יהדות אפריקה
יהדות אפריקה היא שם כוללני לקהילות יהודיות ולקהילות הטוענות לזיקה ליהדות (בעיקר מאפריקה השחורה), אשר ממוקמות באפריקה.
בתקופת התנ"ך
עריכההקשר בין העברים ליבשת אפריקה מסתכם בעיקר ביחסים שבין ארץ כנען למצרים העתיקה. במובנה המצומצם מוזכר בספר בראשית כאשר אברהם יורד למצרים, חוזר לכנען, ולאחר שיוסף שנמכר למצרים עולה לגדולה, שאר אחיו מגיעים למצרים עקב משבר מזון שהתחולל בארץ כנען ונשארים לחיות בה, כך גם עושים צאצאיהם למשך כמה דורות. בספר שמות מתוארת תקופת עבדות בה מקימים בני ישראל את פיתום ורעמסס. בהמשך מתואר משה, מנהיג בני ישראל, ואירוע יציאת מצרים.
בספר ירמיהו, מתוארת ירידה המונית של שארית העם שנשאר בארץ לאחר חורבן בית המקדש הראשון שהתרחש בשנת 586 לפנה"ס למצרים עקב חשש של העם שהבבלים ינקמו את מותם של נציג שלטונם בארץ, גדליהו בן אחיקם שנרצח על ידי ישמעאל בן נתניה לצד הכשדים והבבלים שישבו בארץ כמנגנון שלטוני שמבטיח את המשך שליטת האימפריה הנאו-בבלית בממלכת יהודה שחוסלו גם הם יחד עם גדליהו, העם אף מוריד למצרים את ירמיהו הנביא בניגוד לרצונו, על אף שהתריע על עונש שיבוא אם ישוב העם למצרים.
בספר ישעיהו מתוארת הגליית בני ישראל בשלושה גלים, האחד מתאר הגליה לארצות: "מצרים, כוש ופתרוס" שמצויות בצפון מזרח אפריקה; ושני הגלים הנותרים מזרחה וצפונה בתוך הלבנט ול"איי הים" – כשהכוונה היא ככל הנראה לאלשיה.
עדויות להימצאות יהודים באפריקה
עריכהעדויות ליישובים יהודים באפריקה מחוץ לכתוב במקרא נמצאו במדינות כמו: מצרים, שבה התקיימו קהילות יהודיות כבר בשנים שלפני חורבן בית המקדש הראשון, כך לדוגמה באי יב שבו התקיימה בסוף תקופת בית ראשון ובתקופת ממלכת פרס מושבה של שכירי חרב יהודים, שתפקידם היה לשמור על גבולה הדרומי של מצרים בעבור ממלכת פרס בראשות כנבוזי המלך, ולפני כן בעבור השלטון המצרי במקום. מקהילה זו נותרו עדויות בדמות מכתבי יב.
גם בתקופת שלטון היוונים במצרים התקיימו בה קהילות יהודיות, שעוררו עניין אצל מנתון שהיה כהן דת מצרי מהעיר און שחיבר ספר היסטוריה על מצרים העתיקה שנקרא "אגיפטיקה" שבו ניסה לטעון כי "אבות היהודים היו החיקסוס ששלטו במצרים לפני שגורשו ממנה על ידי הפרעונים המצרים" (כיום יש הנוהגים לראות בחיבורו של מנתון רקע אנטישמי שכן הוא מציג את אבות היהודים באור שלילי בצורה מכוונת היות שהייתה קיימת בימיו קהילה יהודית במצרים), בהמשך התריס התעמולן והנואם האנטישמי היווני אפיון שחי בשנות המאה הראשונה לפני הספירה כנגד היהודים וחיבר עליהם חיבורים שבהם טען כי "אבות היהודים גורשו ממצרים כי היו מלוכלכים ומצורעים שגורשו על ידי פרעה ממצרים ובעצם 'בדו את סיפור יציאת מצרים' כדי לתאר את אירוע הגירוש" (יש החושבים שאפיון התבסס בכתביו על דבריו של מנתון). בעולם ההלניסטי התפתחו מגמות אנטישמיות, שאחד מביטוייה הרבים מתקופה זו הוא מקרה הפוגרום הנודע ביהודי אלכסנדריה.
כמו כן, ידוע על יהודי אתיופיה שעל אף שראשית הופעתם אינה ברורה, יש עדויות לכך שהם חיו במדינה כאלפיים שנה ואף היוו חלק ניכר באוכלוסיית אתיופיה (עד היום ישנם אתיופים נוצרים שטוענים שאבותיהם היו יהודים לפני שהתנצרו), ואף הקימו ממלכה עצמאית (שייתכן שעליה דיבר אלדד הדני בסיפוריו), כמו כן לאחר עליית הנצרות חל מפנה לרעה ביחס של האוכלוסייה המקומית ליהודי אתיופיה ורבים מהם נאלצו להמיר את דתם לנצרות.
