כלפון משה הכהן

הרב כַלְפוֹן משה הכהן (שם לידה המלא; כלפון עקיבא משה הכהן כינויו הכמ"ה ובראשי תיבות: מוהרמ"ך; י"ב בשבט ה'תרל"ד, 30 בינואר 1874 – י"ח בטבת ה'תש"י, 7 בינואר 1950) היה רבה הראשי של ג'רבה ומגדולי רבני תוניסיה. כתב חיבורים רבים, בהם ספרי הלכה, חינוך, מוסר, דרשות ושו"ת.

רבי כלפון משה הכהן

לידה	30 בינואר 1874 י"ב בשבט ה'תרל"ד ג'רבה, תוניסיה
פטירה	7 בינואר 1950 (בגיל 75) י"ח בטבת תש"י ג'רבה, תוניסיה
כינוי	הכמ"ה, מוהרמ"ך
מקום קבורה	ג'רבה. מ-2005 בהר המנוחות בירושלים
מדינה	הבייליק של תוניסיה, תוניסיה הצרפתית
תקופת הפעילות	? – 7 בינואר 1950
תחומי עיסוק	ראב"ד ג'רבה
רבותיו	אביו הרב שלום הכהן, הרב יוסף ברבי
חיבוריו	שו"ת שואל ונשאל, ברית כהונה, מטה משה, תורה וחיים, דרש משה, גאולת משה
שם השושלת	משפחות כהן#כהן אברי"ש
צאצאים	שושן הכהן

היה תומך נלהב של הציונות ופעל כל חייו לשיבה לארץ ישראל. כתב חזון קוסמופוליטי שדגל בשלום עולמי ובהקמת ארגון דוגמת האו"ם בירושלים. נפטר בג'רבה ערב עלותו ארצה, ובחשוון ה'תשס"ו (אוקטובר 2005) הועלו עצמותיו לירושלים.

ביוגרפיה

שושלת משפחתו

משפחת הכהן הייתה ממשפחות הכהנים "כהן אברי"ש" המיוחסות, לפי מסורת משפחתית, לעזרא הסופר. אבי סבו הוא הרב שאול הכהן שהיה אב בית הדין של הרובע הקטן (חארה זגירה) באי ג'רבה. סבו מצד אביו הוא הרב משה הכהן, מחבר הספר "פני משה", ועל-שמו נקרא. אביו, רבי שלום, חיבר את הספרים "נהר שלום", "חפץ יקר" ו"חיים ושלום", היה אב בית הדין של העיירה ז'רז'יס הסמוכה לג'רבה.

שמו

הכינוי "כלפון" שנוסף לשמו הוא כינוי חיבה שניתן לו על ידי אמו. יש הטוענים שהקפיד להקדים את השם כלפון לשם משה ולהיקרא "הרב כלפון משה הכהן", על מנת שהציבור לא יטעה ויחשוב שהשם כלפון הוא שם משפחתו וישמיט את השם "הכהן" אולם נמצאו מסמכים של התכתבות בין רבי משה לבין ידידו הרב לוי יצחק (לואיס) רבינוביץ' שבו פונה אליו רבי משה בתלונה על כך שאנשים מעוותים את שמו ומקדימים את השם "כלפון" לשם "משה".

שנותיו המוקדמות

נולד בשנת ה'תרל"ד, 1874 לרב שלום הכהן ותראכּי, באי ג'רבה בדרומה של תוניסיה. בילדותו ידעה משפחתו שנות עושר ושובע והייתה ידועה בגמילות חסדים ובתמיכתה בחכמי ועניי ג'רבה. בבחרותו הידרדר מצבה הכלכלי של משפחתו, והוא נאלץ לצאת לעזור בפרנסת הבית, בין השאר על ידי הגהת והעתקת ספרים. למד אצל אביו ואצל הרב יוסף ברבי, לימים רבה הראשי של ג'רבה.

