יבפטוריה
יבפטוריה (באוקראינית: Євпаторія, ברוסית: Евпатория, בטטרית של קרים: Kezlev) היא עיר במערבו של חצי-האי קרים, המשמשת כמרכז תיירותי. בתקופה הסובייטית הייתה מרכז תיירותי לכל ברית המועצות. בשנת 2001 התגוררו בעיר 105,915 תושבים[1]. חצי האי מצוי בסכסוך בין אוקראינה הטוענת לבעלות לשטח לבין רפובליקת קרים שהתנתקה מאוקראינה בחסות רוסית בסיפוח חצי האי קרים ב-2014, אך זו לא מוכרת על ידי רוב מדינות המערב.
| |||
 | |||
| מדינה / טריטוריה |
 אוקראינה - דה יורה רוסיה - דה פקטו | ||
|---|---|---|---|
| רפובליקה |
 רפובליקת קרים | ||
| ראש העיר | ילנה דמידובה (מדצמבר 2022) | ||
| רשות מחוקקת |
מועצת עיריית יבפטוריה  | ||
| שפה רשמית |
טטרית של קרים, אוקראינית, רוסית | ||
| על שם |
מיתרידטס השישי, מלך פונטוס | ||
| שטח | 65 קמ"ר | ||
| גובה | 3–22 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 107,877 (2021) | ||
| ‑ צפיפות | 1,588.37 נפש לקמ"ר (2001) | ||
| קואורדינטות | 45°12′13″N 33°21′41″E / 45.2036111111111°N 33.3613888888889°E | ||
| אזור זמן | UTC +3 | ||
| https://my-evp.ru/ | |||
  | |||
.svg)
היסטוריה
עריכהבמקומה של יבפטוריה המודרנית התקיימו מספר יישובים בעת העתיקה. הידוע מביניהם הוא ישוב יווני בשם קרקניטידה, שהתקיים מהמאה החמישית עד למאה השנייה לפני הספירה, ונהרס על ידי הסקיתים. לאחר מכן עד ל-1475 התקיימו במקום יישובים שהקימו כובשים, שחשיבותם לא הייתה גדולה, ומהם כמעט לא נשאר זכר. ב-1475 נוסד במקום מבצר, שהטורקים קראו לו גיוזלב, והטטרים של קרים קזלב. שם העיר נכתב גם כגוזלווא. למבצר היו 24 עמדות ירייה והוא התחיל לשמש כנמלה הראשי של חאנות קרים. ב-1552 בתקופת שלטונו של דוולט גיריי סינאן, האדריכל הנודע מאיסטנבול התחיל בבניית מסגד "ג'ומעה ג'מעי", שהפך למסגד הגדול בקרים ולסמל העיר. ב-1783 העיר וכל קרים נכבשו על ידי הרוסים ששינו את שם העיר ליבפטוריה על שם מלך פונטוס מיתרידטס השישי יבפטורוס, שהדף את הסקיתים במתקפתם במאה השנייה מהעיר. ב-1854 נכבשה העיר עם חלק מקרים על ידי הבריטים, הצרפתים והטורקים כחלק ממלחמת קרים עם רוסיה, אך כעבור זמן קצר שוחררה. באותה שנה התקיים בעיר קרב יבפטוריה הנודע ב-17 בפברואר 1815, כשהטורקים הצליחו להביס את הצבא הרוסי של סטפן חרוליוב.
בתקופה הסובייטית העיר פותחה לאתר תיירות בעל חשיבות עליונה בברית המועצות, מעמד אותו העיר משמרת, גם באוקראינה העצמאית. לאחר משבר אוקראינה וסיפוח חצי האי קרים לרוסיה עבר השטח לשליטת הפדרציה הרוסית.
המרכז לתקשורת חלל
עריכה
ערך מורחב – המרכז לתקשורת חלל רחוקה
בסמוך לעיר ניצב המרכז לתקשורת חלל (Центр дальней космической связи), בשנים 1996—2014 נקרא בשם "המרכז הלאומי לניהול וניסוי רכיבי חלל" (Национальный центр управления и испытаний космических средств), שהוקם במסגרת תוכנית החלל הסובייטית בשנת 1960 ובתחומו פעל מתחם "פלוטון" כמרכז לתקשורת חלל. כיום המרכז מופעל על ידי חיל החלל הרוסי.
אתרי תיירות
עריכהבעיר אתרי תיירות רבים גם מהתקופה של החאנות וגם מהתקופה הרוסית. בין האתרים הידועים: מסגד ג'ומעה ג'מעי, קומפלקס בתי הכנסת הקראים ביבפטוריה, ששימשו מתחילת המאה ה-19 כמרכזי התנועה ברוסיה, בעיר נמצא גם מסגד הדרווישים ביחד עם בית מדרשם (טקייה), וכן מספר כנסיות: הקתולית של ניקולאס הקדוש, הארמנית של ניקולאס הקדוש, והיוונית של אליהו הקדוש. לעיר חופים מרהיבים עם אפשרויות נופש רבות.
הקהילה היהודית
עריכהבתקופה שאזור היה חלק של חאנות קרים בעיר התקיימה קהילה יהודית. לאחר סיפוח האזור לאימפריה הרוסית בסוף המאה ה-18 חלק מהיהודים נמלטו לתחומי האימפריה העות'מאנית. בסוף המאה ה-18 בעיר התגוררו כ-100 משפחות של קראים ומספר קטן של יהודים-אורתודוקסים. במהלך המאה ה-19 העיר הפכה להיות מרכז של קראים ברוסיה. בעיר התגורר ראש הקהילה ועבדו מוסדותיה. בשנות ה-30 של המאה ה-19 החל לעבוד בית דפוס בו הדפסו ספרים בעברית על ידי אברהם פירקוביץ'. עד היום שרד קומפלקס בתי הכנסת הקראים. קראים היו מפעם לפעם ראשי העיר.
בשנת 1911 לטובת סוחרים יהודים עמידים של העיר הוקם בית הכנסת הסוחר. לאחר מהפכת אוקטובר ראשי הקהילה הקראית עבדו לאיסטנבול.
בשנת 1926 האוכלוסייה הקראית והיהודית בעיר כללה 2409 אנשים (כ-10% מאוכלוסיית העיר). בשנת 1931 כ-5 ק"מ מהעיר הוקם קולחוז יהודי.
ב-6 בנובמבר 1941 העיר נכבשה על ידי הנאצים. ב-23 בנובמבר 650 יהודים נרצחו. במהלך מרץ 1942 נרצחו יהודים שתגוררו בקולחוזים סביב העיר.
בשנת 1970 בעיר התגוררו כ-2500 יהודים (כ-3% מאוכלוסיית עיר). בשנות ה-90 של המאה ה-20 רוב היהודים עזבו את האזור. באותה תקופה חודשה פעילות הקהילה היהודית. בשנת 1993 לבעלות הקהילה הוחזר בניין בית ספר מקצועי. בשנת 1998 חודשה פעילות קהילת של קראים. בשנת 2005 חודשו תפילות בקומפלקס בתי הכנסת הקראים.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של יבפטוריה- יבפטוריה במיזם "הסיפורים שלא סופרו - אתרי רצח יהודים בשטחי ברית המועצות הכבושים", באתר "יד ושם" (באנגלית)
- יבפטוריה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
יבפטוריה (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית
