יסמין הכחולה

סרט משנת 2013

יסמין הכחולהאנגלית: Blue Jasmine) הוא סרט קולנוע מסוגת מלודרמה משנת 2013 שביים וכתב וודי אלן, ומככבת בו קייט בלאנשט (שאף זכתה בפרס אוסקר על תפקידה). הסרט מספר את סיפור נפילתה של יסמין פרנסיס מחיי עושר בניו יורק לחיי עוני בסן פרנסיסקו.

יסמין הכחולה
Blue Jasmine
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי וודי אלן עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי לאטי אהרונסון
סטפן טננבאום
אדוורד וולסון
תסריט וודי אלן עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה אליסה לפסלטר עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים קייט בלאנשט
סאלי הוקינס
אלק בולדווין
בובי קנאבלי
פיטר סארסגארד
מוזיקה כריסטופר לנרץ עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום חוויאר אקירסארוב עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה סרטי סוני
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 26 ביולי 2013 (הפצה מוגבלת)
17 באוקטובר 2013 ישראלישראל
משך הקרנה 98 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה דרמה קומית, סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $18,000,000
הכנסות $97,500,000
הכנסות באתר מוג'ו bluejasmine
פרסים פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר (קייט בלאנשט) עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עלילה

עריכה

יסמין (קייט בלאנשט) נוחתת בסן פרנסיסקו, ועוברת להתגורר בבית אחותה הלא ביולוגית, ג'ינג'ר (סאלי הוקינס). מנקודה זו ואילך מציג הסרט את חייה של יסמין בסן פרנסיסקו תוך שילוב זיכרונותיה (שכל אחד מהם מוצג בפלשבק) מחיי הפאר הקודמים שלה בניו יורק.

בעלה של יסמין, האל פרנסיס (אלק בולדווין) היה איש עסקים עשיר שנעצר בחשד למעשי מרמה, והתאבד בכלאו. עקב החרמת רכושו יסמין נותרה חסרת כל ורק חפציה האישיים היוקרתיים (בגדים, תיקים וכדומה) מעידים על חיי הפאר להם הייתה רגילה. השינוי הקיצוני באורח החיים והאמת המרה גרמו ליסמין להתמוטטות עצבים והיא מכורה לאלכוהול וכדורים. ובעקבות מעצר האב, בנם היחיד, דני (אלדן ארנרייך) עוזב את לימודיו באוניברסיטת הרווארד, ונעלם. ג'ינג'ר, שהייתה באותה עת נשואה לאוגי (אנדרו דייס קליי) השקיעה, בעצתה של יסמין, 200,000 $ בהם זכתה בלוטו אצל האל וההשקעה ירדה לטמיון. ג'ינג'ר חייה חיי עוני עם שני בניה ועובדת כקופאית בסופרמרקט. בן זוגה הוא צ'ילי (בובי קנאבלי), העובד כמכונאי במוסך.

יסמין נישאה להאל טרם סיום לימודיה באוניברסיטה, והיא חסרת מקצוע. היא שואפת ללמוד עיצוב פנים, וכדי להתפרנס היא עובדת כמזכירה אצל רופא שיניים, ד"ר פליקר (מייקל סטולברג), המחזר אחריה. היא עוזבת עבודה זו לאחר שד״ר פליקר מנשק אותה בכפייה.

ג'ינג'ר מלווה את אחותה למסיבה ופוגשת את אל (לואי סי. קיי.), ונוטשת למענו את צ'ילי, עד שמתברר לה שהוא נשוי. במסיבה יסמין פוגשת את דווייט וסטלייק (פיטר סארסגארד), איש מחלקת המדינה השואף להיכנס לפוליטיקה. יסמין מציגה עצמה בפניו כמעצבת פנים אלמנה ללא ילדים של מנתח שנפטר מהתקף לב. השניים מתאהבים ודווייט מציע ליסמין נישואים, אך הם נפרדים לאחר שהאמת על עברה של יסמין נחשפת בעקבות פגישה מקרית של הזוג עם אוגי.

בפגישה מגלה יסמין שבנהּ מתגורר לא הרחק משם, באוקלנד, ועובד בחנות לכלי נגינה. היא ניגשת לפגוש את הבן, אך הוא מבקש שתסתלק מחייו. מתברר שאביו, בעלה של יסמין, נעצר בעקבות הלשנתה לרשויות, לאחר שהיא גילתה כי הוא בגד בה במשך שנים, עם נשים אחדות, ורצה לעזוב אותה למען אחת מהן.

