משה קרסו
משה קרסו (26 באפריל 1885 – 31 באוגוסט 1962) היה איש עסקים ופעיל ציבור ישראלי ממוצא יווני אשר עשה את עיקר הונו מייבוא כלי רכב. מייסד משפחת קרסו בישראל.
ביוגרפיה
עריכהמשה (מואיז) נולד בי"א באייר תרמ"ה בסלוניקי לחיים ולמרים לבית חיים אנג'ל. משפחת אביו מוצאה מסביבות אגם קומו (שם המשפחה קרסו משמר את שם עיירת מוצאם Carasso, כ-50 ק"מ מצפון לעיר קומו, כיום בתחומי שווייץ). אביו היה סוחר סיטונאי ובעל מכולת וממנהיגי קהילת סלוניקי. בילדותו קיבל משה חינוך מסורתי והיה פעיל באגודה הציונית קדימה. בגיל 14 קיבל לידיו את ניהול המכולת המשפחתית כיוון שאביו החליט להקדיש את זמנו ללימוד תורה. ב-1914 נשא לאשה את ציפורה (פלומבה), לזוג נולדו שני בנים: חיים (1914) ואריה (1915). ב-1917 עברה המשפחה לפיראוס ושם התרחבו עסקי המסחר הענפים של משה והוא הפך לאחד מעשירי העיר. בפיראוס נולדו גם מרים, ובלה (אמו של איש העסקים יוסף דוד חכמי).
ב-1924, עקב מלחמת יוון–טורקיה, עלו בני המשפחה לארץ ישראל והשתקעו ביפו. ילדי המשפחה, שידעו עברית עוד מבית הוריהם, נשלחו ללמוד בגימנסיה הרצליה. בהמשך נולדו לבני הזוג הבנים שלמה ובנימין. בשנת 1925 פתח בשותפות עם משה אהרון רוטלוי, שעלה מפולין, את מפעל הטקסטיל "רוטקס", בשכונת פלורנטין. בשנת 1925 רכש קרסו מד”ר אברהם רוזנשטיין מגרש בפינת הרחובות נחלת-בנימין והשומר בתל אביב. בסוף 1927 הסתיימה בניית בית בן שלוש קומות במגרש, אותו תכנן האדריכל אמיל טיינר. בקומת הקרקע בבניין נבנו ארבע חנויות. בית זה מוכר כיום בשם "בית משה קרסו". קרסו צירף אליו את אחיו הצעיר, אנג’ל קרסו (1891-1971), כשותף זוטר.
בשנת 1928, בעקבות בקשת ראש העיר, מאיר דיזנגוף, בנה קרסו את קולנוע אופיר, הראינוע השני בתל אביב. בנוסף הוא קיבל גם זיכיון להפצת סרטים ומכונות ראינוע וקולנוע במזרח הקרוב.
בשנת 1933 נכנס קרסו אל תחום עסקי הרכב, אז עלה לארץ מאלכסנדריה שבמצרים יצחק ארדיטי, שקיבל את זיכיון הייבוא והשיווק של חברת ג'נרל מוטורס בארץ ישראל. הוא פתח בשדרות ירושלים (רחוב קינג ג'ורג' דאז) ביפו סוכנות שיווק מכוניות פרטיות בשותפות עם משה שנקראה "מואיז קרסו, מחלקת מכוניות"[1].
ב-1935 ייסד עם ידידו ליאון רקנאטי את בנק דיסקונט.
בשנת 1945 הקים עם בניו את חברת "משה קרסו ובניו בע"מ" אשר עסקה בייבוא חלקי חילוף לרכבים, משאיות, אוטובוסים. בשנת 1947 היא החלה לייבא כלי רכב מתוצרת "הילמן" הבריטית. ב-1948 קיבלה החברה את הזיכיון למכירת מכוניות רנו במדינת ישראל הצעירה, במקום היבואן הערבי של רנו שנמלט מן הארץ[1]. מניותיו בקבוצת קרסו חולקו בין ארבעת ילדיו בחלקים שווים.
פעילות ציבורית
עריכה- נבחר בסוף 1925 כציר לאספת הנבחרים השנייה ובהמשך שימש כחבר הוועד הלאומי
- כיהן כשופט בבית משפט השלום העברי, התאגדות פנים-יהודית ליישוב סכסוכים בתל אביב-יפו
- רכש ממשפחות נבולסי ואבו חדרה שטחים בתל אביב עליהם הוקמו שכונת פלורנטין, ימין משה ו"המרכז המסחרי" בתל אביב ושטחים בשכונות רחביה ב' ו"מקור חיים" בירושלים
- יחד עם שותפו, משה יצחק מטלון הקימו השניים את "גן משה", "ירים משה", "גבעת משה" (א' וב', מזרחית לשכונת שפירא) ושכונת "ימין משה" בתל אביב (כאן היה גם בן-ציון אהרונוביץ שותף)
- יחד יהודה מוזס הקימו את חברת חברת "קרסו, מוזס, כהן", שגאלה את אדמות חולון ונחלת יצחק
- שימש כחבר הנהלת הבנקים "אוצר בולגריה-פלשתינה בע"מ" ו"בנק אזרחים בע"מ" (בנק שנוסד בשנת 1930 על ידי עולי יוון ובולגריה ופעל עד ראשית שנות ה-40)
- השתתף בהעלאת חלק מיהודי סלוניקי, שהיו פועלי הספנות הראשונים בנמל תל אביב
- טיפל וסייע לדייגים שעלו מסלוניקי והתיישבו בעכו
- כיהן כנשיא התאחדות עולי יוון
- חבר הוועד הפועל של התאחדות העולמית של היהודים הספרדים
- נמנה עם מקימי בית הורים בקריית מטלון
משה קרסו נפטר בבית החולים אסותא בתל אביב, ב' באלול תשכ"ב. נטמן בבית העלמין טרומפלדור בעיר. רעייתו, ציפורה, נפטרה בנובמבר 1974 ונטמנה לצידו.
קישורים חיצוניים
עריכה- דוד תדהר (עורך), "משה קרסו", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ז (1956), עמ' 2925
- ביוגרפיה, באתר צור משה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 תומר הדר, חיים קרסו: "כשהאצ"ל החרים לנו אוטו", באתר כלכליסט, 7 במאי 2008