יוהנס ברהמס
יוהנס ברהמס (בגרמנית: Johannes Brahms, הגייה: בְּרַאמְס; 7 במאי 1833, המבורג – 3 באפריל 1897, וינה) היה מלחין גרמני שפעל בתקופה הרומנטית ויצירתו התאפיינה בסממנים קלאסיים מובהקים. הוא נחשב ל"יורשו" המובהק של בטהובן ולאחד משלושת ה-B.
 | |
| לידה |
7 במאי 1833 המבורג, הקונפדרציה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
3 באפריל 1897 (בגיל 63) וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| שם במה |
G.W. Marks |
| מקום קבורה |
בית הקברות המרכזי בווינה |
| מוקד פעילות |
Letovice |
| תקופת הפעילות |
מ-1843 |
| זרם |
המוזיקה הקלאסית בתקופה הרומנטית |
| שפה מועדפת |
גרמנית |
| כלי נגינה |
פסנתר, צ'לו, קרן יער |
| פרסים והוקרה |
|
| אתר רשמי | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה
עריכהברהמס נולד בהמבורג. אביו, שהיה המורה הראשון שלו למוזיקה, היה נגן קונטרבס. ברהמס גילה כישרון בנגינה בפסנתר ולמד לנגן בכלים נוספים, ביניהם כינור וצ'לו. הוא תרם להכנסה המשפחתית בנגינה במסעדות ובתיאטראות, וכן במתן שיעורי מוזיקה.
ברהמס הצעיר אף הופיע במספר קונצרטים כפסנתרן אבל לא קנה לעצמו מוניטין בתחום זה.
את קריירת הניצוח שלו החל בגיל ארבע עשרה כאשר, בהתראה קצרה, התבקש לנצח על מקהלת הגברים בווינסן. הוא יסד את מקהלת הנשים שלו בהמבורג ב-1859, ובשנותיו המאוחרות ניצח על רבות מיצירותיו.
בשנת 1850 פגש ברהמס את הכנר ההונגרי אדה רמני וליווה אותו במספר רסיטלים במהלך השנים הבאות. כך למד להכיר מקרוב מוזיקה "בסגנון הונגרי-צועני", כמו הצ'רדש. לימים היו היצירות שכתב בסגנון זה רווחיות ופופולריות ביותר. מפורסמים ביותר הם שני המחזורים של מחולות הונגריים (המחזור הראשון פורסם בשנת 1869 והשני בשנת 1880). ניסיונותיו הראשונים בהלחנה לא זכו לתשומת לב ולהכרה, אך ב-1853 יצא ברהמס לסיבוב קונצרטים ובו פגש את יוזף יואכים, פרנץ ליסט ורוברט שומאן. יואכים היה לימים לחברו הטוב, ושומאן תרם לביסוס שמו. במאמר מיוחד בכתב העת Neue Zeitschrift für Musik הביע שומן התלהבות מהכישרון הצעיר, ואף הגדיל לעשות וכינה את ברהמס "יורשו של בטהובן".
ברהמס, רוברט וקלארה שומאן
עריכהעוד לפני סיבוב הקונצרטים של 1853 שלח ברהמס לשומאן צרור תווים עם יצירותיו, אולם שומאן, שלא שמע דבר על ברהמס, החזיר את החבילה ללא שפתח אותה. אך כאשר פגש ברהמס את יואכים, מיהר יואכים ושלח לשומאן מכתב בו הוא משבח את ברהמס כמלחין. כאשר הגיע ברהמס לדיסלדורף באוקטובר 1853 הוא התקבל בברכה על ידי שומאן ומשפחתו. שומאן התפעל מיכולותיו של הצעיר בן העשרים, ובמאמר שפרסם ב-28 באוקטובר תיאר אותו כ"איש שעתיד להעניק את הביטוי המוזיקלי האידיאלי של התקופה".
הערכתו העצומה של שומאן הביכה את ברהמס, והציפיות הגבוהות ממנו העצימו את הביקורת העצמית שלו וגרמו לו לעכב את פרסום יצירותיו ולהשקיע עוד ועוד בהשלמתן, מחשש פן לא יעמוד בציפיות. כתוצאה מזה, ברהמס פרסם את הסימפוניה הראשונה שלו רק בהיותו בן 43 (להשוואה, מוצרט והיידן פרסמו את הסימפוניות הראשונות שלהם לפני הגיעם לגיל 20).