יסמין חוזרת לביתה של ג'ינג'ר, שם ג'ינג'ר וצ'ילי חוגגים את חברותם המחודשת. יסמין הנואשת עוזבת את בית אחותה, תוך שהיא מעמידה פנים שהסיבה לכך היא נסיעתה עם דווייט לוושינגטון. היא שמה פעמיה לגן, שם היא מתיישבת על ספסל ומדברת אל עצמה.

צוות שחקנים

עריכה

הפקה

עריכה

צוות השחקנים לוהק ביוני 2012 ובראשם קייט בלאנשט שחשקה בתפקיד עוד קודם לכן. בלאנשט סיפרה שהיא נהגה לעקוב אחרי אנשים הדומים לדמותה של יסמין כדי ללמוד על התנהגותם. צילומי הסרט החלו באותה שנה בניו יורק ובסן פרנסיסקו.

הסרט יצא לאקרנים לראשונה ב-26 ביולי בהפצה מוגבלת בניו יורק ובלוס אנג'לס.

ביקורות

עריכה

ביקורות מוקדמות לסרט היללו אותו ובפרט את הופעתה של קייט בלאנשט. מבקר הסרטים דייוויד דאנדיי מ"הניו יורקר" הגדיר אותו כסרט הטוב ביותר שוודי אלן עשה מזה שנים. בנוסף, הסרט זכה לציון של 90% מהאתר "Rotten Tomatoes" וציון של 77 נקודות מתוך 100 על פי האתר "Metacritic".

הכנסות

עריכה

הסרט יצא בתפוצה מוגבלת כמו בסרטו הקודם של אלן, "חצות בפריז" (2011). בשלושת הימים הראשונים לצאתו, הסרט גרף 612,767 דולר בשישה בתי קולנוע בלבד. הישג זה הפך לפתיחה הטובה ביותר של אחד מסרטיו של אלן ולפתיחה הטובה ביותר של סרט עצמאי בשנת 2013. ברם, בעת הפצתו ברחבי ארצות הברית הסרט לא שיחזר את הישגי "חצות בפריז" - למעלה מחמישה מיליון דולר לשבוע - אך הוא הצליח להכניס כארבעה מיליון דולר. סך הכל הכניס הסרט כ-94.7 מיליון דולר, מהם 33.1 מיליון דולר בארצות הברית.

פרשנות

עריכה

שם הסרט

עריכה

בשמו המקורי של הסרט "Blue Jasmine" קיים ריבוי משמעויות: המילה "blue" פירושה כחול, עצוב וגם הסגנון המוזיקלי בלוז, בעוד ששם הסרט בעברית, "יסמין הכחולה", מתמקד רק במשמעות אחת של המילה. מבקר הקולנוע יונתן גת העיר כי "שם הסרט מתורגם ברישול. המילה "Blue" במקרה זה מסמלת "דיכאון" או "עצב" ולא צבע.[1] מבקר הקולנוע מאיר שניצר העיר כי מדויק יותר היה לכנות את הסרט "ג'סמין העצובה".[2] הקושי בתרגום לעברית של כפל משמעות זה ניכר בשמן העברי של יצירות קודמות שבשמן נכללה המילה blue, כגון יצירתו של ג'ורג' גרשווין "Rhapsody in Blue" הקרויה בעברית "רפסודיה בכחול", אך גם "רפסודיה בנוסח בלו".

"blue" מייצגת גם את השיר הרומנטי הפופולרי "Blue Moon" של רוג'רס והארט, שנוגן בפגישתם הראשונה של יסמין והאל, וגעגועיה של יסמין לשיר הם געגועיה לחיי הזוהר עם האל.[3]

מקורות

עריכה

הסרט "יסמין הכחולה" הוא גרסתו של אלן בעיבוד חופשי (יש האומרים מחווה ויש האומרים פרודיה) למחזהו הנודע של טנסי ויליאמס "חשמלית ושמה תשוקה", שהוצג לראשונה בשנת 1947.[4] גם המחזה עוסק בשתי אחיות, בלאנש דיבואה, מורה לספרות שבעלה התאבד, המנסה לשמור על חזות תרבותית ומהוגנת חרף עוניה ובעיותיה הנפשיות, הבאה להתארח בבית אחותה הענייה סטלה, הנשואה לסטנלי קובלסקי, מהגר פולני מחוספס. בנוסף לדמיון בסיסי זה, ניתן למצוא קווי דמיון נוספים בין עלילת הסרט לעלילת המחזה. מבקר הקולנוע אורי קליין ציין כי "סרטו החדש של אלן אינו רימייק של 'חשמלית ושמה תשוקה', אלא ניסיון לשגר את גיבורת המחזה - ואף יותר מכך את רוחו - למציאות האמריקאית העכשווית".[4]

קייט בלאנשט, המגלמת בסרט את דמותה של יסמין, גילמה בשנת 2009 את דמותה של בלאנש במחזה, שהוצג בסידני. אלק בולדווין גילם את סטנלי קוואלסקי במחזה משנת 1992 ובעיבוד קולנועי משנת 1995.

