יער ביאלובייסקה

היער הבתולי בְּיַאלוֹבְיֶיסְקָה (בפולנית: Puszcza Białowieska; בבלארוסית: Белавежская пушча) הוא יער בבלארוס ובפולין השוכן במרחק של כ-70 קילומטרים צפונית לברסט ליטובסק. היער הוא השריד היחידי מיער גדול יותר שהשתרע על פני המישור האירופי הגדול, שהשתרע בין הרי הפירנאים והאוקיינוס האטלנטי במערב, לבין הרי אורל במזרח. פירושו המילולי של השם הוא מגדל לבן (ביאלו - לבן, ווייז'ה - מגדל).

יער ביאלובייסקה
Puszcza Białowieska

עצים בחלק הפולני של הפארק
אתר מורשת עולמית
יער ביאלוביז'ה האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1979, לפי קריטריונים 7 שטח האתר 166,708 הקטאר (אזור חייץ של אתר המורשת) חלק מתוך Sarmatic mixed forests הערות הורחב ב-1992 וב-2014
מידע כללי
תאריך הקמה	1932
נתונים ומידות
שטח	161,000 הקטאר, 141,885 הקטאר, 166,708 הקטאר
גובה ממוצע	175 מ'
מיקום
מדינה
מיקום	פודלסיה
קואורדינטות	52°45′N 23°57′E
www.bpn.com.pl
(למפת פולין מוגדלת)   ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז קלינינגרד ג ר מ נ י ה הים הבלטי יער ביאלובייסקה (למפת פולין רגילה)   ורשה לודז' ורוצלב גדנסק קרקוב פוזנן ביאליסטוק שצ'צ'ין לובלין קטוביץ קיילצה בידגושץ' אולשטין ז'שוב צ'כיה סלובקיה ליטא בלארוס אוקראינה רוסיה - מחוז קלינינגרד ג ר מ נ י ה הים הבלטי יער ביאלובייסקה (למפת בלארוס רגילה)   מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה יער ביאלובייסקה (למפת בלארוס מוגדלת)   מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה יער ביאלובייסקה

אתר המורשת העולמית והשמורה הביוספרית שוכנים בחלק הדרום-מערבי של בלארוס, באובלסט ברסט ובאובלסט הורדנה, וליד העיר ביאלובייז'ה בנפת פודלסיה (מרחק של 62 ק"מ דרומית-מזרחית לביאליסטוק ו-190 ק"מ צפונית-מזרחית לוורשה) שבפולין. החלק הפולני של היער הוא אזור מוגן בשם הפארק הלאומי ביאלובייסקי (Białowieski Park Narodowy), והוא משתרע על פני שטח של 100 קמ"ר. שטחו של החלק הבלארוסי הוא 1,771 קמ"ר; שטחו של אזור הליבה של הפארק הוא 157 קמ"ר; שטחו של אזור החיץ הוא 714 קמ"ר, ושטחו של אזור המעבר הוא 900 קמ"ר, כאשר שטחם הכולל של אתר המורשת העולמית והפארק הלאומי הוא 876 קמ"ר. הגבול בין שתי המדינות חוצה את היער ובעלי חיים ותיירים לא יכולים לחצות אותו. גדר הביטחון שומרת על הבידוד הגנטי בין הביזונים האירופיים הגדלים משני צדיה.

החלק הבלארוסי

החלק הבלארוסי (בֶּלַבֶּזְ'סְקָאיָה פּוּשְצָ'ה - Белавежская пушча) של היער מנוהל מהעיר קאמייניאוקי ויש בו מעבדות וגן חיות המחקה את הסביבה הטבעית של הביזון האירופי (שהובא לאזור מחדש ב-1929), קוניק (גזע סוס חצי פראי), חזיר בר, אייל קורא ומינים אנדמיים אחרים. כמו כן, בחלק זה יש מוזיאון קטן, מסעדה, מזנון ובתי מלון, שנבנו במהלך התקופה הסובייטית ומצבם התחזוקתי לא טוב. מעט תיירי חוץ מבקרים בחלק הבלארוסי, וזאת בעקבות היעדר מתקנים ובעקבות אמצעי בקרה שונים (כגון החובה להירשם בברסט ליטובסק במשרד הויזה של משרד הפנים הבלארוסי).

