המכביה

המכביה
	סמל המכביה
	מיקי ברקוביץ' נושא את הלפיד בטקס הפתיחה של המכביה החמש-עשרה, 1997
ארגון מפעיל	מכבי
תקופת התחרות	1932–הווה (כ־92 שנים)
מדינה מארחת	ישראל
עיר מארחת	תל אביב
	maccabiah.com

המכביה או "המכביה העולמית" היא תחרות ספורט רב-ענפית המתקיימת מדי ארבע שנים בישראל בהשתתפות ספורטאים יהודים מרחבי העולם.

הבסיס הטמון ברעיון המכביה הוא קיום אולימפיאדה של יהודים, על אדמת ארץ ישראל, בה ישתתפו ספורטאים כנציגי התפוצות השונות של העם היהודי.

מכביות אזוריות

מלבד המכביה העולמית בישראל, מתקיימים גם טורנירי מכביה נפרדים ליבשות:

אמריקה, מדי ארבע שנים. האחרונה התקיימה ב-2023 בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה).
אירופה, מדי ארבע שנים. האחרונה התקיימה ב-2023 בקרקוב, פולין).
אוסטרליה-ניו זילנד, טורניר שנתי.
דרום אפריקה מקיימות הקהילות משחקים אחת לשנתיים.
איגודי הקהילות היהודיות של קנדה וארצות הברית מקיימים החל מ-1982 מדי שנה תחרויות אזוריות בשם "מכביית הנוער" לבני 14–18. ב-2011 התקיימו המשחקים באופן חד פעמי בישראל.
מכביית נוער אירופאית לגילאי 18-16 אמורה להתקיים מדי 4 שנים, התקיימה ב-2024 בלונדון וכללה משלחות אורחות גם מארגנטינה, דרום אפריקה, ארה"ב וישראל.
ב-2018 התקיימה בישראל לראשונה "מכביית הנוער העולמית" (משחקי מכבי לנוער). ב-2023 התקיימה בפעם השנייה. חיפה אירחה את מכביות הנוער.

מכביות חורף

מכביית החורף הראשונה התקיימה בשנת 1933 בזאקופנה שבפולין. במכביה השתתפו כ-400 ספורטאים משמונה מדינות.
מכביית החורף השנייה התקיימה בשנת 1936 בבאנסקה ביסטריצה שבצ'כוסלובקיה (כיום בסלובקיה). במכביה השתתפו כ-2,000 ספורטאים מ-12 מדינות.
מכביית החורף השלישית מתקיימת בינואר 2023. זוהי מכביית החורף הראשונה מאז תום מלחמת העולם השנייה, היא מתקיימת ברופולדינג (גר'), במדינת בוואריה שבגרמניה. במכביה משתתפים כ-500 ספורטאים מ-20 מדינות, בהן משלחת ישראלית.^[1]
מכביית חורף לנוער לקהילות היהודיות מקנדה וארה"ב מתקיימת אחת לכמה שנים.

השתתפות לא-יהודים במכביה

למעט יהודים, משתתפים במכביה גם ספורטאים מהמגזר הלא יהודי בישראל. אדוארד מרון היה לערבי מרוני הראשון שהשתתף במכביה ואף זכה במדליית כסף בהרמת משקולות במכביה השישית. אסאלה חלאג' הייתה לשחיינית הערבייה הראשונה שזכתה במדליית זהב.^[2] דועה סלימן-חטיב הייתה לאתלטית הערבייה הראשונה שזכתה במדליית זהב.

למכביה הוזמנו ספורטאים מהשורה הראשונה בעולם, שאינם יהודים, על מנת שישתתפו כראווה מחוץ למסגרת התחרות. בין הספורטאים היו: במכביה הרביעית השתתפו פרי אובריאן והריסון דילארד האלופים האולימפיים ושיאני העולם באותה העת מארצות הברית.^[3]^[4] במכביה השישית השתתפו האלוף האולימפי ושיאן העולם בקרב עשר רייפר ג'ונסון ושיאן העולם בקפיצה לגובה מארצות הברית ג'ון תומאס.^[5] במכביה השביעית השתתף סגן האלוף האולימפי בריצת 800 מטר הקנדי ביל קרותרס והאלוף האולימפי (טוקיו 1964) ואלוף העולם בג'ודו אנטון חסינק מהולנד. במכביה השמינית השתתפו השחייניות אדה קוק מהולנד האלופה האולימפית ושיאנית העולם במשחי הפרפר באותה העת וקארן מיור מדרום אפריקה, שיאנית העולם במשחי הגב באותה העת,^[6] ובמכביה התשיעית השתתף עמוס ביווט האלוף האולימפי מקניה^[7] ועוד.

