ישראל אקסנפלד
ישראל אקסנפלד (ביידיש - ישראל אַקסנפעלד, 1787, נמירוב – 1866, פּריז) היה אחד מראשוני הסופרים והמחזאים בספרות יידיש בתקופת ההשכלה העברית. אקסנפלד נחשב לרדיקלי ביותר בין סופרי היידיש מבחינת הביקורת הקשה שמתח בספריו על המחנה החסידי ואדמו"ריו.[1] למרות כ-30 יצירות שונות שכתב, שרדו רק כשלוש, כשביניהן הרומן העיקרי שלו: "דאס שטערינטיכל" – שביס הפנינים.[2][3]
| לידה |
1787 נמירוב, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
1866 (בגיל 79 בערך) פריז, צרפת |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| שפות היצירה |
יידיש |
  | |
תולדות חייו
עריכהישראל אקסנפלד - נולד בעיר נמירוב אשר באוקראינה[3] למשפחה אמידה. בצעירותו הוא למד והסתופף בחברתם של רבי נחמן מברסלב וחסידיו, אך יותר מאוחר הוא נטש את המחנה החסידי והצטרף למחנה המשכילי. כבר בגיל צעיר הוא נכנס לעסקים ורכש את השפות רוסית, גרמנית ופולנית, עובדה שעזרה לו בעסקיו ובלימודיו. במהלך עסקיו הוא התחבר למחנה הצבאי ולמפקדיו, וליווה את הצבא במסעיו בתקופה של מלחמות. מאוחר יותר הוא השתלם במשפטים ושימש כנוטריון ומתרגם.
נישואיו הראשונים לא עלו יפה, ולאחר גירושיו הוא נישא לרוחל'ה לבית הורוויץ מברודי ונולדו להם שלושה ילדים.[3] הם ניהלו בית מכניס אורחים ידוע באודסה, שם השתקע אקסנפלד בשנת 1824. כאוטודידקט הוא השתלם במשפטים ובספרות והרבה לכתוב. את הנושאים לכתביו הוא שאב מחיי היהודים בתקופתו ותיאר את חייהם בצורה ריאליסטית-אמנותית. ניסיונו בישיבה ובעסקים סיפק לו חומר רב לכתיבה על חיי היהודים באימפריה הרוסית בתקופת שלטונו של הצאר ניקולאי הראשון. אקסנפלד כתב בין 30 לארבעים יצירות, אך רק 5 מהן הודפסו, וגם מהן לא כולן שרדו. שתי היצירות החשובות ששרדו הן "דאס שטערינטיכל" (שביס הפנינים), בו הוא תוקף בצורה נוקבת את מה שראה כצד הנסתר של החסידות, על כל חוסר הסובלנות והדעות הקדומות שמצא בה. כנגד החסידות הוא מעמיד כאנלוגיה הפוכה את היתרונות שמצא לדעתו ביהדות המתקדמת. בספר "דער ערשטער יודישער רעקרוט" (הגיוס היהודי הראשון), הוא מספר על התדהמה והבלבול שאחזו בגטו היהודי לאחר יישום לראשונה, בשנת 1827, של הצו המלכותי לגיוס יהודים לצבא.[4][5]
דאס שטערינטיכעל [שביס הפנינים]
עריכהאקסנפלד חי ויצר רוב חייו באודסה, שהייתה מרכז עירוני ויהודי תוסס. עינו הבוחנת וזכרונו המצוין תרמו לכתיבתו השופעת והריאלית ביידיש, שפת הדיבור של היהודים בתקופה זו. אך ניסיונו לפרסם את כתביו נתקל במחסומים רבים מצד הצנזורה הרוסית מחד ובתי הדפוס העבריים מאידך. בעידן ההשכלה היהודית הופיעו כתביהם של סופרים עבריים רבים, ביניהם אד"ם הכהן, בנו מיכ"ל, אברהם מאפו, לילינבלום, יל"ג, פרץ סמולנסקין ורבים אחרים. לצדם הופיעו רק מעט סופרים בשפה היידית, שהבולטים ביניהם היו: אייזיק מאיר דיק, יצחק יואל לינצקי וישראל אקסנפלד. מתוך שפע יצירותיו של אקסנפלד יצא לאור רק מספר קטן של ספרים ומחזות, וגם הם לא כולם שרדו. שביס הפנינים, אפוא, הוא דוגמה ייחודית לרומן משכילי מובהק ביידיש. הוא ממזג בתוכו את הביקורת הנוקבת על העולם החרדי והממסד הרבני מצד אחד, ומעמיד באור חיובי את הצד ה"מתפקח" המשכילי.[6][7]
הרומן מספר על צעיר יהודי, שעוזב את הקהילה היהודית המסורתית ואת החסידות ועובר לגרמניה, שמסמלת את התגשמות האידיאל המשכילי. לאחר שהצעיר הפך לסוחר מצליח הוא חוזר לעיירת הולדות ואל העולם בו צמח, כדי לחשוף את מגרעותיו.
