יוכבד טראוב

יוכבד טְרַאוּבּ (לוריא) (ג' בטבת תרס"ד,^[1] 20 בינואר 1904 – ז' באב תשכ"ד,^[2]‏ 16 ביולי 1964) הייתה זמרת מצו-סופרן עממית ישראלית, שפעלה מהמחצית השנייה של שנות ה-30 ועד המחצית הראשונה של שנות ה-50. גיסתם של הסופרים שמואל ניגר וזליג קלמנוביץ.

קורות חיים

יוכבד (יוכה) לוריא נולדה בשנת 1904 בעיירה בוברויסק שבפלך מינסק ברוסיה (רוסיה הלבנה). אביה, יוסף לוריא, היה סוחר עצים ואחד האנשים האמידים בעיר,^[3] אדם משכיל וציוני.^[4] בית המשפחה המרווח היה בית-וַעד לסופרים ואנשי ציבור ולנוער, בייחוד לצעירים ציונים; בין באי הבית היו ברל כצנלסון, רחל כצנלסון-שזר וקדיש לוז. את כישרונה המוזיקלי ינקה בבית אביה, שהיה אדם מוזיקלי וחובב נגינה; רבים מהשירים שכללה לימים ברפרטואר שלה היו מפיו. כבר בנעוריה התבלטה בכישרון הזמרה שלה, ובגיל 13 הייתה הסולנית של מקהלת בית הספר.

בשנת 1921 עזבה את רוסיה של מלחמת האזרחים ועברה לקובנה, בירתה ("הבירה הזמנית") של ליטא העצמאית. שם הייתה הרוח החיה במסיבות שהיו נערכות בבית אחותה הגדולה רבקה (ריבֶלֶה) ובעלה, איש הרוח, הבלשן, חוקר הספרות וההיסטוריון חוקר היידיש זליג קלמנוביץ (אנ'). המשורר היידי דוד הופשטיין ייחד לה באותה תקופה שיר.^[5] בקובנה נישאה ב-1924 לוריא לזלמן טראוב (1896–1965), עיתונאי ופעיל ציוני, מפעילי ארץ ישראל העובדת, עורך ביומון היידי הליטאי הציוני "די אידישע שטימע" ('הקול היהודי') ומעורכי הדו-שבועון העברי "הד ליטא". בקיץ 1925 נולדה בנם היחיד, ארי.

את לימודי המוזיקה החלה בקובנה, שם למדה פיתוח קול, ובמחצית השנייה של שנות ה-20 עברה לברלין בירת גרמניה, שם הוסיפה להשתלם בזִמרה. בברלין הופיעה בקונצרטים, בין היתר עם מרדכי רוט.^[6] עם הכשרתה הועשר הרפרטואר שלה בשירים וארִיות מהמוזיקה האירופית, אולם בהופעותיה העדיפה לבצע שירים ביידיש ובעברית. לאחר ששבה לקובנה, החלה בשנת 1929 לבצע שירים עבריים ברדיו בליטא ובלטביה והִרבתה להופיע בתוכניות של שירים אלה בנשפים וקונצרטים שארגנו מוסדות הציונות העובדת בליטא. בשנת 1933 הקליטה תוכנית שירים בקולומביה רקורדס בלונדון.^[7]

בשנת 1936 עלתה לארץ ישראל עם בן-זוגה ובנם, והמשפחה התיישבה בחיפה, ברח' פבזנר 43^[2] שבשכונת הדר הכרמל. בעלה היה למנהל סניף עיתון "דבר" בחיפה במשך 25 שנה, עד פרישתו, ופעיל ציבור, חבר הנהלת קופת המלווה בחיפה. ביתם בחיפה, כמו באירופה, היה מרכז של תרבות וזמרה.^[8] בני הזוג היו חבריהם הקרובים של העסקן והמנהל יצחק בראלי ואשתו חוה,^[9] וזלמן היה ידיד קרוב של הסופר והמחזאי היידי דוד פינסקי.^[10]