ידוע שבתקופת שלטון הרומאים על ארץ ישראל, הוגלו יהודים רבים לדרום אירופה ולצפון אפריקה כעבדים, היהודים שהוגלו לפרובינקיות מאוריטניה ואפריקה התפזרו והחלו לנדוד באזור תוך שהם מתפזרים ברחבי ארצות צפון אפריקה, לחלק מקהילות יהדות צפון אפריקה יש מסורת שאבותיהם הגיעו לארצות אלה עוד בימי בית ראשון או בשנים שלאחר חורבנו.
קבוצות הטוענות לקשר לעשרת השבטים
עריכהבמהלך המאה ה-20 והמאה ה-21 נחשפו מספר קהילות אפריקאיות אשר טוענות שמוצאן מעשרת השבטים אשר חצו את נהר הסמבטיון, למרות שאין כלל היגיון בכך שכן המקורות העבריים והאשוריים כאחד מתעדים ודנים על הגליית תושבי ממלכת ישראל מזרחה למקומות שהתקיימו בסוריה, עיראק, פרס ומדי דאז.[1] מספר שבטים באפריקה התגיירו במאה ה-20 ומקיימים רבים ממנהגי היהדות גם אם אינם מוכרים על ידי היהדות האורתודוקסית.
גם הנוסע מהמאה התשיעית לספירה אלדד הדני טען בסיפוריו לקהילות יהודיות שפגש במסעותיו כי צאצאי עשרת השבטים נמצאים באפריקה, ולדבריו הם "הקימו ממלכה עצמאית ורחבה שנמצאת מעבר לנהרות כוש" (כלומר בשטחי אתיופיה של ימינו).
עם זאת, בספר מלכים ב' ובספר דברי הימים מתוארת הגליית עשרת השבטים במפורש לשטחים שבשטחי האימפריה האשורית (לדעת החוקרים, השטחים שמוזכרים בתנ"ך הם למעשה ערים בתחום הסהר הפורה שנכבשו על ידי האשורים טרם חורבן ממלכת ישראל וגלות עשרת השבטים שאירעה בשנת 722 לפנה"ס), ולא לאפריקה.
קהילות עתיקות
עריכההקהילות העתיקות ביותר באפריקה המוכרות לעולם המערבי כיום הן קהילות של בית ישראל הקדומה ביותר, באזור מיצר שער הדמעות וקהילות של יהדות ספרד ויהדות המזרח בצפון אפריקה.
יהדות צפון אפריקה
עריכה
ערכים מורחבים – יהדות מרוקו, יהדות אלג'יריה, יהדות תוניסיה, יהדות לוב, יהדות מצרים, יהדות הרי האטלס
קהילות יהודיות חיו בכל רחבי צפון אפריקה מהעת העתיקה. קהילות יהודיות גדולות במיוחד התקיימו בעיר אלכסנדריה שבמצרים ובקרתגו שבתוניסיה של היום. במאה ה-2 המרכזים היהודיים השונים בצפון אפריקה מרדו באימפריה הרומית במה שזכה לשם מרד התפוצות שהחל בקהילה היהודית בקיריניקה.
במהלך המאה ה-7 נכנסו קהילות צפון אפריקה תחת שלטון האסלאם. תחת שלטון מוסלמי מעמדם של היהודים ידע עליות ומורדות, מרדיפות קשות תחת שושלת אל-מוואחידון לביטחון והגנה לאורך רוב ימיה של השושלת הפאטמית. במהלך ימי הביניים קהילות צפון אפריקה השונות היוו מרכז אינטלקטואלי ותרבותי חשוב של העולם היהודי. קהילות מערב צפון אפריקה (המגרב) ובמיוחד יהדות מרוקו גדלו באופן משמעותי לאחר הגעת המוני מגורשי ספרד אליהן לאחר שנת 1492. מיעוטם היו יהודים אשכנזים שהיגרו לצפון אפריקה ושלרוב אימצו מנהגים ספרדיים ומקומיים ונטמעו ביהודים המקומיים; האשכנזים שהגיעו מאוחר יותר, במהלך העת החדשה, נשארו עם מנהגיהם שלהם.