כאשר נקרא אביו להנהיג את קהילת ז'רז'יס נתבקש מוהרמ"ך לשמש כשוחט לבני הקהילה. בהיותו בן שבע עשרה למד שחיטה אצל הרב בנימין חדאד (השוחט של הרובע הגדול - "חארה צגירה = קטן"), ושימש כשוחט ובודק. עקב תנאי העבודה הקשים, תחת כיפת השמים בימי הקיץ החמים, חלה בקדחת וראייתו נפגעה. למרות זאת, בתחילה לא רצה להפסיק את עבודתו לטובת פרנסת ביתו, ורק לאחר הפצרות רבות חזר לג'רבה להמשיך בלימודיו.

משפחתו

בשנת 1895 נשא הרב כלפון משה הכהן לאשה את מסיעדה, בת דודו מצד אמו, הרב אברהם כהן. לזוג נולדו שלושה בנים וחמש בנות:

• בנו, הרב אברהם מגוץ הכהן; הוא כתב את ספרו התורני הראשון, "ברכת אברהם", בגיל 21. נפטר בגיל שלושים ושלוש לאחר מחלה קצרה. מות הבן השפיע רבות על אביו, אירוע אישי שקיבל ביטוי רב בזיכרונותיו.
• בנו, הרב שושן הכהן, שירש את אביו כרבה הראשי של ג'רבה. חיבר את הספרים "מעשה שושן", "פרח שושן", "ממלכת כהנים" ועוד. לאחר עלייתו לארץ נתמנה לרבו של מושב איתן.
• בן נוסף נפטר בגיל 4 חודשים, ולא נזכר בשמו בכתבי הרב אלא רק בראשי התיבות רמ"ז.

בנותיו היו:

• בתו, אַמִימָה (נפטרה לפני נישואיה)
• בתו, פְלִילָה, אשר נישאה לאחי אביה (מצד האב) לאחר שהתאלמן
• בתו, רחל
• בתו, תרכייה
• בתו, חְבִּיבָּה
• נכדו רבי שלום כהן כיהן כרב המועצה אזורית שפיר

מנהיגותו

הרב כלפון משה הכהן בשנת 1927 - 1928

כשהיה בן עשרים וחמש נדרש לקבל משרת חבר בבית הדין של ג'רבה, אך הוא דחה את ההצעה בטענה שאינו רוצה ליהנות מן הציבור. על אף סירובו, לאורך השנים המשיכו לזרום אליו הצעות לשמש בתפקידים רבניים שונים, לעיתים גם בצירוף הבטחה לפרס גדול ומכובד, אך הוא תמיד סירב.

בשנת 1917, בגיל 43, התמנה לבסוף לחבר בית הדין בג'רבה (לצד הרב ציון כהן יהונתן והרב מרדכי אמייס הכהן, בן דודו מצד אביו), אולם גם אז סירב לכהן בתור ראש בית הדין אלא רק כשלישי בדין, ורק במשך מספר שעות מסוים ביום. למעשה התנאים לא התקיימו, וכל היום הוא היה עסוק בעבודתו כאשר כמעט כל בית הדין של ג'רבה מוטל על כתפיו. מספר פעמים הוא אף שקל להתפטר עקב מצבו הבריאותי מפאת הקושי לעמוד בעומס העבודה. במהלך כהונתו תיקן תקנות חשובות בג'רבה, ועמד על משמר הדת בכל רחבי האי. פרשה מיוחדת בה בלטה מנהיגותו הייתה בעת פלשו הנאצים לג'רבה וביקשו 50 קילו זהב מהקהילה היהודית, היה זה ביום השבת והוא נסע עימם ברחבי השכונות היהודיות וחייב כל יהודי להביא את כל הזהב שיש לו.