קלרה שומאן, שהייתה פסנתרנית ומלחינה, כתבה ביומנה בעקבות פגישתם הראשונה:
ב-1854 נשאר ברהמס עם קלרה, לאחר ששומאן אושפז במוסד לחולי נפש בעקבות ניסיון התאבדות. שומאן מת כעבור שנתיים, והקשר בין ברהמס לקלרה נמשך גם לאחר מותו.[1] הקשר בין קלרה וברהמס, קשר אפלטוני רגשי וסוער, התבסס במידה רבה על עיסוקם המשותף במוזיקה ועל הערכתם ואף הערצתם זה את כישרונו של זה. הביוגרף של ברהמס, Michael Musgrave, סבור שאהבתו של ברהמס לקלרה טבעה חותם עז בעולמו הרגשי ומנעה את האפשרות שיאהב נשים אחרות.[2] הנה קטע ממכתב של ברהמס לחברו, הכנר יואכים, ב-19 ביוני 1854:
יותר משאני מכבד ומעריץ אותה היא מהלכת עלי קסם. לפעמים אני מונע את עצמי בכח מלכרוך את זרועותי סביבה; זה נראה לי כל כך טבעי עד כי נדמה לי שלא תיגרם לה אי נוחות. אינני חושב שאהיה מסוגל לאהוב נשים צעירות. לגמרי שכחתי מקיומן. הן רק מהוות הבטחה לגן עדן בשעה שעם קלרה אני שרוי בו.
קלרה שומאן נשארה הדמות הדומיננטית בחיי ברהמס, למרות הקושי שיצרו היחסים הללו לשני הצדדים; שניהם היו רגישים לעצמאותם ולזהותם. קלרה הבינה שברהמס חייב להתמסר לאמנותו ולבנות את חייו בנפרד ממנה, ואף היא לא ויתרה על מסעות ההופעות שלה וסירבה לקבל את התמיכה הכספית שהציע לה.[4]
למרות המתחים ביחסים ביניהם, במכתב מ-19 לחודש מרס 1874 כתב לה ברהמס: "אני אוהב אותך יותר מאשר את עצמי ויותר מאשר כל דבר אחר בעולם". בשנת 1887 החליטו השניים להחזיר את מכתביהם זה לזה על מנת להשמידם. קלרה לא עמדה בהבטחה והשאירה כמה מן המכתבים, אך ברהמס זרק את כל מכתביו לנהר הריין.
לברהמס היו קשרים עם כמה נשים לאורך חייו, אך הוא לא נישא מעולם.
בשנת 1862 התיישב ברהמס בווינה והפנה את מרצו להלחנה. בזכות יצירות כגון רקוויאם גרמני ושירת הגורל ביסס את המוניטין שלו וזכה, עוד בחייו, להיחשב למלחין דגול. תהילה זו העניקה לו את הביטחון העצמי להשלים את הסימפוניה הראשונה שלו, אותה פרסם ב-1876 לאחר עשר שנות עבודה. שלוש הסימפוניות הנוספות הופיעו אחר כך בקצב מהיר (1877, 1883, 1885). ב-1887 כתב ברהמס את הקונצ'רטו הכפול לכינור ולצ'לו, ומאז לא חזר לכתוב מוזיקה תזמורתית.
ברהמס יצא למסעות רבים למטרות הקריירה המוזיקלית שלו (סיבובי הופעות) וכן לשם בילוי. לרוב ביקר באביב באיטליה, ובקיץ היה בוחר בסביבה כפרית נעימה שבה יוכל להתרכז בעבודת ההלחנה.
ב-1890 החליט לפרוש מהלחנה, אך למרבה המזל לא עמד במילתו, ובשנים שקדמו למותו כתב כמה יצירות מופת, בהן שתי סונאטות לקלרינט אופוס 120 (1894) וארבעה שירים רציניים Vier ernste Gesänge אופוס 121 (1896).
ברהמס חלה בקיץ 1896 בסרטן הכבד (ולפי גרסה אחרת בסרטן הלבלב) ומת בווינה ב-3 באפריל 1897. הוא נקבר בבית הקברות המרכזי בווינה בחלקת המוזיקאים, בסמוך לקברם של בטהובן ושוברט.
יצירתו
עריכהברהמס הלחין יצירות מופת לתזמורת, בהן ארבע סימפוניות, שני קונצ'רטי לפסנתר, קונצ'רטו לכינור, קונצ'רטו "כפול" לכינור ולצ'לו, ושתי פתיחות סימפוניות, וכן יצירה ווקאלית גדולה למקהלה: רקוויאם גרמני. ברהמס היה מלחין פורה גם בסוגת הנושא ווריאציות, וכתב בין השאר וריאציות לנושאים מאת הנדל, פגניני והיידן.
