כפרי הכס
כפרי הכס (בערבית: قرى الكراسي, תעתיק עברי: קֻרָא אל-כָּרָאסִי) היו כפרים באזורי ההרים המרכזיים של ארץ ישראל, שכל אחד מהם שימש כמקום מושבו של מנהיג מקומי של נפה מנהלית שכוללת כמה כפרים (נפה בערבית: نَاحِيَة בתעתיק עברי: נָאחִיָה). מאחר שבראש הנאחיה שלט שייח', לעיתים נקרא כל אזור "מַ֫שְׁיַיחַ'ה" (مشيخة). שיטת כפרי הכס פעלה בעיקר במהלך המחצית השנייה של השלטון העות'מאני.[1]
תפקידים פוליטיים וחברתיים
עריכההיו כ־24 כפרי כס במחוזות המשנה שבאזור ההרים.[2][3] לרוב הם היו מרוחקים יחסית מהמרכזים העירוניים העיקריים, כמו ירושלים, שכם, וחברון, שלהם היו מנהלים נפרדים. חלק מכפרי הכס היו ממוקמים, אסטרטגית, לאורך נתיבי מסחר, או שהם היו מרכזי ייצור שמן זית.[2][4]
כמה כפרים שכנים קובצו יחד לנפה מנהלית, ובה שלט שייח' שישב בכפר כס. השייח' היה בן לחמולה חזקה ולרוב גם בעלת קרקעות ועשירה. כל כפר כס שימש כמרכז חברתי-פוליטי וכלכלי של הכפרים שבנפה. כפר הכס היה המרכז האדמיניסטרטיבי של המשפחה או החמולה השלטת באזור, וחלקם היו גם מרכזים של מסדרים סוּפיים שונים, במיוחד הקאדריה. החמולות המובילות של האזור שמרו על קשרים עם חמולות אחרות באמצעות רשתות חסות ובריתות, וקיימו יחסים דומים עם חמולות סוחרים עירוניים.[1] הקשר של השייח'ים לרשויות נבע מתפקידם כגבאי מיסים מקומיים מטעם הממשלה.[5]
השייח'ים ביססו את שלטונם על כוחם.[1] הם היו באי כוח השלטון המרכזי וגבו מהאיכרים מיסים, אך בה בעת יצרו מעין אוטונומיה מקומית ושימשו כחוצץ בין האיכר לבין השלטונות שלא היו בני האזור ולא הכירו את הדמויות והמנהגים. השייח'ים הציעו לאיכרים הגנה, בתמורה לנאמנות והנכונות להתגייס למליציה המקומית, במקרה של איום מבחוץ. לרוב, השייח'ים כרתו בריתות עם שייח'ים שכנים וכן עם המנהיגים בערים הגדולות וכך יצרו לעצמם רשת הגנה סביבתית רחבה.[1] מתוקף מעמדם, השייח'ים לא רק שלטו על גידול היבולים ונתיבי המסחר בהם, אלא גם שימשו כבוררים בסכסוכים, וכאוכפי החוקים השבטיים.[1]
כשנפוליאון צר על עכו ב-1799 ונשקפה סכנה לשלטון העות'מאני, שלחו החמולות השליטות בכפרי הכס כוחות כדי לסייע בבלימת הפלישה הצרפתית.[1][4]
כפרי הכס גם איחדו כוחות במהלך מרד האיכרים בארץ ישראל ב-1834 נגד צווי הגיוס של מוחמד עלי ממצרים.[1]
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19, עם ביצוע רפורמות הטנזימאט במשטר העות'מאני, חלו שינויים גם בשיטת המינהל הפוליטי של אזור ההר. השלטון המרכזי העביר את הסמכוית לידי השליטים העירוניים, בכל כפר מונה מוכתר ובכך תם עידן השייח'ים האזוריים ושלטון כפרי הכס.