החלק הפולני

בחלק הפולני (הפארק הלאומי ביאלובייסקה - Białowieski Park Narodowy) נמצאת קרחת היער ביאלובייסקה שנבנתה במקור עבור הצארים הרוסיים, שהיו הבעלים הפרטיים האחרונים של היער (בין 1888 ל-1917) כאשר היער כולו היה בשטחה של האימפריה הרוסית. בקרחת היער יש מלון, מסעדה וחניונים, ומאזור זה ניתן לסייר באזור המפוקח היטב באמצעות מרכבות סוסים). בחלק הפולני של היער מבקרים כ-100,000 תיירים בכל שנה. בקצה היער שוכנת העיר ביאלובייז'ה.

היסטוריה

מאמאמושי הגדול

השומר של זווייז'ינייץ

בעבר, היה כל שטח מזרח אירופה מכוסה ביערות בתוליים הדומים ליער ביאלוביז'ה. בני האדם הפליגו לאורך נתיבי הנהר עד המאה ה-14; הדרכים והגשרים הופיעו בתקופה מאוחרת יותר. במאה ה-14 ניתנו היתרי ציד מוגבלים. במאה ה-15 הפך היער לרכושו של המלך ולדיסלב השני, שהשתמש בו כמאגר מזון עבור הצבא שלו שנלחם בקרב גרונוולד. ולדיסלב השני התגורר באחוזת העץ שבביאלובייסקה במהלך מגפה שהתפרצה ב-1426. בשנת 1538 נחקק החוק הראשון העוסק בהגנת ושימור היער, כאשר זיגמונד הראשון הוציא צו שלפיו כל מי שיצוד ביזון אירופי ללא רישיון יוצא להורג. כמו כן בנה זיגמונד אחוזת ציד חדשה בביאלוביז'ה, והיער כולו נקרא על שמה.

על מנת להגן על הביזון האירופי, הפארק הוכרז ב-1541 כשמורת ציד. ב-1577 נכתבה מגילת הזכויות (צ'ארטר) של היער שלפיה הוקם חבר מנהלים מיוחד שיבדוק את שימושי הפארק השונים. המלך ולדיסלב הרביעי קבע ב-1639 את "חוק היער המלכותי ביאלובייסקה". לפי החוק יהיו כל האיכרים ביער חופשיים, אם יעבדו עבור המלך כציידים מלכותיים. האיכרים קיבלו פטור ממסים בתמורה לטיפול ביער, והיער חולק לשנים-עשר אזורים משולשים שמרכזם בביאלוביז'ה.

בתקופה שקדמה לשלטונו של יאן קז'ימייז' השני היער לא היה מיושב, אולם, בשלהי המאה ה-17 הוקמו באזור מספר כפרים קטנים על מנת להתמודד עם כריית הברזל המקומית וייצור הזפת. הכפרים היו מאוכלסים במתיישבים ממזובשה (Mazowsze) ופודלאסקייה, ורובם קיימים גם היום (2008).

לאחר פירוקו של האיחוד הפולני-ליטאי הפך הצאר פאבל הראשון את תושבי היער לצמיתים והעביר את השליטה בהם, ביחד עם חלקים מהיער, לידיהם של אריסטוקרטים וגנרלים רוסים. בתוך 15 שנים ירד מספר הביזונים מ-500 לכ-200. אולם, בשנת 1801 הקים הצאר אלכסנדר הראשון את השמורה מחדש ושכר מספר מצומצם של איכרים לצורך הגנה על בעלי החיים. בשנות ה-30 של המאה ה-19 הגיע מספר הביזונים ל-700. אולם כיוון שרוב תושבי היער השתתפו במרד הצוערים (500 מתוך 502), המשרות שלהם בוטלו וההגנה על היער פסקה כתוצאה מכך.

פסל של ביזון

אלכסנדר השני ביקר ביער ב-1860 והחליט לחדש את המעמד המוגן של הביזונים. בעקבות הפקודות שניתנו על ידו המקומיים הרגו את כל הטורפים: זאבים, דובים ושונרים. היער הבתולי עבר לבעלותם המלאה של הצארים הרוסים ב-1888, והוא הפך לשמורת ציד מלכותית. הצארים החלו לשלוח את הביזונים כמתנה לערי בירה אירופיות ובמקביל הביאו ליער מרחבי האימפריה אייליים, אייל קורא ובעלי חיים אחרים. מסע הציד הצארי המשמעותי האחרון נערך ב-1912.