בשנת 2011 גילה המוזיקולוג והמנצח כריסטופר הוגווד בארכיון של אוניברסיטת פרינסטון יצירה לא נודעת שברהמס בן ה-20 הקדיש למארחו, מוזיקאי גרמני מגטינגן, בשנת 1853, כאשר ביקר בעיר לרגל הופעות עם הכנר אדה רמני. את תווי היצירה הקצרה (בת שתי דקות) כתב לצד דברי תודתו בספר האורחים של המוזיקאי, שם מונצחות גם יצירותיהם של מלחינים אחרים. נושא היצירה שימש את ברהמס כעבור 12 שנים לפרק הסקרצו של שלישיית הקרן. הפסנתרן אנדראש שיף אמר שהיצירה נושאת אופי אלתורי, ועל אף הוראות הביצוע הכלולות בה, הוא רואה בה את אחד האינטרמצי של ברהמס. על אף מידותיה המיניאטוריות זו יצירה שלמה העומדת בפני עצמה. ברהמס תיאר אותה כ"אלגרו און פוקו אג'יטאטו" (אלגרו, עם נופך התרגשות").[5]
ערך מורחב – קונצ'רטו לפסנתר מס' 1 של ברהמס
היצירה התזמורתית המוקדמת ביותר של ברהמס היא הקונצ'רטו ברה מינור לפסנתר ותזמורת אופוס 15. ליצירה זו היסטוריה משלה. בשנת 1854 עלה שלד סימפוני במוחו של ברהמס, והוא כתב את פרקי הסימפוניה בגרסה לשני פסנתרים. אך מכיוון שמלאכת התזמור לא הייתה קלה עבורו, לאחר זמן נטש ברהמס את הניסיון להפוך את היצירה לסימפוניה. ומכיוון שלא יכול היה להשתחרר לא מצליל הפסנתר ולא מצליל התזמורת, בחר לבסוף להפוך את היצירה לקונצ'רטו לפסנתר ותזמורת. הוא ויתר על הפרק השני של הסימפוניה שהיה כתוב בצורת סרבנד וכתב פרק איטי חדש. הפרק שהוצא מצא את מקומו לאחר זמן ברקוויאם הגרמני כפרק השני של היצירה. כן חיבר ברהמס רונדו כפרק סיום לקונצ'רטו. התוצאה הייתה קונצ'רטו שאיננו מעמיד את הפסנתרן כעיקר, על מנת להראות את יכולתו הווירטואוזית, אלא מציב את הפסנתר ככלי המשתתף יחד עם התזמורת בבניית היצירה, כפי שהיה בימיהם של מוצרט ובטהובן. תפיסה זו הביאה על הקונצ'רטו כישלון חרוץ בביצוע הבכורה שלו. ברהמס סיים את כתיבת הקונצ'רטו בשנת 1859.
היצירה התזמורתית השנייה של ברהמס היא הסרנדה הראשונה ברה מז'ור אופוס 11, שנכתבה בשנים 1857–1858. ברהמס החל לכתוב יצירה לשמונה כלי סולו, אך לאחר זמן מה הרחיב את המסגרת לתזמורת שלמה על פי הדגם הקלאסי שהיה נהוג בתקופת בטהובן, עם שתי קרנות נוספות. היצירה, על ששת פרקיה, מייצגת את ההפך הגמור מהקונצ'רטו הראשון לפסנתר ותזמורת. בקונצ'רטו התזמור מסיבי מאוד והיצירה נשמעת לעתים אפלה. ואילו בסרנדה התזמור שקוף וצלול. היצירה נשמעת כאילו נכתבה בתקופה שבין מוצרט לבטהובן, ונושאים מסוימים בפרקיה השונים נשמעים כמו נכתבו על ידי מלחינים אלו ממש.
לאחר הסרנדה הראשונה כתב ברהמס סרנדה נוספת לתזמורת בלה מז'ור אופוס 16. סרנדה זו מזכירה דיברטימנטו. הפרקים קצרים יותר מאשר בסרנדה הראשונה ויש בהם חירות מסוימת מהמבנים הקלאסיים, האהובים כל כך על ברהמס. ברהמס על החצוצרות, תופי הדוד והכינורות. כלי המיתר הגבוהים ביותר הם הוויולות. ליצירה זו קסם מצלולי מיוחד בשל התזמור, המעניק לכלי הנשיפה מעץ תפקידי סולו רבים ובשל המצלול העמוק, הניתן לכלי הקשת הנמוכים. ברהמס אהב יצירה זו מאוד והקדיש לתזמורה מחשבה רבה.
