טיוטה:הקהילה הבהאית בצרפת

הדת הבהאית בצרפת היא קהילה בהאית שנוסדה בסוף המאה ה-19 והקהילה הבהאית הראשונה באירופה. נכון לשנת 2010, ישנם קרוב לכ-4,500 בהאים בצרפת[1].

היסטוריה

עריכה

הדת הבהאית הוזכרה מספר פעמים בצרפת בכתבים מסוימים אך החשיפה המשמעותית שלה הגיעה לקראת סוף המאה ה-19[2]. מאי בולס (לימים מקסוול), עברה לפריז בשנת 1894 בתקווה למצוא חיים מאושרים יותר, אך בתוך שנים בודדות היא איבדה שלושה מבני משפחתה הקרובים. אובדן זה ריתק אותה למיטתה. חברת המשפחה פיבי הרסט הזמינה את מאי להתגורר איתה במזרח, מתוך אמונה ששינוי האוויר תורם לבריאותה[3]. במהלך ביקורה במזרח נחשפה מאי לדת הבהאית אשר סייעה לה להתחזק ולהמשיך בחייה. לקראת סוף 1898 חזרה מאי לפריז שם חיה כבהאית מאושרת ולבקשת עבד אל-בהאא החלה ללמד את אמונתה החדשה[4].

כמה שנים לאחר מכן, הצרפתי היפוליט דרייפוס ולורה קליפורד בארני האמריקאית למדו על הדת בפריז, כשדרייפוס הפך לבהאי הצרפתי הראשון[5]. לבני הזוג היה תפקיד משמעותי בתרגום כתבים בהאים ובקידום האמונה בצרפת. בין התרגומים שעשה דרייפוס מיצירותיו של בהא אללה ניתן למנות את כתאב-י איקאן, המילים הנסתרות והאיגרת אל בן הזאב[6]. תרגומים אלו הגבירו את ההתעניינות המדעית מצד החוקר א.ל.מ. ניקולס בדת הבאבית והבהאית. האמונה הבהאית בצרפת התאפיינה בדגש שלה על אוניברסליות, בלא קשר לתרבות או לזהות לאומית אחת, תפיסה שעלתה בקנה אחד עם הסביבה האינטלקטואלית והתרבותית בצרפת באותה תקופה.

בתחילת המאה ה-20, תומאס ברייקוול (האנגלי הראשון שהצטרף לאמונה הבהאית), לבקשתו של עבד אל-בהאא, התיישב באופן קבוע בפריז, שם פעל בהתלהבות ללמד את הדת ולסייע בפיתוח הקהילה הבהאית הראשונה של פריז. ברייקוול מת ממחלת השחפת ב-13 ביוני 1902, כשנה לאחר שהצטרף לדת, אך טרם מותו הצליח לשכנע את אביו להצטרף בעקבותיו לדת הבהאית.

עבד אל-בהאא בצרפת

עריכה

הנוכחות והפעילות של הקהילה הבהאית בצרפת קיבלו חיזוק על ידי ביקוריו של מנהיג הדת הבהאית עבד אל-בהאא בצרפת בתחילת המאה ה-20. מסעותיו לצרפת נועדו לתמוך בקהילות הבהאים במערב ולהפיץ את תורתו של אביו. במהלך ביקוריו, עבד אל-בהא עסק במגוון רחב של אנשים, כולל אינטלקטואלים, נכבדים ומאמינים בהאים, מה שהותיר השפעה מתמשכת על הקהילה הבהאית הצרפתית ותרם לצמיחתה ולהתפתחותה.

לאחר ששוחרר מהכלא בעכו, ביצע עבד אל-בהאא מסע תמיכה בקהילות הבהאיות במערב. במהלך השנתיים שלאחר מכן, הוא ביקר בשווייץ, אנגליה, סקוטלנד, צרפת, אמריקה, גרמניה והונגריה. שהותו בפריז בשנת 1911 תועדה על ידי ליידי בלומפילד, בהאית מלונדון, שכתבה את רשמיה משיחותיו ותיאור ארבעת חודשי ביקורו של עבד אל-בהאא. לימים בנותיה פרסמו כתבים אלו כספר בשם "Paris Talks"[7].