היסטוריה

הוגה רעיון המכביה ומגשימו היה יוסף יקותיאלי. בנעוריו התגלגלה לידיו חוברת על אולימפיאדת סטוקהולם שהתקיימה ב-1912. בחוברת קרא שספורטאים יהודים רבים שהשתתפו בשם מדינותיהם זכו במדליות ואז צץ הרעיון במוחו: לפעול להשתתפות ספורטאי ארץ ישראל באולימפיאדה. בינתיים פרצה מלחמת העולם הראשונה, ויקותיאלי התגייס לצבא האימפריה העות'מאנית. כששב מן המלחמה חזר לפעילותו במכבי ולרעיון שלו. הוא פנה לוועד האולימפי הבינ"ל אך נענה בסירוב. הם טענו שספורטאים ללא מדינה לא יכולים להשתתף באולימפיאדה. אם כך, החליט יקותיאלי ליזום אולימפיאדה יהודית. ב-1929 יקותיאלי נסע לקונגרס מכבי עולמי שהתקיים במהאריש אוסטראו בצ'כוסלובקיה ושם נשא נאום ובעקבותיו נתקבלה הצעתו לערוך את המכביה הראשונה בארץ ישראל בשנת 1932 במלאת 1,800 שנה למרד בר-כוכבא. במסגרת הקונגרס באוסטרבה נערכה המכביה האירופית הראשונה וב-1930 נערכה באנטוורפן, המכביה האירופית השנייה שקדמו למכביה העולמית.

בנאומו אמר יקותיאלי:
”נוסף למבחן הספורטיבי יבוא גם המבחן הלאומי. מאות ואלפי הצעירים העברים שיבואו לארץ-ישראל לקחת חלק ב"מכביאדה", ישאפו את אויר המולדת האהובה, ישמעו עברית חיה ורוננת, ישובו לבתיהם מלאי עוז ומרץ להמשיך בגולה את עבודת עמם, עד בוא זמנם לעלות ארצה. ולא רק ב"גופניות" נטפל בכנוסנו זה, גם ה"רוחניות" צריכה לתפוס בו מקום נכבד. ב"מכביאדה" יש לערוך תחרויות באמנות, ספרות ולארגן תערוכות בכל ענפי היצירה של העם היהודי, כל אלה יוסיפו תפארת ותועלת לכנוסנו.^[8]”

המכבי אימץ את תפיסתו של יקותיאלי לגבי המכביות ולמרכיב הספורטיבי הצטרף גם המניע של חיזוק הקשר שבין יהדות התפוצות לארץ. רעיון מעין זה כבר נהגה בקונגרסים הציוניים. מקס נורדאו כבר קרא בקונגרס הציוני השני ב-1898 בעד החזרת "יהדות השרירים האבודה" ליושנה ולהחזיר ל"יהודי הגלותי" את תדמית "היהודי הלוחם", ובכך לתת מענה לתחושות ההשפלה של היהדות באירופה ולתופעת האנטישמיות. השיקום הפיזי של היהדות, לדעת נורדאו, קודם אף לשיקומה המוסרי והפוליטי.

את הרעיון לקיים משחקים עולמיים של נוער יהודי, מעין משחקים אולימפיים יהודים, העלה כבר ב-1911 פריץ אברהם בביטאון "אגודת המתעמלים היהודית" (ארגון שהוקם בגרמניה ב-1903 ואיגד תחתיו את כל אגודות הספורט היהודיות בגרמניה כשבהמשך הוקם גוף באותו שם לכל אגודות הספורט היהודיות באירופה וב-1921 שינה את שמו לאגודת מכבי העולמית). אך מי שהיה המאיץ העיקרי למימושו של הרעיון היה יוסף יקותיאלי, ממנהיגיה הבולטים של מכבי ארץ ישראל ומהדמויות הפעילות של הספורט בארץ-ישראל. בין המניעים של יקותיאלי לקיים את "המכביה": להפגין שגם העם היהודי הוא בעל פוטנציאל ספורטיבי ולא רק עם שרכון על דפי ספר הספרים והגמרא ולהדק את הקשר בין הגולה לעם היהודי בתקווה שחלק מהספורטאים יצטרפו לעם היושב בציון. על מפעל חייו בתחום הספורט הוענק לו פרס ישראל.