בקיץ 1873 כתב ברהמס יצירה תזמורתית נוספת: ואריאציות על נושא מאת יוזף היידן בסי במול מז'ור אופוס 56a. היצירה נכתבה תחילה לשני פסנתרים, אך יש ראיות לכך שברהמס הועיד אותה מלכתחילה לתזמורת. ברהמס התוודע לנושא היצירה ב-1870, כאשר גילה את יצירתו של היידן, ה"פלדפרטיטה" בסי במול מז'ור. ברהמס בחר בפרק השני של יצירה זו, המכונה "כוראל אנטוני הקדוש", כבסיס ליצירתו שלו. הוא השאיר את התזמור של היידן לכוראל, ועליו בנה שמונה ואריאציות שונות. התזמור של ברהמס השתבח עם השנים. הוא רכש מיומנות בשיטת האינטנסיפיקאציה, שבה המוטיבים והמלודיות עוברים כל הזמן בין כלי התזמורת, ואין כלי שמנגן מלודיה שלמה מתחילתה ועד סופה. התזמור עשיר ומלא ועם זאת לא נשמע כבד או בומבסטי. ברהמס לקח לעצמו חירות רבה בחיבור הוואריאציות. כל ואריאציה מתבססת על מוטיב אחר מתוך הכוראל, וכך נוצר מבנה המגיע אל שיאו בוואריאציה האחרונה – פאסאקליה הנבנית על בסו אוסטינאטו בן חמש תיבות, המבוסס על נושא הכוראל. ברהמס נקט קפדנות רבה בכתיבתו המוזיקלית, והקפדה זו עוררה את דמיונו למציאת פתרונות יצירתיים שיתגברו על מגבלות הצורה והמבנה שכפה על עצמו.
- ערך מורחב – הסימפוניה הראשונה בדו מינור של ברהמס
לאחר שנים רבות של מחיקות ושינויים פרסם ברהמס את הסימפוניה הראשונה בדו מינור אופוס 68. המתווים הראשונים לפרק הראשון של הסימפוניה נכתבו בשנת 1854, אך הפרק הראשון הושלם חלקית רק בשנת 1862. ברהמס חזר לעסוק בסימפוניה זו באינטנסיביות בשנת 1874 והיצירה הושלמה ב-1876.
הסימפוניה השנייה ברה מז'ור אופוס 73 הושלמה ב-1877. בניגוד לראשונה זוהי יצירה קלה וחופשית יותר, ויש המכנים אותה "הפסטורלית" של ברהמס.
ברהמס הלחין גם יצירות קאמריות רבות, בהן שתי סונאטות לצ'לו ופסנתר, שלוש סונאטות לכינור ופסנתר, שלוש סונאטות לפסנתר, שתי סונאטות לקלרינט ולפסנתר, שלישיות פסנתר (בהן אחת יוצאת דופן לפסנתר, כינור וקרן), רביעיות מיתרים, רביעיות פסנתר, חמישיית פסנתר, חמישיית קלרינט, שתי חמישיות מיתרים ושתי שִׁשיות מיתרים. כמו כן הלחין ברהמס קטעי סולו לפסנתר – בלדות, אינטרמצי, רפסודיות, מיניאטורות וכיוצא בזה. ברהמס נחשב גם בין המלחינים הבולטים בסגנון הליד ("השיר האמנותי"). הוא הלחין כמאתיים לידר.
בכתיבת השירים השתדל להתרחק מנושא ה"אהבה" (בולט בחריגותו השיר "היכן את, מלכתי?"), ועסק יותר נושאים נוסטלגיים: זיכרון ילדות, חזרה אל התמימות והתרפקות על העבר. שיריו מכילים מוטיבים עממיים וכפריים רבים (הן טקסטואלית והן מוזיקלית). בלידר של ברהמס הפסנתר מספק בדרך כלל תשתית ליווי, הנותנת תמיכה לזמר, והוא אינו שותף שווה ערך לזמר. בין שיריו המשובחים ביותר: "המוות, זהו לילה קריר", "היכן את, מלכתי?", "בדידות שדה", "מסע ים", "לו ידעתי הדרך חזרה", "בשורת אהבה" וכמו כן מחזור השירים "ארבעה שירים רציניים" אופוס 121 שכתב למלים מתוך ספרי קהלת ובן-סירא, מחזור של עגמומיות והרהורים עמוקים על הבלי החיים.
השפעות על יצירתו
עריכהברהמס היה מעריץ מושבע של בטהובן. בחדר עבודתו השקיף על שולחנו דיוקן שיש של המלחין הנערץ עליו. ביצירותיו של ברהמס ניתן להבחין בהשפעות ברורות, ואף בחיקויים, לכתיבתו של בטהובן. ברהמס העריץ גם מלחינים קלאסיים אחרים, ובמיוחד את מוצארט והיידן. הוא אסף מהדורות ראשונות של יצירותיהם, וערך גרסאות ביצוע שלהן. מלחינים נוספים שהשפיעו עליו הם באך, שוברט, מנדלסון, ושומאן.