שביס פנינים, מסביר דן מירון, היה "תפארת לבושה של בת ישראל במזרח אירופה שלפני הזמנים החדשים". היה זה סוג של קישור מקטיפה שענדו הנשים על מצחן. השביס היה מעוטר ברקמת פנינים ואבנים טובות אחרות, ושזור בחוטי זהב או כסף. הוא נחשב לפריט היקר ביותר במלתחתן של הנשים היהודיות, והיווה מעין סמל סטטוס, על פי גודלו וערכו. מרכזיותו של שביס הפנינים בסיפור, בא, לדעת מירון, להבהיר את מרכזיותו של הרכוש והממון בחיי היהודים. ההתייחסות לנושאים אלו קיימת ברומן לכל אורכו, והיא באה להדגיש את הניגוד הגדול שבין הערכים שקיימים בקרב הקהילה לבין ערכיה המנוגדים של ההשכלה, הנאורות.[2]
תיאוריו הריאליסטיים של המחבר, את חיי העיירה, הווי החסידים, פרטי הלבוש, תנאי הדיור, מראות צבעוניים מחיי הקהילה - זכו להכרה של הביקורת בכושר התיעוד המיוחד של אקסנפלד, אך המבקרים לא הבחינו מספיק בכושר האמנותי של המחבר היידי, טוען דן מירון. "יצירות אקסנפלד שנותרו בידינו, ובייחוד הרומן [דאס שטערינטיכעל], מעידות על יכולת עיצוב אמנותית גדולה בהרבה מזו שיוחסה לו" ודרך עיצובו של מוטיב השטערינטיכל והשתלבותו בדרך טבעית במארג הכללי של העלילה, שמאפשרת התנגשויות קומיות והיסטוריות לבין הערכים השונים, מעידים על יכולת אמנותית גבוהה.
 |
 |
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- ורדה גרנות, קוי יסוד ליצירתו של ישראל אקסנפלד בספור ובדרמה, דיסרטציה, אוניברסיטת בר-אילן, 1995
- יונתן מאיר – ארון הספרים העזוב של ישראל אקסנפלד, דחק, כרך טו', 2022.
- ישראל אקסנפלד – שביס הפנינים או שבת חנוכה במז'יבוז' – שיר פתיחה וחמשת הפרקים הראשונים (מיידיש: אלי פורמן), דחק, כרך טו', 2022.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ אברהם נוברשטין, "צמיחתן של ספרות ותרבות יידיש המודרנית" תולדות יהודי רוסיה : מחלוקות פולין עד נפילת הקיסרות הרוסית, 1772-1917 - כרך ב, ירושלים, מרכז זלמן שזר, 2012, עמ' 343
- ^ 1 2 דן מירון, "שביס הפנינים או על התועלת שבזיוף", בין חזון לאמת : ניצני הרומן העברי והיידי המאה ה-19, ירושלים, מוסד ביאליק, 1979, עמ' 177 - 216
- ^ 1 2 3 אלכסנדר הלוי צדרבוים, "נעקראלאג", קול המבשר, 19 ביולי, 1866
- ^ ישראל אקסנפעלד, וויקיפעדיע (יידיש)
- ^ Aksenfeld, Israel, Jewish Encyclopedia
- ^ אברהם נוברשטין, "ספרות ההשכלה ביידיש", זמן יהודי חדש, כר' 3, כתר, 2007, עמ' 41 - 45
- ^ מרדכי זלקינד, "ההשכלה היהודית באימפריה הרוסית", תולדות יהודי רוסיה, מרכז זלמן שזר, כר' ב', עמ' 124 - 140