יונתן הקטן

יונתן הקטן
	יוֹנָתָן הַקָּטָן; רָץ בַּבֹּקֶר אֶל הַגַּן; עַל הָעֵץ הוּא טִפֵּס; אֶפְרוֹחִים חִפֵּשׂ; ; אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ לַשּׁוֹבָב; חוֹר גָּדוֹל בְּמִכְנָסָיו; מִן הָעֵץ הִתְגַּלְגֵּל; וְעָנְשׁוֹ קִבֵּל
	מקור: זמרשת

יונתן הקטן הוא שיר ילדים שמילותיו העבריות מיוחסות למשורר ישראל דושמן (אך יש סברה שנכתבו על ידי המחנכת שושנה צ'נסטוחובסקה^[1]). השיר זכה לביצועים של זמרים ישראלים רבים, וביצועו נמשך בדרך כלל כחצי דקה. בגרסתו העברית הוא כפי הנראה שיר הילדים הישראלי המוכר ביותר.

השיר

מבנה

בשיר שני בתים, שבכל אחד מהם ארבע שורות קצרות. כל שתי שורות מרכיבות משפט, וחרוזות בחרוז עני, כלומר נחרזות בתנועה ועיצור בלבד (הקטן/הגן, לשובב/במכנסיו, התגלגל/קיבל), או חרוז בלתי-מדויק קרוב עיצורי (העץ/חיפש).^[2]

תוכן

השיר מספר על הילד הקטן והשובב יונתן, שיצא אל הגן, טיפס על העץ, ונוצר חור גדול בבד מכנסיו. סיום השיר מתאר את סופו של אותו שובב, שמקבל את עונשו. כיום נהוג לשיר את השיר עם סיום מתון יותר ופחות נוזף. כך שבמקום המילים "מִן הָעֵץ הִתְגַּלְגֵּל/ וְעונְשׁוֹ קִבֵּל", מקובל לעיתים קרובות לחזור על שתי השורות האחרונות של הבית הראשון, "הוּא טִפֵּס עַל הָעֵץ/ אֶפְרוֹחִים חִפֵּשׂ".

"אפרוחים חיפש"

ניתן להניח שכוונת הביטוי "אפרוחים" בשיר היא לצאצאי הציפור, ולא לצאצאי התרנגולת (שאינם נמצאים על עצים). בדומה לשיר קן ציפור של חיים נחמן ביאליק, נעשה גם כאן שימוש במילה "אפרוח" במקום במילה "גוזל". בעברית בת ימינו, המונח המקובל לצאצא צעיר של ציפור הוא "גוזל", ואילו "אפרוח" משמש לתיאור צאצא של עופות מים ותרנגולות, אשר אינם נמצאים על עצים. הבחנה כזו לא הייתה בעת שדושמן חיבר את השיר.^[3]

השפעות

לינה ארנון הציעה שקיימת זיקה בין שירה של יונה וולך, "יונתן", ובין שיר הילדים "יונתן הקטן" (זיקה הניכרת כבר בשם השיר ובשם גיבורו).^[4]

לחן השיר

מנגינת השיר עם חלק מהטקסט הגרמני המקורי

מנגינת השיר מתועדת כלחנו של שיר הציידים הגרמני "Jägerlust" (הנאתו של הצייד), הפותח במילים "Fahret hin" ("סעו קדימה"), אשר הובא לדפוס בשנת 1807 על ידי יוהאן גוסטב גוטליב בישלינג (Büsching) ופרידריך פון דר האגן (von der Hagen), אך ייתכן שהיא חוברה כבר בתחילת המאה ה-18. פשטותה של המנגינה, המבוססת על חמישה צלילים בלבד, הפכה את השיר לקליט ביותר, וכן מאפשרת לימוד מהיר וקל של נגינתו במגוון רחב של כלי נגינה; הדבר נכון בעיקר ללימוד פסנתר וכלי מקלדת אחרים, בהם ניתן לנגן את השיר ביד אחת מבלי להתיק אותה ממקומה. משום כך נחשב השיר כשיר בסיסי להתחלת לימוד נגינה בכלי נגינה שונים. מלבד בגרמניה ובישראל, המלודיה קיימת גם בשיר ילדים דרום-קוריאני (ראו להלן).

מקור השיר

פסל של הנס הקטן, בעיר Rödental, מחוז Coburg, צפון בוואריה, גרמניה

השיר המקורי נכתב בגרמנית על ידי פרנץ וִידֶמַן (1821–1882) ושמו "הנסל'ה הקטן" (Hänschen klein).^[5] השיר, שפורסם ב-1860, מספר על הַנְס הקטן שיצא לנדוד בעולם. אמו בוכה מרה ובמבטה היא מאחלת לו הצלחה ומבקשת שישוב במהרה. ולאחר שבע שנים שב הביתה והוא בחור. איש אינו מזהה אותו, אפילו אחותו, אבל אמו מזהה אותו מיד ומברכת אותו. השיר נועד להמחיש לילדים חוויות כמו כאב הפרידה, נדודים הרחק מן הבית ושמחת האיחוד מחדש עם המשפחה, ולשבח את ערך הביתיות והשיבה למולדת. (מטרת כל חיבוריו של וִידֶמַן הייתה להקנות לנוער את ערכי החברה הבורגנית שרווחו בתקופתו.)