החל מהמאה ה-16 רוב ארצות צפון אפריקה נכנסו באופן הדרגתי תחת שלטונה של האימפריה העות'מאנית. יוצאת דופן לכך היא מרוקו ששמרה על מעמד עצמאי תחת השושלות השריפיות (השושלת הסעדית והשושלת העלאווית). שינוי נוסף שחל מהמאה ה-16 הייתה התערבות גוברת של ארצות אירופה בנעשה בצפון אפריקה, והתפתחות של מסחר בינלאומי בין אירופה לצפון אפריקה. היהודים נהגו לרוב לשמש בתפקיד של מתווכים וסוחרים בין שני האזורים. לעיתים קרובות ארצות צפון אפריקה סבלו מאי-יציבות, שלעיתים התבטאה בהתפרצויות אלימות נגד יהודים.
במהלך המאה ה-19 ההתערבות של אירופה בארצות צפון אפריקה התגברה, כעת מתוך עמדת עליונות מובהקת. אחת אחר השנייה ארצות צפון אפריקה נכנסו תחת שלטון קולוניאלי אירופאי. תחת שלטון אירופאי ישיר מעמדם של היהודים השתפר לרוב, וההגבלות והסנקציות המסורתיות כנגדם בוטלו.
הקהילות היהודיות השונות בצפון אפריקה שמרו על זיקה לארץ ישראל לאורך הדורות, כפי שמתבטא בממצאי גניזת קהיר ובעליות קדומות לארץ ישראל מהארצות השונות. לאחר הקמת מדינת ישראל רוב יהודי צפון אפריקה עלו למדינה הצעירה, ומיעוטם היגרו לארצות אירופה (במיוחד צרפת) וצפון אמריקה. [2]
יהדות קרן אפריקה
עריכה- ערכים מורחבים – ביתא ישראל
ישנם מספר מסורות על ההגעה של היהודים לאתיופיה דהיום:
- על פי האתוס האתיופי מימי הביניים, הכברה נגסט, הביתא ישראל הם צאצאי בני ישראל שהיווה את הפמליה של מנליק הראשון שמנתה כ-20,000 נפש כאשר חזר לשבא.
- אלדד הדני מהמאה ה-9 מספר שמוצא ביתא ישראל משבט דן שנדד, לדעתו, לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת לאזור כוש. ההיסטוריון הערבי איבן האוקל מדווח במאה ה-10 על ממלכה בשם "הדני" בצפון מערב אתיופיה – אך זיהוי זה עם שבט דן לא ודאי.
- יהודי מצרים בימי בית שני, ובפרט יהודי יב, שנדדו דרומה. על פי ההיסטוריון האתיופי לאפסו דלבו ביתא ישראל הגיעו לאתיופיה בשנת 300 לפנה"ס והיו ידועים בזמן זה בשם "סאמיאן" על ידי שליטי קיסרות אקסום שפירושו "צפון" (לומר אלה שבאו מהצפון),[3] על פי לאפסו האזכור הראשון של יהודי אתיופיה הוא במומנטום אדוליטיום שם היהודים מופעים בשם "סאמיאן".[4]
יהודי ביתא ישראל הקימו ממלכה יהודית עצמאית בצפון-מערב אתיופיה, ממלכה זו השתרעה בתחילה באזורי דאמבייה וסאמיאן וקמה על פי הנוסע הסקוטי ג'יימס ברוס במאה ה-4.[5] ממלכה זו הייתה תמיד בעימותים כנגד קיסרי אתיופיה הפעם היחידה שידם של יהודי אתיופיה הייתה על העליונה הייתה בשנת 858 כאשר קהילה זו התמרדה בראשות יהודית המלכה, מרד זה הוביל את הממלכה היהודית לתקופת זוהר (858–1270) וגרמה לנפילתה של קיסרות אקסום ועליית של שושלת זאגווה. ממלכה זו של היהודים שרדה עד מאורעות האינקוויזיציה האתיופית שהחלה ב-1624 ונמשכה עד 1627 – שנת סיפוחה של הממלכה לאימפריה האתיופית הנוצרית. היהודים תושבי ממלכה זו היוו לאחר מכן את האליטה השלטת באתיופיה עד לדעיכה בזמן תקופת השופטים האתיופית ולאחר מכן מאמצי המיסיון הנוצרי לנצר את הקהילה. הפלישה של המהדיסטים הסודאנים לאתיופיה שבה נהרגו יהודים רבים. מלחמות אלו של היהודים כנגד הנוצרים הולידו קהילה חדשה של נוצרים חדשים, שנודעה בכינוי פרס מורה. בשלטונום של הקיסרים מנליק השני והיילה סלאסי היהודים זוכים לחופש פולחן. עלייתה של החונטה הצבאית האתיופית סיכנה את שלמות יהודי אתיופיה כקהילה בעקבות מדיניות היישוב מחדש שיישבה יהודים ונוצרים זה לצד זה. בהוראת מנחם בגין החל הסיוע החשאי לעליית יהדות אתיופיה, ולאחר שגבר החשש לחיי אלפי היהודים במחנות הפליטים בדרום סודאן יצא לדרך מבצע משה. בשנים 1989–1991 התחדשה העלייה הישירה מאתיופיה לישראל בתמורה לנשק ישראלי שסופק לחונטה הצבאית באתיופיה. בשנת 1991 מלחמת האזרחים האתיופית הגיעה לשיאה וישראל חתמה עם אתיופיה על ההסכם שהוביל למבצע שלמה.
