יחסי גרמניה–ספרד
| יחסי גרמניה–ספרד | |
|---|---|
|
|
| |
| גרמניה | ספרד |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 357,022 | 505,370 |
| אוכלוסייה | |
| 84,391,141 | 47,903,594 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 4,456,081 | 1,580,695 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 52,803 | 32,997 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | מונרכיה חוקתית |
היחסים בין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לבין ממלכת ספרד הם יחסים היסטוריים שתחילתם עוד בימי קדם, והם נמשכו במהלך ימי הביניים, ולאחר מכן במהלך העת החדשה עד ימינו.
כיום שתי המדינות חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו, ומקיימות ביניהם קשרים כלכליים, חברתיים ותרבותיים בשלל תחומים.
היסטוריה
עריכהמהשלטון הרומי ועד סוף ימי הביניים
עריכההאימפריה הרומית בשיאה שלטה הן בספרד (היספניה), והן בחלקים נרחבים בדרום ומערב גרמניה, והתרבות הלטינית השפיעה רבות בשתי המדינות. במהלך נדידת העמים פלשו שבטים גרמאניים לחצי האי האיברי, ובהם הסואבים והוויזיגותים, שאף הקימו בו את ממלכתם. בשנת 722 הביס קרל מרטל את הפולשים המוסלמים בקרב טור, ובכך מנע מהם להשתלט על שאר אירופה הנוצרית.
לאחר מותו של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנת 1250, החלה תקופת אינטרגנום, שבמהלכה נבחר אלפונסו העשירי, מלך קסטיליה על ידי חלק מהנסיכים הבוחרים למלך גרמניה, אולם הוא לא הצליח לבסס בה את שלטונו, ובשנת 1273 נבחר רודולף מהבסבורג למלך גרמניה.
בית הבסבורג
עריכהבשנת 1516 מת פרננדו השני, מלך אראגון, ובמקומו נבחר למלך ספרד נכדו קרל מאוסטריה. בשנת 1519 מת מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ולאחר תקופה קצרה נבחר קרל, אשר היה נכדו, למלך גרמניה במקומו. במהלך שלטונו, נאבקו ספרד ההבסבורגית והאימפריה הרומית הקדושה בממלכת צרפת, אשר ניסתה בכל מאודה לשבור את כוחם של בית הבסבורג.
בשנת 1556 חילק קרל את נחלותיו, ומסר לבנו פליפה השני, מלך ספרד את ספרד, בעוד לאחיו פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה הוא מסר את כתר הקיסרות, ואת נחלותיו באוסטריה. במהלך המלחמה השמלקלדית ומלחמת שלושים השנים סייעו כוחות ספרדים לכוחות הקיסריים, אולם בעקבות התבוסה הספרדית במלחמת צרפת-ספרד (1635-59), שהייתה חלק ממלחמת שלושים השנים, נחלש כוחה של ספרד, והיא איבדה בהדרגה את מעמדה כמעצמה.
מלחמת הירושה הספרדית
עריכהבשנת 1700 מת קרלוס השני, מלך ספרד ללא ילדים, ובעקבות כך פרצה מלחמת הירושה הספרדית בין צרפת בהנהגת לואי הארבעה עשר, מלך צרפת, שרצה בהכתרת נכדו פיליפ, דוכס אנז'ו כמלך ספרד, לבין אוסטריה, שדרשה את הכתר עבור קרל, ארכידוכס אוסטריה. בשנת 1713 הסתיימה המלחמה בהסכם אוטרכט, שבה נקבע כי פיליפ מאנז'ו יוכתר למלך ספרד, אך בתנאי שלא יאחד תחתיו גם את הכתר הצרפתי.
המאה ה-19
עריכהבשנת 1869 הודחה איזבלה השנייה, מלכת ספרד מבית בורבון מתפקידה על ידי הקורטס, ואשר הציע את הכתר ללאופולד, נסיך הוהנצולרן. צרפת בהנהגת נפוליאון השלישי חששה מהחיזיון של צרפת המכותרת על ידי גרמניה המאוחדת הנשלטת על ידי בית הוהנצולרן מצפונה וממזרחה, וספרד הוהנצולרנית מדרומה.
ביולי 1870 הכריז לאופולד על ויתורו על כס המלוכה בספרד, אך נפוליאון השלישי לא הסתפק בכך, ודרש מהמלך הפרוסי וילהלם הראשון ערובה לכך לא ידרוש את הכס הספרדי בעתיד. וילהלם סירב לכך, היות שלאופולד כבר פרש מהמועמדות לכתר הספרדי. אוטו פון ביסמרק שראה את המברק שהוכן על ידי המלך בבאד אמס מחק ממנו את הקטע המסביר את הסיבה לסירוב וכך הפך המברק למעליב, כתוצאה מכך הכריזה צרפת מלחמה על גרמניה ב-19 ביולי 1870. המלחמה נמשכה זמן קצר, ובספטמבר הובס הצבא הצרפתי בקרב סדאן, ובעקבות כך הוכרזה בצרפת הרפובליקה הצרפתית השלישית. בינואר 1871 נכנעה צרפת, והוכרז בארמון ורסאי על הקמת הקיסרות הגרמנית, ובעקבות הכניעה נמסו אלזס-לורן לגרמניה המאוחדת.