הערכתו של ברהמס למלחינים הקלאסיים מתבטאת גם בצורות המוזיקליות שבחר ליצירותיו. הוא הרבה לכתוב בצורות הקלאסיות של סונאטה, סימפוניה וקונצ'רטו. ניתן לומר כי ברהמס הוא הקלאסי ביותר מבין המלחינים הרומנטיים. בכך הוא נבדל מריכרד וגנר ותלמידיו. המחלוקת בין שתי האסכולות (זו של ברהמס וזו של וגנר) הייתה מאפיין בולט של עולם המוזיקה הגרמני בשלהי המאה ה-19.
השפעה נוספת על יצירתו של ברהמס נודעה למוזיקה העממית. ברהמס עיבד 144 שירי עם גרמנים לקול ופסנתר, ורבים מבין הלידר שכתב מתארים סביבה כפרית ועוסקים בנושאים מחיי העם. המחולות ההונגריים הם בין יצירותיו האהובות והמוכרות ביותר עד ימינו, במיוחד בגרסתם לתזמורת.
ברהמס עשה שימוש נרחב בחידושים הטכנולוגיים שהוכנסו לפסנתר במהלך חייו. ביצירותיו לפסנתר ובלידר שלו הוא מרבה להשתמש בצלילי הבס העמוקים ובדוושה – לשם יצירת צליל עשיר וחזק.
אישיותו
עריכה
בדומה לבטהובן הנערץ עליו, ברהמס אהב את הטבע ויצא תכופות לטיולים רגליים ביערות המקיפים את וינה. הוא נטה חיבה לילדים, ובטיוליו היה מחלק להם ממתקים, שהכין מבעוד מועד. יחסו למבוגרים, לעומת זאת, היה סרקסטי וקצר רוח. לעתים התנהג בביישנות ובריחוק שגרמו לתקלות בתקשורת. לא בקלות התקרב לאחרים, אף שמי שהתמידו בקשרים עמו, שמרו לו אמונים ללא סייג.
אף שבבגרותו היה ברהמס אדם אמיד למדי בזכות יצירותיו, שנמכרו בתפוצה רחבה, הוא אימץ סגנון חיים פשוט והתגורר בדירת שלושה חדרים צנועה עם סוכנת בית. חלק נכבד מכספו העניק לקרוביו, וכן תמך בסתר במוזיקאים צעירים (בהם גם אנטונין דבוז'אק הצעיר).[6]
ביצירתו שאף ברהמס לשלמות, ויש הסבורים כי הסימפוניה הראשונה שלו איננה הראשונה שכתב, שכן נהג להשמיד יצירות שלא עמדו בסטנדרטים הגבוהים שהציב לעצמו.
שנים של פופולריות
עריכהביצוע הבכורה של הרקוויאם הגרמני, יצירתו הכוראלית הגדולה ביותר, בברמן בשנת 1868, העניקה גושפנקה למוניטין של ברהמס באירופה והוכיחה שגבר על חששותיו ממורשת בטהובן והסימפוניה. הכרה זו נסכה בו לבסוף ביטחון להשלים יצירות, שעמן נאבק שנים רבות, כמו הקנטטה "רינלדו", רביעיית המיתרים הראשונה, רביעיית הפסנתר השלישית, והידועה בכולן – הסימפוניה הראשונה. שלוש הסימפוניות הבאות הופיעו בשנים 1877, 1883 ו-1885. משנת 1881 בוצעו יצירותיו התזמורתיות החדשות על ידי תזמורת החצר של דוכס מיינינגן בניצוחו של הנס פון בילוב. ברהמס היה הסולן בביצוע הבכורה של הקונצ׳רטו השני שלו לפסנתר.