פטירתו וקבורתו

מצבת הרב משה כלפון הכהן בירושלים

בשנת תש"ט, כשהיה בן שבעים וחמש, חלה אנושות. לאחר שיפור קל במצבו הוא הורע שוב, והוא נפטר בג'רבה ביום שבת בי"ח בטבת ה'תש"י (1950). ביום קבורתו כמעט התרוקנו ערי הסביבה מיושביהן היהודים, והשוק הראשי של ג'רבה (אשר רוב החנויות בו היו בבעלות יהודית) נסגר. רבבות אנשים, בהם נציגי ממשל תוניסאיים וצרפתיים, השתתפו בהלוויה. נקבר בג'רבה, בז' בחשוון שנת תשס"ו (2005), 55 שנה לאחר פטירתו, הועלו עצמותיו מתוניסיה (דרך צרפת) לישראל, והוא נקבר בהר המנוחות בירושלים על יד הרב שלום משאש. העלאת עצמותיו לארץ הייתה כרוכה במבצע מדיני מורכב אשר היה מעורב בו גם שר החוץ התוניסאי. במסע ההלוויה, שנמשך שלושה ימים^{[דרוש מקור]}, נטלו חלק רבבות משתתפים מישראל, תוניסיה וצרפת, ובהם הרב מרדכי אליהו והרב עובדיה יוסף, שאפיין בדברים שנשא שם את דרכו ההלכתית של הנפטר: אי סטייה, לרוב, משיטת פסיקתו של מחבר הספר שולחן ערוך.

על שמו קרויים בתי כנסת, ישיבות וכולל אברכים^{[דרוש מקור]}, ובערים נתיבות ואשקלון קיימים רחובות על שמו. באוקטובר 2010 נקרא על שמו רחוב בשכונת הר חומה בירושלים.

דעותיו ומשנתו

כל ישראל חברים

עם הקמת בתי ספר של חברת כל ישראל חברים במאה ה-19 בתוניסיה, הוביל החינוך המודרני שלה להתרחקות מהמסורת. בניגוד לרבה הראשי של תוניסיה, הרב ישראל זיתון ורבנים נוספים, ביקש הרב כלפון לשמור על החינוך התורני-מסורתי, והתנגד יחד עם בן דודו, הרב מרדכי אמייס הכהן (לימים אב"ד ג'רבה והרב הראשי לתוניסיה) להקמת בית ספר של החברה באי. הוא לא שינה את דעתו גם לאחר שקיבל פניה מרבה של תוניסיה, שביקש ממנו לתמוך בחברה. גם לאחר שהוקם בית הספר, מרבית התושבים נשמעו לרב כלפון, ולא שלחו את ילדיהם אליו.

ציונות וארץ ישראל

למרות התנגדותו להכנסת המודרניזציה אל בתי הספר של חברת כל ישראל חברים, הרב כלפון היה תומך נלהב בתנועה הציונית, על אף שהיה מודע לכך שפעיליה המרכזיים היו רחוקים ממסורת:

"בימינו אלה, רבים מאחינו בית ישראל, אף כי לא גדלו על ברכי היהדות, התורה והמצווה, וכתינוק הנשבה בין הגוים הם נדונים. על כל פנים, התעורר בלבבם רגש לאומי, לאהבת קיום האומה הישראלית והתמדתה להיותה אומה נבדלת מן האומות אשר בתבל"

— קונטרס "גאולת משה" שבספרו "זכות משה"

על בנימין זאב הרצל כתב: "בימינו אלה הופיע בקרבנו איש רם המעלה זך השכל וחד הרעיון, בנימין זאב הרצל שמו... המציא רעיון נכבד להיות כל איש הבא להסתופף בצל החברה הציונית ובשם ציוני יקרא... ודפק על פתחי מלכים ורוזנים לקחת מהם משפט גלוי להיות ארץ ישראל לנו כמלפנים".