- ערך מורחב – יהדות מערב אפריקה
לפי מקורות מוסלמיים מהמאות ה-16 וה- 17, מספר קהילות יהודיות התקיימו כחלק מאימפריות של גאנה, מאלי וסונגהאי.[6] אחת מהקהילות הללו נוסדה על ידי יהודים ממצרים, אשר נדדו דרך הסאהל למאלי. קהילה נוספת מוזכרת במקורות אלו כקהילת 'בַּנִי ישראל' שהתקיימה בשנת 1402 בתינדירמה שלטו בה שבעה נסיכים בעלי צבא שהיו בבעלותם 333 בארות.[7]
מקורות נוספים טוענים שקהילות יהודיות נוספות באזור קמו על ידי מהגרים ממרוקו, מצריים, תימן ופורטוגל. חלק מהקהילות אוכלסו על ידי ברברים יהודים. קבוצות אחרות נדדו דרומה בעקבות יחס רע מצד חלק מהשליטים המוסלמים.
קבוצות הטוענות למוצא יהודי
עריכהכמו כן קיימות קהילות יהודיות נוספות וקהילות אחרות אשר טוענות לזיקה ליהדות. קהילות אלו כוללות את:
- הלמבה במלאווי, בזימבבואה ובצפון דרום אפריקה.
- יהודי האיגבו בניגריה לכאורה צאצאי קהילות יהודיות ממזרח אפריקה.
- האננג, האפיק,והאיביביו מניגריה, מקמרון, ומגינאה המשוונית.
הלמבה
עריכה- ערכים מורחבים – למבה, בדיקות תורשתיות
הלמבה הם קבוצה אתנית באפריקה הדרומית. על אף שהם דוברים את שפות הבנטו בדומה לשכניהם, מקיימים בני הלמבה מנהגים דתיים הדומים ליהדות ולמסורות שמיות אחרות. בני הלמבה מאמינים כי הם צאצאיהם של שבטים נודדים שמקורם ביהדות תימן.
מחקרים תורשתיים שנערכו מסוף שנות התשעים של המאה ה-20 ועד היום מצאו בקרב מספר ניכר של גברים מקרב הלמבה רב-צורתיות של כרומוזום Y שכונה Cohen modal haplotype, אשר העיד לטענת המחברים על היותם צאצאים של אהרן הכהן. ככלל, שאלת הזיקה התורשתית בין תפוצות העם היהודי מעוררת עניין חריג בשיח הציבורי בישראל ובתפוצות.[8] במקרה של בני שבט הלמבה וקהילת בני ישראל בהודו, השפיעה קיומה של אסמכתא מדעית לדמיון תורשתי בינם לבין עם ישראל על גיבוש זהותם והגדרתם העצמית למול שכניהם.[9]
שושלת בובה בקרב בני הלמבה סומנה כשושלת כוהנית עיקרית לפי מחקרים אלה. מדגם מקרב השושלת הזו העלה כי 52% הם נשאי "גן הלוויים".[10][11] ההשערה כי קיים בכלל "גן לוויים" הופרכה בשנת 2006.[12] גם על המחקרים האחרים נמתחה ביקורת חריפה,[13] בין היתר משום שלא הוכיחו כי יש מובהקות סטטיסטית לממצאיהם.[14] בשנת 2006 נמצא כי דרוש מדגם של אלפי נבדקים מכל קבוצת אוכלוסייה כדי למצוא סמן תורשתי עקבי.[15] לפיכך, הסמן התורשתי שכונה בתקשורת "גן הכוהנים" אינו אלא תולדה מקרית של עשרות הנבדקים שנבחרו למחקרם של פרופ' סורצקי ועמיתיו. בשנת 2008 הופרכו ההנחות הכמותיות שבבסיס מחקריהם, במקרה של בני אדם וזבובים.[16]
בין אם מוצאם של הלמבה הוא מן היהדות ובין אם לאו, רוב בני הלמבה לא מקיימים חיים יהודים מאות רבות. על אף שרובם אינם רואים סתירה בין עברם היהודי לבין אמונתם בנצרות או באסלאם, לאחרונה מספר ניכר מהם עושה מאמץ להתקרב לזרמים המרכזיים ביהדות. ניסיונות אלו נתמכים על ידי גורמים חיצוניים.
