רבי יהודה נשיאה

אמורא ארצישראלי בן הדור הראשון, נשיא הסנהדרין בציפורי
(הופנה מהדף יהודה נשיאה)

רבי יהודה נשיאה (הראשון), היה אמורא בן הדור הראשון לאמוראי ארץ ישראל, נשיא הסנהדרין בציפורי ונכדו של חותם המשנה, רבי יהודה הנשיא. היה בנו ותלמידו של רבן גמליאל ברבי.

רבי יהודה נשיאה
מתחם קברו של יהודה נשיאה (ובית דינו) בהר יבנית, על פי זיהוי עממי מסוף המאה ה-14.
מתחם קברו של יהודה נשיאה (ובית דינו) בהר יבנית, על פי זיהוי עממי מסוף המאה ה-14.
לידה המאה ה-3
האימפריה הרומיתהאימפריה הרומית פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית
פטירה המאה ה-3
האימפריה הרומיתהאימפריה הרומית ציפורי, פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית
מקום קבורה יבנית (על פי זיהוי עממי מסוף המאה ה-14)
ציפורי (על פי זיהוי עממי מהמאה ה-15)
מקום מגורים ציפורי
תקופת הפעילות הדור השני של תקופת האמוראים
השתייכות חז"ל, הסנהדרין, אמוראים
רבותיו רבן גמליאל ברבי, רבי חייא
תלמידיו רבי שמלאי, ריש לקיש, רבי יהושע בן לוי, אבא בר אבא
בני דורו רבי אושעיא, רבי זכאי דכבול, רבי זעירא
אב רבן גמליאל ברבי עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים רבן גמליאל הרביעי עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא הסנהדרין ה־15
240270
(כ־30 שנה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

למד תורה מאביו, רבן גמליאל ברבי[1] ומרבי חייא[2]. נודע בקרבתו לרבי אושעיא רבה, ומסופר על רבי יהודה נשיאה ששלח לו משלוח מנות בפורים[3].

גדולי הדור הראשון של האמוראים, תלמידיהם של רבי יהודה הנשיא ושל רבי חייא, היו חבריו[4], והתארח לא אחת בחצרו של רבי זכאי דכבול[5].

שַמשוֹ של רבי יהודה נשיאה היה רבי שמלאי[6]. מגדולי תלמידיו היה ריש לקיש[7]. גם רבי יהושע בן לוי למד ממנו[8], וכן אבא בר אבא אביו של שמואל שלח לו שאלה הלכתית[9].

ככל הנראה, הייתה לו אחות בשם יהודיניי[10] או נהוראי[11]. לפי הרב דוד פרנקל, מדובר בשם של איש וכי היה אחיו של הנשיא.

לאחר פטירתו, מילא בנו, רבן גמליאל הרביעי, את מקומו בנשיאות.

מותו וקברו

עריכה

בתלמוד הירושלמי[12] מסופר כי כאשר נפטר רבי יהודה נשיאה, דחף רבי חייא בר אבא את רבי זעירא הכהן לבית הכנסת של פליטי העיר גופנא בציפורי - שם היה מונח הארון של רבי יהודה נשיאה וטימא אותו. היות והכתוב מתאר רק את המקום בו הונח ארונו טרם יציאתו לקבורה, אין הוכחה לכך כי נקבר בציפורי.

אמנם, לפי מסורת עממית מאוחרת[13], קברו של רבי יהודה נשיאה נמצא בכפר יבנית שבצפון הר כנען (מסורת זו תועדה לראשונה בסוף המאה ה-14[14].

 
הקבר בציפורי

לפי הנוסע מקנדיאה (בן המאה ה-15), יש לזהות את קברו של רבי יהודה נשיאה בציפורי, היכן שמזוהה קברו העממי רבי יהודה הנשיא. עקב דמיון השמות ביניהם והחילוף המצוי בין שמותיהם[15]. כמו כן, ייתכן כי רבי משה ריישר (בן המאה ה-19), גם סבר כך. מבנה הקבר מתואר כבניין קדום ועליו מבנה חדש, הנמצא בקצה בתי הכפר ציפורי של ימינו. הבניין הקדום היה נקרא בקרב הערבים בשם: קבר בנאת יעקב - קבר בנות יעקב, שם רגיל להרבה קברים קדושים ליהודים.

