ליאון רקנאטי (הסב)

ליאון יהודה רקנאטייוונית: Λεόν Ρεκανάτι; ‏ 18 בדצמבר 189014 באוקטובר 1945) היה בנקאי, מייסד בנק דיסקונט, ומנהלו הראשון, מייסדה של משפחת רקנאטי.

ליאון רקנאטי
לידה 1890
סלוניקי, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1945 (בגיל 55 בערך)
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

נולד בסלוניקי שביוון, לשמואל, סוחר. למד בבית ספר למסחר, השתלב בעסקי המשפחה וניהל בית חרושת לטבק. בסלוניקי היה נשיא הקהילה היהודית, ציר מטעמה בסוכנות היהודית וחבר הקונגרס הציוני העולמי, וכן נשיא לשכת בני ברית.

ב-1934 עלה לארץ ישראל יחד עם אשתו מטילדה וילדיו, ועם אחיו אברהם שמואל רקנאטי, שהיה אז סגן ראש עיריית סלוניקי, ולימים חבר הכנסת מטעם חרות.

בניו הארי, דניאל, רפאל ויעקב ניהלו את הבנק אחרי פטירתו.

פעילות עסקית

עריכה

ב-1935 ייסד עם שותפיו משה קרסו, אברהם חסידוף ויוסף אלבו, את בנק דיסקונט, שעסק בעיקר בהלוואות ליוצאי קהילת סלוניקי בארץ. מהשותפות המקורית בבנק נותרו רק משפחות רקנאטי וקרסו אשר באו ביניהם בקשרי חיתון. משפחת רקנאטי בראשות ליאון עסקה בניהול השוטף ומשפחת קרסו נותרה כבעלת מניות. הבנק הקטן התרחב במהירות בניהולו של רקנאטי השותף הבכיר, ותוך שנים אחדות היה לאחד הבנקים הגדולים של ארץ ישראל ב-שנות ה-40.

פעילות ציבורית

עריכה

בנוסף לפעילותו העסקית היה פעיל במערכת ענפה של פעילות ציבורית ולאומית כחבר ההנהלה של קרן היסוד, חבר הנהלת אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית בירושלים, יו"ר מועצת העדה הספרדית בתל אביב, מייסד ויו"ר החברה בנים לגבולם שפעלה למען התיישבות יהודים ספרדים על הקרקע[1], חבר פעיל במסדר "בני ברית", יו"ר הנהלת הקרן למתלמדים שיסד לשם תמיכה בתלמידים כישרוניים מחוסרי אמצעים.

הנצחה

עריכה

על שמו נקראים:

ב-5 בנובמבר 1985, הנפיק דאר ישראל בול דאר להנצחת זכרו של הבנקאי רקנאטי שעליו מופיע דיוקנו . האמן אליעזר ויסהוף עיצב את הבול. דאר ישראל מכר 1,411,000 מהבול הזה במשך כשנה אחת עד להפסקת המכירה.[4]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ל. יהודה רקנאטי ז"ל, הצופה, 14 באוקטובר 1945
  2. ^ בית אבות ודיור מוגן ליאון רקנאטי לאוכלוסיה המבוגרת, באתר קבוצת מוריה, ‏2018-02-13
  3. ^ אולמות למופעים | מוזיאון תל אביב לאמנות, באתר tamuseum.indexm.co.il
  4. ^ יעקב צחור (עורך), בולי ישראל תש"ח - תשס"ב, קטלוג מס' 14, רשות הדאר - השירות הבולאי, כתר הוצאה לאור, 2008, עמ' 254