בשנת 1889 הגיע תיאו ונגמן (Theo Wangemann), נציגו של הממציא האמריקאי תומאס אדיסון, לביקור אצל ברהמס בווינה והציע לו לערוך הקלטת ניסיון. ברהמס ניגן בפסנתר גרסה מקוצרת של המחול ההונגרי הראשון שלו. ההקלטה יצאה בהמשך על תקליט ארך נגן של ביצועי פסנתר מוקדמים (בעריכת גרגור בנקו). ההקדמה המדוברת לקטע המוזיקה הקצר ברורה לגמרי, אך נגינת הפסנתר כמעט שאיננה ניתנת לשמיעה בשל רעש רקע כבד. ערכה של ההקלטה הוא בכך, שזו ההקלטה המוקדמת ביותר של מלחין חשוב. אנליסטים וחוקרים חלוקים בשאלה, אם הקול הדובר בהצגת הקטע הוא קולו של ונגמן או של ברהמס.[7]
יצירות חשובות שכתב
עריכהמוזיקה לתזמורת
עריכה- פתיחה אקדמית חגיגית בדו מינור אופוס 80
- פתיחה טרגית ברה מינור אופוס 81
- ארבע סימפוניות:
- סימפוניה מס' 1 בדו מינור אופוס 68
- סימפוניה מס' 2 ברה מז'ור אופוס 73
- סימפוניה מס' 3 בפה מז'ור אופוס 90
- סימפוניה מס' 4 במי מינור אופוס 98
- ואריאציות על נושא מאת היידן בסי במול מז'ור אופוס 56a
- שני קונצ'רטי לפסנתר ותזמורת:
- קונצ'רטו ברה מז'ור לכינור ותזמורת אופוס 77
- קונצ'רטו בלה מינור לכינור, צ'לו ותזמורת אופוס 102 "הקונצ'רטו הכפול"
- שתי סרנדות לתזמורת:
- סרנדה מס 1 ברה מז'ור אופוס 11
- סרנדה מס 2 בלה מז'ור אופוס 16 (בסרנדה זו הוציא ברהמס את הכינורות הראשונים והשניים, את החצוצרות ואת הטימפני מהפרטיטורה, לכן לסרנדה זו יש תצליל שונה. כלי הנשיפה מעץ מקבלים תפקידים משמעותיים לעומת הוויולות, הצ'לי והקונטרבסים.)
- מחולות הונגריים ללא מספר אופוס.
- מספר 1, 3 ו-10 בתזמור ברהמס.
- מספר 2 ו-7 בתזמור יוהאן אנדריאס האלין (Johan Andreas Hallén)
- מספר 4 בתזמור פאול יואון(Paul Juon)
- מספר 5, 6 ו-7 בתזמור מרטין שמלינג (Martin Schmeling)
- מספר 8 ו-9 בתזמור הנס גאל (Hans Gál)
- מספר 11, 12, 13, 14, 15 ו-16 בתזמור אלברט פארלוב (Albert Parlow)
- מספר 17, 18, 19, 20 ו-21 בתזמור דבוז'אק.
מוזיקה ווקאלית
עריכה- אופוס 3 שישה שירים לקול טנור או סופרן ופסנתר
- אופוס 6: שישה שירים לקול טנור או סופרן ופסנתר (הוקדשה ללואיז יאפה)
- אופוס 7: שישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 12: אווה מאריה, למקהלת נשים בליווי תזמורת או עוגב
- אופוס 13: שיר קבורה למקהלה ולכלי נשיפה
- אופוס 14: שמונה שירים ורומנסות לקול אחד ופסנתר
- אופוס 17: ארבעה שירים למקהלת נשים בליווי שתי קרנות ונבל
- אופוס 19: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 20: שלושה דואטים לסופרן, אלט ופסנתר
- אופוס 22: שישה שירי מריה למקהלה מעורבת - א-קאפלה
- אופוס 27: מזמור תהילים י"ג למקהלת נשים בליווי פסנתר או עוגב
- אופוס 28: ארבעה דואטים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 29: שני מוטטים למקהלה של חמישה קולות א-קאפלה
- אופוס 30: שיר קודש למקהלה בארבעה קולות בליווי פסנתר או עוגב
- אופוס 31: שלושה שירים לארבעה קולות סולו ופסנתר
- אופוס 32: שמונה שירים לקול אחד עם פסנתר
- אופוס 33: חמש עשרה רומנסות מתוך "מאגלונה" מאת טיק לקול אחד ופסנתר
- אופוס 37: שלוש מקהלות קודש לקולות נשים א-קאפלה
- אופוס 41: חמישה שירים למקהלת גברים א-קאפלה
- אופוס 42: שלושה שירים למקהלה בת שישה קולות א-קאפלה
- אופוס 43: ארבעה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 44: שנים עשר שירים ורומנסות למקהלת נשים א-קאפלה
- אופוס 46: ארבעה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 47: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 48: שבעה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 49: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 52: ואלסים על שירי אהבה למקהלה ופסנתר בארבע ידיים
