לזר דינר
לזר דינר (בגרמנית: Lazar Dünner; 2 באוקטובר 1912 – 30 במרץ 1994) היה אתלט יהודי-גרמני, אלוף המכביה הראשונה (1932), מחלוציי צילום העיתונות בישראל ובמאי סרטי תעודה. נושאי הצילום שלו היו היישוב בארץ ישראל והקמת מדינת ישראל.
לידה |
2 באוקטובר 1912 נירנברג, הקיסרות הגרמנית | ||||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
פטירה |
30 במרץ 1994 (בגיל 81) ניו יורק, ארצות הברית | ||||||||||||||||
מידע כללי | |||||||||||||||||
מדינה | גרמניה | ||||||||||||||||
ספורט | |||||||||||||||||
ענף ספורט | אתלטיקה | ||||||||||||||||
תת-ענף |
ריצת 100 מטר קפיצה לרוחק קפיצה לגובה | ||||||||||||||||
מועדון | בר כוכבא ברלין | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
ביוגרפיה
עריכהדינר נולד למשפחת דונר, בבית דתי ציוני בנירנברג וגדל בברלין. בנם של אלה לסקה אחות במקצועה וסמואל דונר מורה במקצועו. אחיו פרופ' יוסף דונר (גר') (1978–1908) מדען פוליטי גרמני-אמריקאי. כנער הצטיין באתלטיקה והתאמן בקבוצת בר כוכבא ברלין. בשנת 1929 בהיותו רק בן 17, סייע ביצירת סרטון תיעודי בשם "מכבים". הוא התחיל ללמוד רפואת עיניים, אך לא סיים את לימודיו.
במכביה האירופית השנייה שנערכה באנטוורפן, בלגיה ביולי 1930 הוא זכה במדליית ארד לנוער בקפיצה לגובה בתוצאה של 1.55 מטר.[1]
אלוף המכביה
עריכהבמכביה הראשונה שנערכה באפריל 1932 זכה במדליית זהב בריצת שליחים 4x100 מטר ביחד עם גאורג קורץ, פריץ גרבר ופליקס זימנאואר בתוצאה של 43.2 שניות, לפני ארצות הברית (43.6 שניות) וארץ ישראל (44.4 שניות). נוסף לכך, הוא סיים במקום שישי בקפיצה לרוחק בתוצאה של 5.78 מטר[2][1]
בשנת 1933 עלה לארץ ישראל ביחד עם חברו זיגי גרוס (1912–2006) ושינה את שם משפחתו לדינר. השניים קנו לפני נסיעתם לארץ מצלמת לייקה. הוא התגורר ברחוב דיזנגוף 116 בתל אביב והחל לעבוד בצילום. לאחר זמן רכש אופנוע, צילם והחל למכור את תצלומיו להערב, דבר, הארץ ופלסטיין פוסט ולעיתונות הבינלאומית.
בתחרות שנערכה בנס ציונה בינואר 1934 סיים פעמיים במקום שני בקפיצה לרוחק בתוצאה של 5.40 מטר ובהדיפת כדור ברזל בתוצאה של 9.20 מטר.[3]
בשנת 1935 הוא תיעד את אירועי המכביה השנייה. הוא צילם עבור בעיתון החיים הללו.
בשנת 1936 חזר לברלין כדי לצלם את המשחקים האולימפיים.[4] בזכות זה שנחשב לגרמני, התאפשר לו לצלם את המנהיג הנאצי הרמן גרינג בבית היער שלו.
תצלומיו הנועזים נרכשו גם על ידי סוכנויות העיתונים האמריקאים: הפורוורד, Associated Press, ACME Newspictures
דינר היה נועז בדרכים שבהן צילם את תמונותיו וכך הצליח לצלם את המופתי בירושלים, צלפים ערביים שיורים על חיילים בריטיים וקרבות רחוב ביפו. באומץ ובתעוזה הצליח לצלם גם מנהיגים של המורדים הערביים.
הוא הסתבך עם המנצח ארטורו טוסקניני, כשהמבזק ממצלמתו הפריע למאסטרו באמצע קונצרט.
לקראת סוף שנות ה-30 החל לעסוק בצילום ובימוי סרטים בשרות קק"ל, קרן היסוד והדסה. הוא הפיק סרטים דוקומנטריים על ארץ ישראל, ומאוחר יותר על ישראל. בסרטים הללו עבד, בין היתר, עם אדגר הירשביין, פרד צ'סניק והיינץ וולמן. היה חבר בהתאחדות הצלמים המקצועיים בארץ-ישראל.
בספטמבר 1938 יצא למסע באירופה ובארצות הברית, להרצאות מצולמות מטעם ההסתדרות הציונית על המרד הערבי הגדול (1936–1939), ביחד עם אחיו, ד"ר יוסף דונר.[5]
במאי 1939 ערכה הבולשת הבריטית חיפוש בדירתו ברחוב פינסקר 10, תל אביב, והחרימה צילומים שלו.[6]
בשנת 1943 התגורר ברחוב בן יהודה 35 בירושלים.