מכבי ארץ ישראל קיימה לראשונה טורניר ראווה של ספורט חובבים בסוכות 1919 בירושלים בהשתתפות כ-500 ספורטאים חובבים (כולל מספר נציגים מהקהילה היהודית בדמשק) ואלפי צופים.

שנות ה-30: המכביות הראשונות תחת המנדט הבריטי בארץ ישראל

המכביה הראשונה

כרזה לקראת המכביה הראשונה

ערך מורחב – המכביה הראשונה

קונגרס המכבי העולמי החליט לקבל את הצעת יוסף יקותיאלי, לקיים את המכביה הראשונה באביב 1932. מיד עם חזרתו מהקונגרס פעל יקותיאלי במרץ להגשמת רעיון המכביה. הוא יזם שני מסעות של רוכבי אופנועים לאירופה כדי לבשר שם על קיום המכביה ולהמריץ את הספורטאים היהודים להתארגן לקראתה. המסע הראשון היה ב-1930 לאירופה. המסע השני, ובראשו יוסף יקותיאלי, יצא שנה אחר-כך מתל אביב ללונדון. המשלחת עברה בתשע ארצות ובעשרות ערים וזכתה להצלחה רבה.

יקותיאלי פעל להכשרת אצטדיון חדש ליד שפך הירקון. ואכן זמן קצר לפני פתיחת המכביה הוקם אצטדיון המכביה ליד שפך הירקון. המקום נועד להיות האתר המרכזי שבו יתקיימו התחרויות.

טקס המכביה הראשונה נפתח חגיגית ב-28 במרץ 1932, כ' באדר ב' ה'תרצ"ב בבית-העם בתל אביב בהשתתפות אישי ציבור ובראשם ראש העיר מאיר דיזנגוף. למוחרת הוביל דיזנגוף, רכוב על סוסו, את מצעד הספורטאים, שמנה 390 ספורטאים מ-18 מדינות, מגימנסיה הרצליה מרכז חיי התרבות של ת"א אז עד אצטדיון המכביה, מרחק של כחמישה קילומטרים.

במהלך התחרויות שנמשכו חמישה ימים התחרו הספורטאים ברוב הענפים המרכזיים הפופולריים, בהם אתלטיקה, שחייה וכדורגל.^[9]^[10]

את החסות לטקס הסיום נתן הנציב העליון ארתור ווקופ, ובסיומו נערך מצעד הסיום בכיוון ההפוך, מאצטדיון "המכביה" לכוון "גימנסיה הרצליה".

כמו כן, לאחר מכביה זו ובעקבותיה, התקיימה מכביית החורף הראשונה בפולין בפברואר 1933.

המכביה השנייה

תעודת הוקרה על תרומה למכביה השנייה

ערך מורחב – המכביה השנייה

המכביה השנייה התקיימה ב-1935 בהשתתפות 1,350 ספורטאים מ-28 מדינות. הסיבה לעריכת המכביה בשנה זו הייתה שהמארגנים לא רצו לקבל את הדימוי שהם מחקים את האולימפיאדות, ולכן החליטו לערוך את המכביות מדי שלוש שנים ולא ארבע. ההערכות לקראת מכביה זו נערך כשנה, עובדה שהגדילה באופן ניכר את ההוצאות לעומת המכביה הראשונה, מה שגרם לזה שמכביה זו, בניגוד לקודמת תיתמך כספית על ידי תנועת מכבי העולמית, ולא רק על ידי מכבי הארץ-ישראלית, כאשר בנוסף אורגנה מגבית עולמית לשם קיום האירוע.