עם עלייתה ארצה החלה טראוב להופיע כזמרת עממית בקונצרטים שבהם ביצעה שירי עם ביידיש (על פי רוב בתרגום עברי) ושירים עבריים מהזמר הארצישראלי. לאחר זכייתה בתחרות שירה בתל אביב בשנת 1938,^[6] החלה להופיע בזמרה גם ברדיו, ב"קול ירושלים" של שירות השידור המנדטורי, ולאחר קום המדינה ב"קול ישראל".^[7] לאורך שנות ה-30, ה-40, ובמידה פחותה בה-50, הרבתה להופיע (בעיקר בחיפה והקריות) בקונצרטים ובאירועי תרבות ומסיבות (בהם נשפי המכון למוזיקה, נשפים של ועדת התרבות שליד מועצת פועלי חיפה, ערבי אגודת "ידע-עם" בחיפה ואירועי אגודת האמנים והמורים למוזיקה, שבה הייתה חברה), בעיקר בשירי עם ממזרח אירופה בתרגום עברי ובשירים ארצישראליים (לעיתים הוסיפה גם שירים קלאסיים), פעמים רבות לצד זמרים עממיים נוספים כמו אריה פרידמן-לבוב ואהרן גולדשמיט.

לדברי מבקר המוזיקה של "דבר", משה גורלי, טראוב הייתה "ידועה כמסבירה [=פרשנית] טובה של שירים עממיים".^[11] היא תוארה כאישה חיונית, מלאת שמחת-חיים ומוזיקה,^[5] שכבשה את קהל מאזיניה בקולה החם, בהיגויהּ הברור ובזמרתה הלבבית.^[7] ביצועיה זכו לביקורות חיוביות בעיתונות התקופה. על קונצרט של שירה עממית ושירים ארצישראליים שערכה ב-23 באפריל 1944 באולם מוזיאון תל אביב נכתב בעיתון "דבר" כי "חובבי שירה עממית נהנו יפה משירתה של יוכבד טראוב... התכנית היתה מגוונת. לבושם העברי של כמה משירי העם הנודעים לא גרע מחינם הקדמון, והמזמרת [=הזמרת] זכתה לתשואות חמות על ביצועם הנאה".^[12] עמיתהּ הזמר אריה פרידמן-לבוב כתב:

שמעתי הרבה פעמים את המזמרת, אבל זוהי הפעם הראשונה ששמעתי אותה בקונצרט שלם בתכנית כה מגוונת – שירי הארץ, שירי עם יהודיים מתורגמים לעברית, שירים חסידיים וכו'. י. טראוב מצטיינת בקולה הנעים והיפה, אבל הצלחתה הרבה תלויה לא רק בקולה. היא מבצעת את השירים במוזיקליות, היא מרגישה את הנעימה היהודית, את הנוסח העממי. היא מושכת את לב השומע בהבעתה הנאמנה, באינטרפרטציה המקורית של השירים. הביצוע של השיר עומד על רמה תרבותית גבוהה. הופעת המזמרת היתה באמת חויה עמוקה בשביל הקהל הרב שמילא את אולם המוזיאון.^[13]

על הופעתה בראשית חודש יוני אותה שנה בערב שירי עם תחת הכותרת "ששון ויגון בשיר היהודי", שנערך באולם 'ביתנו' בחיפה, נכתב בעיתון "דבר" כי "יוכבד טראוב בחרה משפע השירים את אלה הקרובים ללבה והיא הצליחה לקרב אותם ללִבּוֹת הקהל... השכילה להתאים את יכלתה הרבה את האופי של השיר העממי".^[14]

יוכבד טראוב נפטרה ביולי 1964 בבית החולים כרמל לאחר מחלה ממושכת, בגיל 60. נקברה בחיפה.^[5] הותירה את בעלה ואת בנה וכלתה.