המאה ה-20
עריכהבמהלך מלחמת העולם הראשונה נשארה ספרד נייטרלית, ובעקבות כך חלה צמיחה כלכלית בספרד. בשנת 1931 התפטר אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד מתפקידו, ובעקבות כך הוקמה הרפובליקה הספרדית השנייה. בקיץ 1936 פרץ מרד של כוחות הימין נגד ממשלת ספרד, אולם בעקבות כישלון הצבא להשתלט במהירות על כל המדינה, פרצה מלחמת אזרחים עקובה מדם, שנמשכה עד אביב 1939. גרמניה הנאצית יחד עם איטליה הפשיסטית סייעו לכוחות הלאומנים בספרד בפיקודו של פרנסיסקו פרנקו, וגרמניה אף שלחה את לגיון קונדור, שאף השתתף בקרבות. גרמניה הנאצית שלחה לספרד 8 טייסות מחיל האוויר שלה, שהפציצו ערים, עיירות וכפרים. הפצצת העיר גרניקה הייתה האכזרית ביותר והחרבת העיר קיבלה ביטוי ביצירתו של פבלו פיקאסו "גרניקה". מאידך, מתנדבים גרמנים לחמו לצד הכוחות הרפובליקנים, כחלק מהמיליציות הבינלאומיות שהשתתפו בלחימה.
על אף סיועה של גרמניה לכוחותיו של פרנקו במהלך מלחמת האזרחים, סירב פרנקו להצטרף למדינות הציר במהלך מלחמת העולם השנייה, אולם מתנדבים ספרדים לחמו לצד הוורמאכט בחזית המזרחית, במסגרת הדיוויזיה הכחולה. במהלך המלחמה הצליחו כמה עשרות אלפי יהודים לברוח לספרד, שם קיבלו מקלט מפני הגורל המר שפקד את יהדות אירופה. מאידך, בסוף המלחמה עבר אחד מנתיבי הבריחה של הנאצים בספרד, ודרכה הם נמלטו למקומות מקלט בדרום אמריקה.
לאחר המלחמה
עריכהלאחר המלחמה נותרה המדינה הספרדית מבודדת מבחינה מדינית, ורק בעקבות המלחמה הקרה קשרה ארצות הברית יחסים דיפלומטיים עם ספרד, אשר התקבלה בעקבות כך לאו"ם בשנת 1955. באותה שנה הצטרפה גרמניה המערבית לנאט"ו, ובשנת 1957 היא הייתה ממייסדות הקהילה האירופית. בשנת 1970 נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין ספרד לגרמניה המערבית, ובשנת 1973 התקבלו גרמניה המערבית וגרמניה המזרחית כחברות באו"ם. בשנת 1982 הצטרפה ספרד לנאט"ו, ובשנת 1986 היא הצטרפה לקהילה האירופית.
יחסים כלכליים
עריכהכיום, היחסים הכלכליים בין גרמניה לספרד מתקיימים במסגרת השוק הפנימי האירופי של האיחוד האירופי, וגרמניה היא אחת משותפות הסחר החשובות ביותר בספרד. בשנת 2014 הסתכם היצוא לגרמניה ב-10.9% מכלל היצוא הספרדי, והיה שני לצרפת בלבד. מאידך, מבחינת היבוא לספרד, גרמניה הייתה במקום הראשון עם 13.4% מכלל היבוא הספרדי[1].
שיתוף פעולה תרבותי וחינוכי
עריכהבספרד קיימים כיום 8 בתי ספר ללימוד השפה הגרמנית, ומאידך בגרמניה קיימים 6 בתי ספר ללימוד השפה הספרדית.
תיירות
עריכההתיירות הגרמנית בספרד נמצאת במקום השני אחרי התיירות מבריטניה, והיא מהווה כ-17% מכלל התיירות בספרד, ובשנת 2010 ביקרו כ-9 מיליון תיירים גרמנים בספרד[2].
יחסים דיפלומטיים
עריכהספרד מחזיקה בגרמניה שגרירות בברלין, ו-6 קונסוליות בדרזדן, דיסלדורף, פרנקפורט, המבורג, מינכן ושטוטגרט. מאידך, גרמניה מחזיקה בספרד שגרירות במדריד ו-17 קונסוליות באליקנטה, אלמריה, ברצלונה, בילבאו, איביזה, חרס דה לה פרונטרה, לנסרוטה, לאס פאלמאס דה גראן קנריה, מאון, מאלגה, פלמה דה מיורקה, סן סבסטיאן, סנטה קרוס דה לה פלמה, סנטה קרוס דה טנריפה, ולנסיה, ויגו וסרגוסה[3].