במהלך מלחמת העולם הראשונה היער ספג פגיעות רבות. צבא הקיסרות הגרמנית כבש את האזור ב-1915 והחל לצוד בעלי חיים. במהלך שלוש השנים שבהן נמשך הכיבוש הגרמני הונחו באזור למעלה מ-200 ק"מ של מסילות רכבת על מנת להקל על הפיתוח התעשייתי המקומי. שלוש מנסרות הוקמו בהיינווקה, ביאלובייז'ה וגרודקי. עד ה-25 בספטמבר, כאשר הוצא צו האוסר על ציד בתוך השמורה, נהרגו כ-200 ביזונים. אולם, החיילים הגרמנים, הציידים הלא מורשים והבוזזים הסובייטים המשיכו להרוג ביזונים עד שהאזור נכבש על ידי הצבא הפולני בפברואר 1919. הביזון האחרון נהרג חודש אחד לפני כן.

סוגים שונים של עצים

לאחר המלחמה הפולנית-סובייטית ב-1921, החלק המרכזי של פושצ'ה ביאלובייסקה הוכרז כשמורת טבע לאומית. בעקבות מחקר שנערך ב-1923 התברר כי לאחר המלחמה נותרו בכל העולם רק 54 ביזונים - ואף לא אחד מהם בפולין. ב-1929 הובא למקום עדר קטן של ארבעה ביזונים ממספר גני חיות ומהקווקז המערבי (הביזונים נכחדו מהקווקז המערבי כמה שנים לאחר מכן). על מנת להגן על הביזונים הפארק הוכרז ב-1932 כפארק לאומי.

נתיב האלונים המלכותיים

ההכרזה על האזור כפארק לאומי הוכיחה את עצמה וב-1939 התברר כי בפארק יש 16 ביזונים. שני ביזונים היו מגן החיות בפשצ'ינה (Pszczyna), והם היו הצאצאים הישירים של הביזונים מהיער שניתן לדוכס פלב על ידי הצאר אלכסנדר השני ב-1865.

התושבים המקומיים ממוצא אתני פולני גורשו מהמקום לאזורים מרוחקים של ברית המועצות. במקומם הובאו למקום עובדי יער סובייטים, אך היער נכבש על ידי הוורמאכט הנאצי ב-1941, ולאחר מכן הוא גירש ממנו את התושבים הסובייטים. הרמן גרינג תכנן להקים ביער את שמורת הציד הגדולה ביותר בעולם. החל מיולי 1941 היער הפך למקום המקלט של פרטיזנים פולנים וסובייטים. השלטון הנאצי ארגן הוצאות להורג המוניות של אנשים שנחשדו בסיוע למחתרות. האזור שוחרר על ידי הצבא האדום ביולי 1944. הוורמאכט הנסוג החריב את אחוזת הציד ביאלובייז'ה ההיסטורית.

לאחר המלחמה חולק היער בין פולין ובין בלארוס הסובייטית. החלק הסובייטי הושם תחת ניהול ציבורי בעוד שהחלק הפולני נפתח מחדש לציבור ב-1947. בלאבז'סקאיה פושצ'ה זכה להגנה חוקתית מטעם מועצת הקומיסרים העממית של האיחוד הסובייטי.

השמורה זכתה למעמד של אתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו ב-1992 והוכרה כשמורה ביוספרית על ידי תוכנית האדם והביוספרה של אונסק"ו ב-1993.

האטרקציות התיירותיות החדשות באזור הן מוזיאון "השנה החדשה" ומגוריו של דד מורוז (דמות בקרב הסלאבים המזרחיים המקבילה לסנטה קלאוס). החל מה-1 בינואר 2004 מבקרים במוזיאון אלפי תיירים בכל שנה.

החלק הבלארוסי של הפארק הוא המקום שבו נחתם הסכם בלאבז'ה על ידי המנהיגים של אוקראינה, רוסיה ובלארוס. הסכם זה היה אבן דרך חשובה בפירוקה של ברית המועצות.

לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה חלק משיחות המשא ומתן בין הצדדים נערכו בחלק הבלארוסי של היער.

עצי אלון ידועים

אלון החבית

• אלון יאגיילו (היקף: 5.5 מטרים, גובה: 39 מטרים) הוא עץ האלון המפורסם ביותר בביאלוביז'ה. לפי האגדה המלך ולדיסלב השני נח מתחתיו לפני קרב גרונוולד. גילו הוא לא יותר מ-450 שנים. העץ נגדע על ידי הרוח ב-1974, אך עדיין ניתן לראות את הגדם.
• מאמאמושי הגדול (היקף הגזע בגובה 1.3 מטר: 6.9 מטרים, גובה: 34 מטרים, נכון ל-2005). שמו של העץ נגזר מקומדיית הבלט גם הוא באצילים של מולייר, שבה הדמות הראשית, מר ז'ורדן, ממונה למאמאמושי על ידי השגריר הטורקי. היקף העץ גדל מ-1989 ב-10 ס"מ. מבין כל עצי האלון בביאלובייסקה שהיקפם מעל 6 מטרים המאמאמושי הגדול מצוי במצב הטוב ביותר.
• הגזע של מלך נייזנאנובו (אלון שהיקף הגזע בגובה 1.3 מטר הוא 6.2 מטרים וגובה העץ הוא 38 מטרים) הוא היחיד מבין גזעי האלונים בביאלובייסקה הדומה לצריח. הענפים הראשונים גדלים בגובה 18 מטרים. היקף הגזע גדל מאז אמצע שנות ה-60 בכ-45 ס"מ. אולם, העץ מצוי בתהליך קמילה מאז 1998, ונכון לשנת 2005 רק בשני ענפים גדלים עלים.
• קיסר הדרום (היקף הגזע: 6.1 מטרים, גובה: 40 מטרים) לא מראה כל סימן ברור לתהליך קמילה.
• קיסר הצפון (היקף: 6.05 מטרים, גובה: 37 מטרים). העץ לא מראה כל סימן ברור לתהליך קמילה.
• הצלב הדרומי (היקף הגזע: 6.3 מטרים, גובה: 36 מטרים) הוא עץ אלון שבחלק המזרחי של הבסיס שלו יש פצע גדול. היקפו גדל מאמצע שנות ה-60 בכ-65 ס"מ. השם של העץ נגזר מצורת הכותרת שלו שענפיה יוצרים צורה הדומה לצלב.
• השומר של זווייז'ינייץ (היקף: 6.58 מטרים, גובה: 37 מטרים) הוא אחד מהאלונים העבים ביותר בפארק. העץ נוטה לכיוון מערב, וככל הנראה נטייה זו גרמה להתרחבות בבסיס הגזע. כל ענפי העץ ירוקים.
• אלון החבית (היקף: 7.4 מטרים, גובה: 30 מטרים) נקרא כך משום שהגזע שלו דומה לחבית והיקף הבסיס שלו הוא 7.4 מטרים. ההערכה היא כי גילו של עץ זה הוא כ-450 שנים.
• אלון הצאר (היקף: 6.4 מטרים, גובה: 41 מטרים) ההערכה היא כי נפח העץ הוא 75 מ"ק. העץ התייבש באופן סופי ב-1984, ובמשך 20 שנים ניצבו שרידיו המתים בתחילת עמק הנהר לסנה פראווה. כל קליפת העץ שהקיפה את הגזע נשרה, וחלק מהענפים נשברו גם כן.
• אלון השליט (היקף: 6.8 מטרים, גובה: 36 מטרים. העץ מת ב-1992, ורוב הגזע שלו חסר קליפת עץ. במשך שנים רבות העץ נחשב לדומיננטי ביותר בפושצ'ה ביאלובייסקה בשל גודלו הרב. ההערכה היא כי גילו הוא 450 שנים.

ראו גם

• היערות הבתוליים בקומי - היער הגדול ביותר באירופה ואתר מורשת עולמית רוסי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ביאלובייסקה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של יער ביאלובייסקה (בפולנית)
• אתר האינטרנט הרשמי של יער ביאלובייסקה (באנגלית)
• אתר המוקדש לנושאי שימור וסביבה של פושצ'ה ביאלובייסקה
• הפארק הלאומי ביאלובייסקה
• תמונות מביאלובייסקה
• אלונים בביאלובייסקה
• תמונות נוספות מביאלובייסקה
• תוכנית רדיו תיעודית על היער באתר ה-BBC (2002)‏
• יער ביאלובייסקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)