חלק גדול ממשתתפי המכביה היו עולים לארץ ישראל שבאו במסווה של ספורטאים, וכך עקפו את מגבלות העלייה של הבריטים. דוגמה לכך הם הספורטאים שעלו מרומניה והקימו את פלוגת מכבי נתניה. מסיבה זו רצו המארגנים לקיים את "המכביה" השלישית כבר ב-1938 כשעננת המלחמה כבר החלה מרחפת בצורה מאיימת באירופה, אך המאורעות שהיו בארץ והתנגדות הבריטים שחששו לתגובת הערבים מנעו את קיומה.

במכביה זו השתתפו נציגים ממדינות ערב כמו: מרוקו, לוב, מצרים, לבנון וסוריה, וברגע האחרון הופתעו המארגנים מהשתתפות משלחת מכובדת ממדינת גרמניה הנאצית, לאחר שהמשלחת קיבלה לבסוף אישור מהשלטונות הנאציים להצטרף למשחקים.

משלחת דנציג צעדה בנפרד ממשלחות מכבי פולין וגרמניה, ברוח העימות הגאו-פוליטי מדיני בין אותן מדינות בתקופה זו.

בנוסף למכביה זו התקיימה גם מכביית החורף השנייה בצ'כוסלובקיה בפברואר 1936.

לאחר הקמת מדינת ישראל: המכביה השלישית ועד המכביה העשרים ואחת

מלחמת העולם השנייה והמאבק על הקמת המדינה מנעו את קיום המכביות בשנות ה-40. מהמכביה הרביעית התקיימו המכביות דרך קבע מדי ארבע שנים (שנה אחרי האולימפיאדות), פרט למכביה ה-21, שנדחתה בשנה בעקבות מגפת הקורונה.