בשנת 1958 היגר לארצות הברית והתגורר בניו יורק, שם המשיך להפיק סרטים לטובת מדינת ישראל. הוא נפטר בניו יורק בשנת 1994.
במשך שלושה עשורים שימש בתור קולנוען בשירות קק"ל. הוא הכין את יומני קק"ל, ביניהם סרטים על מעלה החמישה, גן מאיר, ילדי טהרן, ייסוד כפר בלום, התחנה המרכזית בתל אביב, תחרויות ספורט של חיילי הבריגדה, צליחת הכנרת הראשונה ב-1943 ועוד. הוא השתמש בפילם צבע להסרטת סרטיו (16 מ"מ). נוסף לכך, הכין סרטים לקרן היסוד ולהדסה.
עבודתו האמנותית
עריכהלזר דינר, שהיה שייך לדור המייסדים של הצילום העיתונאי המודרני בישראל, נמנה עם עשרת הצלמים הגדולים שצילמו לקק"ל מתחילת המאה העשרים ועד לשנות השישים, עליהם נמנים: זולטן קלוגר, שמואל יוסף שוויג, יעקב רוזנר, אברהם מלבסקי, ורנר בראון, טים גידל, פרד צ'סניק, אלכס סטרז'מיסטר, ודוד חריס[7].
פילמוגרפיה
עריכה- 1937 – יום אחד בדגניה
- 1945 – Land of Hope - סרט על עמק החולה
- 1961 – העמק השמח, 16 דק', סרט תעודי, צרפתית. תסריט: הרברט פרידן, צילום: אדגר הירשביין
- נווה בערבה
- השנים הגורליות
- עובדת סוציאלית במעברה
- קופסת הפלא
- גבעה ביהודה: סיפורו של נווה אילן
- אופק של תקווה
- הולדתה של נבואה
- עיר ושמה אילת
- כפר הנוער הדסים
- זאת ישראל
- מעלות לירושלים
- ארץ האמונה
- דיווח מתל אביב
- כל עוד נשמתי בי – 18 דק', סרט תעודי צבעוני על חיי הדת בישראל בראשית שנות ה-60. במאי: לזר דינר, צלם: אדגר הירשביין, תסריט: מ. סופר. זוכה פרס לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר על היהדות מטעם הוועדה לענייני החינוך היהודי בארצות הברית[8]
- 1974 – As Always Hadassah
תערוכות יחיד
עריכה- 1937 – "שנה אחת של ארץ ישראל בתמונה", בגלריה בך לאמנות ברחוב הס 1 בתל אביב.[9]
תעורכות קבוצתיות
עריכה- 2000 – מסגרת זמן: מאה שנות צילום בארץ-ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 2005 – העברים החדשים: 100 שנות אמנות ישראלית, מרטין-גרופיוס-באו, ברלין, גרמניה
- 2009 – שירת האגם: היסטוריה צילומית של אגם החולה, מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, קיבוץ אשדות יעקב מאוחד
קישורים חיצוניים
עריכה- Lasar Dunner, באתר filmportal (באנגלית)
- לזר דונר, באתר ארכיון הסרטים הישראלי, סינמטק ירושלים
- דינר לזר, אתר "הבית לצילום"
- לזר דונר, באתר מוזיאון ישראל, ירושלים
- לזר דינר, דואר היום, 2 באפריל 1935
- חפושים בדירת צלם-עיתונאי, הַבֹּקֶר, 22 במאי 1939
- גרמנים מכינים סרט על ישראל, מעריב, 13 בינואר 1958
- אוהל דל באדמת מולדת, באתר כל העיר (ירושלים), 30 יוני 1989
הערות שוליים
עריכה- ^ לקפוץ מעלה אל: 1 2 Maccabiah Games before World War II (באנגלית)
- ^ ליפא לויתן, מפנקסו של ספורטאי - הסנוניות הראשונות, חזית העם, 8 במרץ 1932
- ^ בספורט, באתר בוסתנאי, 17 בינואר 1934
- ^ לזר דינר, בספורט - יהודים באולימפיאדה, באתר הארץ, 21 באוגוסט 1936
- ^ בחוגי החברה - הרפורטר צלם מר לזר דינר, באתר הארץ, 16 במרץ 1939
- ^ חיפושים בדירת צלם עיתונאי, הַבֹּקֶר, 22 במאי 1939
- ^ קרן קימת ומצלמת – תמונות מהקופסה הכחולה 1903 - 2003 תערוכת 100 שנות צילום מארכיון קק"ל
"לכבוש את ההר, הצלמים וקרן קיימת לישראל", קרן קימת ומצלמת, תצלומים מהקופסה הכחולה 1903 - 2003, עורך: גדי דגון, 2003 (טקסט בקטלוג התערוכה) - ^ פרס לסרט על הדת בישראל, דבר, 2 באוגוסט 1961
- ^ "שנה אחת של ארץ ישראל בתמונה", דבר, 9 ביוני 1937