- אופוס 57: שמונה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 58: שמונה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 59: שמונה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 61: ארבעה דואטים לסופרן ואלט, בליווי פסנתר
- אופוס 62: שבעה שירים למקהלה מעורבת א-קאפלה
- אופוס 63: תשעה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 64: שלוש רביעיות לארבעה קולות ופסנתר
- אופוס 65: ואלסים על שירי אהבה חדשים לארבעה קולות בליווי פסנתר בארבע ידיים
- אופוס 66: חמישה דואטים לסופרן ואלט, בליווי פסנתר
- אופוס 69: תשעה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 70: ארבעה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 71: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 72: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 74: שני מוטטים למקהלה מעורבת א-קאפלה
- אופוס 75: חמש באלדות ורומנסות לשני קולות ופסנתר
- אופוס 84: חמישה שירים ורומנסות לקול אחד ופסנתר
- אופוס 85: שישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 91: שני שירים לקונטראלט וויולה
- אופוס 92: ארבעה שירים לארבעה קולות סולו ופסנתר
- אופוס 93a: שישה שירים למקהלה מעורבת א-קאפלה
- אופוס 93b: שיר המסובין למקהלה מעורבת ופסנתר
- אופוס 94: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 95: שבעה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 96: ארבעה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 97: שישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 103: שירי צוענים לארבעה קולות ופסנתר
- אופוס 104: חמישה שירים למקהלה מעורבת א-קאפלה
- אופוס 105: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 106: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 107: חמישה שירים לקול אחד ופסנתר
- אופוס 110: שלושה מוטטים למקהלה א-קאפלה
- אופוס 112: שישה שירים לסופרן, אלט, טנור ובס בליווי פסנתר
- אופוס 113: שלושה עשר קנונים למקהלת נשים א-קאפלה
- אופוס 121: ארבעה שירים רציניים לקול באס ופסנתר
- רקוויאם גרמני בפה מז'ור לסולנים, מקהלה ותזמורת גדולה, אופוס 45 עם עוגב
- "רינאלדו" קנטטה לטנור, מקהלת גברים ותזמורת אופוס 50 על פי גתה
- רפסודיה לאלט, מקהלת גברים ותזמורת אופוס 53 על פי גתה
- "שיר הגורל" למקהלה ותזמורת אופוס 54
- "שיר הניצחון" למקהלה בת שמונה קולות ותזמורת אופוס 55
- "נניה" למקהלה, נבל ותזמורת אופוס 82 על פי שילר
- "שיר אלות הגורל" למקהלה בת שישה קולות ותזמורת על פי גתה
מוזיקה קאמרית
עריכה- חמישייה בפה מינור לפסנתר וכלי-קשת אופוס 34
- חמישייה בסי מינור לקלרינט, שני כינורות, ויולה וצ'לו אופוס 115
- שלישיות לפסנתר, כינור וצ'לו:
שלישייה ראשונה בסי מז'ור לפסנתר, כינור וצ'לו אופוס 8
שלישייה שנייה בדו מז'ור לפסנתר, כינור וצ'לו אופוס 87
שלישייה שלישית בדו מינור לפסנתר, כינור וצ'לו אופוס 101
- שלוש רביעיות לפסנתר וכלי-קשת:
רביעייה מס 1 בסול מינור לפסנתר, כינור, ויולה וצ'לו אופוס 25
רביעייה מס 2 בלה מז'ור לפסנתר, כינור, ויולה וצ'לו אופוס 26
רביעייה מס 3 בדו מינור לפסנתר, כינור, ויולה וצ'לו אופוס 60
- שתי חמישיות מיתרים:
- חמישייה מס 1 לשני כינורות, שתי ויולות וצ'לו בפה מז'ור אופוס 88
- חמישייה מס 2 לשני כינורות, שתי ויולות וצ'לו בסול מז'ור אופוס 111
- שלישייה בלה מינור לקלרינט (או ויולה), פסנתר וצ'לו אופוס 114
- שלוש סונאטות לכינור ופסנתר:
סונאטה מס 1 בסול מז'ור לפסנתר וכינור אופוס 78
סונאטה מס 2 בלה מז'ור לפסנתר וכינור אופוס 100
סונאטה מס 3 ברה מינור לפסנתר וכינור אופוס 108
- שתי סונאטות לפסנתר וצ'לו:
- סונאטה מס 1 במי מינור לפסנתר וצ'לו אופוס 38
- סונאטה מס 2 בפה מז'ור לפסנתר וצ'לו אופוס 99
- שתי סונאטות לקלרינט (ויולה)ופסנתר:
- סונאטה בפה מינור לקלרינט ופסנתר אופוס 120 מספר 1