יהודי האיגבו
עריכה- ערך מורחב – יהודי האיגבו
יהודי האיגבו בניגריה הם חלק מהקבוצה האתנית איגבו. הם טוענים למוצא של יהדות צפון אפריקאית ומצרית, כמו גם כתוצאה מנדידות יהודים למערב אפריקה. על פי תורתם שבעל פה נדידת היהודים מערב החלה לפני כ־1500 שנים. לפי תורתן של משפחות ארי, נרי ואוזובולו, הקבוצה האתנית של האיגבו מוצאה משבטי גד, מנשה וזבולון.
מסורות איגבואיות טוענות שחלק ממשפחת נרי הוא נצר לכוהני משפחת לוי שהיגרו מצפון אפריקה. "גודאים" ו"עיבּרים" היו יהודים אשר החזיקו ברוב המסורות העבריות בקרב עמי האיגבו. קבוצות אלו שמרו על מסורות יהודיות היות שהיו מבודדות יותר משאר החברה הניגרית. זאת בעוד שמרבית הקבוצות האתניות היהודיות איבדו את מנהגיהם היהודיים. בעשורים האחרונים נבנו על ידי יהודים מארצות הברית שני בתי כנסת לטובת יהודי האיגבו בניגריה.[17] נוסף על שני אלו ישנם 24 בתי כנסת נוספים בניגריה וחוקרים מעריכים את גודל הקהילה שנוהגת על פי היהדות בכ־30000 בני איגבו.
אקווה איבום ויהודי עבר הנהר
עריכהעמי האננג, אפיק ואיביביו של אקווה איבום ומדינות עבר הנהר של ניגריה היו בעלי מסורות דתיות שדמו מאוד למצוות ומסורות מן התורה. אלו כוללים את מנהג הכפרות ואת מנהגי העלאת הקורבנות.
מיסיונרים אירופאים שהגיעו לאזור בתחילת המאה ה-15 כינו את מנהגיהם "דת מסורתית". אף על פי כן, הם מזהים את מנהגיהם ומורשתם כיהודיים במוצאם. הם מזהים את עצמם כצאצאי בני ממלכת ישראל, אשר נדדו לפני גלות בבל לאזוריהם בניגריה דרך מצריים, אתיופיה וסודאן. הם מתפללים בבתי כנסת ומקיימים תפילות בשבת.
קמרון
עריכה- ערך מורחב – יודא-באסה
יש הטוענים כי בעבר הייתה נוכחית יהודית קיימת בקמרון כתוצאה מסוחרים יהודים שהגיעו ממצרים. קהילות אלו שמרו על הפרדה בין בשר וחלב והניחו תפילין. טענה אחרת גורסת כי יהודים הגיעו לקמרון לאחר שגורשו דרומה במהלך הכיבוש המוסלמיים בצפון אפריקה.
הטענות העיקריות לקיומה של נוכחות יהודית נובעת מרבי ישראל אוריאל בן משה. שם לידתו של אוריאל היה בודול נגימבוס והוא נולד בשבט הבאסה. לדבריו מקור המלה "באסה" נובעת מהמילה היהודית "במסע" ומשמעותה ברכה לנוסעים. רבי אוריאל טוען שהוא חלק ממשפחת הלויים צאצאי משה. רבי אוריאל עלה לישראל בשנת 1988, הוסמך כרב על ידי הרב הראשי הספרדי ומונה כרב יהודי קמרון.
רבי אוריאל טוען כי בשנת 1920 היו בקמרון 400,000 'בני ישראל', אך עד שנת 1962 צנחו המספרים ל 167,000 בעקבות תהליכי התבוללות עם הנוצרים והמוסלמים. הוא הודה ששבטים אלו לא מוכרים על פי ההלכה על אף שקיבלו הכרה ממקורות רבניים בימי הביניים.[18]
הורי השחקן האמריקאי יפת קוטו היו יהודים קמרונים וקוטו עצמו שמר על זהות יהודית.
הגירה בימי הביניים
עריכהצפון אפריקה
עריכה- ערכים מורחבים – יהדות מרוקו, יהדות אלג'יריה, יהדות תוניסיה, יהדות לוב, יהדות מצרים
ההגירה הגדולה ביותר של יהודים לאפריקה הגיעה בעקבות פרעות שנת התקנ"א (1391) גירוש יהודי ספרד בשנת 1492 ולאחריהן בריחת יהודים אנוסים מן האינקוויזיציה הספרדית, כמו כן גלי הגירושים מפורטוגל וסיציליה שעקבו לו. רבים מיהודים ספרדים אלו התיישבו בצפון אפריקה.
