יעקב חי זריהן
הרב יעקב חי זריהן (סיוון ה'תרכ"ט - ה'תשי"ג; 1869 – 2 באוגוסט 1953) היה רב, ראש ישיבה, ואב בית דין בטבריה, ממנהיגי הקהילה היהודית בעיר.
 | |
| לידה |
1869 סיוון ה'תרכ"ט טבריה |
|---|---|
| פטירה |
אוגוסט 1953 (בגיל 84 בערך) כ"א באב ה'תשי"ג |
| מקום קבורה | טבריה |
| מקום פעילות | טבריה |
| תקופת הפעילות |
? – אוגוסט 1953  |
| תחומי עיסוק | רבנות ודיינות |
| תלמידיו | שלמה ילוז |
ביוגרפיה
עריכה
נולד בטבריה לשמחה (לבית סוסאן) וברוך זריהן. אביו היה סוחר שעלה לארץ ישראל בסביבות שנת 1840 (ה'ת"ר) והשתכן בטבריה, ולפי המסורת, משפחתו היא ענף של משפחת אבודרהם מסביליה שבספרד, ואשר רבי דוד אבודרהם הוא אחד מבניה. לפי מסורת זו, שם המשפחה זריהן הוא שיבוש של השם אבודרהם.[1]
בצעירותו למד אצל הרב דוד עבו שהיה ראש ישיבה מפורסם בטבריה, ותקופה מסוימת אצל הרב חביב חיים דוד סתהון, ואצל הרב רפאל משה בן נאים (לימים אב בית הדין של גיברלטר), שאף הסמיכו להוראה. נשא לאישה את לאה בת הרב בנימין חמוי, מחבר הספר "אמתחת בנימין". לפי דבריה, נישאה לאה לרב זריהן למורת רוחם של בני משפחתה, למרות שידעה כי בצעירותו פגע בו ערבי ופצע אותו כך שלא יוכל להביא ילדים לעולם. בני הזוג התגוררו בשכונת "קריית שמואל" בעיר.
בשנת ה'תר"ס ייסד בטבריה את ישיבת "כתר תורה" יחד עם הרב מכלוף שטרית, הרב משה מאיר חי אליקים והרב אהרון הלוי סקלי.
בשל אהבתו לארץ ישראל, סירב לצאת לחו"ל על מנת לאסוף כספים בקהילות ישראל עבור מוסדות רבי מאיר בעל הנס, ובכללם הישיבה שעמד בראשה, זאת בניגוד לחכמי טבריה אחרים שהיו יוצאים למטרה זאת.
בשנת 1914 (ה'תרע"ד) לאחר פרישת הרב יעקב הכהן סקלי מבית הדין בטבריה, מונה הרב זריהן לדיין שלישי במקומו, יחד עם הרב שמואל בן קיקי והרב אליהו ילוז שהיה אב בית הדין. בשנת 1929 (ה'תרפ"ט) בעקבות פטירת הרב אליהו ילוז, מונה הרב זריהן לשמש כאב בית הדין במקומו, תפקיד אותו מילא עד פטירתו. בתקופה זו נשא ונתן בהלכה ובקבלה עם הרב אשר זאב ורנר שנחשב למקורבו והעריכו מאד.[2]
מלבד פועלו בבית הדין היה מעורב רבות בעסקי הקהילה היהודית בעיר, ועמד בראש הוועד לשיקום בית הכנסת עץ החיים שעל שפת הכנרת, שחרב במהלך השיטפון שאירע בטבריה בשנת 1934. כן כיהן כנשיא כולל רמב"ם, וניהל את ענייני ישיבות העיר.
הרב זריהן הלך לעולמו ב-2 באוגוסט 1953 (כ"א באב ה'תשי"ג) ונקבר בבית קברות טבריה הישן.[3] בצוואתו הקדיש את ביתו וספריו לבית המדרש "יעקב ולאה" בעיר, תוך מטרה להנציח בזה אותו ואת אשתו. אשתו לאה הלכה לעולמה בשנת תשכ"ח.
תלמידיו היו הרב שלמה ילוז והרב יוסף חיים ילוז. גיסו, אחיה של אשתו לאה, היה הרב משה חמווי.[4]
קנאותו
עריכההתנגד לציונות ונודע בהשקפותיו הקנאיות, אותן ינק בין השאר מהרב שלמה אליעזר אלפנדרי ("הסבא קדישא"). יחד עמו הוא חתם על כרוזים "אזהרה גלויה" כנגד ההצבעה בבחירות לכנסת (אספת הנבחרים), המורה לכל הציבור ”שעל פי דין תורתינו הקדושה איסור גמור לכל בר ישראל להשתתף בבחירת אספת הנבחרים”, בנימוק ”שהוסכם ביניהם שיהיו אנשים ונשים ובתוכם גם מחללי שבתות בפרהסיה”. במקביל סירב בעקביות לקבל על עצמו תפקיד מינוי לרבנות מטעם הוועד הלאומי, למרות הפצרותיו הרבות של הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל.
