יאקובוס ואן 'ט הוף
יאקובוס הנריקוס ואן 'ט הוף (בהולנדית: Jacobus Henricus van 't Hoff; 30 באוגוסט 1852 – 1 במרץ 1911) היה כימאי פיזיקלי ואורגני הולנדי, הזוכה הראשון בפרס נובל לכימיה (1901), "על גילוי חוקי הדינמיקה הכימית והלחץ האוסמוטי בתמיסות".
 | |
| לידה |
30 באוגוסט 1852 רוטרדם, הולנד  |
|---|---|
| פטירה |
1 במרץ 1911 (בגיל 58) ברלין, הקיסרות הגרמנית |
| ענף מדעי | כימיה פיזיקלית |
| מקום מגורים | הולנד |
| מקום קבורה |
בית הקברות דאהלם |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט |
Eduard Mulder |
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
ארנסט כהן, Gerrit Hondius Boldingh, Johannes Jacobus van Laar, Albertus van Bijlert, Harold A. Wilson, Pieter Coenraad Frederik Frowein, Wilder Dwight Bancroft |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Johanna Francina Mees |
| תרומות עיקריות | |
|
כיראליות דינמיקה כימית לחץ אוסמוטי | |
  | |
השנים המוקדמות
עריכהואן 'ט הוף נולד ברוטרדם, בנו של רופא. מגיל צעיר התעניין במדע וטבע. פתיחותו לפילוסופיה ונטייתו לשירה התגלו כבר בשנותיו הראשונות בבית הספר, ולורד ביירון היה דמות נערצת עליו. בניגוד לרצון אביו פנה ללימודי הכימיה, בתחילה במכון הפוליטכני של דלפט, ולאחר מכן באוניברסיטת ליידן, ואז לבון, גרמניה, ולפריז. לבסוף קיבל את תואר הדוקטור מאוניברסיטת אוטרכט ב-1874.
תרומות לכימיה ועבודות מרכזיות
עריכהכבר לפני קבלת הדוקטורט, פרסם ואן 'ט הוף את הראשונה מבין תרומותיו החשובות לכימיה האורגנית. הוא הסביר את תופעת הפעילות האופטית של מולקולות כיראליות בעזרת ההנחה שהקשרים הכימיים בין אטומי פחמן ושכניהם פונים לפינותיו של ארבעון רגיל. המבנה התלת-ממדי הזה הסביר באורח מושלם את האיזומרים השונים המצויים בטבע. הוא חולק את הקרדיט לרעיון זה עם הכימאי הצרפתי ז'וזף לה בל, שהגיע לאותה מסקנה באופן עצמאי.
הזוכה הראשון בפרס נובל לכימיה
עריכהואן 'ט הוף נהיה למרצה לכימיה ופיזיקה בקולג' הווטרינרי באוטרכט. בסופו של דבר עבר לתפקיד יושב-ראש מחלקת הכימיה באוניברסיטת אמסטרדם, וסיים את הקריירה שלו באוניברסיטת ברלין בין השנים 1896 ל-1911. ב-1901 קיבל את פרס נובל לכימיה הראשון, על עבודתו בתחום התמיסות. ניתן לומר בקצרה שתמיסות מהולות מאוד נוהגות לפי חוקים מתמטיים הקרובים מאוד לחוקים המתארים את התנהגות הגזים.
סוף חייו, פרסים ומורשתו
עריכהב-1885 התמנה לחבר באקדמיה ההולנדית המלכותית למדעים. בין תוארי הכבוד שלו – תואר דוקטור כבוד מאוניברסיטאות ייל והרווארד ב-1901, אוניברסיטת ויקטוריה, מנצ'סטר ב-1903, אוניברסיטת היידלברג ב-1908, מדליית דייווי של החברה המלכותית ב-1893 (במשותף עם לה בל), מדליית הלמהולץ (על שם הרמן פון הלמהולץ) של האקדמיה הפרוסית למדעים ב-1911. כמו כן זכה לאות לגיון הכבוד ב-1894, וסנטור בחברת הקייזר וילהלם ב-1911. ואן 'ט הוף היה גם חבר כבוד בחברה הכימית הבריטית בלונדון, האקדמיה המלכותית למדעים בגוטינגן ב-1892, בחברה הכימית האמריקאית ב-1898 ובאקדמיה למדעים בפריז ב-1905.
ואן 'ט הוף נפטר בגיל 58, ב-1 במרץ 1911, בשטגליץ הסמוכה לברלין כתוצאה ממחלת השחפת[1].
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- יאקובוס ואן 'ט הוף, באתר פרס נובל (באנגלית)
- יאקובוס ואן 'ט הוף, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- יאקובוס ואן 'ט הוף, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- יאקובוס ואן 'ט הוף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי יאקובוס ואן 'ט הוף בפרויקט גוטנברג (באנגלית)