בחודש יולי 1965, במלאת שנה למותה, נערך בחיפה ערב פולקלור לזכרה בהשתתפות קהל רב,^[15] ומועצת פועלי חיפה הוציאה עלון מיוחד לזכרה.^[5]

משפחתה

בעלה של יוכבד טראוב, זלמן טראוב (1896–1965), היה עיתונאי ועסקן ציבור. בליטא היה מפעילי ארץ ישראל העובדת, עורך ביומון היידי הליטאי הציוני "די אידישע שטימע" ('הקול היהודי') ומעורכי הדו-שבועון העברי "הד ליטא", ולאחר שנוסד בקיץ 1934 בקובנה היומון של תנועת ארץ ישראל העובדת, "דאָס וואָרט" ('דבר'), עבר אליו. בארץ היה מנהל סניף עיתון "דבר" בחיפה במשך 25 שנה, עד פרישתו, ופעיל ציבור, חבר הנהלת קופת המלווה בחיפה, חבר מליאת המוסד לביקורת המוסדות המשקיים של ההסתדרות. בליטא היה פעיל צעירי ציון – התאחדות, ולאחר האיחוד ב-1930, פעיל מפא"י.

בנם היחיד, ארי אבנר (1925–2012), היה מראשוני השידור העברי בתחנת "קול ירושלים", דיפלומט בשנותיה הראשונות של המדינה, ממקימי מפלגת רפ"י של דוד בן-גוריון, כותב הנאומים של ראש הממשלה לוי אשכול, יועץ מדיני בשגרירות בלונדון, ממקימי הטלוויזיה הישראלית ורשות השידור, בהן שימש ככתב, עורך ומגיש חדשות, ממקימי מחלקת החדשות של "קול ישראל" וממובילי דרכה, יועץ בכיר למנהלי רשות השידור, מתרגם (בין היתר תרגם לעברית סונטות של שייקספיר), עורך ומבקר ספרות, מרצה לעריכה לשונית באוניברסיטה העברית בירושלים וחבר הנהלת האקדמיה ללשון העברית. היה נשוי לעדינה אבנר לבית ספיר ואב לבן, מאמן השחייה ברי אבנר.

אחותה של טראוב, רבקה (ריבֶלֶה) קלמנוביץ (1897/8–1943?), אשתו של חוקר הספרות היהודית זליג קלמנוביץ (1885–1944), עברה בשנת 1929 איתו ועם בנם לווילנה, שם היה בעלה מראשי ייווא. בני הזוג נספו בשואה.^[16] בנם היחיד, שלום לוריא (1920–2011), שעלה ארצה ב-1938 היה חבר קיבוץ מרחביה, חוקר ספרות יידיש ועברית, מרצה באוניברסיטת חיפה, עורך ומתרגם.

אחותה בַּסיֶה (באסיע, בתיה) (בֶּסי) טשארני-ניגֶר (ניגער) (Bessie Charney;‏ 1889–1975)^[17] נישאה למבקר הספרות היידי שמואל ניגר (1883–1955). בסתיו 1919 היגרה לארצות הברית עם בעלה, שהיה שם לחבר מערכת היומון היידי "דער טאָג" ('היום') עד מותו. הזוג היו הורים לשניים: אליזבת שוּבּ (Elizabeth Shub;‏ 1915–2004), סופרת ועורכת ספרי ילדים ומתרגמת סיפורי ילדים מיידיש^[18] (גרושהּ, בוריס שוב, היה בנו של עיתונאי ה"פֿאָרווערטס" דוד שוב); וד"ר ויליאם טשארני (1918–1995), מיקרוביולוג במכון המחקר של חברת התרופות Schering-Plough, שעבודתו הביאה לפיתוחם של הקורטיקוסטרואידים הסינתטיים המצליחים פרדניזון ופרדניזולון^[19] (אשתו שולמית הייתה בתו של יצחק נחמן שטיינברג, המשפטן והפוליטיקאי הסובייטי שבהמשך היה ממנהיגי התנועה הטריטוריאליסטית, ואחותו של מבקר וחוקר תולדות האמנות ליאו שטיינברג).^[20]
גיסה ברוך טשארני ולאדק (אנ')‏ (1886–1935) היה תועמלן ותאורטיקן סוציאליסט, עורך בכיר בעיתון "פֿאָרווערטס" והנשיא המייסד של ועד העובדים היהודי; וגיסה דניאל טשארני (1888–1958) היה משורר, עיתונאי וכותב זיכרונות יידי.