מספר	שנה	משתתפים	מדינות	מדליק/ת הלפיד	משביע/ת הספורטאים	הערות
3	1950	800	19	אריך פוייר	יהודה גבאי	ערך מורחב – המכביה השלישית המכביה השלישית היא הראשונה שנערכה לאחר קום המדינה. במכביה זו הונף לראשונה דגל המכביה, תרומת יהודית ויוסף יקותיאלי (הוגה רעיון המכביה ומגשימו) לזכר בנם אמנון,^[11] מ"כ בפלמ"ח שנפל במלחמת העצמאות על יד מבצר נבי-יושע (מצודת כ"ח) בי"א בניסן תש"ח, 20 באפריל 1948.
4	1953	890	21	ולטר פרנקל	אברהם שניאור	ערך מורחב – המכביה הרביעית איירין לדרמן מבריטניה זכתה בשלוש מדליות זהב אישיות, יותר מכל ספורטאי אחר במכביה. היא הגנה על תוארה בריצת 100 מטר.
5	1957	980	20	אריה נווה	גבריאל נסט	ערך מורחב – המכביה החמישית זכורה בשל העובדה שבה נקבע שיא עולם בהרמת משקולות על ידי אייזק ברגר מארצות הברית - השיא העולמי הראשון שנקבע במדינת ישראל. האתלט רוברט ריטנברג מארצות הברית שזכה בשבע מדליות, מהן שלוש זהב, שלוש כסף ואחת ארד.
6	1961	כ-1,000	27	יוסף סלמה	אורי כהן	ערך מורחב – המכביה השישית הספורטאי המצטיין של המכביה היה מייק הרמן מארצות הברית שזכה בחמש מדליות אישיות, מהן שלוש זהב, אחת כסף ואחת ארד.
7	1965	1,200	27	דבורה טרנר	תנחום כהן מינץ	ערך מורחב – המכביה השביעית האתלט ג'רי אשוורת' מארצות הברית, האלוף האולימפי ושיאן העולם, זכה בשתי מדליות זהב. השחיין מארק ספיץ אף הוא מארצות הברית זכה בארבע מדליות זהב והוכתר כספורטאי המצטיין במשחקים. האתלטית לוריין לוצוף מדרום אפריקה זכתה בשלוש מדליות זהב אישיות. הכדורסלן האמריקאי טל ברודי מוביל את נבחרתו לזכייה במדליית זהב.^[12]
8	1969	כ-1,450	27	אמנון אבידן	אלעזר דוידמן	ערך מורחב – המכביה השמינית זכורה בעיקר בשל הופעתו של השחיין מארק ספיץ - גדול הספורטאים היהודיים ואחד מגדולי הספורטאים בעולם, שזכה בשיא של שש מדליות זהב וביחד עם אחותו, ננסי ספיץ שזכתה בארבע מדליות זהב, זכו בעשר מדליות זהב.^[13]
9	1973	2,694	27	טל ברודי	תמר מטל-שומכר	ערך מורחב – המכביה התשיעית כוכבת המכביה הייתה השחיינית אניטה זרנוביצקי משוודיה שזכתה בשיא של שבע מדליות זהב וביחד עם אחיה התאום ברנט זרנוביצקי זכו בתשע מדליות זהב ובארבע מדליות כסף (13 מדליות בסך הכל).
10	1977	2,700	33	מיקי ברקוביץ	דן ברנר	ערך מורחב – המכביה העשירית השחיינית ונדי ויינברג מארצות הברית בעלת מדליית ארד אולימפית (מונטריאול 1976) במשחה ל-800 מטר, זכתה במכביה העשירית בשמונה מדליות, מהן שש מדליות זהב ושתי מדליות כסף. השחיין הילרי ברגמן מארצות הברית זכה בשש מדליות זהב.
11	1981	3,450	30	שלמה גליקשטיין	אורי זוהר	ערך מורחב – המכביה האחת-עשרה מיץ' גיילורד (ארצות הברית ארצות הברית) זכה בשמונה מדליות, שבע מדליות זהב ומדליית כסף אחת, שלוש שנים לפני שזכה במדליית זהב אולימפית (לוס אנג'לס 1984). במדליית הזהב השמינית זכה אחיו, צ'אק גיילורד.
12	1985	4,000	39	מארק ספיץ ביחד עם שירלי שפירא (בתו של עמיצור שפירא) אנוק שפיצר (בתו של אנדריי שפיצר) שלומית רומנו (בתו של יוסף רומנו)		ערך מורחב – המכביה השתים-עשרה השחיין סט ברון מארצות הברית זכה בשבע מדליות, מהן שש זהב ואחת כסף.
13	1989	4,400	45	חנוך בודין	אדי פפירוב	ערך מורחב – המכביה השלוש-עשרה לראשונה משתתפים גם יהודים מחלק ממדינות הגוש הקומוניסטי במזרח אירופה
14	1993	5,061	50	יעל ארד		ערך מורחב – המכביה הארבע-עשרה לראשונה משתתפים גם יהודים מחלק ממדינות ברית המועצות לשעבר. במכביה זאת גם התקיימו לראשונה מקצים מיוחדים לספורטאים נכים (פאראלימפיים).
15	1997	כ-5,200	53	קרי סטרוג מיקי ברקוביץ'	יעקב חודורוב	ערך מורחב – המכביה החמש-עשרה זכורה בעיקר בשל אסון המכביה שאירע לפני טקס הפתיחה, כאשר הגשר מעל לירקון התמוטט וחברי המשלחת האוסטרלית נפלו למים המזוהמים. ארבעה מחברי המשלחת נהרגו ועוד עשרות נפגעו. לאחר האסון הוחלט להמשיך בטקס הפתיחה ובמשחקים עצמם, לאחר שניתנה הודעה על האסון ודווח לצופים כי לפחות אדם אחד נהרג. טקס הסיום התקיים באמפי פארק לטרון.
16	2001	כ-2,500	46	קרן לייבוביץ'		ערך מורחב – המכביה השש-עשרה טקס הפתיחה נערך באצטדיון טדי בירושלים וטקס הסיום בבריכת הסולטאן בירושלים. הנוכחות במשחקים אלו הייתה דלה יותר בשל שתי סיבות עיקריות: המשחקים נערכו בשיאה של האינתיפאדה השנייה (מעט אחרי הפיגוע בדולפינריום); חלק מהפצועים של אסון המכביה היו עדיין מאושפזים. השחיין לני קרייזלברג, האלוף האולימפי (סידני 2000) מארצות הברית ואלוף העולם השתתף במכביה.
17	2005	7,000	54	גל פרידמן		ערך מורחב – המכביה השבע-עשרה ואדים גוצט מאוקראינה וסרגיי שריקוב מרוסיה, אלופים אולימפיים בחרב, השתתפו במכביה וזכו במדליות. אלופת העולם בג'ודו דניאלה קרוקובר מארגנטינה זכתה במדליית כסף. השחיינית מאיה פינקלר מישראל זכתה שבע מדליות, מהן חמש זהב ושתיים כסף וביחד עם אחיה עופר פינקלר זכו ב-11 מדליות בסך הכל, חמש מדליות זהב ושש מדליות כסף.
18	2009	7,300	55	ג'ייסון ליזאק		ערך מורחב – המכביה השמונה-עשרה השחיין ג'ייסון ליזאק, האלוף האולימפי (בייג'ינג 2008) מארצות הברית ואלוף העולם, הדליק את הלפיד בטקס הפתיחה של המכביה. במשחקים עצמם הוא זכה בארבע מדליות זהב. השחיינית אנדראה מורז מארצות הברית הייתה הספורטאית המצטיינת לאחר שזכתה בתשע מדליות, מהן חמש זהב וארבע כסף.
19	2013	7,500	71	אלי רייזמן		ערך מורחב – המכביה התשע-עשרה אלי רייזמן, האלופה האולימפית בהתעמלות מכשירים מארצות הברית, הדליקה את הלפיד בטקס בפתיחה נערך באצטדיון טדי בירושלים ב-18 ביולי 2013.
20	2017	10,000	80	אורי ששון ירדן ג'רבי אנתוני ארווין מורן סמואל נטע ריבקין פביאן ז'ילו עומרי כספי		ערך מורחב – המכביה העשרים משחקי המכביה נערכו בכל רחבי מדינת ישראל, עם זאת, בעקבות החלטת ממשלת ישראל, חלק ניכר מהם נערכו בירושלים. המכביה עמדה בסימן 50 שנה לאיחוד ירושלים. השחיין אנתוני ארווין, האלוף האולימפי (ריו דה ז'ניירו 2016) מארצות הברית השתתף במכביה. נערך משחה ראווה שליחים 4X50 מטר מעורב בין רביעיית שליחים אמריקנית שכללה שלושה אלופים אולימפיים, לני קרייזלברג, אלכס בלווטניק, אנתוני ארווין וג'ייסון ליזאק לבין רביעיית שליחים ישראלית שכללה שחיינים אולימפיים, גיא ברנע, טל שטריקר, ערן גרומי, ויואב ברוק. תחרויות הספורט של מכבית הנוער נערכו בחיפה.
21	2022	10,000	60	לינוי אשרם ארטיום דולגופיאט	דני אבדיה	ערך מורחב – המכביה העשרים-ואחת אירוע הפתיחה התקיים ב-14 ביולי באצטדיון טדי בירושלים, במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה יאיר לפיד ולראשונה גם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן. בטקס הפתיחה התרחשה הפסקת חשמל של כעשר דקות.

