בן-ציון מאיר חי עוזיאל
הרב בן-ציון מאיר חי עוּזיאל (י"ג בסיוון ה'תר"ם, 23 במאי 1880 – כ"ד באלול ה'תשי"ג, 4 בספטמבר 1953) היה רב, פוסק, הוגה דעות ומנהיג ציבור; מגדולי הרבנים בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-20. כיהן בתפקיד הראשון לציון משנת 1939 ואילך, ושימש הרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל בשנים 1948–1953.
 | |||||||||
| הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל ב-1945 | |||||||||
| לידה |
23 במאי 1880 י"ג בסיוון ה'תר"ם ירושלים, האימפריה העות'מאנית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
4 בספטמבר 1953 (בגיל 73) כ"ד באלול ה'תשי"ג ירושלים, ישראל | ||||||||
| מקום קבורה |
הר המנוחות | ||||||||
| מדינה |
ישראל | ||||||||
| תקופת הפעילות |
? – 4 בספטמבר 1953 | ||||||||
| תלמידיו | הרב דוד שלוש, הרב חיים דוד הלוי, הרב אברהם שלם | ||||||||
| חיבוריו | משפטי עוזיאל, מכמני עוזיאל, הגיוני עוזיאל, ועוד. | ||||||||
| |||||||||
| תפקידים נוספים |
| ||||||||
  | |||||||||
_AT_A_MEMORIAL_CEREMONY_FOR_JEWISH_SOLDIERS_WHO_FELL_IN_WORLD_WAR_II,_HELD_AT_THE_MEMORIAL_FOREST_IN_THE_JERUD21-084.jpg)
לצד פעילות ציבורית ענפה והיותו פוסק העוסק בשאלות אקטואליות המקובל על כל שדרות ומפלגות הציבור כסמכות תורנית וכמנהיג מאחד, היה מחבר ויוצר מקורי בכל מקצועות התורה. ספריו, בהלכה ובאגדה כאחד, מתאפיינים בשכל ישר, בתוכן עשיר, במחשבה וסגנון בהירים, בתפיסה רחבה ובהבנה עמוקה[1].
תולדותיו
עריכהנולד בירושלים לרב יוסף רפאל עוזיאל, שהיה נשיא בית הדין הרבני של הקהילה הספרדית בעיר, ולשרה, נכדתו של הראש"ל רבי חיים דוד חזן, בנו של רבי רפאל יוסף חזן, מחבר ספר חקרי לב.[2] משפחת עוזיאל הייתה משפחה מיוחסת של רבנים שפעלה במהלך הדורות בספרד, בתפוצות ספרד ובירושלים. אביו חינכו מילדות בקפדנות גדולה לתלמוד תורה ולקיום דקדוקי מצוות. מגיל שבע למד בבית המדרש לתלמוד ולהלכה דורש ציון, ובגיל 12 המשיך את לימודיו בישיבת תפארת ירושלים. כבר בנערותו ובצעירותו הצטיין בשקדנות והתמדה עצומה, בתפיסה מהירה של העיקר, בבקיאות ובחריפות, באופיו הנוח ובמעשים טובים[3].
רבותיו המובהקים היו הרב מנחם-בכר יצחק, והרב בן ציון אברהם קואינקה. למד כתיבת סת"ם אצל הרב יחיא צארום, ודקדוק לשון עברית וספרותה ושפת המדינה אצל מורים פרטיים.
נישא בגיל שלוש עשרה. בגיל ארבע עשרה התייתם מאביו. כבכור הבנים הוטלה עליו אחריות הפרנסה, ונאלץ לחלק את זמנו בין מלאכה ללימוד. על תקופה זו כתב לימים:
ימי שלוותי ואושרי היו קצרים. בהגיעי לשנת הבגרות יד ה' היתה בי בהלקח ממני אבי ומגיני. אז אמרתי לנפשי אבדתי. כי מה יעשה נער, כערער בערבה, למצוא דרכו בחיים? אולם חסדי ה', אבי יתומים, גברו עלי... ויהיה לי היום לעבודה והלילה לעיון[4]
בנעוריו הסתופף בצילם של גדולי הרבנים הספרדים והאשכנזים שבירושלים, ובכללם הרב שמואל סלנט ובייחוד הרב יעקב שאול אלישר, מחבר "יש"א ברכה", שאצלו למד תורה. הרב אלישר שימש לו דוגמה של הנהגה תורנית גדולה, בהיותו פוסק הלכה, דרשן, פייטן, יודע שפות ונציג היהודים לפני הסולטאן הטורקי. מפעם לפעם הטיל עליו הרב אלישר לכתוב תשובות בהלכה. באותו פרק-זמן עיין הרב עוזיאל בספריו של הרב יהודה אלקלעי והם שעשאוהו ציוני מדיני דתי במחשבה ובמעשה.