אחות נוספת, ליוסיה (Liusia), הייתה שחקנית, ששיחקה במשך זמן-מה בתיאטרון של בירוביג'ן, ואשתו של השחקן יוסף גוּרֶביץ.^[21]

לקריאה נוספת

'לזכר הזמרת יוכבד טראוב', תצליל ג, ו (תשכ"ו 1966), 58.

קישורים חיצוניים

יוכבד טראוב, באתר זמרשת
יוכבד טראוב, דבר, 17 ביולי 1964 (נקרולוג)
גרשון אלימור, "יוכה שלנו" איננה שרה עוד: (שבעה ליוכבד טראוב), דבר, 26 ביולי 1964
גרשון אלימור, ילדת ההרים, דבר, 5 באוגוסט 1965 (עם גילוי המצבה)
יוכבד טראוב זוכה במקום השני ב'תחרות אמני הזמרה', תל אביב 1937

הערות שוליים

^ יוכבד טראוב באתר GRAVEZ
^ ¹ ² יוכבד טראוב, דבר, מודעת אבל, 17 ביולי 1964.
^ שלום לוריא, דניאל טשארני ואמנות הזכרונות שלו, חוליות 7 (2002), 195.
^ על פי בן-אחותה שלום לוריא, שם אמהּ של אחותה הגדולה רבקה – שסביר לשער שהיא גם אמהּ שלה – הוא ליבֶּה-הינדֶה לבית שוֶודיק (ראו דפי עד אחד ושני שמילא לוריא על אמו רבקה (ריוועלע) קלמנוביץ, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, אתר יד ושם).
^ ¹ ² ³ ⁴ גרשון אלימור, ילדת ההרים, דבר, 5 באוגוסט 1965.
^ ¹ ² טראוב (לוריא), יוכבד, על פי אייל אייזלר, באתר זמרשת.
^ ¹ ² ³ 'לזכר הזמרת יוכבד טראוב', תצליל ג, ו (תשכ"ו 1966), 58.
^ ש. רזניק, זלמן טראוב, דבר, 14 בנובמבר 1965 (הספד).
^ מאיר בראלי, נבון לב: מחייו של יצחק בראלי (אייזיק ברודני), תל אביב: מחברות לספרות, תשס"א 2000, עמ' 63.
^ זלמן טראוב, דבר, 14 בנובמבר 1965 (נקרולוג).
^ ב. רון, הערות של מאזין: מקהלת פועלי חיפה וקרית-חיים, דבר, טור 1, 4 ביולי 1947.
^ תל-אביב: שירי עם, דבר, טור 2, 25 באפריל 1944.
^ א. פרידמן-לבוב, ערב שירה עממית של יוכבד טראוב, דבר, 2 ביוני 1944.
^ ל. ד., שני נשפים, דבר, טור 2, 11 ביוני 1944.
^ ערב פולקלור לזכר הזמרת יוכבד טראוב, דבר, 6 ביולי 1965.
^ ראו דפי עד שמילא שלום לוריא על אמו: דף עד 1, חדש: דף עד 2. דפי העד על אביו: דף עד 1, דף עד 2, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, אתר יד ושם.
^ בסי טשארני, באתר Find a Grave.
^ Elizabeth Shub: Biographical Sketch, Harry Ransom Humanities Research Center, אוניברסיטת טקסס; Eden Ross Lipson, Elizabeth Shub, 89, Translator And Editor of Children's Books, The New York Times, June 22, 2004.
^ Obituaries: William Charney, Microbiologist, 77, The New York Times, June 17, 1995.
^ Guide to the Papers of Shmuel Niger (1883-1955): Biographical Note, Center for Jewish History.
^ Ber Boris Kotlerman, In Search of Milk and Honey: The Theater of Soviet Jewish Statehood (1934-49), Bloomington, Ind.: Slavica (New Approaches to Russian and East European Culture Series), 2009, p. 40.

