיפה. היא הודפסה בטורק (אז תחת האימפריה הרוסית) על גבי נייר ובפינה הימנית התחתונה נכתב שמות המבאים לדפוס: "מו"ה יהושע אלטער ברב"י והב' משה בן פנחס פיינקינד מטורעק"

שנת ההדפסה אינה ידועה בוודאות. בספרות מצוין התאריך 1875 אבל זה לא מסתדר כיוון שמשה פיינקינד נולד בשנת 1865 ולכן ככל הנראה הדבר לא קרה לפני שנת 1882. סביב הציור כתובה כתובת מפורטת הקרובה בתוכנה ובסגנונה לכתובות בכתבי היד:

"צורת הארץ הקדושה לגבולותיה עם כל סימניה עריה וכפריה הריה וגבעותיה - וכל גנזי ספוני טמוניה נביאיה וחסידיה צדיקיה וקדושיה תנאיה ואמוראיה גאוניה ורבניה - שים לבך קורא נעים וערב איך ציינתי והצגתי לפניך דבר דבור על אפניו - ראה דרכיה וחכם"

בצלע התחתונה של המסגרת נוסף צירוף של חלקי פסוקים מתהילים וישעיהו:

"אם אשכחך ירושלים אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".

לטבלה הזו יש קשרים חזקים עם טבלת גאנבאש אבל יש גם הבדלים שמעלים את האפשרות שהטבלה המודפסת התבססה על כתב יד אחר.

טבלת ליתוגרפיה מונק

טבלה זו הודפסה בבית הליתוגרפיה של מונק בווינה, ללא ציון שמותם של מדפיסיה או יוצריה. תאריך ההדפסה לא ידוע אבל כנראה מעט אחרי טבלת טורק.

בטבלה הזו לצד הכתובת בעברית מופיעה כתובת בגרמנית. הכתובת בעברית זהה כמעט לכתובת בטבלת טורק. הכתובת בגרמנית כוללת שלושה חלקים. בראש המפה נדפס באותיות גדולות:

"Panorama des heiligen Landes" (פנורמה של ארצות הקודש).

משמאל ולמטה נכתב (תרגום מגרמנית):

"טבלה זו כוללת תיאור גאוגרפי טופוגרפי של פלסטינה עם הדגשה בולטת יותר של אתרים ידועים מההיסטוריה, מהתנ"ך ומהתלמוד, של קברים של אישים ידועים ושל מבנים מונומנטליים אחרים".

בחלק השלישי, מצד ימין, מצוין שהטבלה נדפסה בעקבות "נוסח מקורי מאת רבי חיים שלמה פיניא מצפת".

במפה זו יש כמה תוספות שמעידות על מודרניזציה - מלבד הכתובות שנוספו בגרמנית, המונחים "פנורמה" ו"תיאור גאוגרפי טופוגרפי" מעידים על מודעות לחידושי המדע העדכניים, וכמה תיאורים שהוספו מלמדים על התעניינות במציאות הלא יהודית בארץ וסביבתה.

מפה כמעט זהה, למעט היעדר הכותרת בגרמנית בראש המפה, הועמדה למכירה בבית המכירות מורשת.

טבלת האריג

מפת האריג מאת רבי פיניה מצפת, המאה ה־19

טבלה מודפסת דומה מאוד לטבלה שהודפסה בווינה, גם בתיאור הוויזואלי וגם בטקסט, עם שינויים קטנים בלבד. טבלה זו הודפסה על יריעת בד, דבר שעשוי אולי להעיד על שימושה כמפת שולחן, כיסוי לחלה וכדומה.

מהטבלה הזאת ידועים שלושה עותקים: אחד שמור בספרייה הלאומית, שני במוזיאון ישראל ועותק נוסף במוזיאון היהודי בקופנהגן.

מפת ליתוגרפיה שוטלנדר מברסלאו

טבלה זו הודפסה (ביותר ממהדורה אחת) על על גיליון רחב ללא ציון תאריך. עותק שלה מצוי בספריה הלאומית, ושנים נוספים באוספים פרטיים.

בשוליה מופיע שמו של המדפיס, שוטלנדר, אבל אין כל מידע על המחבר ומניעיו. מפה זו צבעונית ומרשימה יותר באיכותה מן הטבלאות שקדמו לה, ובשונה מכולן, היא מציגה גם את המושבות הציוניות הראשונות של סוף המאה ה-19.

בתחתית הטבלה מופיעה כתובת גרמנית דומה בתוכנה לכתובת בטבלאות הקודמות אבל לא זהה. מימין ומשמאל מופיעה כתובת שונה מקודמותיה:

"צורת הארץ הקדושה לגבולותיה הריה ועמקיה עריה וכפריה עם כל האחוזות והקולוניות אשר התיישבו בהן היהודים השבים מכל ארצות גלויותיהם לעבוד את אדמת ארץ אבותיהם כימי קדם. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"

מפה זו דומה לקודמותיה אך מכילה שינויים רבים בפרטים במראה הכללי. הטבלה מוסיפה את המושבות החדשות של העלייה הראשונה, כאמור, ומנגד רבים מאתרי העלייה לרגל, ובמיוחד קברות צדיקים, נמחקו מהטבלה. הצגת המושבות נותנת כלי לתיארוך המידע בטבלה, והוא יכול לרמוז לזמן הדפסת הטבלה שהיה כנראה בשנת 1900 בערך.

לקריאה נוספת

• ריכב רובין, צורת הארץ, ירושלים: יד יצחק בן צבי 2014, עמ' 195–210.
• חביבה פלד, "שבעה אמנים", בתוך: יונה פישר, אמנות ואומנות בארץ ישראל במאה התשע עשרה, ירושלים 1979 עמ' 146–150.
• ראובן זלומונס, "בעקבות יוצר המפות הנעלם", עתמול 215 (2011) עמ' 10–13.

קישורים חיצוניים

• מפת ארץ ישראל ואתריה הקדושים - וינה, 1875, מתוך בית מכירות פומביות "קדם".
• מפות "צורת הארץ הקדושה" בספריה הלאומית.