בגיל עשרים הרב עוזיאל התמנה למורה בישיבת תפארת ירושלים ובהמשך למנהלה. מתוך חזון להקים בית מדרש גדול לרבנים מבני עדות המזרח, ייסד את הישיבה מחזיקי תורה לצעירי הספרדים. כן השתתף בייסוד והנהלת בית חינוך יתומים לעדת הספרדים שבירושלים. בהיותו בקיא בענייני שחיטה, נענה לבקשה בית הדין להיות שוחט ובודק בבית המטבחיים העירוני. מאוחר יותר שימש נשיא ישיבת פורת יוסף.
רבנותו ביפו
עריכה
ב-1911, השתדלו אנשי יפו אצל השלטונות העות'מאנים שתינתן להם רשות למנות "חכם באשי", רב ראשי ספרדי המוכר על ידי השלטונות, מיוחד ליפו ולסביבתה, לצד רבנותו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק כרב האשכנזי של יפו. עד אז היה רק חכם באשי אחד, שמשכנו בירושלים, ואנשי יפו שנזקקו לשרותו, הוכרחו לנדוד לירושלים. נימוק נוסף, מדיני, היה רצונם של אנשי הישוב החדש. באותה תקופה, עסקני היישוב, שרובם ישבו ביפו, הרגישו בצורך באישיות רבנית שתוכל לצאת ולבוא לפני השלטונות העות'מאנים. החוק העות'מאני קבע שרק נתין עות'מאני, יליד הארץ דור שלישי, ראוי לשמש כחכם באשי. אחרי חיפושים מצא וועד העיר יפו כי הרב עוזיאל הוא המתאים ביותר לתפקיד, ובתמיכתו של הרב קוק הוא הוכתר לחכם באשי של יפו, בגיל שלושים ואחת.
הרב עוזיאל עזר רבות להתיישבות היהודית, וקשריו הטובים עם השלטונות העות'מאנים, שכיבדו אותו, עזרו ליהודים להתגבר על מכשולים רבים בדרך לגדילה והתפתחות. באותו זמן נתן הרב דעתו גם לעסקי התורה והחינוך של היהודים הספרדיים בעיר. הוא ייסד את תלמוד התורה שערי ציון, ומסר שם שיעורים קבועים. ביזמתו גם הוקמו השכונות שבת אחים ומשכנות ישראל. כחכם באשי, כיהן גם כנציג היהודים במועצת המחוז הממונה על יפו, שהייתה מורכבת מהקאדי ומראשי הדתות הלא-מוסלמיות.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה הוגלה על ידי הטורקים לדמשק, בשל פעילותו הציבורית ומחאתו נגד רדיפת היהודים, אך הותר לשוב לארץ עוד בטרם הגעת הצבא הבריטי.
ב-1919 נתמנה לנשיא תנועת "המזרחי" של הציונות הדתית ואף ייצג אותה בוועידתה העולמית באמסטרדם. בשליחות המזרחי נסע לארצות הברית ולעיראק. בנאומיו חוצבי הלהבות נלחם במסירות-נפש למען תורת ישראל וא"י והציונות-הדתית ויישוב ארץ-ישראל, ולרעיון שיבת ציון.