- סונאטה במי במול מז'ור לקלרינט ופסנתר אופוס 120 מספר 2
- שלוש רביעיות מיתרים:
רביעית מיתרים בדו מינור אופוס 51 מספר 1
רביעית מיתרים בלה מינור אופוס 51 מספר 2
רביעית מיתרים בסי במול מז'ור אופוס 67
- שתי שישיות מיתרים:
שישיה מס 1 בסי במול מז'ור לשני כינורות, שתי ויולות ושני צ'לים אופוס 18
שישיה מס 2 בסול מז'ור לשני כינורות, שתי ויולות ושני צ'לים אופוס 36
- שלישייה במי במול מז'ור לפסנתר, כינור וקרן יער (או ויולה או צ'לו) אופוס 40
מוזיקה לפסנתר סולו
עריכה- שלוש סונאטות לפסנתר:
- סקרצו במי במול מינור לפסנתר סולו אופוס 4
- וריאציות לפסנתר על נושא מאת רוברט שומאן אופוס 9
- ארבע בלדות אופוס 10
- וריאציות מס 1 על נושא מקורי מאת המלחין לפסנתר סולו אופוס 21 מס' 1
- וריאציות מס 2 על שיר עם הונגרי לפסנתר סולו אופוס 21 מס' 2
- וריאציות לפסנתר ב־4 ידיים, על נושא מאת רוברט שומאן אופוס 23
- וריאציות ופוגה על נושא מאת הנדל לפסנתר סולו אופוס 24
- סונאטה לשני פסנתרים בפה מינור אופוס 34ב' (לאחר מכן עובדה לחמישייה לפסנתר וכלי קשת)
- אטיודים לפסנתר. ואריאציות על נושא מאת פאגאניני (שתי חוברות) אופוס 35
- ואלסים לפסנתר ב־4 ידיים אופוס 39 (ישנו עיבוד לנגינה בשתי ידיים)
- וריאציות בסי במול מז'ור על נושא מאת היידן לשני פסנתרים אופוס 56ב'
- קטעים לפסנתר סולו - קאפריצ'י ואינטרמצי אופוס 76
- שתי רפסודיות לפסנתר סולו:
- רפסודיה מס' 1 בסי מינור אופוס 79
- רפסודיה מס' 2 בסול מינור אופוס 79
- פנטזיות לפסנתר סולו (שתי חוברות) אופוס 116
- שלושה אינטרמצי לפסנתר סולו אופוס 117
- קטעים לפסנתר סולו - אינטרמצי, בלאדות ורומנסות אופוס 118
- קטעים לפסנתר סולו - אינטרמצי ורפסודיות אופוס 119
לקריאה נוספת
עריכה- פיטר לאתם, ברהמס, תרגם: אמיר שלח, הוצאת כתר, 1986.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של יוהנס ברהמס (בגרמנית)
יוהנס ברהמס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יוהנס ברהמס, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
יוהנס ברהמס, באתר ספוטיפיי
יוהנס ברהמס, באתר Last.fm (באנגלית)
יוהנס ברהמס, באתר AllMusic (באנגלית)
יוהנס ברהמס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
יוהנס ברהמס, באתר דיזר- יוהנס ברהמס, באתר פרויקט מוטופיה
יוהנס ברהמס, באתר Discogs (באנגלית)
יוהנס ברהמס, באתר Songkick (באנגלית)- יוהנס ברהמס, דף שער בספרייה הלאומית
- יוהנס בראהמס, הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- תולדות חייו של ברהמס מסודרים על פני ציר זמן (באנגלית)
- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון 190 שנה להולדתו של יוהנס ברהמס, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
- ביצועים של ברהמס
- הסימפוניות של ברהמס קטעים להאזנה
- ביוגרפיה ויצירות לפסנתר, אתר אגודת הפסנתרנים
- ביצועים של ברהמס להורדה חופשית
- קישורים לביצועים של ברהמס באתר Classic Cat
- יוהנס ברהמס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- יוהנס ברהמס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי יוהנס ברהמס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ EUGINE SHCUMANN, MEMOIRS, EULENBURG BOOKS .LONDON, 1985
- ^ MICHAEL MUSGRAVE, BRAHMS READER, YALE UNIVERSITY, 2000
- ^ ARTHUR HOLDE, suppressed passages in the Brahms-Johachim correspondence published for the first time, Musical QUARTERLY 45
- ^ NANCY REICH, BRAHMS AND HIS WORLD, PRINCETON, 1990
- ^ חגי חיטרון, עיתון הארץ, "חדשות תרבות ובידור", 22.1.2012
- ^ KARL GEIRINGER, BRAHMS -HIS LIFE AND WORK, A DA CAPO PAPERBCK, 1947 נערך מחדש ב 1982, עמ' 135
- ^ י. ברהמס מנגן קטע מתוך המחול ההונגרי מס' 1 (2:10), באתר יוטיוב