סאו טומה ופרינסיפה
עריכהז'ואאו השני, מלך פורטוגל הגלה לסאו טומה ופרינסיפה בסוף המאה ה-15 כאלפיים ילדים יהודים בגילאי שנתיים עד עשר שנים. רובם מתו מרעב וממחלות או נפלו טרף לשיני תנינים, ולאחר כשנה רק כ-600 מהם נותרו בחיים.[19] למרות זאת, בתחילת המאה ה-17, הבישוף המקומי ציין בגועל שעדיין קיימת שמירת מנהגים יהודיים באי ושב לפורטוגל בגלל תיסכולו מהם.[20] על אף שהמנהגים היהודיים דעכו לאורך המאות, חלק מאזרחי סאו טומה ופרינסיפה מודעים למוצאם היהודי.
מאלי
עריכה- ערך מורחב – אהל יהוד בילד אל-סודאן
כמה אלפי אנשים החיים בטימבקטו, מאלי הם צאצאיהם של יהודים. במאה ה-15 מורים ויהודים רבים ברחו מהרדיפות בספרד והיגרו דרומה לטימבקטו, שהייתה חלק מאימפריית סונגהאי. ביניהם היו בני משפחת קהת (קע'תי), צאצאי ישמעאל ג'אן קות אל-יהודי משיידה, מרוקו. בני המשפחה הקימו שלושה כפרים שקיימים עד ימינו באזור טימבקטו. בשנת 1492 עלה אסקיה מוחמד לשלטון בטימבקטו, הוציא את היהדות מחוץ לחוק במאלי והכריח את יהודי האזור להתאסלם. משפחת קהת התאסלמה יחד עם שאר בני הקהילות שאינן מוסלמיות.
בני משפחת כהן באזור הם צאצאיו של הסוחר היהודי אל-יאג' עבד אל-סאלאם אל-כוהין שהתאסלם. הם הגיעו לטימבקטו במאה ה-18. משפחת אבנה, הגיעה לטימבקטו בחצי הראשון של המאה ה-19. לפי פרופסור מישל אביטל, במכון לחקר יהדות מרוקו בישראל, בחציה השני של המאה ה-19, טייל רבי מרדכי אבי סרור מספר פעמים כסוחר נוצות יען ושנהב.
עיסמאיל דיאדיה האידרה, היסטוריון מטימבקטו, גילה טקסטים עבריים עתיקים ברשומות ההיסטוריות של העיר. כמו כן הוא חקר את עברו האישי ומצא שהוא צאצא לסוחרים יהודיים ממרוקו.[21]
צמיחת הקהילות המודרניות
עריכהגאנה
עריכה- ערך מורחב – בית ישראל (גאנה)
בני קהילת בית ישראל הספוואית בגאנה טוענים שאבותיהם הספוואים הם צאצאי יהודים שנדדו ממרוקו דרומה דרך חוף השנהב. למרות זאת בני הקהילה החלו ללמוד ולקיים את מצוות היהדות רק החל משנות ה-70 המוקדמות של המאה ה-20.
קניה
עריכהבלאיקיפיה, קניה, קיימת קהילה קטנה של כ־5000 תושבים אשר בחרו לנטוש את אמונתם הנוצרית ולאמץ את היהדות. קהילה זו מנהלת קשרים עם תנועת העבריים השחורים המוגדרת בארצות הברית כגזענית ושנויה במחלוקת.[22] חלק מילדי הקהילה נשלחו לבתי הספר של האבאיודאיה באוגנדה כדי ללמוד יהדות ומקצועות אחרים. כמו כן, קיימות קבוצות בקנייה שטוענות לזיקה לעשרת השבטים.[23]
מלבד זאת, קיימת בעיר הבירה, ניירובי, קהילה ישראלית מפותחת בראשות הרב נתנאל אריה לייב קסוביץ. הקהילה היהודית בניירובי נמצאת כאן משנת 1902 המורכבת מיהודים ישראלים, אמריקאים אירופאים וקבוצה של קנייתים שעברו גיור אורתודוקסי ב-2015 על ידי הרב שלמה ריסקין. במתחם הקהילה יש את הבית כנסת היחיד בכל קניה, שאנשים מכל העולם באים לראות אותו.