רבנותו בסלוניקי
עריכהב-1921 מונה לרבה של קהילת סלוניקי, שהייתה בת כשישים אלף יהודים, במקומו של הרב יעקב מאיר, שמונה להיות הראשון לציון. את רבנותו התנה בכך שהחינוך היהודי בעיר יימצא בפיקוחו, ראשי הקהילה היהודית יסייעו בידו להשליט את מנוחת השבת בעיר, יינתן לו להפיץ את תורת היהדות הציונית והלשון העברית, ולעודד את הציבור לעלייה לארץ לישראל. בתקופת כהונתו פעל לחיזוק לימוד התורה ופתח בתי ספר דתיים ותלמודי תורה, ושלל בפומבי את בתי הספר החילוניים. כמו כן, פעל גם להפצת השפה העברית והציונות. הוא קרא לנוער היהודי לעלות לארץ, לפני שמצב היהודים בסלוניקי יחמיר.
רבנותו בתל אביב-יפו
עריכהב-1923 חזר לארץ ישראל והתמנה לרב הספרדי הראשי של תל אביב-יפו. הוא שימש בתפקידו שש עשרה שנה. בשנותיו הראשונות כיהן כמזכירו האישי הרב שלמה זלקינד לנדרס. בשנת 1935 הוציא את הכרך הראשון של ספרו "משפטי עוזיאל".
הרב עוזיאל השתתף בהפגנות נגד הספר הלבן (1939), אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה קרא לנוער היהודי בארץ ישראל להתגייס.
הראשון לציון
עריכהבכסלו ה'תרצ"ז, סוף 1936, נבחר הרב עוזיאל לממלא מקומו של הראשון לציון הרב יעקב מאיר, שידע שכוחותיו הולכים ודלים והציע אותו לכס הרבנות. ובשנת ה'תרצ"ט עם מותו של הרב מאיר נתמנה הרב עוזיאל לראשון לציון. לפני הכתרתו פנה להתפלל בכותל המערבי, שם קרא תפילה שחיבר לכבודו של יום:
ה' אלוקי ישראל, נתנו את לבנו למקדשך החרב, ואנו מתפללים להתגשמותו של החזון: "והיה באחרית הימים". והנה ביום הזה שבחרת בי לשרת את עמך הגדול בארץ הקודש, מתפלל אני עבדך, לפני שריד בית המקדש: שמע נא, ה' אלוקי, את תפילתי כשם ששמעת את תפילת שלמה בשעתו: קרב פזורינו וחזק את לבנו לעבדך, ושמך יתקדש. סלח נא לפשעינו וברך את ארצנו בשלום ויקוים בנו: וישבתם לבטח בארץ ואין מחריד.[5]
מעמד ההכתרה היה בבית הכנסת "רבן יוחנן בן זכאי" שבעיר העתיקה, ובנוכחות הרב הראשי האשכנזי יצחק אייזיק הלוי הרצוג. הרב עוזיאל כיהן בתפקיד עד פטירתו.
בשנת ת"ש ייסד את ישיבת שערי ציון לעדת הספרדים, כדי לגדל ולחנך בה אברכים מופלגים בתורה וביראה בעלי שאר-רוח שיהיו מוכשרים להיות מנהיגים רוחניים, שו"בים, ומורי הוראה ביישוב החדש[6].
עד להקמת המדינה היה הרב עוזיאל חבר בוועד הלאומי, והשתתף בפגישות שבמסגרתן נוסדה הסוכנות היהודית. הוא גם ייצג את היישוב היהודי בפני השלטון הבריטי ובפני האו"ם. לאחר הקמת המדינה, הפך לרב הספרדי הראשי הראשון שלה, ובנוסף נשא בתואר הראשון לציון, כמנהג הספרדים מימי הטורקים. הוא עמד בראש הרבנות יחד עם הרב הרצוג. מסופר עליו שבזמן מלחמת העצמאות, כאשר הותקפה ירושלים על ידי הערבים, הוא חפר ביום השבת, משיקולים של "פיקוח נפש דוחה שבת", תעלות לחיילי צה"ל.
