יאקשה
יאקשה (בסנסקריט: यक्ष, בתעתיק IAST (אנ'): Yakṣa בפאלי: Yakkha, יאקהה), ברבים יאקשות, הם מחלקה רחבה של רוחות טבע, בדרך כלל מיטיבות, אך לפעמים שובבות או גחמניות, הקשורות למים, פוריות, עצים, יער, אוצר ואזורים בראשיתיים.[1] הם מופיעים בטקסטים הינדים (אנ'), ג'יינים וטקסטים בודהיסטים (אנ'), כמו גם מקדשים מהעת העתיקה ומימי הביניים של דרום אסיה ודרום-מזרח אסיה כאלים שומרים.[1] הצורה הנקבית של המילה היא "יאקשי" (ב-IAST: Yakṣī) או יאקשיני (בסנסקריט: यक्षिणी, ב-IAST: Yakṣiṇī, בפאלי: Yakkhini, יאקהיני).[2]
בטקסטים הינדים, ג'יינים ובודהיסטים, יש ליאקשות אישיות כפולה. מצד אחד, יאקשה עשוי להיות פיית טבע לא פוגענית, הקשורה ליערות ולהרים; אבל יש גם גרסה אפלה יותר של היאקשה, שהיא מעין רוח רפאים הפועלת באזורים שוממים ואורבת וטורפת מטיילים, בדומה לרקשאסות (אנ').[א]
קוברה - מלך היאקשה
עריכה.jpg)
בדתות ההינדית, הבודהיסטית והג'יינית, נחשב קוברה, אלוהי העושר והשגשוג, למלך היאקשות ולמגן העולם.
שמות התואר הרבים משבחים אותו כאדון של מינים אלוהיים למחצה רבים ובעלים של אוצרות העולם. קוברה מתואר לעיתים קרובות עם גוף שמנמן, מעוטר בתכשיטים, נושא קופת כסף והווהאנה (בהמת הרכיבה) שלו היא הנמייה. לעיתים קרובות רואים אותו מצויר עם לקשמי, אלת העושר, ההון והשגשוג ההינדית.
בבודהיזם, הוא מושווה לוואישראוואנה (אנ'), אחד מארבעת המלכים השמיימיים (אנ').
יאקשה באמנות הודית קדומה
עריכהמוכרים כמה פסלי יאקשות מונומנטליים מתקופת האימפריה המאורית. הם מתוארכים באופן שונה מסביבות המאה ה-3 לפנה"ס עד המאה ה-1 לפנה"ס. פסלים אלה הם מונומנטליים (בדרך כלל גובהם כ-2 מטרים), ולעיתים קרובות כוללים כתובות הקשורות לזיהויים כיאקשות. הם נחשבים לפסלי האבן המונומנטליים הידועים הראשונים בהודו. שניים מפסלי היאקשות המונומנטליים הללו מוכרים מפטנה, אחד מווידישה (אנ') ואחד מפארקהם (אנ'), וכן יאקשיני אחת מווידישה. ייתכן שהיאקשות היו במקור האלים השומרים על עיר, מחוז, אגם או באר. הפולחן שלהם, יחד עם האמונה הרווחת בנאגות (אלוהויות דמויי נחשים), אלות פוריות נשיות ואלות אם, ייתכן שמקורו בקרב העם ההינדי הקדום בהודו. פולחן יאקשה התקיים במקביל לקורבנות של הכוהנים של התקופה הוודית.[1] מאוחר יותר הם נתפסו כאלוהויות המנהלות של כדור הארץ והעושר הקבור מתחת.
באמנות ההודית המוקדמת, יאקשות זכרים מתוארים כלוחמים עזים או כדמויי גמדים גמלונים וחסונים. יאקשות נקבות (יאקשיניות) מוצגות כנשים צעירות ויפות עם פנים עגולות שמחות וחזה וירכיים מלאים.
בבודהיזם
עריכה
בספרות הבודהיסטית, היאקשה הם המלווים של ואישראוואנה (אנ'), השומר של החלק הצפוני של הר מרו, אל מיטיב המגן על הצדיקים. המונח מתייחס גם לשנים עשר המצביאים השמיימיים (אנ') השומרים על בהאיסאג'יאגורו (אנ'), הבודהה של הרפואה. היאקשות בסיפורים בודהיסטים רבים הם מפלצות מכוערות, שנולדו מחדש בצורה זו בגלל חטאים שבוצעו במהלך חייהם הקודמים כבני אדם.
יאקשה זדוני אחד כזה, סילסאלומה, מופיעה בסיפורי הג'טאקה של הקאנון הבודהיסטי הפאלי. בסיפור "הנסיך חמישה כלי נשק והשד דביק השיער",[3] מתואר סילסאלומה כענק בגובה של עץ דקל, בעל שיניים חדות ושני חטים צהובים, וכסות של פרווה עבה וסבוכה. בודהיסטווה בשם הנסיך פנצ'איודה (חמישה כלי נשק) ניסה להרוג את סילסאלומה, אך כל ההתקפות שלו, הן מנשקו והן מהידיים החשופות שלו, סוכלו על ידי שערו הדביק של סילסאלומה. בסופו של דבר, הנסיך פנצ'איודה הרשים את סילסאלומה באומץ ליבו, והיאקשה החליטה לשחרר אותו. פנצ'איודה הסביר שמצבו המפלצתי של סילסאלומה נגרם על ידי מעשים מרושעים מחייו הקודמים, והוא לימד את היאקשה את חמשת הכללים, שלאחר מכן סילסאלומה ויתר על האלימות והפך לרוח יער ידידותית.
סוטרת המהאמאיוריוידאיארג'ני (אנ'), טקסט שמקורו במאה הרביעית או קודם לכן (תורגם מסנסקריט לסינית על ידי קומראג'יווה (אנ')), מפרטת רשימה גדולה של יאקשות השוכנים בערים הקלאסיות של הודו העתיקה אשר נקראים לבקש את הגנת בודהה-דהרמה.[4]
בג'ייניזם
עריכההג'יינים סוגדים לפסלים של אריהאנטים (אנ')[ב] וטירתנקרות (אנ'),[ג] שכבשו את התשוקות הפנימיות והשיגו מוקשה. יאקשות ויאקשינות נמצאים כזוג סביב פסלי הפולחן של הג'יינים, ומשמשים כאלים מגינים. היאקשה נמצא בדרך כלל בצד ימין של הפסל ואילו היאקשיני נמצאת בצד שמאל. הם נחשבים בעיקר לחסידים של דת הג'יינים ויש להם כוחות על טבעיים. הם גם נודדים במחזוריות של לידות ומוות בדיוק כמו הנשמות הארציות, אבל יש להם כוחות על טבעיים.
בתאילנד
עריכה
יאקשות (בתאית: ยักษ์) הם מרכיב חשוב באמנות ובאדריכלות המקדשים התאילנדים. הם נפוצים כשומרי השערים במקדשים בודהיסטים ברחבי המדינה לפחות מאז המאה ה-14. פסלי קרמיקה של יאקשות שומרים נוצרו בתאילנד, בתקופות ממלכת סוקותאי (אנ') וממלכת איוטהאיה, בין המאות ה-14 וה-16, במספר מתחמי כבשנים בצפון תאילנד. הם מתוארים בעיקר עם פנים אופייניות, בעלי עיניים עגולות גדולות בולטות וניבים בולטים, כמו גם עור ירוק. יאקשות ומקביליהם הנשיים נפוצות בספרות התאית (אנ') הבודהיסטית של תאילנד, כמו ב"שתים עשרה האחיות (אנ')" ו"פרה אפאי מאני (אנ')". כמפלצות, ענקים ומפלצות ממין נקבה, היאקשות נוכחות גם בפולקלור התאילנדי (אנ').
בסרי לנקה
עריכהיאקשות נחשבים לאחד הקלאנים העתיקים של סרי לנקה. המילה "יאגאשה" נמצאה בכתובת מערה בטמקטיה שבנילגאלה, קלטוטה כתובה בכתב בראהמי מוקדם. פרופסור ראג' סומדבה מתרגם את המילה כ'שייך ליאקשה' או 'מי שכתב את הכתובת הזו הם יאקשות.[5] בסינהלית, שדים ידועים גם בשם יאקשאיו (ביחיד יאקשאיה).
גלריה
עריכה-
זוג יאקשות עומד על עלי לוטוס, הזכר אוחז בניצן לוטוס בתנוחת סלאבהנג'יקה. -
-
-
זוג יאקשות ג'יינות מהמאה ה-11 -
יאקשה כשומר מקדש במרכז ג'אווה -
גילוף של יאקשה
.JPG)
קישורים חיצוניים
עריכה
- Concept of Yakshi (archived 21 July 2011)
ביאורים
עריכה- ^ גזע של יצורים מרושעים בדרך כלל המופיעים באופן בולט בהינדואיזם, בודהיזם, ג'יניזם ואסלאם עממי. הם מתגוררים על כדור הארץ אך הם בעלי כוחות על טבעיים, שבהם הם משתמשים בדרך כלל למעשים מרושעים כמו אכילת בני אדם.
- ^ מי שכבש תשוקות פנימיות כמו היקשרות, כעס, גאווה ותאוות בצע. לאחר שהרס ארבע קרמות עוינות, הוא מבין את העצמי הטהור.
- ^ 24 הנביאים של הג'ייניזם
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 Stefon, Matt. "Yaksha | Hindu mythology". Encyclopedia Britannica (באנגלית).
- ^ For yakṣiṇī as a regular Sanskrit term for a female yakṣa, and yakṣaṇī as a Buddhist variant, see Franklin Edgerton, Buddhist Hybrid Sanskrit Grammar and Dictionary, Vol. 2, Motilal Banarsidass, first Ed., 1953, p. 442.
- ^ "Prince Five-Weapons and Sticky-Hair". Buddhist Studies: Buddha Dharma Education Association & BuddhaNet.
- ^ "The Mahamayuri Vidyarajni Sutra 佛母大孔雀明王經". 10 ביוני 2012. נבדק ב-31 בדצמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Explorations in Sri Lankan Archaeology with Raj Somadeva PART 1".