אוגנדה
עריכה- ערך מורחב – אבאיודאיה
האבאיודאיה הם קהילה שאימצה את היהדות בשנת 1917 באוגנדה. מנהיג הקהילה סמיי קאקונגולו גייר את הקהילה לאחר שנטש את הנצרות.[24]
זימבבואה
עריכה- ערך מורחב – יהדות זימבבואה
יהודי רוסאפה הם קהילה בזימבבואה הטוענת לזיקה ליהדות. אחת התאוריות של מנהיגי הקהילה היא שרוב האפריקנים השחורים, בעיקר עמי הבנטו הם צאצאי העבריים. למרות זאת, קיום המצוות ומנהגי היהדות על ידי הקהילה החל רק בשנת 1903. יהודי הרוסאפה אינם מאמין שישו הוא המשיח אך רואה בו נביא אמת. בעיני קהילה זו כל בני האדם הם נביאים כך שישו איננו מיוחד בהיבט זה. הקהילה היהודית בזימבבואה נוסדה על ידי קולוניאליסטים לבנים בסוף המאה ה-19 והגיעה לשיאה בשנות ה-70 של המאה ה-20, כאשר הקהילה מנתה 7,500 נפשות. הקהילה הייתה אשכנזית ברובה והתחלקה בין הערים הררה ובולוויו. כיום מונה הקהילה כ־270 נפשות.
סודאן
עריכה- ערך מורחב – יהדות סודאן
בסודאן צמחה החל מסוף המאה ה-19 קהילה של מהגרים יהודים, בעיקר יהודים ספרדים מארצות אגן הים התיכון. הקהילה הקימה ראשוני המוסדות היהודיים שלה (כגון בית כנסת) בראשית המאה ה-20 ובראשה עמד משה בן ציון[25] שנפטר בשנת 1917. הקהילה הייתה במידה רבה שלוחה של יהדות מצרים ולאורך רוב שנות קיומה הרבנות בקהיר שימשה בתור הסמכות הרוחנית שלה. כך היה עד ימיו של הרב שלמה מלכה, מנהיגה החשוב של הקהילה, שהיה במידה רבה בעל סמכות רוחנית אוטונומית, ומספר שנים לאחר פטירתו ועד לסגירת הקהילה מילאה תפקיד זה הרב מסעוד אלבז.[26] בסוף המאה ה-19 הקהילה חוותה רדיפות על ידי תנועת המהדייה בסודאן. לאחר מכן מצבה השתפר. הקהילה הייתה דו לשונית ודיברה בעיקר בניב המצרי-סודני של ערבית ובאנגלית (גם הצרפתית הייתה נפוצה). בח'רטום היה בית כנסת גדול לקהילה שיכל להכיל מאות נפשות. בשיאה הקהילה מנתה כ-1,000 נפשות וקיימה חיים קהילתיים ערים. בשנות ה-60 של המאה ה-20 מרבית בני הקהילה היגרו מסודאן, חלקם עלו לישראל וחלקם היגרו לארצות אחרות.[27][28]
קהילות מודרניות שהיגרו מאירופה
עריכההקהילות הדרום אפריקאיות
עריכהבדרום אפריקה קיימת קהילה יהודית תוססת, בעיקרה אשכנזית. יהודים אלו הגיעו בעיקר מליטא טרום מלחמת העולם השנייה, אחרים הגיעו מבריטניה, גרמניה, ומזרח אירופה. יהודים ספרדיים שמוצאם מרודוס נדדו גם הם באפריקה עד שהגיעו לדרום אפריקה.
הקהילה במוזמביק
עריכה- ערך מורחב – יהדות מוזמביק
בעבר הייתה קיימת קהילה יהודית במפוטו שבמוזמביק. לאחר שהמדינה קיבלה עצמאות רוב היהודים עזבו. הממשלה החזירה באופן רשמי את בית הכנסת לקהילה היהודית אך באותה עת כמעט ולא נותרה קהילה לקבל את בית הכנסת בחזרה.[29][30]
קהילות נוספות
עריכהקהילות יהודיות נוספות קיימות בנמיביה, זימבבואה, לסוטו, סוואזילנד, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, קניה, מאלאווי, זמביה. לכל קהילות אלו יש בתי כנסת ובתי ספר יהודיים רשמיים בערי הבירה של המדינות.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- לאה גולדשטיין, "האנטישמיות בצפון אפריקה לפני מלחמת העולם השנייה", יד ושם ירושלים, 50, קיץ תשס"ח, 2008, עמ' 10–11.
- משה בר-אשר וסטיבן פראד (עורכים), עיונים בתרבותם של יהודי צפון אפריקה – כתבים מוהדרים ומוערים, הוצאת אוניברסיטת ייל והאוניברסיטה העברית, 2015.
- חיים זאב הירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונית: התפוצה היהודית בארצות המגרב מימי קדם ועד זמננו, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ה 1965. (הספר בקטלוג ULI)
- שמעון שטרית (עורך), חלוצים בדמעה: פרקי עיון על יהדות צפון אפריקה, הוצאת עם עובד 1991.