פטירתו
עריכה
בקיץ ה'תשי"ג (1953) חלה הידרדרות במצבו הרפואי עקב סכרת, והוא נותח ורגליו נקטעו לצורך הצלת חייו. הוא נפטר עשרים יום לאחר מכן, ב-4 בספטמבר 1953, עם כניסת שבת של פרשת נצבים-וילך.[7]
בצוואתו כתב "... שמרו מכל משמר את שלום העם ושלום המדינה... האמת והשלום אהבו". כמו כן ציווה שלא יספידוהו, וביקש להיקבר בהר המנוחות.
הנצחה
עריכהעל שמו רחובות במספר ערים בישראל, וכן היישוב בית עוזיאל.
עזרא ברנע ייסד וועד להוצאת כתביו של הרב עוזיאל, ונכון לשנת 2016 הוצאו לאור 33 כרכים מעיזבונו של הרב, והופקו שני סרטים על חייו.
נבחר לשמש כדמות המופת של החינוך הממלכתי דתי בשנת תשע"ב.
פועלו ומשנתו
עריכההרב עוזיאל הסביר את משנתו בצוואתו המפורסמת:
בתפקידי שמתי לנגד עיני ונר לרגלי תעודות אלה, להרביץ התורה ומצוותיה, ארץ ישראל וקדושתה. אהבה מוחלטת לכל איש ואישה מישראל בגופו ונשמתו, דבורו ומעשיו, מחשבתו והגיוני ליבו, צעדיו ועלילותיו, בבית וברחוב, בכפר ובעיר, להביא שלום לכל בית ישראל ומשפחתו בכנסת ישראל כולה שדרותיה ומפלגותיה ובין ישראל לאביהם שבשמים... שמרו מכל משמר את שלום העם ושלום המדינה - האמת והשלום אהבו.
הרב עוזיאל תמך, בניגוד לרב קוק, בזכות ההצבעה לנשים.
אין הדעת מקבלת לשלול מהנשים זכות אישית זאת ... איך אפשר לתפוס החבל בשני ראשיו: להטיל עליהן החובה המשמעתית של נבחרי העם ולשלול מהן זכות בחירתן?![8]
בכל כהונותיו פעל לשיפור מעמד וחינוך הספרדים. הוא פעל בזמן כהונתו לאיחוד נוסחי התפילה של יהודי אשכנז ויהודי ספרד לנוסח אחד ולהקמת שחיטה אחידה. כבר בילדותו נחשף הרב עוזיאל לתרבויות ולשפות רבות ומגוונות כגון: ערבית, טורקית, רוסית, צרפתית ועברית. חשיפה זו סייעה לו בתקשורת עם מנהיגים רבים ברחבי העולם.
הוא פסק שניתן לקבל כגרים בני זוג נוכרים של יהודים חילונים אף אם ידוע שלא ישמרו בתחילה על כל המצוות, בגלל ההנחה שאט - אט ילמדו ויקיימום. הוא כתב בין היתר:
מכל האמור ומדובר תורה יוצאה שמותר ומצווה לקבל גרים וגיורות אעפ"י שידוע לנו שלא יקיימו כל המצוות משום שסופם יבואו לידי קיומם, ומצווים אנו לפתוח להם פתח כזה ואם לא יקיימו את המצוות הם ישאו את עוונם ואנו נקיים.[8]
זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנים ה'תש"ג-ד.
משפחתו
עריכהבצעירותו נשא לאישה את רוזה בת אברהם ברוך, נכדת הרב חיים נסים ברוך אב"ד ירושלים מצד אביה, ונכדת ה"ישא ברכה" מצד אמה. נולדו להם שני בנים ושלוש בנות. אשתו נפטרה בשנת ה'תרע"ה ובשנת ה'תרע"ח נשא את עליזה אלטאראס, בתו של ר' יצחק אלטאראס, יליד חלב, שהיה תלמיד חכם, מלומד וקונסול פרסי בירושלים.
אחיו נסים עוזיאל היה מנהל בנק "אנגלו פלשתינה" (לימים "בנק לאומי") ביפו ובדרום תל אביב, נשיא לשכת הבונים החופשיים "מוריה" בעיר, חבר ברוטרי ביפו ובהתאחדות בני היישוב בא"י.
נכדו הוא העיתונאי והסאטיריקן, מאיר עוזיאל.