כינוייו

עריכה

התוספת "נְשִׂיאָה" לשמו משמעותה, בארמית, "הנשיא". מקובל לכנותו "נשיאה" בארמית, כדי להבדילו מאבי אביו, רבי יהודה הנשיא. השם הזהה יוצר בלבול לא אחת, מה גם שלפעמים גם הוא נקרא "הנשיא". בעלי התוספות כתבו[16]: "בלשון משנה וברייתא קורא אותו הנשיא, ובלשון אמורא קורא אותו נשיאה".

כינוייו של סבו מתייחסים לפעמים אליו. נקרא גם רבי סתם, במשנה, מסכת עבודה זרה, פרק ב', משנה ו' – "רבי ובית דינו התירו בשמן" (ראו להלן). כך היא הנוסחה שלפנינו, אבל רש"י[17] מוחק משפט זה מן המשנה. בשו"ת התשב"ץ כתב שאכן רבי יהודה הנשיא ("רבי", ולא הנכד) ניסה גם הוא להתיר את השמן, אך לא הסכימו עמו חכמי דורו[18].

גם בירושלמי נקרא לפעמים "רבי", שכן הירושלמי משתמש בשם "רבי" ככינוי לכל משפחת הנשיאים, ולרוב מכנה הירושלמי את ר' יהודה הנכד בשם "רבי יודן נְשִׂייָּה".

רבי יהודה נשיאה מוזכר, כסבו, גם כ"רבי יהודה הנשיא"[19], וכ"רבותינו": "בשלושה מקומות נקרא רבי יהודה הנשיא רבותינו"[20].

גם נכדו נקרא בשם זה, רבי יהודה נשיאה, ללא שום שינוי בשם, דבר הגורם גם הוא לא אחת לבלבול[21].

בספרות המחקרית יש שמכנים אותו "רבי יהודה השני" ויש שהוא מכונה "רבי יהודה נשיאה הראשון".

תקנותיו

עריכה

בית דינו של רבי יהודה נשיאה התפרסם בעיקר בשל שני היתרים הלכתיים שיצאו ממנו.

"בי דינא דשרו משחא"

עריכה

בית דינו מוזכר כ"בי דינא דשרו משחא"[22] – כלומר, "בית הדין שהתיר את השמן". שמן של גויים, שהיה אסור כמאכלי הגויים ובישוליהם, הותר באכילה בבית דינו של רבי יהודה נשיאה.

על איסור אכילת שמן של גויים החליט דניאל, והאיסור היה תקף רק בתוך העיר. מטרתו הייתה ליצור הרחקה בין יהודים לגויים, כדי שלא ייגררו היהודים לסעודות אצל הגויים ומתוך כך יתחתנו בנישואי תערובת, ונישואי תערובת אסורים לפי התורה – "לא תתחתן בם"[23].

תוקפו של איסור השמן הורחב גם מחוץ לעיר, בתקופתם של הלל ושמאי.

רבי יהודה נשיאה בדק ומצא שזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, וראוי לבטלה; וכיוון שהאיסור לא הונהג כראוי בכל ישראל, היה לבית דינו תוקף לבטל את הגזירה[24].

תקנת הגט

עריכה

המשנה במסכת גיטין[25] שונה הלכה, במקרה של אדם שנתן גט לאשתו אבל הטיל בו תנאי:

"'הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חודש'. מת בתוך שנים עשר חודש – אינו גט."

כלומר, הבעל התנה שהגט יחול והאישה תהיה מגורשת רק אם לא יחזור למקום מסוים בשנה שמתחילה עם נתינת הגט. הבעל מת בתוך אותה שנה, והבעיה ההלכתית שקיימת ביחס לגט היא, ש"אין גט לאחר מיתה", כלומר אי אפשר לתת גט ולהתנות שיחול אחרי מות הבעל, ולמעשה כך אירע כאן. במקרה שלבעל לא נולדו ילדים, האישה תצטרך להיות כפופה לדיני ייבום וחליצה, ולא תוכל להינשא למישהו אחר ללא חליצת סנדל לאחיו של בעלה. זו ההשלכה של הדין "אינו גט".

