שבט מנשה
שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה הוא אחד משבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. הוא נקרא על שם אבי השבט מנשה, בנו הבכור של יוסף שהיה בן לרחל וליעקב. יוסף הוא הבכור לבני רחל, ואחיו השני, בנימין, הוא בנה הצעיר.
ברכות לשבט
עריכהברכת יעקב
עריכה
ערך מורחב – ברכת יעקב
יעקב בירך את שני בניו של יוסף בברכה ייחודית, מלבד הברכה שבירך מאוחר יותר את יוסף על זרעו יחד עם ברכת שאר בניו של יעקב:
הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק, הָאֱ-לֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה; הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע, יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים. וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי, וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ
על אף שיוסף העמיד את בניו לפי סדר חשיבותם, את מנשה הבכור מימין יעקב ואת אפרים הקטן משמאלו, החליף יעקב את ידיו וסמך את יד ימינו על אפרים, ואת יד שמאלו על מנשה. לשאלת יוסף על המעשה, ענה יעקב: ”וַיְמָאֵן אָבִיו, וַיֹּאמֶר: יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי, גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם”[1].
גם בהוספת הברכה השנייה לבני יוסף, המשיך יעקב להעדיף את אפרים על פני מנשה: ”וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמוֹר: בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱ-לֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה; וַיָּשֶׂם אֶת אֶפְרַיִם לִפְנֵי מְנַשֶּׁה”[2].
בעקבות דברי יעקב, המשיך המנהג לברך את הבנים במילים "ישימך א-להים כאפרים וכמנשה" עד ימינו.
ברכת משה
עריכה- ערך מורחב – ברכת משה
גם משה כלל את שני בני יוסף בברכה אחת בפרשת וזאת הברכה, ופירט את שמות שניהם:
- וּלְיוֹסֵף אָמַר: מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ, מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל, וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת.
- וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ, וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים.
- וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם, וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם.
- וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ, וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה, תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו.
- בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ; וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה.
השבט במדבר
עריכהסמלי השבט
עריכה
הדגל של שבט מנשה היה ציור של ראם ושל מצרים על רקע שחור כצבע שוהם שהיא אבן החושן של יוסף[3].
לשבט מנשה מקושר חודש תשרי[4] או חשוון[5].
בספר במדבר, פרשת נשא נזכר נשיא שבט אפרים במדבר: גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר. בפרשת מסעי נזכר הנשיא חניאל בן אפוד.
נציג בית יוסף בשנים עשר המרגלים היה: לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן-סוּסִי. (במדבר יג יב)
המסע במדבר
עריכהבזמן מסעם של בני ישראל במדבר, חנה שבט מנשה לאחר שבט אפרים במחנה שהיה ממערב למשכן.
במפקד שנערך במדבר לאחר יציאת מצרים מנו הגברים מגיל 20-50 בשבט מנשה 32,200 איש. לאחר 40 שנה של נדידה במדבר, מניינם היה 52,700 איש.
נחלת השבט
עריכה- ערך מורחב – נחלת שבט מנשה
נחלת שבט מנשה הייתה מחולקת לשתי נחלות נפרדות: חצי שבט המנשה שהיה אחד משניים וחצי השבטים שישבו בעבר הירדן המזרחי וחצי המנשה שישב במרכז ארץ ישראל שבעבר הירדן המערבי.
נחלת חצי המנשה שבעבר הירדן המזרחי גבלה בדרומה בנחלת שבט גד, בצפון ובמזרח בארם, בני עמון ואשור ובמערב בשבט דן ושבט נפתלי. בירתו הייתה ככל הנראה העיר יבש גלעד.
נחלת חצי המנשה שבעבר הירדן המערבי גבלה בצפון בנחלות שבט יששכר, שבט אשר ושבט זבולון, במערב בים התיכון, בדרום בשבט אפרים ובמזרח בנהר הירדן ואדמות שבט יששכר.
ערי מנשה נקראו בשמות המשפחות בשבט. גלעד, חוות יאיר, ונובח בעבר הירדן; בהר המרכזי הערים כמו שכם, תרצה, חגלה, נועה, ועמק חפר.