[1] יוכבד טראוב באתר GRAVEZ

[מודעת_אבל,_דבר-2] ¹ ² יוכבד טראוב, דבר, מודעת אבל, 17 ביולי 1964.

[3] שלום לוריא, דניאל טשארני ואמנות הזכרונות שלו, חוליות 7 (2002), 195.

[4] על פי בן-אחותה שלום לוריא, שם אמהּ של אחותה הגדולה רבקה – שסביר לשער שהיא גם אמהּ שלה – הוא ליבֶּה-הינדֶה לבית שוֶודיק (ראו דפי עד אחד ושני שמילא לוריא על אמו רבקה (ריוועלע) קלמנוביץ, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, אתר יד ושם).

[אלימור,_ילדת_ההרים-5] ¹ ² ³ ⁴ גרשון אלימור, ילדת ההרים, דבר, 5 באוגוסט 1965.

[אייזלר,_זמרשת-6] ¹ ² טראוב (לוריא), יוכבד, על פי אייל אייזלר, באתר זמרשת.

[נקרולוג,_תצליל-7] ¹ ² ³ 'לזכר הזמרת יוכבד טראוב', תצליל ג, ו (תשכ"ו 1966), 58.

[8] ש. רזניק, זלמן טראוב, דבר, 14 בנובמבר 1965 (הספד).

[9] מאיר בראלי, נבון לב: מחייו של יצחק בראלי (אייזיק ברודני), תל אביב: מחברות לספרות, תשס"א 2000, עמ' 63.

[10] זלמן טראוב, דבר, 14 בנובמבר 1965 (נקרולוג).

[11] ב. רון, הערות של מאזין: מקהלת פועלי חיפה וקרית-חיים, דבר, טור 1, 4 ביולי 1947.

[12] תל-אביב: שירי עם, דבר, טור 2, 25 באפריל 1944.

[13] א. פרידמן-לבוב, ערב שירה עממית של יוכבד טראוב, דבר, 2 ביוני 1944.

[14] ל. ד., שני נשפים, דבר, טור 2, 11 ביוני 1944.

[15] ערב פולקלור לזכר הזמרת יוכבד טראוב, דבר, 6 ביולי 1965.

[16] ראו דפי עד שמילא שלום לוריא על אמו: דף עד 1, חדש: דף עד 2. דפי העד על אביו: דף עד 1, דף עד 2, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, אתר יד ושם.

[17] בסי טשארני, באתר Find a Grave.

[18] Elizabeth Shub: Biographical Sketch, Harry Ransom Humanities Research Center, אוניברסיטת טקסס; Eden Ross Lipson, Elizabeth Shub, 89, Translator And Editor of Children's Books, The New York Times, June 22, 2004.

[19] Obituaries: William Charney, Microbiologist, 77, The New York Times, June 17, 1995.

[20] Guide to the Papers of Shmuel Niger (1883-1955): Biographical Note, Center for Jewish History.

[21] Ber Boris Kotlerman, In Search of Milk and Honey: The Theater of Soviet Jewish Statehood (1934-49), Bloomington, Ind.: Slavica (New Approaches to Russian and East European Culture Series), 2009, p. 40.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]