במהלך שנת 1913 הגיע עבד אל-בהאא לפריז בשנית. ביקור זה נמשך כמה חודשים בהן ביצע שיחות פומביות, נפגש עם חברי הקהילה המקומית וכן מבקרים אשר הגיעו במיוחד לראותו כגון השר הפרסי בפריז[8].

התפתחות הקהילה

עריכה

בשנת 1928 נבחרה האספה הרוחנית המקומית הבהאית הראשונה של פריז[9]. באותו חורף מת היפוליט דריפוס-בארני. התקופה שבין מלחמות העולם הייתה מכרעת עבור הקהילה הבהאית בצרפת, שראתה צמיחה והתגבשות. בהנחיית העקרונות שקבע עבד אל-בהאא, הקהילה הפיצה מסרים הקוראים לקידום שלום ואחדות. תורתו של עבד אל-בהאא הדגישה את חשיבות הדת בטיפוח התפתחות אישית וחברתית ואחדות בין קבוצות מגוונות. הוא הדגיש את כוחה הטרנספורמטיבי של האמונה הבהאית בפיוס קהילות ומשפחות מנוכרות באמצעות נשימות רוח הקודש, כמו גם את תפקידה באיחוד שבטים שונים בהיסטוריה.

במהלך השנים הללו, התורה הבהאית מצאה קהל בקרב האוכלוסייה האירופית העייפה מהמלחמה. הקהילה פעלה לבניית תרבות של שלום למול הכאוס של המלחמה. הם עסקו בפעילויות בניית קהילה שהדגישו חינוך רוחני וחומרי לילדים, נוער ומבוגרים, במטרה לטפח חברה המבוססת על העקרונות הבהאים של שוויון, צדק ואחדות. תהליך זה של בניית קהילה, המושרש באמונה באחדות האנושות, משמש מודל למאמץ הקולקטיבי הנדרש לקידום ציוויליזציה גלובלית[10].

לאחר מלחמת העולם השנייה

עריכה

הקהילה הבהאית הצרפתית הייתה אחת הבודדות שנותרו מאורגנות באירופה לאחר מלחמת העולם השנייה[11]. הקהילה הבהאית בצרפת יצאה למסע של התחדשות והתרחבות, בהנחיית העקרונות המתמשכים של אחדות, שלום וצדק כפי שלימדו עבדו'ל-בהא ושוגי אפנדי. עידן זה התאפיין במאמצים משמעותיים בבניית קהילה, שם הבהאים התמקדו בהקמת אסיפות רוחניות מקומיות כדי לטפח תחושת אחדות ושיתוף פעולה בין החברים. בנוסף, הם עסקו באופן פעיל בדיאלוגים בין-דתיים ובין-תרבותיים, במטרה לגשר על פערים בין אמונות ותרבויות מגוונות, תוך קידום הבנה הדדית ושיתוף פעולה. פעילויות אלו התבססו על ידי האמונה הבהאית בערך השונות ובנחיצות ההרמוניה בין קבוצות שונות.

הקהילה גם כיוונה את מאמציה לפעולה חברתית וניהול סביבתי, תוך יישור קו עם התורה הבהאית על ניהול כדור הארץ ושוויון חברתי. הפרויקטים נעו בין יוזמות פיתוח קהילתיות למאמצי שימור הסביבה, המשקפים גישה מקיפה לקידום חברתי ולרווחת כדור הארץ. יתר על כן, הבהאים ביקשו לתרום לשיח הציבורי על שלום, זכויות אדם ואתיקה גלובלית, תוך שהם מציעים נקודות מבט המושרשות בערכים רוחניים ובעקרון האחדות של האנושות. למרות האתגרים, החוסן והמסירות של הקהילה הבהאית לחזון של עבדאל-בהא של עולם מאוחד נותרו בלתי מעורערות, ופעלו באופן פעיל לקראת מטרה זו באמצעות מגוון אמצעים. תקופה זו הדגישה את תרומתה המשמעותית של הקהילה הבהאית לחברה הצרפתית והשפעתה המתמשכת באמצעות תורות רוחניות וחברתיות[8].