מבקר הקולנוע מאיר שניצר מתח ביקורת על עיבודו של אלן:

לאורך הסרט כולו קשה לאתר ולו מומנט דרמטי אחד, שבו וודי אלן עוצר את ההתבדחות על חשבון המקור של וויליאמס, ונותן לדמויות להתבטא באופן אותנטי, שלא דרך מסננת הראי העקום. בולט הדבר בטיפולו המגושם בגופייה של צ'ילי, החבר האיטלקי של ג'ינג'ר. בגרסת המקור, כשצ'ילי נקרא עדיין סטנלי קובלסקי, הוא גולם על ידי מרלון ברנדו, שעטה אז על עצמו את הגופייה הלבנה הנודעת. וכמו להלעיג על ההופעה המסעירה ההיא, אלן מרחיב צעד, ומצייד את צ'ילי העילג במערכת שלמה של גופיות - גם לבנות, אבל גם שחורות. ממש צחוקים.[2]

בעיצוב דמותו של האל פרנסיס, בעלה העשיר של יסמין, התבסס אלן על דמותו של ברנרד מיידוף,[5] איש העסקים העשיר והנדיב, שמקור עושרו התגלה כהונאת פונזי, גילוי ששלח את מיידוף לעונש של 150 שנות מאסר. מיידוף לא התאבד בכלאו, אך את זאת עשה בנו, מארק.

רמיזה נוספת לקשר בין הדמויות כאן וב"חשמלית ושמה תשוקה" נעשה בדמותה של האחות ג'ינג'ר- ב"חשמלית ושמה תשוקה" בלאנש קוראת לה "סטלה של הכוכבים" ולדמותה של ג'ינג'ר בסרט יש קעקוע של כוכבים על גבה.

שילוב העבר וההווה

עריכה

עלילת הסרט אינה ליניארית, עקב השימוש הנרחב שהוא עושה בפלשבקים. הסרט מציג באופן ליניארי את חייה של יסמין בסן פרנסיסקו, אך בהם משולבים זכרונותיה (שכל אחד מהם מוצג בפלשבק) מהתקופה שקדמה להגעתה לסן פרנסיסקו, ובה חייתה בעושר רב בניו יורק. מבקר הקולנוע יונתן גת מעיר על כך:

אלן מקפיד שהקפיצות בין העבר הקסום להווה העגום יעשו בלי שהצופה ירגיש. ללא כתובית עזרה וללא שינוי באופן הצילום, בתאורה ובקצב. המעברים הבלתי נראים האלה גורמים לצופה לטעום משהו מאותה הטלטלה והייסורים של אותה יסמין. להיזרק מסצנת האפי אנדינג אחת לטוויסט המר וחוזר חלילה. עד ייאוש.[1]

תיאור של התמוטטות

עריכה

"יסמין הכחולה" הוא המחשה של הביטוי מֵאִיגְרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא - הוא מספר את סיפור נפילתה של יסמין פרנסיס מחיי עושר בניו יורק לחיי עוני בסן פרנסיסקו. הסרט אינו מותיר לצופה תקווה רבה להתאוששותה של יסמין. סצנת הפתיחה של הסרט וסצנת הסיום שלו דומות להפליא: בשתיהן יסמין מדברת לכאורה אל אישה שלידה, אך למעשה היא מדברת אל עצמה, משום שהנשים מסתלקות ממנה ברגע שהן יכולות. בשתי הסצנות יסמין היא חסרת בית: בסצנת הפתיחה, לאחר שאיבדה את ביתה בניו יורק, ובסצנת הסיום, לאחר שעזבה את בית אחותה בסן פרנסיסקו.

מבקר הקולנוע אורי קליין רואה בסרט, ובמחזה שקדם לו, משל לנפילה נרחבת יותר:

"יסמין הכחולה" הוא תיאור של התמוטטות ... סיפור התמוטטותה של ג'סמין מייצג התמוטטות רחבה יותר, זו של אמריקה וחלומה הנתונים במשבר הרסני ומתמשך. ב"חשמלית ושמה תשוקה" היה זה חלומו של הדרום שהתרסק. "יסמין הכחולה" מתרחש אף הוא במציאות שיסודותיה התערערו, ויסודות אלה הם של הקפיטליזם עצמו, שחלומותיו, שהתחזו ליעדיו, אולי לא היו שונים בהרבה מחלומות הזוהר והאלגנטיות השקריים והמעוותים שבלאנש התמוטטה לתוכם.[4]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא יסמין הכחולה בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה