ישכר בער רוזנבוים
רבי ישכר בער רוזנבוים (כ"ב באלול תרס"ד, 1904 – כ"ח בטבת תשמ"א, 4 בינואר 1981) היה האדמו"ר מסטרוז'ניץ באירופה ובארצות הברית.
 | |||||
| לידה |
1904 כ"ב באלול תרס"ד  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
4 בינואר 1981 (בגיל 77 בערך) כ"ח בטבת תשמ"א | ||||
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים | ||||
| תקופת הפעילות |
? – 4 בינואר 1981 | ||||
| אב |
איתמר רוזנבוים | ||||
| צאצאים |
יצחק אייזיק רוזנבוים (קליבלנד) | ||||
| |||||
| תפקידים נוספים |
אדמו"ר | ||||
  | |||||
תולדותיו
עריכהנולד בצ'רנוביץ', רומניה (כיום אוקראינה), בן שני לרבי איתמר רוזנבוים, האדמו"ר מנדבורנה, ונקרא על שם סבו רבי ישכר בער לייפר. נישא לחיה אסתר, בתו של דודו זקנו רבי ישכר בער מסאטמר. בשנת תרפ"ה (1924) עבר לסטרוז'ניץ (אז ברומניה, כיום באוקראינה) והחל לכהן באדמו"רות.
בשנת ת"ש (1940) כבשו הרוסים את סטרוז'ניץ, וסגרו את בתי המדרש ותלמודי התורה, אך רבי ישכר בער המשיך ללמד תורה בסתר ואף ארגן אפיית מצות בערב פסח ת"ש. בב' בתמוז תש"א החלו הגרמנים במתקפה על העיר ומספר ימים לאחר מכן היא נפלה לידיהם. עוד לפני נפילת העיר הבין רבי ישכר בער את הסכנה ושלח את ילדיו אל מחוץ לעיר, ואכן בח' בתמוז התפרעו תושבי העיר והרגו כארבע מאות יהודים. הפורעים נכנסו לביתו ופצעו אותו במצחו.
בשבת, י' בתמוז רוכזו כל יהודי העיר להוצאה להורג, אולם ברגע האחרון הגיעה טלגרמה שהורתה להשאירם בחיים. היהודים הושארו בכיכר העיר במשך יומיים עד שהועברו למבנה צבאי שננטש על ידי הרוסים ושהו שם במשך שלשה ימים נוספים. שנים עשר יום לאחר כיבוש העיר הוקם בה גטו שממנו נשלחו מדי יום קבוצות קטנות של יהודים לטרנסניסטריה. רבי ישכר בער ובני משפחתו הצליחו להצטרף לטרנספר לצ'רנוביץ שם הרדיפות היו פחות קשות, אולם עקב מחלתו של בנו חיים מאיר התפצלו בני המשפחה ורבי ישכר בער והילדים נסעו לצ'רנוביץ בעוד אשתו ובנו חיים מאיר התמהמהו מלצאת מסטרוז'ניץ ורק לאחר מאמצים ובסיוע חסידי אומות העולם הוברחו לצ'רנוביץ בניידת משטרה.
עם הגיעו לצ'רנוביץ חלה רבי ישכר בער ואובחנה אצלו דלקת במעי העיוור, הוא נותח ואושפז בבית חולים. באותו זמן שהו בני משפחתו בבית מסתור בצ'רנוביץ, אולם לאחר שבעה שבועות נתפסו והועברו לגטו, שם חיו עד סיום המלחמה.
לאחר המלחמה התאחד רבי ישכר בער עם הוריו ואחיו ובמשך שנה התגורר בבית אביו. בכ"ד בניסן יצאו בני המשפחה מתחום השליטה של הצבא האדום ועברו לראדוביץ שבבוקובינה ומשם לבוקרשט שם פתח בית מדרש והנהיג עדה קטנה של פליטים. באותו זמן שלח את בנו הבכור, אשר מרדכי ללמוד בישיבתו של רבי יוסף צבי דושינסקי בארץ ישראל והוא עלה ארצה באוניית מעפילים[1].
לאחר שנתיים וחצי בבוקרשט עבר לפראג ושהה גם בקרלסבאד ובליבריץ, ולאחר תקופת המתנה ארוכה קיבל ויזה לארצות הברית, אליה הפליג באניה מנאפולי.[2], בהגיעו לארצות הברית התגורר תחילה אצל גיסו, רבי שלום לייפר האדמו"ר מנדבורנה ברייטן בברונקס, ולאחר מכן עבר לוויליאמסבורג שם פתח בית מדרש, תלמוד תורה וישיבה.
בשנים תשי"ט - תש"כ (1958-1959) התיישבו בוויליאמסבורג אפרו-אמריקאים רבים ורבי ישכר בער עבר לבורו פארק שם בנה בית מדרש.
בתחילת שנת תשמ"א (1980) חלה, ובליל כ"ח בטבת נפטר. בהלווייתו שנערכה בארצות הברית הספידוהו רבי משה טייטלבוים ובנו בכורו. ארונו הוטס לארץ במטוס פרטי והלווייתו יצאה מכיכר השבת להר הזיתים.
בניו ונכדיו של הרב ישכר בער רוזנבוים הוציאו לאור כמה ספרים המכילים את דברי תורתו: 'דברי ישכר' (1999), 'דברי ישכר אמרות טהורות' (2001), ו'דברי ימי ישכר'.
בנו רבי יצחק ייסד על שמו את בית המדרש 'דברי ישכר' בביתר עלית.
צאצאיו
עריכהבניו של רבי ישכר בער כיהנו כאדמו"רים בחייו.
- בנו הבכור, רבי אשר מרדכי מקליבלנד-סטרוז'ניץ, נישא לבתו של דודו, רבי מאיר לייפר מקליבלנד (בנו של רבי ישכר בער מסאטמר). ירש את חמיו שנפטר בשנת תש"א (1940) ונקרא אדמו"ר מקליבלנד. כיהן כאדמו"ר בויליאמסבורג. נפטר בח' בתשרי תשנ"א (1990).
- בנו רבי חיים מאיר ממושולו (אנ') שבברונקס (ניו יורק). חתן רבי נפתלי טייטלבוים מעטשד. נפטר בכ"ח באדר תש"ס (2000).
- בנו רבי יצחק אייזיק מקליוולנד שכיהן כאדמו"ר בקליבלנד וברעננה, חתן רבי מאיר איזקסון מרומאן. נפטר בל' בשבט תש"פ (2020).
- בנו רבי יוסף מקאליש, חתן רבי שלום מיכלוביץ' מבראד-ראדוויל. נפטר בכ"ג באב תשע"ט (2019).
- חתנו רבי שמואל שמעלקע רובין מסוליצא.
לקריאה נוספת
עריכה- יעקב וייס, דברי ימי ישכר, רעננה, תשס"ט.
הערות שוליים
עריכה- ^ רבי אשר מרדכי עלה יחד עם בן דודו רבי יעקב ישכר בער רוזנבוים.
- ^ בנו רבי חיים מאיר שהיה אז בן יותר משמונה עשרה לא נכלל בויזה ונשאר ללמוד בישיבת שארית הפליטה ברומא, הוא עלה מאוחר יותר עם ויזה מזויפת