בשנת 1919 נמנה עם מייסדי התנועה הציונית "עטרת ציון" בג'רבה, שפעלה בשיתוף עם הקרן הקיימת וקרן היסוד, לחיזוק השפה העברית וחבריה התעדכנו בחדשות מארץ ישראל, בין היתר על ידי קריאת עיתונים עבריים כמו "הלבנון", "המגיד", "הצפירה" ו"החבצלת".

בדרשתו בשבת פרשת נשא, בי"ב בסיוון תר"פ, ימים אחדים לאחר תום ועידת סן-רמו ואשרור הצהרת בלפור בידי חבר הלאומים, אמר שמדובר ב"אתחלתא דגאולה". את הדרשה הזו שִׁכְתֵּב במוצ"ש, ופרסמה כ"הדרוש החמישי לאתחלתא דגאולה" בספרו "מטה משה", וכך כתב: "מעתה אין ספק כי זהו ראשית והתחלת הגאולה, וראוי לכל איש ישראלי לתת אלפי תודות לו ברוך הוא על הגאולה ועל התשועה, כי פקד ה' את עמו והוציאנו משעבוד לגאולה".

הרב כלפון סבר שהיכרות עם ארץ ישראל תגביר משמעותית את העלייה אליה, ובחזון שכתב בשנות ה-20 של המאה ה-20, הציע לארגן ביקורים של צעירים יהודים מרחבי העולם בארץ ישראל במימון התנועה הציונית. רעיון דומה מומש עם הקמת פרויקט תגלית בשנת 2000.

הרב כלפון עודד עלייה לארץ ישראל, ודאג שבני קהילתו יתמכו בעולים. הוא גם קרא לקניית קרקעות בארץ ופעל להחייאת השפה העברית. עם הקמת מדינת ישראל, קבע לחגוג באי ג'רבה את יום העצמאות של מדינת ישראל במשך שלושה ימים רצופים (ד'-ו' באייר).

ניסיונותיו לעלות לארץ

בשנת תרנ"ח, כשהיה בן עשרים וארבע, ניסה לראשונה לעלות ארצה בעזרת ידיד מטריפולי, עמו היה בקשרי ידידות מביקוריו שם בדרכו לרפא את עיניו. אולם, לאחר שהנסיעה כבר הוסדרה, אביו שמע על כך וביקש להניא אותו מלעלות בטענה שלפי חשבונו המשיח יבוא בשנת תרע"ז ועליו לחכות עד אז. על מנת שלא לצער את אביו ר' משה כלפון שמע בקולו וויתר על ההזדמנות לעלות, הזדמנות שהצטער עליה כל ימיו.

כהכנה לעלייה ארצה קנה חלקת אדמה בשכונת בית הכרם בירושלים, ובערוב ימיו, כאשר בריאותו רופפת, החליט לנסות לעלות לארץ פעם נוספת. בשנת תש"ט הוא השיג רישיון עלייה, ובנו שושן יצא לתוניס על-מנת להסדיר את המסמכים. אולם, עקב מחלה נדחתה עלייתו לארץ בשל ההחמרה במצבו הבריאותי, אשר לא השתפר די הצורך עד יומו האחרון.

חזון איחוד האומות, שלום עולמי והכפר הגלובלי-מוסרי

בחיבוריו המוקדמים, עוד בטרם קמה מדינת ישראל, הוא דן ברעיונות מדיניים מפורטים הלכה למעשה, לא רק בנוגע לרעיון הציוני אלא גם ברעיונות קוסמופוליטיים מובהקים.

בעקבות מלחמת רוסיה-יפן שפרצה ב-1904, הרב כלפון הגיע למסקנה שתורת ישראל לא מסתפקת בגאולת ישראל, אלא מבקשת לבנות עולם שלם ומתוקן עבור האנושות כולה. הוא ניסח חזון קוסמופוליטי נרחב, שבו קיימים מנגנונים ומוסדות שיכוננו שלום עולמי. בשל חששו כי דבריו לא יתקבלו בשל מעמדו ומעמד ארץ מגוריו השוליים יחסית, גנז את הרב כלפון החזון. עיתון בשפה הערבית שהגיע לידיו 15 שנים לאחר מכן, חשף בפניו להפתעתו רעיונות מדיניים הזהים לרעיונות שכתב ב-1905. מאז החליט כי מחובתו לפרסם את רעיונותיו בפומבי.

בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 נשא הרב כלפון דרשות שבהן הדגיש את הצורך לעסוק במשפט בינלאומי, וניסח בפירוט הצעה מעשית להקמת ממשלה עולמית ולכינון משפט בינלאומי. הוא פיתח מנגנון לפתרון סכסוכים, וניסח תוכנית מדינית מפורטת בת סעיפים רבים.

הרב כלפון קרא לייסד בירושלים ועד מדינות ובית דין בינלאומי שיבחן את התנהלותן של המדינות בהתאם לטובתם של כלל בני האדם, ויכלול נציגים מכל המדינות שיחד יכריעו בסכסוכים בינלאומיים וימנעו שימוש בכוח ובאלימות. רעיון זה, שהתממש בהמשך עם הקמת האו"ם, כלל גם מספר רעיונות נוספים, בהם רעיון להקמת צבא בינלאומי שיהיה אמון על טיפול במדינות שיסרבו להישמע לוועד המדינות, רעיון לייסוד ועד שיפעל לחינוך לסובלנות באופן מוסרי, רעיון לייסוד בנק מרכזי עולמי, שחלק מהכנסותיו יופנה לסיוע עבור עניים במדינות העולם, ורעיון ליצירת מטבע בינלאומי שישמש למסחר כלל עולמי, שערכו יהיה שווה בכל המדינות. הרעיון האחרון מומש גם הוא, עם המצאת הביטקוין עשרות שנים לאחר מכן.

הרב כלפון סבר שהקמת מרכזו הגדול של ועד המדינות צריכה להיות בירושלים, "כי שם שאיפה גדולה לכל העמים – לנו היהודים ולנוצרים ולישמעאלים.

עם התרחבות תנועת שיבת ציון והצהרת בלפור, החייאת השפה העברית והטבת מצבם של היהודים במדינות המפותחות ראה הרב כלפון כראשיתו של עידן הגאולה.

הרב כלפון ראה בהתפתחות הטכנולוגית אמצעי שהופך את העולם לכפר גלובלי, המחייב את מדינות העולם לבוא לעזרת מדינות השרויות במצוקה כחלק מהערבות ההדדית והשלום העולמי. המושג האחרון גם היווה עבורו חובה דתית, וההתקדמות הטכנולוגית סימלה בעיניו בסיס לעליית מדרגה רוחנית.

ספריו

מתוך ספריו יצאו לאור כיותר מ-50 חיבורים העוסקים בכל ענפי היהדות (לא כולל הסטים).

