רופא שיניים
רופא שיניים הוא אדם העוסק ברפואת שיניים.
רפואת שיניים התפתחה כהתמחות נפרדת ברפואה רק החל מתחילת המאה ה-20 (קודם לכן, רופאים כלליים שימשו בעת הצורך גם כרופאי שיניים). לעומת רבים מתוכם, ישנם כאלה העוסקים במקצוע זה בלי השלמת תואר דוקטור ואף ללא תואר שני, כשלרשותם הסמכה מקצועית ממוקדת בלבד.
היסטוריה
עריכהבעבר, נדרשו כל העוסקים ברפואת שיניים, לעבור התמחות לכך לאחר שסיימו לימודי רפואה (אנ') כדי לקבל את תואר "רופא שיניים" (Stomatologist). במדינות מסוימות, בעיקר במזרח אירופה, היה ניתן גם לעבור מסלול מזורז, טכני, וללא צורך בלימודי רפואה מקיפים, כשכל אחד מבוגריו נקרא "מרפא שיניים" או "Dentist" שהיה מסמיך לבצע טיפולי שיניים פשוטים יחסית, ובלבד תחת פיקוח של רופא רגיל.
כיום
עריכהכיום, קיימים גם ברחבי העולם רופאי שיניים שלהם תואר ראשון בלבד כגון B.D.S (אנ') (Bachelor of Dental Surgery).
קיימים גם רופאי שיניים בעולם בעלי תואר שני בלבד M.Dent (אנ') כגון (Master of Dentistry). באוניברסיטאות מסוימות, בפרט בארצות הברית, חלק מהתוכניות לתארים מתקדמים מעניקות תעודות גמר לימודים בלבד כגון S.M.F (אנ') (Diploma in Dentistry).
בישראל, כל העוסקים ברפואת שיניים חייבים להיות בעלי תואר כגון D.M.D (דוקטור לרופא שיניים), או לחלופין, D.D.S (דוקטור לכירורגיה דנטלית). מסלול ההכשרה לרפואת שיניים הוא נפרד כיום מההכשרה לרפואה כללית, אך מספר מצומצם של רופאי שיניים הם גם רופאים כלליים בנוסף להתמחותם. בנוסף, מומחים רבים לכירורגיית פה ולסת (oral and maxillofacial surgery), שהיא התמחות של רפואת שיניים, הם גם בעלי תואר אקדמי של "דוקטור לרפואה" (M.D) בנוסף לתואר אקדמי ברפואת שיניים (D.M.D/D.D.S). תחום משיק לרפואת שיניים הוא תחום האורתודונטיה אשר עוסקת בנראות האסתטית של השיניים, הלסת וכן הלאה. רפואת השיניים כיום התפתחה לתחום רפואי-כירורגי נרחב, עם התמחויות רבות, העוסק לא רק בשיניים ובלסתות אלא בפנים, בחלל הפה ובבסיס הגולגולת. לפיכך, הכשרה רפואית היא תנאי לעיסוק ברפואת שיניים.
רופאי שיניים בישראל
עריכהרופאי השיניים בישראל נחלקים לשתי קבוצות עיקריות:
- רופאי שיניים כלליים - רופאים אשר סיימו את לימודי רפואת השיניים בהצלחה, עברו בחינת רישוי ממשלתית, וכן קיבלו רישיון לעיסוק ברפואת שיניים. רישיון זה מתיר להם לערוך את כל פעולות רפואת השיניים השגרתיות, ללא צורך בהכשרה רשמית נוספת. כך, לדוגמה, רשאי רופא שיניים כללי לעסוק בניתוחי חניכיים, השתלות או טיפולים בלייזר לאחר השתלמות קצרה בלבד, ומבלי שיזדקק לרישוי רשמי. זאת, בניגוד למדינות אחרות בעולם, בהן על רופא השיניים לקבל הסמכה רשמית על מנת שיוכל לערוך פעולות טיפוליות שונות.
- רופאי שיניים מומחים - רופאים אשר בנוסף ללימודי רפואת השיניים עברו גם מסלול התמחות, במשך ארבע עד חמש שנים, במהלכו התמקצעו בתחום מסוים ברפואת שיניים. ההתמחויות מסמיכות את רופאי השיניים המומחים לבצע טיפולים מסובכים ומיוחדים, ועל רופאי השיניים הכלליים להפנות את מטופליהם אל המומחים כשהם נתקלים בטיפול מורכב. אין זה מונע מבחינה חוקית מרופא השיניים הכללי לבצע את הטיפול בעצמו, אולם במקרה של סיבוך יידרש רופא השיניים להסביר מדוע לא הפנה למומחה.
בישראל נלמדת רפואת השיניים באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב.
רופאי השיניים בישראל פועלים במסגרת קופות החולים השונות ובמרפאות פרטיות.
קישורים חיצוניים
עריכה
- ההסתדרות לרפואת שיניים - אתר האינטרנט של הארגון
- רשימת הרופאים המורשים, באתר משרד הבריאות