הקהילה הבהאית בצרפת כיום

עריכה

כיום, הקהילה הבהאית בצרפת משקפת את האופי המגוון והדינמי של האוכלוסייה הבהאית העולמית, ותורמת למארג הדתי והתרבותי של צרפת. למרות שהנתונים הדמוגרפיים המקיפים מוגבלים, פעילות הקהילה והנראות של עקרונותיה מעידים על נוכחות תוססת ופעילה. הבהאים בצרפת ממשיכים לעסוק בפעילויות לבניית קהילה, תוכניות חינוכיות ויוזמות חברתיות שמטרתן לקדם אחדות והבנה בין אנשים מכל הרקעים[12].

 רשימה ביבליוגרפית 1. "Most Baháʼí Nations (2010)" - QuickLists > Compare Nations > Religions >. The Association of Religion Data Archives. LINK 2. Moojan Momen, Early Western Accounts of the Babi and Bahá'í Faiths. 1995 4. Hogenson, Kathryn Jewett. Lighting the western sky: the Hearst pilgrimage and the establishment of the Bahá'í Faith in the west. Oxford (2012) p. 60 5. Revue Archéologique, Cinquième Série, T. 29 (1929), p. 173 6. al-Nūr al-abhā fīmofāważāt ʻAbdu'l-Bahá, Leiden, 1908; tr. L. C. Barney and H. Dreyfus as Some Answered Questions, London, 1908; "Literary News of Philadelphia". The New York Times. 17 October 1908. p. 27. Retrieved 29 December 2011. tr. H. Dreyfus asLes leçons de Saint Jean d'Acre, Paris, 1909). 7. Abdu'l-Bahá, Paris Talks Project Gutenberg 2006 8. Abduơl-Baha : the centre of the Covenant of Bahaơuơllah by Balyuzi, H. M Publisher London: Ronald 1972 pp. 159-160 9. The Baháʼí World: A Biennial International Record, Volume II, 1926–1928 (New York City: Baháʼí Publishing Trust, 1928), 182–185. 10. ‘Abdu’l-Bahá: Champion of Universal Peace קישור 11. Jelle de Vries, Encyclopédie des pygmées Aka II. Dictionnaire ethnographique Aka-Français. Fasc. 4, T-D. Isd, 2002 p.295 12. Seena Fazel and Graham Hassall, 100 Years of the Bahá'í Faith in Europe. Bahá'í Studies Review, 8 (1998) pp.35-44

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ "Most Baháʼí Nations (2010)" - QuickLists > Compare Nations > Religions >. The Association of Religion Data Archives. LINK
  2. ^ Moojan Momen, Early Western Accounts of the Babi and Bahá'í Faiths. 1995
  3. ^ "פיבי הרסט" באתר ויקיפדיה LINK
  4. ^ Hogenson, Kathryn Jewett. Lighting the western sky: the Hearst pilgrimage and the establishment of the Bahá'í Faith in the west. Oxford (2012) p. 60
  5. ^ Revue Archéologique, Cinquième Série, T. 29 (1929), p. 173
  6. ^ al-Nūr al-abhā fīmofāważāt ʻAbdu'l-Bahá, Leiden, 1908; tr. L. C. Barney and H. Dreyfus as Some Answered Questions, London, 1908; "Literary News of Philadelphia". The New York Times. 17 October 1908. p. 27. Retrieved 29 December 2011. tr. H. Dreyfus asLes leçons de Saint Jean d'Acre, Paris, 1909).
  7. ^ Abdu'l-Bahá, Paris Talks Project Gutenberg 2006
  8. ^ 1 2 Abduơl-Baha : the centre of the Covenant of Bahaơuơllah by Balyuzi, H. M Publisher London: Ronald 1972 pp. 159-160
  9. ^ The Baháʼí World: A Biennial International Record, Volume II, 1926–1928 (New York City: Baháʼí Publishing Trust, 1928), 182–185.
  10. ^ Abdu’l-Bahá: Champion of Universal Peace קישור
  11. ^ Jelle de Vries, Encyclopédie des pygmées Aka II. Dictionnaire ethnographique Aka-Français. Fasc. 4, T-D. Isd, 2002 p.295
  12. ^ Seena Fazel and Graham Hassall, 100 Years of the Bahá'í Faith in Europe. Bahá'í Studies Review, 8 (1998) pp.35-44