רבי יהודה ובית דינו תיקנו תקנה בגט, שאם אמר 'הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד 12 חודש', ומת בתוך 12 חודש – הגט חל למפרע משעת נתינתו והאישה פטורה מדיני ייבום וחליצה, שכן במות האיש הייתה כבר מגורשת. סברת ההיתר היא, כדעתו של התנא רבי יוסי, שכיוון שבגט כתוב תאריך – שעת חלותו היא מן התאריך הכתוב בו, אמנם התנאי התקיים מאוחר יותר, אך עם קיום התנאי חל הגט למפרע מן התאריך שכתוב בו.

בניגוד להיתר השמן, היתר זה לא זכה לגיבוי מצד חכמי הדור.

"בי דינא שריא"

עריכה

רבי שמלאי, שמשו של רבי יהודה נשיאה, ביקש להתיר אף פת של אופה גוי, אבל לאחר היתר השמן ותקנת הגט חשש רבי יהודה שאם יתיר בפעם השלישית, יצא על בית דינו שם כאילו הוא מקל מדי אף במקום שאין צריך, ולכן סירב להתיר אף את הפת, באומרו "אם כן יקראו לנו 'בי דינא שריא' ", כאשר הכוונה לבית דין הנוטה להקל תמיד[26].

מפעולותיו ומאמרותיו

עריכה

רבי יהודה נשיאה הוזכר כמי שהתנהג בענווה ובפשטות[27].

בתלמוד[28] מסופר, שרבי יהודה נשיאה גזר תענית בגלל עצירת גשמים, ולא ירד גשם. אמר: כמה הבדל יש משמואל הרמתי, שביקש גשם בקיץ וירד, ועד יהודה בן גמליאל, שמתפלל לגשמים בזמנם ולא נענה! אוי לו לדור שכך נתקע, אוי לו למי שעלתה בימיו כך! הצטער, וירדו גשמים.

רבי יהודה נשיאה העריך מאוד את לימודם של "תינוקות של בית רבן" – כלומר ילדים הלומדים בבית רבם, ומפורסמת האמרה הבאה שאמר בשמו תלמידו, ריש לקיש[29]:

"אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל[30] תינוקות של בית רבן".

באותו עניין נמסרה בשמו ההלכה הבאה:

"אין מבטלין תינוקות של בית רבן (מלימודם) אפילו לבנין בית המקדש".

גלריית תמונות

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ביצה, פרק א', הלכה י"א
  2. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק י', הלכה א'
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז', עמוד א'
  4. ^ ראו תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ב', הלכה ו'
  5. ^ ירושלמי, פסחים, כה, ב; מסכת שמחות, פ"ח.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ז, עמוד א'
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף כ', עמוד ב'
  8. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ח', הלכה א'; תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף ל"ו, עמוד ב'
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף קט"ו, עמוד ב'
  10. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ג, הלכה א, נזיר פרק ז, הלכה א
  11. ^ כתב יד וטיקן עמ' 61
  12. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ג, הלכה א, נזיר פרק ז, הלכה א
  13. ^ ראו בספר גל-עד, פראג תרכ"ה
  14. ^ לוח קברות צדיקי ארץ ישראל, רשימת צבי אילן א', סביב שנת 1400 לערך ("קברי צדיקים בארץ ישראל", אילן תשנ"ז)
  15. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, לו-לח, ובראשונים שם
  16. ^ תוספות, מסכת עבודה זרה, דף ל"ו, עמוד א', ד"ה אשר.
  17. ^ רש"י, מסכת עבודה זרה, דף ל"ה, עמוד ב', ד"ה ר' ובית דינו
  18. ^ שו"ת תשב"ץ א סימן קלו
  19. ^ ראו גם תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ז, עמוד א'
  20. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ב', הלכה ח'.
  21. ^ ראו תוספות, מסכת עבודה זרה, דף ל"ג, עמוד ב', ד"ה בעא.
  22. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ב', עמוד ב' ועוד
  23. ^ ספר דברים, פרק ז', פסוק ג'
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ה, עמוד ב'דף ל"ז עמוד א'; תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ב', הלכה ח'.
  25. ^ משנה, מסכת גיטין, פרק ז', משנה ח'
  26. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ז, עמוד א'; תלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה, פרק ב', הלכה ח'
  27. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ב', הלכה ו'
  28. ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ד, עמוד א'
  29. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קי"ט, עמוד ב'
  30. ^ הבל פיהם, תלמודם.