יוהאן פכלבל
יוהאן פכלבל (בגרמנית: Johann Pachelbel; הוטבל ב-1 בספטמבר 1653 – 3 במרץ 1706) היה מלחין ונגן עוגב גרמני מתקופת הבארוק. ידוע כיום בעיקר בזכות הקאנון של פכלבל, מהיצירות המוכרות ביותר במוזיקה הקלאסית.
| לידה |
28 באוגוסט 1653 נירנברג, האימפריה הרומית הקדושה  |
|---|---|
| פטירה |
3 במרץ 1706 (בגיל 52) נירנברג, האימפריה הרומית הקדושה |
| שם לידה |
Johann Pachelbel  |
| מקום קבורה |
St. Rochus Cemetery |
| מוקד פעילות |
גרמניה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת אלטדורף |
| זרם |
המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק |
| סוגה |
פוגה, שאקון, קאנון, מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
גרמנית |
| כלי נגינה |
עוגב |
| צאצאים |
Amalia Pachelbel, Charles Theodore Pachelbel, Wilhelm Hieronymus Pachelbel |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהפכלבל נולד ליוהאן (הנס) פכלבל ואשתו השנייה אנה מריה לבית מאיר במשפחה מהמעמד הבינוני. אביו היה סוחר יינות.
כבר בגיל צעיר גילה פכלבל עניין בתחומים אינטלקטואליים, לצד כישרון בולט במוזיקה. את ראשית השכלתו המוזיקלית קיבל אצל שני מורים מקומיים, היינריך שוומר, מוזיקאי ומורה למוזיקה, וגאורג קספר וקר, נגן עוגב בכנסיית זבלדוס הקדוש ומלחין חשוב באסכולת נירנברג, שלימדו אותו את יסודות המוזיקה, הלחנה ונגינה. הן וקר והן שוומר היו תלמידיו של יוהאן ארסמוס קינדרמן, ממייסדי המסורת המוזיקלית של נירנברג, שהיה בזמנו תלמיד של יוהאן שטאדן. במקביל העשיר את ידיעותיו הכלליות בהאזנה להרצאות מאלפות, עם בניהם של טובי העיר. ב-29 ביוני 1669 החל את לימודיו באוניברסיטת אלטדורף, שם גם כיהן כנגן עוגב בכנסיית לורנץ הקדוש, אך לאחר פחות משנה הפסיק את לימודיו בגלל בעיות כספים. מלגה מיוחדת אפשרה לו להמשיך בלימודים בגימנסיה פואטיקום ברגנסבורג, שם נהנה מהיתר מיוחד ללמוד מחוץ לגימנסיה אצל קספר פרנטץ, בן חסותו של יוהאן קספר קרל. ייתכן שהיה זה פרנטץ שכיוון אותו אל המוזיקה האיטלקית.[1]
המוזיקה של פכלבל נהנתה מפופולריות עצומה במהלך חייו; היו לו תלמידים רבים והמוזיקה שלו היוותה דגם חיקוי למלחינים בדרום גרמניה ובמרכזה. כיום, פכלבל נודע בעיקר בקאנון ברה מז'ור, היחיד שכתב. אף כי זה קאנון אמיתי באוקטבה בשלושה קולות, הוא נחשב לעיתים קרובות לפאסקאליה, ובצורה זו הותקן ועובד בהרבה אופנים שונים. נוסף לקאנון, יצירותיו המוכרות ביותר הן שאקון בפה מינור, טוקטה במי מינור לעוגב, ו"הקסאקורדום אפוליניס", קובץ של וריאציות לכלי מקלדת.
סביר מאוד, שהשפעתו של פרנטץ היא שהפנתה את פכלבל הלותרני ב-1673 לווינה, להיות שם למשנה לנגן העוגב בכנסיית שטפן, שם נחשף למוזיקה של מלחיני דרום גרמניה, כמו פרוברגר ויוהאן קספר קרל, ממלחינים איטלקים כמו פרסקובלדי ואלסנדרו פוליאטי, ממלחינים צרפתים וממלחיני מסורת נירנברג. אין ראיה מתועדת בוודאות לכך, שפכלבל היה תלמידו של קרל, אבל השפעתו של זה ניכרת בבירור בכתיבתו. ב-4 במאי 1677 התמנה פכלבל לנגן העוגב בחצר הנסיך יוהאן גאורג, דוכס זאקס-אייזנאך, בניהולו של הקאפלמייסטר דניאל אברלין. כעבור שנה פרש מתפקידו זה וקיבל, לבקשתו, מכתב המלצה לכל המעוניין - קאפלמייסטר, פטרון בעל השפעה או מוזיקאי חשוב - בשירותיו של "וירטואוז מושלם ונדיר", כדברי אברלין במסמך (המופיע בדפוס אצל מאתסון, עמ' 245).