מספריו שיצאו לאור על פי סדר ה א-ב

• אגודת אזוב – כולל דרכים אשר יבחן בהם האדם את מדותיו, אם הן מידות רעות, ועצות ודרכים כיצד יתקנם.
• אגרת הפורים – חידושים על מגילת אסתר.
• אהבה וחסד – לשונות על הש"ס.
• אמת ואמונה – קונטרס המכיל י"ב שאלות ותשובות בנושאים אקטואליים.
• אשת חיל – קונטרס ובו דברי מוסר לעקרת הבית. בנוי על סדר הפסוקים בפרק "אשת חיל".
• באר משה – חידושים על ד' חלקי שו"ע.
• ברית יעקב – חידושים על נביאים וכתובים, קרא בשם זה מפני שזה אחד משמותיו השניים (עקיבא=יעקב).
• ברית אבות (ב' חלקים) – חלק ראשון: מצד אחד ברטנורא ורמב"ם ומצד שני ביאורים על דרך הדרוש והמוסר. חלק שני: חידושים על מסכת אבות.
• ברית כהונה – כל המנהגים והתקנות של ג'רבה וסביבותיה, בנוי על פי סדר ארבעת חלקי השולחן ערוך (אחד משני ספריו המוכרים והחשובים ביותר).
• גאולת משה – קונטרס הכולל מאמרים ורעיונות בעניין ישוב ארץ ישראל.
• דרכי משה (ב' חלקים) – חלק ראשון: 54 דרושים מוסריים לפי סדר פרשיות השבוע (לכל פרשה דרשה), חלק שני: המשיך לכתוב על עשר פרשיות והשאר מאמרים.
• דרש משה – י"ח דרושים נפלאים לפרשת זכור.
• הלכה למשה – כללי הפוסקים וכללי ההוראה הנחוצים לכל מורה הוראה רבני.
• ויגד משה – חידושים על הגדה של פסח.
• ויקהל משה – רעיונות והצעות בכל מיני נושאים, החל מדברים לתועלת היחיד, עבור בתועלת הציבור, עד תועלת העולם.
• ומשפטיו עם ישראל – כל הליכות בית הדין בפרוטרוט: כיצד צריך להתנהל בית הדין בסדר מופתי, איך לחלק את התפקידים בין הדיינים, מה יש לעשות בכל יום מימי השבוע בבית הדין ועוד.
• זבחי כהונה – על הלכות שחיטה וטריפות, מחולקים למערכות לפי סדר א-ב.
• זבחי רצון – ביאור על חלק מהשיר "שוחטי הילדים" על הלכות שחיטה שחיבר רבי ישראל נג'ארה.
• זכות משה.
• חופת משה – דיני נידה וצניעות.
• חיים ועושר – הלכות מעשר כספים והתועלת ממצווה זו בגשמי וברוחני.
• חכמה ומדע – "בא יבוא הנהגת החכם במאכלו, משקהו...דיבורו, מהלכו, מלבושו, כלכול דבריו, משאו ומתנו, דירתו, מפי נר המזרח ואור המערב הרמב"ם ז"ל.
• טעמי כהונה – טעמי המצוות בדרך שכלית.
• יד בתשובה – מוסרים ודינים לתשובה ולתוכחת, תלמוד תורה, כיבוד אב ואם, נישואין, שבת ומועד.
• יד משה – חידושים על חמישה חומשי תורה.
• ידי משה – חידושים על הרמב"ם, בעיקר על הלכות תשובה ודעות.
• כתר תורה – כל תרי"ג מצוות לששת ימי השבוע.
• לב אבות – מאמרי מסכת אבות מחולקים לפי נושאים על סדר הא"ב.
• לבושי כהונה – לבושים והדרנים על הש"ס.
• לקט משה – ליקוטים שונים.
• מאזני צדק – המדות והדעות שיש לאדם ללכת בהם ולהתרחק מהפכם.
• מגן גיבורים – סידור תרי"ג מצוות בדרך מיוחדת בה המצוות התלויות בממון לחוד, המצוות התלויות בגוף לבד, והמצוות התלויות בנפש לבדנה.
• מטה משה – י"ג דרושים בנושאים שונים.
• מעשה צדקה – מעשיות על כוחה של מצוות הצדקה, מהתלמוד והמדרשים ועוד.
• מצווה ומדע – מוסרים במדות ובדעות ישרות מדברי הרמב"ם בספר המדע, ומדברי הגמרא.
• משה ידבר – חידושים על נביאים וכתובים והגדה של פסח.
• נר מצווה – סידור תרי"ג מצוות לפי עשרת הדיברות, באופן שבכל דיברה קיבץ יחד את כל המצוות הקשורות אליה.
• נתן משה – על חמש מתנות.
• סתרי משה – ספר הזכרונות דברי הימים שכתב על עצמו.
• עיני משה – מוסרים ותיקוני המדות.
• פקד משה – 45 דרושי הספד על רבנים אנשים פשוטים ונשים צדקניות.
• פרשת העיבור – ביאור כללי עיבור השנה באופן קל וקצר. ובסופו קונטרס "פרי חדש" על כללי העיבור, והוא לקוח מדברי הרב פרי חדש א"ח (סימן תכ"ז ותכ"ח).
• צדקה ומשפט – הלכות צדקה.
• צדקה ורחמים – כולל שקלא וטריא בדברי הפוסקים.
• קול משה (ב' חלקים) – חידושים על הש"ס.
• ראשי חדשים – על עיבור השנים.
• שואל ונשאל (ט' כרכים) – יותר משלושת אלפים תשובות בהלכה (אחד משני ספריו המוכרים ואפשר להגיד החשוב ביותר).
• שולחן ערוך קטן – כעין ספר קיצור שולחן ערוך, "מכיל רוב הדינים הנצרכים לאדם מישראל...".
• שפתי כהן – כללי הדקדוק.
• תהילה למשה – חידושים על ספר תהילים.
• תורה וחיים – ספר מרתק הבלול משלל נושאים: מוסר, מידות, עצות, הגיגים, רעיונות ועוד ועודכן, באו בו הקדמות לספרים שהיה בדעתו להוציא לאור, ולבסוף לא הספיק להוציאם. הספר מסודר במערכות לפי סדר א-ב.

