לבוצ'ה
לבוצ'ה (בסלובקית Levoča, בגרמנית Leutschau, בהונגרית Lőcse) היא עיירה ובה כ-15 אלף תושבים, במחוז פרשוב במזרח סלובקיה. לעיירה מרכז עתיק שמור היטב ובו כנסייה מתקופת הרנסאנס ובתוכה מזבח העץ הגבוה בעולם. העיירה צורפה ב-2009 לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.
| |||||
 | |||||
| מדינה / טריטוריה |
 סלובקיה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מחוז |
 פרשוב | ||||
| תאריך ייסוד |
1249  | ||||
| שטח | 114.77 קמ"ר | ||||
| גובה | 570 מטרים | ||||
| אוכלוסייה | | ||||
| ‑ בעיירה | 14,256 (1 בינואר 2021) | ||||
| ‑ צפיפות | 128.98 נפש לקמ"ר (2017) | ||||
| קואורדינטות | 49°01′22″N 20°35′26″E / 49.022777777778°N 20.590555555556°E | ||||
| אזור זמן | UTC +1 | ||||
| http://www.levoca.sk | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
| |||||
  | |||||
.jpg)
היסטוריה
עריכהלבוצ'ה ממוקמת באזור ההיסטורי ספיש (Spiš) המיושב מאז תקופת האבן. בתחילת המאה ה-11 נכבש האזור והפך לחלק מממלכת הונגריה עד ל-1918. לאחר הפלישה המונגולית בשנים 1241–1242 התיישבו באזור גם גרמנים שזכו לאוטונומיה מסוימת מהממלכה ההונגרית. המסמך הראשון בו נזכר שמה של העיירה הוא מ-1249. ב-1317 העיירה, שנקראה בשמה הגרמני Leutschau, קיבלה מעמד של עיר מלכותית וב-1321 זכו סוחרים כורים ואומנים בזכות להתיישב בה. במאה ה-15 התעשרה העיירה כתוצאה ממסחר בין פולין להונגריה וכן הפכה למרכז תרבותי ובו כנסיות, בית דפוס (החל מ-1624), ספריה, בית מרקחת ורופאים. מעמדה התרבותי נשמר למרות שתי שרפות קשות שחוותה העיירה. לבוצ'ה שימשה כמרכז להפצת הפרוטסטנטיות בצפון הונגריה. המקום החל להתדרדר לאחר המרידות נגד בית הבסבורג במאה ה-17. בשנת 1871 התדרדר מעמדה של העיירה עוד בשל בניית קו הרכבת החשוב קושיצה-בוהומין (Bohumín) במרחק של 8 ק"מ מלבוצ'ה. לאחר חוזה טריאנון עברה העיר לידי צ'כוסלובקיה שנוצרה זה עתה ושמו הנוכחי, לבוצ'ה, התקבל. העיר נכבשה על ידי הצבא האדום ב-27 בינואר 1945. ב-3 ביולי 1993 ביקר במקום האפיפיור יוחנן פאולוס השני שערך מיסה ל-650,000 מאמינים בגבעה במרחק קילומטר מהעיירה.
הקהילה היהודית
עריכהבמאות ה-18 וה-19 גדלה הקהילה היהודית בעיר, הוקמו אגודות עזרה הדדית, בית עלמין, בית כנסת ובית ספר. במאה ה-20 הוקמו תנועות נוער יהודיות כולל תנועות נוער ציוניות.
בזמן מלחמת העולם השנייה 981 יהודים שולחו מהעיירה למחנות השמדה על ידי הממשלה הסלובקית ולאחר כיבוש סלובקיה על ידי הנאצים שולחו יתרת יהודי העיר לאושוויץ ומיידנק. בודדים הוסתרו בכפר הסמוך על ידי הכומר, חסיד אומות העולם, מיכאל מאסלג' (Maslej)[1].
אדריכלות
עריכההמרכז העתיק של העיירה שמור היטב ורובו מוקף עדיין בחומות העתיקות. הכניסה העיקרית לעיר העתיקה היא דרך 'שער קושיצה' המונומנטלי מהמאה ה-15. מאחוריו ממוקמת כנסיית רוח הקודש מתקופת הבארוק ומנזר פרנציסקני מהמאה ה-18. בכיכר המרכזית, כיכר האומן פאול (Námestie Majstra Pavla), ממוקמים שלושה בניינים משמעותיים: בית העיירה הישן (מהמאה ה-15–17), הכנסייה הלותרנית (מ-1837) וכנסיית ג'יימס הקדוש מהמאה ה-14 בה נמצא מזבח הכנסייה הגותי הגבוה באירופה (18.62 מטר גובהו). את המזבח יצר אותו אומן, פאול, שעל שמו נקראת הכיכר, בסביבות 1520. פרט לכך בכיר בניינים עתיקים ששימשו את אצילי הסביבה בסוף ימי הביניים. כמו כן נמצא בכיכר כלוב הבושה ששימש לענישת ראווה במהלך המאה ה-17. מעבר לכיכר ישנן עוד כנסיות עתיקות, מנזר, בית האדמיניסטרציה של העיירה מהמאה ה-19 והארכיונים האזוריים.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של לבוצ'ה- "לבוצ'ה", באתר JewishGen (באנגלית)
-
שער קושיצה -
'כלוב הבושה' הסמוך לבית העירייה הישן בלבוצ'ה
הערות שוליים
עריכה- ^ חסיד אומות העולם 6625