השבט בארץ ישראל
עריכהמשפחות השבט הגדולות מנויות בתנ"ך באופן פזור. בספרי במדבר ויהושע[6] נמנו שמונה משפחות גדולות יחד: מכיר, גלעד, איעזר, חלק, אשריאל, שכם, שמידע וחפר. בנפרד הוזכרו גם צלפחד בן חפר ובנותיו, יאיר בן מנשה ונובח. בדברי הימים א (ז, יד) נמנו עוד כעשרה מבני השבט.
בין בני שבט מנשה הבולטים היו בין היתר יאיר הגלעדי, גדעון בן יואש ו-יפתח הגלעדי ששפטו את ישראל בתקופת השופטים.
בתקופת המלוכה נגבו המיסים משני שבטים אלה במרוכז וירבעם בן נבט היה אחראי בימיו לסבל בית יוסף שבו השתתפו שבט מנשה ושבט אפרים.
שבט מנשה נחשב במסורת היהודית כאחד מעשרת השבטים האבודים של בני ישראל. עם חורבן ממלכת ישראל בשנת 722 לפנה"ס לערך, רבים הוגלו לרחבי האימפריה האשורית; אחרים נטמעו בממלכת יהודה. אמנם, בספר דברי הימים ב' פרק ל' מוזכר כי בימי חזקיהו, שארית הפליטה של ממלכת ישראל, כולל שבט מנשה, הוזמנו לירושלים על מנת לחגוג את חג הפסח, ובימי יאשיהו, המקדש משופץ בכסף שנאסף גם "מיד מנשה ואפרים ומכל שארית ישראל" (ל"ד, ט'). מספר מחקרים מהשנים האחרונות מעידים כי ההגליות האשוריות באזור השומרון היו כנראה פחות משמעותיות מהמתואר בספרי מלכים, ונראה שרבים מתושביו נותרו במקומם לאחר הכיבוש האשורי.[7] השומרונים מייחסים את עצמם לשבטי אפרים ומנשה (וגם לוי) שנותרו בארץ לאחר הכיבוש האשורי, והמחקר האקדמי בן-זמננו מאשר במידה רבה את טענה זו.[7]
שיבת ציון
עריכהבתיאור שיבת ציון בספר דברי הימים[8] מתוארים החוזרים לארץ ישראל כאנשים מהשבטים יהודה, בנימין, לוי, מנשה ואפרים (שני השבטים האחרונים היו חלק מתושבי ממלכת ישראל במקור לאחר פילוג ממלכת ישראל המאוחדת, פרופסורים כמו: מ.ד. קאסוטו וא.ש. הרטום מפרשים זאת כ:"שרידי עשרת השבטים שהתיישבו בממלכת יהודה")[9], עם זאת תיאור בני השבטים: מנשה ואפרים אינו מוזכר בתיאור השבים ארצה שבספר עזרא שבו מתוארים שבי ציון כאנשים משבט יהודה, בנימין ולוי (כולל הכהנים).
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- שבט מנשה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מנשה (שבט), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ בראשית, מ"ח, י"ט.
- ^ בראשית, מ"ח, כ'.
- ^ במדבר רבה, פרשה ב', פסקה ז'.
- ^ רבי אברהם בן עזריאל, ערוגת הבושם, חלק א' עמוד 289.
- ^ רבי יוסף ג'יקטיליה, שערי אורה, סוף שער ה'.
- ^ במדבר כו, כח. יהושע יז, א
- ^ 1 2 Tobolowsky, Andrew, ed. (2022), "The Tribes That Were Not Lost: The Samaritans", The Myth of the Twelve Tribes of Israel: New Identities Across Time and Space, Cambridge: Cambridge University Press, pp. 69–70, 73–75, doi:10.1017/9781009091435.003, ISBN 978-1-316-51494-8, נבדק ב-2022-08-25
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ט'
- ^ ספר דברי הימים א', פרק ט', פסוקים א'–ב' מתייחסים גם לממלכת ישראל וגם לשבים ארצה משבטי אפרים ומנשה