לקריאה נוספת

• עובדיה חן (עורך), עמוד ההוראה, הוצאת מכון הרב מצליח, בני ברק, תשס"ח
• ראובן מאמו (עורך), תהילה למשה - פרקים במשנתו הציונית של הרב כלפון משה הכהן (הכמ"ה), ירושלים תשס"ט
• צבי זוהר, אשרור דתי של הציונות כתנועה לאומית חילונית: פרק במשנתו של הרב כלפון משה הכהן, בתוך: ישראל (סדרה חדשה), כרך 2, תשס"ב-תשס"ג (המכון לחקר הציונות, אוניברסיטת תל אביב), עמ' 107–126
• ירון נעים, הרב כלפון משה הכהן - בין שמרנות למודרנה, עבודה לתואר שלישי, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן תשס"ט
• עטיה רונאל, משנתו החינוכית של הרב כלפון משה הכהן מג'רבה, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, תשע"ד
• עטיה רונאל,'הגדיים יהיו תיישים' – למנהיגותו החינוכית של הרב כלפון משה הכהן מג'רבה בראשית המאה העשרים, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשפ"ד
• הרב בוגיד חנינא סעדון, קדושת משה: סיפורים ועניינים לכבוד מוה"ר... כלפון משה הכהן, מכון הרב מצליח, בני-ברק תשמ"ח. נספח לו מאותו מחבר הילולא דמשה שבו הספדים ודרשות לכבוד הרב משה כלפון שנאמרו ביום פטירתו מדי שנה או בשבת עם דברי מוסר וסיפורים.
• הרב משה אלחרר, ענק התורה ואוהב ציון: הרב ... משה כלפון הכהן ... גדול רבני ג'רבא בדור האחרון, "מעלה - המרכז לציונות דתית", ירושלים תשנ"ז
• משה חיים חדד, קונטרס זיכרון משה, נתיבות תשנ"א. על חייו וחיי אבותיו של הרב משה כלפון ועם שלוש דרשות בפטירתו ודרשה באזכרה השנתית לזכרו
• שרה ברדה, שלשה צדיקים מאי אחד: תולדות חיי רבותינו הגאונים... ר' כלפון משה הכהן, ר' רחמים חי חויתא הכהן, ר' חיים חורי..., הוצאת "ספרי קדש מעיין חיים", ירושלים תשנ"א
• יהודה מוריאל, והיו עיניך רואות את מוריך: גדולי רבני תוניסיה ולוב ב', "מרכז מורשת יהדות המזרח", ירושלים תשמ"ו
• גדעון מאיר גליקרוב, האיר המזרח: סיפור חייהם, פעלם והנהגותיהם של גדולי ישראל מרבותינו הספרדים בדורות האחרונים, ירושלים תשס"ב
• יצחק שוראקי, מסורת בעידן המודרני: חכמים ספרדים בדורות אחרונים, מבחר מכתביו, עמודים 115–154, סדרת עם הספר, הוצאת משכל, תל אביב, 2009
• ירון נעים, תקופת החופש והדרור: הרב כלפון משה הכהן מג'רבא: בין שמרנות למודרנה. באר שבע תשפ"ב.
• עטיה רונאל, בין ציונות לגאולה – מדוע ויתר הרב כלפון משה הכהן מג'רבה על הזדמנות לעלות לארץ ישראל?," ציונות דתית ז (תשפ"ב), עמ' 207–218