גלריית תמונות מהמכביות

הזוכים בריצת 10,000 מטר במכביה השלישית
בול דואר ישראל לרגל המכביה הרביעית
משחק כדורסל בין ארצות הברית וברזיל במשחקי המכביה החמישית
בול שהונפק לציון 25 שנה למכביה
זינוק למשחה 100 מטר גב במכביה השביעית

כרזות וסמלי המכביה לאורך השנים

את סמלי המכביות ה-9 עד ה-16, מלבד זה של המכביה ה-11, עיצב האמן דן ריזינגר.^[14]

המכביה הראשונה (1932)
פוסטר המכביה השנייה - בעיצובו של פרנץ קראוס
המכביה השנייה (1935)
המכביה השלישית (1950)
המכביה השלישית
המכביה הרביעית (1953)
המכביה החמישית (1957)
המכביה השישית (1961)
המכביה השביעית (1965)
המכביה השמינית (1969) בעיצובו של אליעזר ויסהוף
המכביה התשיעית (1973) בעיצובו של דן ריזינגר
המכביה העשירית (1977) בעיצובו של דן ריזינגר
המכביה ה-11 (1981)
המכביה ה-12 (1985) בעיצובו של דן ריזינגר
המכביה ה-13 (1989) בעיצובו של דן ריזינגר
המכביה ה-14 (1993) בעיצובו של דן ריזינגר
המכביה ה-15 (1997) בעיצובו של דן ריזינגר
המכביה ה-16 (2001) בעיצובו של דן ריזינגר
המכביה ה-17 (2005) בעיצובה של אורית חן צדוק^[14]
המכביה ה-18 (2009)
המכביה ה-19 (2013)
המכביה ה-20 (2017) בעיצובו של איתי בלאיש
המכביה ה-21 (2022) בעיצובו של איתי בלאיש

ענפי הספורט במכביה

מדליות במכביה ה-18 מלפנים

מדליות במכביה ה-18 מאחור

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. מתבסס על המכבייה ה-17, צריך לתת רקע היסטורי ובאילו מכביות.