מתלמידיו
עריכהבין תלמידיו נמנו:
- הרב חיים דוד הלוי, לימים רבה של ראשון לציון ושל תל אביב.
- הרב דוד שלוש, לימים רבה של נתניה.
- הרב עזרא הדאיה
- הרב ד"ר אברהם שלם
- הרב והחזן עזרא ברנע
- הרב רחמים לוי, רבה של שכונת נחלאות בירושלים, ולימים ראש מחלקת הכשרות ברבנות הראשית לישראל.
- הרב אבנר כובאני, חבר לשכת הרבנות נתניה ורב העדה התימנית בעיר.
- הרב דוד דיין, רבה הראשי של צפת.
ספריו
עריכה- מכמני עוזיאל - מאמרים (שישה כרכים, חלק א, ה'תרצ"ט, תל אביב)
- משפטי עוזיאל - שו"ת (תשעה כרכים + מפתח. חלק א על אורח חיים ויורה דעה, תל אביב ה'תרצ"ה; חלק ב על אבן העזר, תל אביב ה'תרצ"ח; חלק ג על חושן משפט ובסופו שו"ת כללי, ה'ת"ש. הוצאה חדשה בחשוון ה'תש"ס)
- פסקי עוזיאל בשאלות הזמן - שו"ת
- הגיוני עוזיאל - במחשבה (שני כרכים, חלק א, ה'תשי"ג)
- דרשות עוזיאל - מאמרים על מסכת אבות
- שערי עזיאל - דיני יתום ואלמנה ואפוטרופסות (שני כרכים, חלק א, ירושלים ה'תש"ד; חלק ב, ירושלים ה'תש"ו)
- השמיטה, היובל ומצות הקהל
- השופט והמשפט
- חידושי עוזיאל - על הש"ס (שני כרכים).
- גיליוני עזיאל - הערות, הארות ותיקונים על מסכת ברכות (נדפס מכתב יד בסוף "עשה לך רב" חלק ז').
אילן יוחסין
עריכה| עץ משפחת חזן | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
לקריאה נוספת
עריכהספרים
עריכה- אור המאיר, ספר המוקדש ליובל השבעים לחיי הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל. כולל תולדותיו ומאמרי הערכה הלכה ומחקר, ירושלים ה'תש"י (באתר היברובוקס)
- שבתי דון-יחיה, הרב בן-ציון חי עוזיאל, חייו ומשנתו, ירושלים ה'תשט"ו.
- הרב חיים דוד הלוי, תולדותיו ומפעלו הספרותי של מרן הרב ב"צ מאיר חי עוזיאל, ה'תשל"ט
- צבי זוהר (עורך), הרב עוזיאל ובני זמנו, הוועד להוצאת כתבי הרב עזיאל והמכון לחקר הציונות באוניברסיטת תל אביב, 2009.
- בן ציון מאיר חי, הרב עוזיאל - הגות, הלכה והיסטוריה. בעריכת - צבי זוהר; עמיחי רודזינר; אלימלך וסטרייך. הוצ' אוני' בר-אילן: סדר' מחשבות, 2020.
- מאיר עוזיאל (נכדו), "הראשון לארץ ציון", ה'תשנ"ט (1999)
- יעקב הדני (עורך), הראשון לציון: הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל - אחרון לחכמים באשי וראשון הראשונים לציון במדינת ישראל: אלבום ביוגרפי מוער על דרכו ופועלו של הרב, ירושלים: הוועד להוצאת כתבי הרב עוזיאל, ה'תשע"ד 2014
- הגיוני תשובה, הוצאת קושטא דמילתא, אלול ה'תשפ"ג (2023).
מאמרים
עריכה- שמעון פדרבוש, לדמותו של הרב עוזיאל, ב"חקרי יהדות", ע' 329-325, ירושלים: מוסד הרב קוק תשע"ב.
- אברהם חיים אלחנני, ירושלים ואנשים בה, ירושלים: ראובן מס, 1973. 387-381.
