לומה
לוֹמֶה (בצרפתית: Lomé) היא בירת טוגו. בעיר מתגוררים כ-837,437 תושבים (נכון לשנת 2010). העיר שוכנת בדרום מערב טוגו, לחוף מפרץ גינאה ובסמוך לגבול עם מדינת גאנה. היא מהווה מרכז השלטון, התעשייה, המסחר וכן הנמל המרכזי של טוגו. מנמל זה מייצאים קפה, קקאו ותמרים. בעיר נמצאים בתי זיקוק גדולים.
 סמל לומה | |
 | |
| מראה כללי של לומה | |
| מדינה |
 טוגו |
|---|---|
| מחוז | מאריטים |
| נפה | לומה |
| שטח | 345 קמ"ר |
| גובה | 63 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 2,188,376 (2022) |
| ‑ במטרופולין | 1,477,660 (2010) |
| ‑ צפיפות | 9,305 נפש לקמ"ר (2010) |
| קואורדינטות | 6°08′16″N 1°12′45″E / 6.13777777777778°N 1.2125°E |
| אזור זמן | UTC+0 |
|
(למפת טוגו רגילה)  | |
לומה היא משכנה אוניברסיטת לומה, ושל משרדי הקהילייה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה.
היסטוריה
עריכההעיר נוסדה במאה ה-18 בידי אנשי שבט האווא והפכה לבירת טוגו בסוף המאה ה-19. כאשר הגרמנים כבשו את האזור בשנת 1897, הם העבירו את הבירה לאנצ'ו. בשנת 1914, במסגרת מלחמת העולם הראשונה כבש הצבא הצרפתי את העיר.
ב־28 בפברואר 1975 נכרת בעיר חוזה כלכלי בין האיחוד האירופי ו- 46 מדינות אפריקניות, קריביות ומדינות האוקיינוס השקט. חוזה זה נקרא ועדת לומה הראשונה.
כלכלה
עריכהלומה היא עיר נמל חשובה, והיא כוללת אזור סחר חופשי שנפתח ב-1968. הנמל מייצא זרחה, קפה, קקאו, כותנה ושמן דקלים, בעיקר למדינות השכנות גאנה, מאלי, ניז'ר ובורקינה פאסו.
חינוך
עריכהבעיר נמצאת אוניברסיטת לומה.
תחבורה
עריכההעיר משורתת על ידי נמל התעופה הבינלאומי לומה-טוקויין.
שכונות בעיר
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- לומה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)