עם זאת, קיים יחסי ידידות והערכה הדדית עם הראי"ה קוק. כך למשל ביקש מהראי"ה הסכמה על ספרו אהל יעקב, בראשה הכתיר את הרב קוק בתוארי שבח ייחודיים: "הרב הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי ארץ רחוקים, תורה יבקשו מפיהו משפטים וחוקים, רשכבה"ג (רבן של כל בני הגולה) ורב רבנן [...] ראש הרבנים באה"ק [ארץ הקודש] ונשיא הרבנות הראשית יחי שמו לעולמים, כאור שבעת הימים".
כשנחקק חוק שירות לאומי בשנת 1953 (ה'תשי"ג) היה מראשוני החותמים על כרוז "גילוי דעת" שפרסמו רבני ארץ ישראל האוסר גיוס של בנות בכל מסגרת שהיא בבחינת יהרג ואל יעבור.
היה מראשי הלוחמים במערכה נגד חילולי שבת בטבריה, ובכנס שערך ארגון "משמרת השבת" (בשנת ה'תש"ח) בבית הכנסת הגדול שבקריית שמואל, בו השתתפו רבנים רבים, הוא הוזמן לנאום כראש הדוברים. כחצי שנה לאחר מכן, כאשר עיריית טבריה התכוונה לחוקק "חוק עזר למען השבת", שלח הרב זריהן מכתב ברכה לראש העיר ולחברי המועצה בשל "התכוננות המועצה המורחבת כעירייה יהודית טהורה".
בחוששו מהשפעה חילונית על חיי הדת בקרב הקהילה היהודית, הוא התנגד בתקיפות להקמת בית הספר אליאנס בעיר טבריה, וסירב להידבר עם מייסדיו או להגיע עימם לפשרה בשיטת הלימוד. לשם כך אף הסתובב ברחבי הארץ ואסף כספים עבור בית הספר המסורתי בעיר בו תמך.
ספריו
עריכה- בכורי יעקב - שאלות ותשובות על חלקים אורח חיים ויורה דעה, ירושלים תרס"ו, באתר HebrewBooks
- אהל יעקב - דרשות על התורה, ירושלים תרצ"א, באתר HebrewBooks יצא לאור מחדש על ידי הרב שלמה מיארא, מכון יד הרב זריהן, כסלו תשע"ה (בפתח הספר נדפסו תולדות חייו)
- חלק יעקב - דרשות, ירושלים תרס"ב, באתר, HebrewBooks. מכון יד הרב זריהן, תמוז תשע"ד
- שופריה דיעקב - דרשות ורמזים על התורה, ירושלים תרע"א. מכון יד הרב זריהן, סיון תשע"ד
- תורת יעקב - מקבץ תשובות בהלכה ובאגדה (חלקם מתוך כת"י), מכון יד הרב זריהן, אדר תשע"ה
לקריאה נוספת
עריכה- שלמה מיארה, גאון יעקב : פרקי הוד מקורות חייו ומורשתו של ... רבי יעקב חי זריהן, רב ראשי וראב"ד עיה"ק טבריה. אלעד : יד הרב זריהן - מכון אוצרות יוסף - שם אריה, תשפ"ב.
קישורים חיצוניים
עריכה- משה דוד גאון, "יעקב חי זריהן", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 238, באתר היברובוקס
- מינוי אפוטרופוס על הקדש רכוש הרב זריהן זצ"ל, באתר דעת
- חכם יעקב חי זריהן, באתר החכם היומי
- יעקב חי זריהן, באתר "החכם היומי"
יעקב חי בן ברוך זריהן (1869-1953), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ ספר 'אהל יעקב' (הוצאת 'יד הרב זריהן', תשע"ה), עמוד לה. ממרוקו לארץ ישראל, מאגר סיפורי מורשת
- ^ שמחה בונם ורנר, משנת שמחה, טבריה, תשס"ב, עמ' כא.
- ^ יעקב חי זריהן, באתר BillionGraves
- ^ איגוד עמלי התורה, מדור 'מאורי האומה', הקהילות - גיליון ט"ז, ירושלים: הוצאת טקסט רץ, תשפ"א