מקום עבודתו הבא היה כנגן עוגב בכנסיית פרדיגר הפרוטסטנטית בארפורט, כמתועד בחוזה מיום 19 ביוני 1678, המפרט גם את דרישות תפקידו, שכללו בין השאר איסור על אלתור הפרלוד המקדים את שירת הכוראל, אותו הוא מחויב להכין מראש. בחוזה פורטו גם חובותיו כלפי יום השנה להעסקתו, 24 ביוני, יום יוחנן המטביל, שכללו בחינה ורסיטל בן חצי שעה תוך ניצול מלוא אפשרויות העוגב ב"הרמוניה משמחת לב וערבה לאוזן" להוכחת התקדמותו במהלך השנה שחלפה.[2] אפשר שתנאים מחמירים אלה בחוזה העסקתו הם שתרמו לנסיקתו של פכלבל אל השורה הראשונה של המלחינים לעוגב במהלך 12 שנות עבודתו בכנסיית פרדיגר.
בתקופת שהותו בארפורט נישא פכלבל פעמיים. אשתו הראשונה ובנם מתו במגפת הדבר בשנת 1683. שנה לאחר מכן נשא אישה שנייה, שילדה לו חמישה בנים ושתי בנות. השנים שעשה בתורינגיה קירבו אותו אל משפחת באך. הוא לימד את אחיו הבכור של יוהאן סבסטיאן באך, יוהאן כריסטוף, מוזיקה ונגינה בעוגב.
בשנת 1690 שוחרר פכלבל, לבקשתו, ממשרתו בארפורט והחל לעבוד בחצר וירטנברג בשטוטגרט בחסות הדוכסית מגדלנה סיבילה. המשרה הביאה שיפור במעמדו, אך בשנת 1692 ברח מפני הפולשים הצרפתים. לאחר שבועות ספורים בנירנברג חזר לתורינגיה והתמנה לנגן עוגב מטעם עיריית גותה. הוא דחה הזמנה לקבל את משרת נגן העוגב באוקספורד וגם סירב להצעה לחזור לשטוטגרט.
ב-2 באפריל 1695 נפטר וקר, נגן העוגב בכנסיית זבאלדוס הקדוש בנירנברג, ופכלבל הוזמן למלא את מקומו. במשרתו זו נשאר עד מותו. כשם שהכוראלים שלו לעוגב מציינים יותר מכל את כתיבתו בתקופת ארפורט, כך מסכמות פוגות המגניפיקט שלו לעוגב ויצירותיו הווקאליות את שנותיו בנירנברג. גם כאן, כמו בארפורט, היה פכלבל מוקף בתלמידים רבים, שהגיעו עם הזמן לעמדות חשובות בשדה המוזיקה.
ארבעה מילדיו של פכלבל נודעים בזכות עצמם. וילהלם הירונימוס פכלבל היה אולי המוכשר ביותר בתלמידיו; קרל תיאודור היגר למושבות הבריטיות באמריקה והפיץ את תורת אביו שם; יוהאן מיכאל עשה לו שם בנירנברג כבונה כלי נגינה והופיע בנגינה בקינגסטון שבג'מייקה בשנת 1728 ובתו אמליה נודעה בציוריה ובעבודות התחריט שלה.
המוזיקה של פכלבל
עריכה|
|
| |
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
פכלבל היה מלחין פורה במיוחד, שכתב מוזיקה לעוגב, צ'מבלו, הרכבים קאמריים והרכבים ווקאליים שונים. המוזיקה הקאמרית שלו כתובה להפליא, בכישרון ובהבנה, ויצאה נשכרת מביצועיה בסגנון הגרמני, ששילב בהצלחה עוצמה עם ליריות. במוזיקה הווקאלית שלו ניכרת שליטתו בסגנונות ובתחבולות של שיץ ובני תקופתו ושל ממשיכיהם. טווח המבע הדרמטי שלה רחב בהרבה מזה של היצירות לעוגב ודרישותיה מן המבצעים גבוהות בפירוש. פכלבל נטה לסגנון קונטרפונקטי צלול ופשוט, ששם דגש על בהירות מלודית והרמונית. המוזיקה שלו פחות וירטואוזית ופחות הרפתקנית מבחינה הרמונית מזו של בוקסטהודה, אף כי פכלבל, כמו בוקסטהודה, ערך ניסויים בהרכבים ובשילובי כלים שונים במוזיקה הקאמרית שלו וכן, החשוב ביותר, במוזיקה הווקאלית שלו, שחלק גדול ממנה עושה שימוש באינסטרומנטציה יוצאת דופן בעושרה. פכלבל בחן הרבה צורות וריאציות וטכניקות מקורבות להן, הבאות לביטוי בקטעים שונים ונבדלים, מקונצ'רטי של מוזיקת קודש ועד סוויטות לצ'מבלו.