ענפי הספורט במכביה

רכיבה
קשתות

משתתפים בולטים

בין המשתתפים במשחקי המכביה היו אלופים אולימפיים ובעלי מדליות אולימפיות, אלופי עולם ושיאני עולם:

אתלטיקה: ליליאן קופלנד, ג'רי אשוורת', גרי גובנר, דוד סגל, אלכס אברבוך
הוקי שדה: קרינה בנינכה
היאבקות: הנרי ויטנברג
הרמת משקולות: אייזק ברגר, פרנק ספלמן, גרי גובנר
התעמלות: אגנס קלטי, מיץ' גיילורד, ולרי בלנקי, קרי סטרוג, אייבי גרוספלד, לינוי אשרם, ארטיום דולגופיאט, אלי רייזמן
טניס: בראד גילברט, ניקולאס מאסו, דיק סוויט, ג'ולי הלדמן, אנג'לה בקסטון, טום אוקר
טניס שולחן: אנג'ליקה רוזיאנו
סיף: אלברט אקסלרוד, אלן ג'יי, איב דרייפוס, ואדים גוצט, מריה מזינה, סרגיי שריקוב
שחייה: מארק ספיץ, לני קרייזלברג, ג'ייסון ליזאק, מרילין רמנובסקי, ונדי ויינברג, גארט ובר-גייל, אנתוני ארווין, סקוט גולדבלט

יש לציין שבין המכביה השלישית ועד למכביה השלוש עשרה לא השתתפו במכביות ספורטאים ממדינות מזרח אירופה. על כן ספורטאים בכירים שאף זכו במדליות אולימפיות מברית המועצות, הונגריה ורומניה לא השתתפו במשחקים.

תרומת המכביות

המכביות תרמו לפיתוח הספורט בישראל וכן הצליחו כאירוע יהודי כלל עולמי אם כי רבים מהספורטאים המשתתפים בה נחשבים רק לספורטאים חובבים ולרוב בתחרויות המכביה השונות לא נשברים שיאי ספורט בינלאומיים אך ייתכנו שיאים מקומיים.

עם זאת חלק מהספורטאים שלקחו חלק ב"מכביה" זכו לאחר מכן בהצלחה ב"אולימפיאדה" כשהדוגמה הקלאסית היא השחיין מארק ספיץ שזכה לאחר השתתפותו ב"מכביה" בשבע מדליות אולימפיות. דוגמה אחרת היא טל ברודי, שלאחר ששיחק בטורניר הכדורסל של "המכביה" בנבחרת ארצו חזר לאחר מכן לארץ לצמיתות והפך לעמוד התווך של נבחרת ישראל בכדורסל ולאגודת מכבי ותרם להצלחתם במישורים הבינלאומיים.

על מסורת ה"מכביות" העיב אסון המכביה, שבו נהרגו ארבעה חברי המשלחת האוסטרלית כתוצאה מהתמוטטות גשר מעל הירקון בעת טקס הפתיחה של "המכביה ה-15" בשנת 1997. בעקבות זאת ב"מכביה ה-16" חלה נסיגה גדולה בכמות הספורטאים המשתתפים וכן היא הועתקה לראשונה לירושלים.

שלט רחוב המכביה בעיר נתניה

על שם המפעל קרוי רחוב בעיר נתניה הסמוך לאצטדיון הכדורגל העירוני.

ביקורת

מסורת המכביה מבקשת להדגיש זהות יהודית, ועל כך ספגה ביקורת מאנשים וגופים שונים הטוענים כי מדובר באקט גזעני^[15]^[16] זאת, אף על פי שקיימים טורנירי ספורט אחרים במדינות אחרות בעולם המבוססים על אמונה או לאום משותף: דת (משחקי אחוות האסלאם), מוצא אתני (המשחקים הפאן-ערביים), ההיסטוריה הקולוניאליסטית (משחקי חבר העמים הבריטי) ועוד.