קישורים חיצוניים

אישיותו

• מחיה השפה העברית מג'רבה, נאמן למקור, הספרייה הלאומית
• אליעזר בשן, ר' משה כלפון הכהן אב"ד ג'רבה, קוים לדמותו, מתוך הספר "זכר דבר לעבדך" לזכר דב רפל
• "על משנתו של הרב כלפון"(הקישור אינו פעיל, 24.8.2024), שיעורים מיום עיון במכון מאיר
• שמעון כהן, ליבו במזרח - בגליון השבוע, באתר ערוץ 7, 15 בינואר 2004
• יואל יעקובי, רב האי - בגליון השבוע, באתר ערוץ 7, 4 בספטמבר 2008
• הרב משה כלפון הכהן באתר רשת מורשה
• רבי כלפון משה הכהן, באתר "MyTzadik"
• רבי משה כלפון הכהן, באתר מט"ח
• רבי משה כלפון הכהן זצ"ל, באתר "תוניסיה מורשת"
• הרב משה כלפון הכהן זצל - פוסק הלכה וציוני גדול(הקישור אינו פעיל), באתר הרשמי של יהדות תוניסיה
• צבי שיימן, ‏התוניסאי הציוני: יום הזכרון לרב משה כלפון הכהן זצ"ל, באתר "סרוגים", 31 בדצמבר 2012
• הרב משה כ'לפון הכהן, באתר הספרייה הלאומית
• אבי גז, הציוני הנלהב מג'רבה, מקור ראשון, מוסף "שבת", 20 באפריל 2012
• צבי זוהר, ‏אשרור דתי של הציונות כתנועה לאומית חילונית: פרק במשנת הרב כלפון משה הכהן, ישראל חוברת 2, סתיו תשס"ג, 2002
• על הרב משה כלפון הכהן | מכון מאיר |, הרב משה אלחרר
• כלפון משה הכהן, באתר "החכם היומי"
• חזי כהן, החזון של רבי כלפון, באתר ישיבת מעלה גלבוע
• חזי כהן, על גאולת ישראל והאומות במשנתו של הרב כלפון הכהן, באתר ישיבת מעלה גלבוע
• אוספו הפרטי של הרב משה כ'לפון הכהן, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.
• משה כלפון בן שלום דניאל יהודה הכהן (1874-1950), דף שער בספרייה הלאומית
• מידע על הכהן, משה כלפון בן שלום דניאל יהודה, 1874-1950 בקטלוג הספרייה הלאומית
• כל הכתבות - הרב משה כלפון הכהן, באתר ערוץ 7

ספריו

• הרב משה הכהן, שואל ונשאל, חלק א', חלק ב', חלק ג'
• הרב משה הכהן, ברית כהונה השלם
• הרב משה הכהן, קול משה
• הרב משה הכהן, השבה ראשונה וניצוצי גאולה: דרשה לפרשת ניצבים, השילוח

העלאת עצמותיו לישראל

• ארונו של ר´ כלפון הכהן מגיע היום לישראל, באתר ערוץ 7, 9 בנובמבר 2005