בפרלודים הכוראליים, שכ-70 מהם כתב בתקופת שהותו בארפורט, עשה פכלבל שימוש בכל הטכניקות והמבנים החשובים של תקופתו. בנירנברג כתב יצירות מסוגים שונים, הן פוגות מגניפיקט והן מוזיקה שאינה ליטורגית - טוקטות, פנטזיות, ריצ'רקארי מרובי-נושאים ופוגות מלאות חיים. שני קבצים של יצירות העוגב שלו יצאו לאור בחייו: "הרהורים מוזיקליים על מוות" (Musikalische Sterbens-Gedancken), (ארפורט 1683), וריאציות כוראליות לזכר אשתו ובנו המנוחים, ו"שמונה כוראלים" (נירנברג, 1693). בשנותיו האחרונות בנירנברג העשיר ביצירות רבות את ספרות המוזיקה הווקאלית הפרוטסטנטית, בין השאר במוזיקה למזמורי תהילים וטקסטים אחרים מכתבי הקודש, למקהלות, כלי נשיפה מעץ, כלי קשת וקונטינואו.
יצירותיו המוקדמות ביותר של פכלבל שתאריך כתיבתן ניתן לקביעה הן שתי אריות משנת 1679. יצירות לטקסטים לטיניים נכתבו כנראה בעשור האחרון לחייו, בנירנברג.
רשימת יצירותיו של פכלבל איננה ודאית ולוקה בטעויות ייחוס רבות, הן משום שתלמידיו הרבים כתבו בסגנונו והן משום שהיו מקורות שכתבו את שמו באות B או כינו אותו בקיצור J. Bach ועקב קשריו הקרובים עם משפחת באך הענפה, (שהאות J כלולה ברבים מראשי התיבות של בניה), גדלה מאוד האפשרות לטעויות ייחוס.
מוניטין לאחר המוות
עריכהמעטים ממלחיני המאה ה-17 הצליחו לשמור על מקום של קבע בזיכרון הציבורי, ופכלבל היה אחד מאותם מעטים. כמורה, נודע לתהילה לא רק בארפורט ובנירנברג אלא גם מעבר להן, וגם מחוץ לגבולות גרמניה, שאותה לא עזב מעולם, יצאו לו מוניטין. רבות מיצירותיו לעוגב יצאו לאור במחצית הראשונה של המאה ה-19. מקום של כבוד ניתן לו בתולדות המוזיקה לכלי מקלדת וההתפתחות הסגנונית של המוזיקה שלו חוזרת ועולה לדיון מחקרי עם גילוין של יצירות בלתי מוכרות. מצבור הראיות הגדל והולך מעיד על היות פכלבל אחד המלחינים הגדולים והפוריים ביותר בזמנו, שערך מורשתו המוזיקלית עולה מדור לדור.[3]
קישורים חיצוניים
עריכה
יוהאן פכלבל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יוהאן פכלבל, באתר AllMovie (באנגלית)
יוהאן פכלבל, באתר ספוטיפיי
יוהאן פכלבל, באתר AllMusic (באנגלית)
יוהאן פכלבל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יוהאן פכלבל, באתר דיזר- יוהאן פכלבל, באתר פרויקט מוטופיה
יוהאן פכלבל, באתר Discogs (באנגלית)
יוהאן פכלבל, באתר Songkick (באנגלית)- יוהאן פכלבל, באתר SecondHandSongs
- יוהאן פכלבל, באתר DNCI, הדיסקוגרפיה הלאומית של שירים איטלקיים
- חייו ועבודתו של פכלבל (באנגלית)
- יוהאן פכלבל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- יוהאן פכלבל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
יוהן פכלבל (1653-1706), דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=logo}