ארכיטקטורה
עריכההאדריכלות של כל ארמון או מצודה הושפעה רבות מסגנון הבנייה שהיה מקובל בערים, בניגוד לאדריכלות הפשוטה יותר של בתי איכרים.[1][3][6] בכל מבנה כזה היה אגף לגברים שנקרא בשם העות'מאני "הסָלמלוכּ" (السلملك), אגף סגור עבור נשות הבית – "החָרמליק" ("الحرملك") שהייתה לו דלת רק לאזור הפנימי, היו החלקים המִנהליים ומוסדות הציבור (לרוב באגף נפרד, או במבנים סמוכים) והיה האזור הפתוח לאירוח.[7]
| כפר | אזור | שם המצודה | שם השבט |
|---|---|---|---|
| אבו דיס | אל-ואדיה (الوادية) | עריקאת (عريقات) | |
| עבווין | בני זיד (بني زيد) | ארמון סחוויל (قصر سحويل) | א-סחוויל (السحويل) |
| עראבה | אל-חארית'ה (بلاد الحارثة) | ארמונות אַאל עבד אל-האדי (قصور آل عبد الهادي) | עבד אל-האדי (عبد الهادي) |
| בית איכסא | ג'בל אל-קודס (جبل القدس) | מצודת אל-ח'טיב (قلعة الخطيب) | אל-כַּסְוַואנִי (الكسواني) |
| בית עיטאב | אל-ערקוב (العرقوب) | א-לחאם (اللحام) | |
| בית ג'וברין | ג'בל אל-ח'ליל א-תחתא (جبل الخليل التحتا) | אל-עזה (العزة) | |
| בית וזן | ג'ורת עמרה (جورة عمرة) | ארמון אל-קאסם (قصر القاسم) | קאסם (قاسم) |
| ביתא | משאריק אל ביתאווי (مشاريق البيتاوي) | דוויכּאת (دويكات) | |
| ביתוניא | ג'בל אל-קודס (جبل القدس) | אל-ביתוני (البيتوني) | |
| אל-בירה | ג'בל אל-קודס (جبل القدس) | אל-ביראווי (البيراوي) | |
| בורקה | ואדי א-שעיר (وادي الشعير) | ארמון אַאל מסעוד (قصر آل مسعود) | אל-בורקאווי ואל-מירי (البرقاوي والمري) |
| דיר ע'סאנה | בני זיד (بني زيد) | מצודת א-שייח' סאלח (قلعة الشيخ صالح) | אל-ברע'ות'י (البرغوثي) |
| דיר איבזיע | בני חארת' (بني حارث) | אל-כראג'ה (الكراجة) | |
| דיר איסתיא | ג'מאעין (جماعين) | ארמון דיר-אסתיא (قصور ديرإستيا) | קאסם (قاسم) |
| דורא | ג'בל אל-ח'ליל אל-פוקא (جبل الخليل الفوقا) | עַמְר (عمرو) | |
| ג'בע | ג'בל סאמי (جبل سامي) | ג'ראר (جرار) | |
| ג'אלוד | משאריק אל-ביתאווי (مشاريق البيتاوي) | מנצור (منصور) | |
| ג'מאעין | ג'מאעין (جماعين) | ארמון אַאל ח'ליל (قصر آل خليل) | קאסם וריאן (قاسم وريان) |
| כפר מאליכ | בני סאלם (بني سالم) | א-דייכּה | |
| כור | قصر الجيوسي | ארמון אל-ג'יוסי (قصر الجيوسي) | אל-ג'יוסי (الجيوسي) |
| מג'דל יאבא | ג'מאעין (جماعين) | א-ריאן (الريان) | |
| מזרעה א-שרקיה | בני מורה (بني مرة) | אל-עינסווייה (العينسوية) | |
| נעלין | אל-ערקוב (العرقوب) | ארמון אל-ח'וואג'ה (قصر الخواجا) | אל-ח'וואג'ה (الخواجا) |
| אבו גוש (קריית אל-ענב) | בני מאלכ (بني مالك) | אבו ע'וש (أبو غوش) | |
| ראס כרכר | בני חארת' (بني حارث) | מצודת אַאל סמחאן (قلعة آل سمحان) | אבו סמחאן |
| סנור | שעראוויה (شعراوية) | מצודת אַאל ג'ראר (قلعة آل جرار) | ג'ראר (جرار) |
| סבסטיה | ואדי א-שעיר (وادي الشعير) | ארמון אל-כּאיד (قصر الكايد) | אל-כּאיד (الكايد) |
| אל-ולג'ה | בני חסן (بني حسن ) | אל-עבסייה (العبسية) |
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Beshara Doumani., Rediscovering Palestine: Merchants and Peasants in Jabal Nablus, 1700–1900, העמודים מוצגים באישור של University of California Press. זכויות יוצרים., 1995, עמ' 238, 35, 29, 17,16
- ^ 1 2 Sarah Irving, Palestine, Bradt Travel Guides, 2011, עמ' 248
- ^ 1 2 3 , قرى الكراسي في فلسطين - כפרי הכס בפלסטיין, riwaq, דצמבר 2017
- ^ 1 2 3 Macalister, R. A. Stewart; Masterman, E. W. G, "Occasional Papers on the Modern inhabitants of Palestine, part I & part II"., Quarterly Statement, Palestine Exploration Fund, 1905, עמ' 356-352
- ^ Permanent Delegation of Palestine to UNESCO, Throne Villages - כפרי הכס, באתר unesco, יוני 2013
- ^ Suad Amiry, Vera Tamari, The Palestinian Village Home, Trustees of the British Museum, 1989, עמ' 26, 11
- ^ فادي العصا, بيوت "قرى الكراسي" وقلاعها.. عندما حكم الفلسطينيون أنفسهم لمصلحة الدولة العثمانية - הבתים והטירות של "כפרי הכורסי"... כשהפלסטינים שלטו בעצמם לטובת האימפריה העות'מאנית, aljazeera, 14/8/2021