- יצחק שוראקי, מסורת בעידן המודרני: חכמים ספרדים בדורות אחרונים, מבחר מכתביו, עמודים 155-204, סדרת עם הספר, הוצאת משכל, תל אביב, 2009. (הספר בקטלוג ULI)
- שלום רצבי, "ארץ ישראל בהגותו של הראשון לציון הרב בן-ציון מאיר חי עֻזיאל", בספר: אביעזר רביצקי (עורך), ארץ-ישראל בהגות היהודית במאה העשרים, יד בן צבי, 2004.
- יצחק אלפסי, ממזרח שמש, הוצאת קשרים ירושלים, עמודים 241-245.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר לזכר הרב עוזיאל, שעל ידי הוועד להוצאת כתבי הרב עוזיאל
- הרב עוזיאל, באתר משרד החינוך
- חן מרקס, מתיה קם, בן ציון מאיר חי עוזיאל, באתר "תרבות•il"
- הרב בן ציון ח"י עוזיאל, בספרייה הווירטואלית של מט"ח
- הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל ז"ל, באתר המועצה הדתית תל אביב
- הכתרת הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל בתור רב ראשי לארץ ישראל וראשון לציון, באתר ארכיון הסרטים הישראלי
- בן-ציון מאיר חי עוזיאל, באתר "החכם היומי"
בן-ציון מאיר חי בן יוסף רפאל עוזיאל (1880-1953), דף שער בספרייה הלאומית
מכתביו
עריכה- קטעים מצוואתו, באתר לזכרו
- מאמרים של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, באתר ספריית אסיף
- רשימת המאמרים של בן-ציון מאיר חי עוזיאל, באתר רמבי"ש
- השתתפות האישה בבחירות למוסדות הצבור, באתר דעת
- דבריו האחרונים של רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל - עזיאל, באתר hebrewbooks
- הגיוני תשובה, ליקוט מאמרים בענייני תשובה מכתבי הרב בן ציון מאיר חי עזיאל, יו"ל לכבוד יום פטירתו השבעים, הוצאת קושטא דמילתא, ישראל התשפ"ג
- קונטרס ודרשת והגידו לך, שאלה ותשובה בהלכות בית הכנסת, דבאח יצחק, ירושלים, אלול ה'תש״א
- עיון בשאלת גיור לשם נישואין מתוך שו"ת משפטי עוזיאל, באתר ממזרח שמש המרכז למנהיגות יהודית חברתית
אודותיו
עריכה- דוד תדהר (עורך), "בן-ציון מאיר חי עוזיאל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 796
- הרב כתריאל פישל טכורש, מרן הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל ז"ל, בתוך "התורה והמדינה", קובץ ה-ו, ה'תשי"ג-ה'תשי"ד, עמודים ח'-י"ד
- שלום רצבי, ציונות יהדות וארץ ישראל בהגותו של הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, פעמים 73, סתיו ה'תשנ"ח, עמ' 83-60
- הרב יאיר וייץ, דעת הרב עוזיאל בקבלת מצוות בגיור, אתר ישיבת הר ברכה
סרטונים
עריכה
נתן אקסלרוד, הכתרת הרב עוזיאל לרב הראשי לארץ ישראל, 1939, אוסף יומני כרמל באתר YouTube 
הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל - הרואה למרחוק, באתר YouTube- קורות חייו
הערות שוליים
עריכה- ^ ספר "אור המאיר", ע' כה
- ^ על הקשר בין הגותו לבין פסיקתם של משפחת חזן, ראה: אלימלך וסטרייך, זיקת הרב עוזיאל לפסקים של חכמים בני משפחת חזן, בתוך: בן ציון מאיר חי: הרב עוזיאל - הגות, הלכה, והיסטוריה.
- ^ ספר "אור המאיר", ע' מה
- ^ הרב בן ציון חי עוזיאל, עמ' 20
- ^ הרב בן ציון עוזיאל, עמ' 132
- ^ ספר "אור המאיר", ע' כד
- ^ הרב הראשי ב"צ חי עוזיאל, דבר, 6 בספטמבר 1953
נפטר הרב הראשי לישראל, ראשון לציון, בן-ציון מאיר חי עוזיאל, הארץ, 6 בספטמבר 1953, המשך - ^ 1 2 הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל: מפסקיו, אתר משרד החינוך.