הטקסט המקורי		תרגום מילולי
Hänschen klein Ging allein In die weite Welt hinein. Stock und Hut Steh'n ihm gut, Ist gar wohlgemut. Doch die Mutter weinet sehr, Hat ja nun kein Hänschen mehr! „Wünsch dir Glück!“ Sagt ihr Blick, „Kehr’ nur bald zurück!“		הַנְס הקטן יצא לבדו לעולם הרחב. מקל הליכה וכובע הולמים אותו מאוד ורוחו אפילו עולצת. אבל אמא בוכה מאוד, עתה הרי כבר אין לה הַנְס קטן. "בהצלחה!" מאחל מבטה, "רק שתשוב במהרה!"
Sieben Jahr Trüb und klar Hänschen in der Fremde war. Da besinnt Sich das Kind, Eilt nach Haus geschwind. Doch nun ist’s kein Hänschen mehr. Nein, ein großer Hans ist er. Braun gebrannt Stirn und Hand. Wird er wohl erkannt?		שבע שנים עכורות וצלולות היה הַנְס הקטן בנכר. ואז מתעשת הילד ונחפז הביתה במהירות. אבל עכשיו הרי כבר אין זה הַנְס קטן. לא, הוא הַנְס גדול. שזופים ידיו ומצחו. האם יזהו אותו?
Eins, zwei, drei Geh’n vorbei, Wissen nicht, wer das wohl sei. Schwester spricht: „Welch Gesicht?“ Kennt den Bruder nicht. Kommt daher die Mutter sein, Schaut ihm kaum ins Aug hinein, Ruft sie schon: „Hans, mein Sohn! Grüß dich Gott, mein Sohn!“		אחד, שניים, שלושה חולפים על פניו ואינם יודעים: מי זה יכול להיות? אחותו אומרת: "איזה מין פרצוף?" ואינה מזהה את אחיה. לכן מגיעה אמו, רק מביטה לתוך עיניו כבר קוראת היא: "הַנְס, בני! יברכך האל, ילדי".

השיר בשפות אחרות

פרט לגרמנית ולעברית, משמש לחן השיר גם כשיר ילדים נפוץ מאוד בקוריאה הדרומית. השיר מתאר את מעופו של הפרפר ואת ציוץ הציפורים בעונת האביב, ומוכר בכינוי 나비야 나비야 ("הו פרפר! הו פרפר!") - המשמש גם כשורה הראשונה בשיר.

הטקסט המקורי בקוריאנית		תרגום חופשי לעברית
나비야 나비야 이리날아 오너라 노랑나비 흰나비 춤을추며 오너라		הו פרפר, הו פרפר, בוא רחף. פרפר, פרפר לבן בוא ורקוד.
봄바람에 꽃잎도 방긋방긋 웃으며 참새도 짹짹짹 노래하며 춤춘다		עם רוח האביב, עלי הכותרת צוחקים בחיוך, בחיוך. והדרורים מצייצים "צֶ'ק צֶ'ק צֶ'ק" (צוויץ צוויץ צוויץ), שרים ורוקדים.

השיר מוכר גם ביפן כשיר ילדים המדבר על פרחי הדובדבן (סאקורה). השיר מופיע בסרט "כלב חוצות" (1949) של אקירה קורוסאווה בכיכובו של טושירו מיפונה באחת מסצינות הסיום, כאשר חבורת ילדים שרה את השיר ברקע. שמיעת השיר גורמת לאחת הדמויות להתחרט על פשעיה בבגרותה.^[6]

גרסאות אחרות

בעקבות תפוצתו הרחבה של השיר, נכתבו שירי-צאצא עממיים שונים המבוססים על הלחן ועל המשקל, אך כוללים שינויים קלים, שלעיתים שייכים לשדות סמנטיים ספציפיים, על מנת ליצור אפקט קומי. בשנות ה-70 עיבד וביצע זיקו גרציאני, מנצחה של תזמורת צה"ל, את השיר בסגנון ג'אז עם תוספות מלודיות רבות.

בשנת 1969 פרסם הפזמונאי יהונתן גפן את "שיר בגרות ליונתן הקטן".^[7]

ראו גם

למרי הייתה כבשה קטנה - (שיר ילדים אמריקני, לכאורה מקביל מבחינה תרבותית ל"יונתן הקטן")

לקריאה נוספת

יאיר מזור, "'יהונתן הקטן'": קריאה חדשה בשיר ילדים נושן", ספרות ילדים ונוער, 21, ב (תשנ"ה), עמ' 34–42.
סלינה משיח, "בעקבות יונתן הקטן: ישראל דושמן ו'יונתן הקטן' – צל מחבר 'אנונימי' בדיוקן משורר עברי", עיתון 77, 199 (תשנ"ו), עמ' 26–29.
סלינה משיח, "יונתן הקטן: צחוק ומכאוב בשיר עממי לילדים", ספרות ילדים ונוער, 22, א (תשנ"ו), עמ' 20–26.