קישורים חיצוניים
עריכה- צ.ה. ולקסמאן, חיי היהודים במדבר סחרה, דואר היום, 10 ביולי 1931
- מרים הולצמן, "היהדות היא דת חדשה עבורם, דרך חדשה": היהודים של אפריקה בתמונות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 23 במאי 2021
הערות שוליים
עריכה- ^ מלכים ב', פרק י"ז פסוק ו'
- ^ א.שוראקי, יהדות צפון אפריקה | מחניים | 5 פברואר 1962 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ על פי מספר היסטוריון פירושו של השם "סאמיאן" בעבר היה דרום אך לאחר הגירה של עם מאזור צפונית אליו קיבל את המשמעות החדשה צפון.
- ^ דברי לאפסו דלבו באתר אבשה.
- ^ ג'יימס ברוס, המסע לגילוי מקורות הנילוס, עמוד 408.
- ^ Tarikh el-Fettash (16th cent.) and the Tarikh el Soudan (17th cent.)
- ^ Manuscript C of the Tarikh el-Fettash
- ^ Kahn SM, The multiple meanings of Jewish genes, Cult Med Psychiatry. 2005 Jun;29(2):179-92, PMID 16249949
- ^ Parfitt T, Egorova Y., Genetics, history, and identity: the case of the Bene Israel and the Lemba, Cult Med Psychiatry. 2005 Jun;29(2):193-224 PMID 16249950
- ^ "The Lemba, The Black Jews of Southern Africa" NOVA Public Broadcasting System (PBS) November 2000 accessed 26 February 2008
- ^ Thomas, Mark G. et al. (February 2000) "Y Chromosomes Traveling South: The Cohen Modal Haplotype and the Origins of the Lemba--the 'Black Jews of Southern Africa'" American Journal of Human Genetics 66(2): pp. 674-686, p.685
- ^ Zoossmann-Diskin A., Ashkenazi levites’ “Y modal haplotype” (LMH) – an artificially created phenomenon, HOMO - Journal of Comparative Human Biology, Volume 57, Issue 1, 24 February 2006, Pages 87-100
- ^
Kahn SM, The multiple meanings of Jewish genes, Cult Med Psychiatry. 2005 Jun;29(2):179-92, PMID 16249949
- ^
Patterson N, Price AL, Reich D., Population Structure and Eigenanalysis, PLoS Genet. 2006 Dec 22;2(12):e190 PMID 17194218
- ^ ליאת עין-דור, אור צוק, איתן דומאני, Thousands of samples are needed to generate a robust gene list for predicting outcome in cancer, PNAS 103, 5923-5928 (2006)
- ^ עמוס טנאי ואריק סיגייה, Sequence context affects the rate of short insertions and deletions in flies and primates, Genome Biol. 2008;9(2):R37
- ^ Nigeria, Kulanu (באנגלית אמריקאית) Kulanu Website - Igbo Jews
- ^ Jews in Cameroon from haruth.com, accessed 22 June 2008
- ^ על גירוש זה מדווחים היסטוריונים ויהודים בני התקופה, ביניהם יוסף הכהן הרופא בספרו עמק הבכא, שמואל אוסק בספרו "ניחומים לתלאות ישראל" (Samuel Usque, Consolation for the Tribulations of Israel), עמנואל אבוהב, והרב דון יצחק אברבנאל בפירושו על התורה לחומש שמות, פרשת וארא, בעניין מכת צפרדע. וראה גם
http://www.aish.com/h/9av/aas/52421817.html
http://www.mybelmonte.com/wordoc/b02-lipiner-translation.htm#_ftnref9
http://old.ort.org.il/articles/?item=422867262 - ^ J.P. Sand's São Tomé é Príncipe page.
http://www.kulanu.org/balearic/balearic.php. - ^ Karen Primack, The Renewal of Jewish Identity in Timbuktu, Kulanu.org
- ^ Kenyan Hebrew converts celebrate Easter in style from the Kenyan Sunday Times newspaper.
- ^ "Kenyan political exile finds Jewish home, soul in S.F.", accessed from JewishSanFrancisco.com
- ^ Henry Lubega, Mbale's Jews. Retrieved from the UgandaMission.org website.
- ^ So They Gave Him the Name Bassiouni | Stories | Tales of Jewish Sudan, Tales of JewishSudan (באנגלית)
- ^ A Very Simple, Very Modern Rabbi | Stories | Tales of Jewish Sudan, Tales of JewishSudan (באנגלית)
- ^ נחם אילן, פנקס הקהילה של יהודי סודאן, הוצאת יד בן צבי, 2007.
- ^ Eli S. Malka, Jacob’s Children in the Land of the Mahdi: Jews of the Sudan (Syracuse, N.Y.: Syracuse University Press, 1997).
- ^ J.P. Sand's Dispersed communities page. Viewed 22 November, 2006.
- ^ J.P. Sand's Mozambique page.